ישוע — חייו ושליחותו
שאלת האבהוּת
במהלך חג־הסוכות, שנת 32 לספירה, הלכו והחריפו הדיונים בין ישוע לבין מנהיגי־הדת היהודים. ”אני יודע שזרע אברהם אתם”, הודה ישוע, ”ואולם מבקשים אתם להרוג אותי, כי אין לדברי מקום בקרבכם. אני מדבר את אשר ראיתי אצל האב; אתם עושים מה ששמעתם אצל אביכם”.
אף־על־פי שלא הגדיר להם מיהו אביהם, היטב הבהיר ישוע שלא מדובר באותו אב. מאחר שלא הבינו למי התכוון ישוע, השיבו מנהיגי־הדת: ”אברהם הוא אבינו”. הם חשו שאמונתם היתה כזו של אברהם, שתואר במקרא כ’אוהבו’ או ידידו של אלהים.
אולם, ישוע זיעזע אותם במענהו: ”אם בני אברהם אתם, עשו כמעשי אברהם”. אכן, בן אמיתי מחקה את אביו. ”אלא שכעת אתם רוצים להרוג אותי”, אמר ישוע, ”איש שדיבר אליכם את האמת אשר שמעתי אצל האב. זאת לא עשה אברהם”. הוא חזר, איפוא, ואמר: ”אתם עושים את מעשי אביכם”.
הם עדיין לא הבינו למי ישוע התכוון. הם עמדו על כך שהם בניו החוקיים של אברהם, באמרם: ”לא ילדי זנונים אנחנו”. בהתיימרם, איפוא, להיות עובדי־אלהים אמיתיים כאברהם, הצהירו בתוקף: ”יש לנו אב אחד — האלהים”.
אך, האם אלהים היה באמת אביהם? ”אילו אלהים היה אביכם”, השיב ישוע, ”הייתם אוהבים אותי, שכן אני מאת האלהים יצאתי ובאתי. הן לא מעצמי באתי; הוא שלחני. מדוע אינכם מבינים את דיבורי?”
ישוע ניסה להבהיר לאותם מנהיגי־דת את תוצאות דחייתם אותו. אך, עתה חידד את דבריו, באמרו: ”אתם מאביכם השטן ואת מאוויי אביכם חפצים אתם לעשות”. איזה סוג של אב הוא השטן? ישוע תיאר אותו כרוצח, וכן הוסיף: ”שקרן הוא ואבי השקר”. ישוע הסיק, איפוא, ש”זה אשר מאת האלהים שומע את דברי אלהים. אתם אינכם שומעים, כי אינכם מאת האלהים”.
נרגזים מדברי הגינוי של ישוע, השיבו מנהיגי־הדת: ”האם לא צדקנו באמרנו ששומרוני אתה ושד בך?” המונח ’שומרוני’ שימש לבטא בוז וחרפה, על רקע השינאה שרחשו היהודים כלפי השומרונים.
בהתעלמו מדברי הבוז שלהם באשר לשומרונים, השיב ישוע: ”אני אין בי שד, אלא שמכבד אני את אבי ואתם בזים לי”. בהמשך דבריו, השמיע ישוע את ההבטחה המדהימה: ”אם ישמור איש את דברי לא יראה מוות לעולם”. ברור שישוע לא התכוון שכל ההולכים אחריו לא ימותו כלל, אלא שלא יסבלו את ”המוות השני”, היינו, השמדה נצחית, ללא תקווה לתקומה.
אולם, מתנגדיו התייחסו אל דברי ישוע כפשוטם. לכן אמרו לו: ”כעת נוכחנו לדעת שיש בך שד. אברהם מת, וכן גם הנביאים, ואתה אומר ’אם ישמור איש את דברי לא יטעם מוות לעולם’. האם אתה גדול מאברהם אבינו שמת? גם הנביאים מתו. מה אתה עושה את עצמך?”
לאורך כל הוויכוח הזה, רמז ישוע לאותם אנשים שהוא המשיח המובטח. אך, במקום לענות ישירות על שאלותיהם בנוגע לזהותו, אמר להם: ”אם אני נותן כבוד לעצמי, כבודי אין בו כלום. אבי, אשר אתם אומרים עליו ’הוא אלהינו’, הוא המכבד אותי. ואתם אינכם מכירים אותו, אבל אני מכיר אותו. אם אומר שאינני מכיר אותו אהיה שקרן כמוכם”.
בהמשך, התייחס ישוע פעם נוספת לאברהם הנאמן, באמרו: ”אברהם אביכם שש לראות את יומי, ואכן ראה ושמח”. כן, בעיני האמונה, ציפה אברהם, לבואו של המשיח המובטח. מתנגדיו הגיבו בחוסר אמונה: ”עדיין אינך בן חמישים שנה ואת אברהם ראית?”
”אמן אמן אני אומר לכם”, השיב ישוע, ”בטרם היות אברהם, אני הוא”. ישוע התייחס, כמובן, לקיומו הטרום־אנושי כיצור רוחני רב־עוצמה בשמים.
מתנגדיו של ישוע שזעמו למשמע קיוּמו לפני אברהם, הרימו אבנים כדי להשליך עליו. אך, הוא הסתתר מהם ויצא מבית־המקדש ללא פגע. יוחנן ח׳:37–59; ההתגלות ג׳:14; כ״א:8.
(מקור המאמר: 1988/5/15)
◆ כיצד הבהיר ישוע שאביו ואבי מתנגדיו לא היו זהים?
◆ מה השתמע מכך שמנהיגי־הדת קראו לישוע ’שומרוני’?
◆ למה התכוון ישוע באמרו שתלמידיו ’לא יראו מוות לעולם’?