אוצרנו — שירות מכובד בימינו לתהילת יהוה

‏”‏האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס,‏ כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלהים ולא מידינו אנו.‏”‏ — קורינתים ב׳.‏ ד׳:‏7‏.‏

1.‏ (‏א)‏ איזה אוצר מכובד ניתן להשיג כיום,‏ ומדוע?‏ (‏ב)‏ כיצד מתאר המקרא את מסירת התורה לעם־ישראל?‏

ההזדמנות ליטול חלק בהטפת ”‏בשורה זו של המלכות”‏ במרוצת ’‏עת הקץ’‏ של סדר־הדברים הזה,‏ היא אכן ”‏אוצר”‏,‏ נכס יקר־ערך.‏ מאחר שיהוה הוא אל של כבוד ותפארת,‏ השירות לאלהים הוא שירות מכובד,‏ ולכן מהווה אוצר.‏ (‏מתי כ״ד:‏14;‏ קורינתים ב׳.‏ ג׳:‏18 עד ד׳:‏1‏)‏ הכבוד והתפארת שהתלוו אל מסירת התורה בידי משה,‏ מתוארים בשמות ל״ד:‏29,‏ 30‏:‏ ”‏ויהי ברדת משה מהר־סיני,‏ ושני לוחות העדות ביד משה,‏ ברידתו מן ההר,‏ ומשה לא ידע כי קָרָן עור פניו בדברו איתו [‏עם יהוה]‏.‏ ויַרְא אהרון וכל בני־ישראל את משה,‏ והנה קרן עור פניו,‏ ויִיראוּ מגשת אליו.‏”‏

2.‏ מה סוּמל מראש בעבודת־הקודש שדרשה התורה,‏ ומדוע השירות האחרון מכובד יותר?‏

² פסוקים 32 עד 34 באותו פרק מוסיפים:‏ ”‏ואחרי־כן,‏ ניגשו כל בני־ישראל,‏ ויצוום את כל אשר דיבר יהוה איתו בהר־סיני.‏ ויכל משה מדבר איתם ויתן על פניו מסווה.‏ ובבוא משה לפני יהוה לדבר איתו,‏ יסיר את המסווה עד צאתו.‏”‏ עבודת־הקודש שדרשה התורה,‏ היוותה צל נבואי לשירות שנועד להתבצע בהקשר לברית החדשה,‏ שבאמצעות ישוע המשיח.‏ לפיכך,‏ אם השירות הראשון היווה שירות שהסב כבוד ותהילה,‏ על אחת כמה וכמה האחרון — ”‏השירות של משטר הרוח”‏ — עולה עליו בכבודו!‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ג׳:‏7–11‏)‏ כבוד זה נעלה יותר מפני שהוא ”‏בלתי חולף”‏,‏ ותלמידי ישוע שוּתפים לו.‏ — רומיים י״ב:‏11‏.‏

3.‏ (‏א)‏ מה חייב להיות נכון לגבי שירותם של עדי־יהוה,‏ אך מדוע הדבר אינו ברור לאנשים רבים?‏ (‏ב)‏ מה הוכיח שמשה אכן זכה להיות בנוכחותו רבת־התפארת של יהוה?‏

³ מכאן ששירותם של עדי־יהוה הוא שירות מפואר.‏ אך,‏ הדבר אינו מובן לרבים ש’‏נתעוורו’‏ על־ידי דתות הכזב.‏ גם אם יש בידי רבים עותקים של כתבי־הקודש,‏ ואף אם במקרים רבים הם קוראים בם,‏ אין להם ’‏עיניים רואות’‏.‏ (‏פטרוס ב׳.‏ א׳:‏5–9‏)‏ על־מנת שהמסווה יוּסר מעיניהם,‏ עליהם לפנות אל יהוה אלהים תוך אמונה,‏ משום שכאשר משה הופיע לפני יהוה,‏ הוא הסיר את המסווה שהסתיר את פניו מבני־ישראל.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏ בני־ישראל פחדו לראות את כבוד אלהים בפניו של המתווך שלהם,‏ וביקשו שיסתיר את פניו מעיניהם.‏ ממש כפי שעצם המכיל את היסוד זרחן,‏ לאחר שנחשף לאור,‏ ממשיך להקרין אור בחשיכה,‏ גם משה,‏ בתפקידו כמתווכם,‏ הקרין מפניו את כבוד יהוה,‏ דבר שהוכיח שאכן היה לפני יהוה.‏

4.‏ כיצד דומים אנשים לא־מאמינים בני־זמננו לבני־ישראל הקדומים,‏ אך ממה אין תלמידי ”‏משה”‏ הגדול יותר פוחדים?‏

⁴ משה היווה ’‏צל מראש’‏ לישוע המשיח,‏ נביאו הגדול של אלהים.‏ בדומה לקודמו,‏ אין ”‏משה”‏ הגדול יותר מהסס להתבונן ישירות בכבוד יהוה.‏ אך,‏ עד עצם היום הזה,‏ אנשים לא־מאמינים,‏ שהשטן והדתות ה’‏בבליות’‏ שלו עיוורו אותם,‏ מוכיחים שהם דומים לאותם יהודים קדומים,‏ בכך שהם מסרבים להכיר בכבודו של ”‏משה”‏ הגדול יותר,‏ ישוע המשיח.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ג׳:‏12–15‏)‏ לעומתם,‏ תלמידיו האמיתיים אינם פוחדים להביט בכבוד יהוה,‏ המוקרן מפניו של ישוע המשיח.‏ עקב שיחרורם מכל השפעה ’‏בבלית’‏,‏ רוחם חוּזקה להפיץ ברבים את כבוד אלהים.‏ ”‏לכן,‏”‏ כתב פאולוס,‏ ”‏בהיות לנו תקווה כזאת,‏ יתר עוז לנו.‏”‏ — קורינתים ב׳.‏ ג׳:‏12‏.‏

משקפי כבוד אלהים

5.‏ כיצד יכולים אנו לשקף את כבוד אלהים,‏ ובכך להידמות למשה על פיסגת הר־סיני בנוכחות יהוה?‏

⁵ ישוע המשיח הסיר את המסווה בכך שגילה לנו את יהוה אלהים בהכריזו עליו.‏ (‏יוחנן א׳:‏14,‏ 17,‏ 18‏)‏ לכן,‏ עלינו לשמש כמאורות,‏ ולהפיץ את זוהר כבוד אלהים,‏ באמצעות ”‏אור הבשורה של כבוד המשיח,‏ אשר הוא צלם האלהים,‏”‏ אותה בשורה שנצטווינו להכריז.‏ הזוהר שבה הוא ”‏כבוד אלהים אשר בפניו של המשיח.‏”‏ עלינו לשקף כבוד זה בכך שנדבר על כבוד יהוה ועל כבוד מלכותו,‏ שבידי בנו.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ד׳:‏4–6‏)‏ בדומה למשה על פיסגת הר־סיני כששהה במחיצת יהוה,‏ עדיו עלי־אדמות אינם מכסים את לבם במסווה מפני כבוד יהוה.‏ הם מעריכים את הכבוד המשתקף מפניו של ישוע המשיח,‏ בנו ומלכו המוכתר של יהוה.‏ לפיכך,‏ עליהם להפיץ לזולת את זוהר כבוד אלהים.‏

6.‏ כיצד מתאר פאולוס את השירות המכובד שלנו,‏ בקורינתים ב׳.‏ ג׳:‏18‏,‏ ולמה אנו ”‏נהפכים”‏?‏

⁶ פאולוס הסביר זאת לכל השוּתפים לו כעדי־ראייה לכבוד יהוה,‏ בזה הלשון:‏ ”‏אבל אנחנו כולנו בפנים מגולים משקפים במראה [‏כמראה,‏ ע״ח]‏ את כבוד יהוה ונהפכים לאותו צלם,‏ מכבוד אל כבוד,‏ כמו מיד יהוה — הרוח.‏”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ג׳:‏18‏,‏ הערת שוליים)‏ ככל שנרבה לקבל אור נפלא זה,‏ עלינו להקרינו לאחרים,‏ ובד בבד עם זה אנו משתנים,‏ ו”‏נהפכים”‏ לדמות חדשה.‏ מחשבותינו מתרעננות ומתחדשות,‏ אפילו אם לא ניכר כל שינוי בגופנו או בפנינו.‏ האור שאנו מקרינים לזולת,‏ הבשורה המפוארת,‏ מחולל בנו את התמורות.‏ אורח־חיינו משתנה ונעשה דומה לזה של המשיח,‏ כשאנו גומרים אומר בלבנו ליטול חלק בזכות שבהפצת אור מכובד זה לאחרים.‏ — עברים י״ג:‏15‏.‏

7.‏ מה מקורו של כבוד אמיתי,‏ וכיצד יכולים אנו לבטא כבוד זה?‏

⁷ כל השינויים הללו מתחוללים בהשפעת רוחו של יהוה,‏ כוחו הפעיל של אלהים.‏ אנשי הכמורה הנוצרית אינם משקפים את כבוד יהוה אלהים,‏ ולכן חייבים הם להציג מראה ראוותני כדי להסב לעצמם ’‏כבוד’‏ מדומה.‏ הכבוד אינו כבודנו אנו,‏ ולכן איננו זקוקים למלבושים כנסייתיים מפוארים עשויים משי וזהב,‏ ומקושטים בתכשיטים בוהקים.‏ הכבוד האמיתי נובע מרוח אלהים ובא לידי ביטוי בנשיאת עדות על יהוה,‏ שהוא הדמות הרוחנית.‏

כולנו זוכים לשרת כ’‏מאורות’‏

8,‏ 9.‏ איזה עידוד מעניק לנו פאולוס בקורינתים ב׳.‏ ד׳:‏1,‏ 2‏,‏ ואיזו החלטה נחושה נדרשת מצידנו?‏

⁸ בקורינתים ב׳.‏ ד׳:‏1,‏ 2‏,‏ אנו קוראים:‏ ”‏השירות הזה הוּפקד בידינו כפי שגם רוחמנו.‏ לכן אין אנו מתייאשים.‏ סילקנו ידינו ממעשי הסתר המבישים;‏ אין אנו הולכים בדרכי מירמה ואיננו מסלפים את דבר־אלהים,‏ אלא מגלים אנו את האמת ובכך אנו ממליצים על עצמנו לפני מצפונו של כל אדם לנגד עיני אלהים.‏”‏ אלהים גילה כלפינו רחמים בכך שמינה אותנו לשירות זה.‏ יש בכך עידוד המחזק את רוחנו להמשיך במלוא אומץ־הלב,‏ ואת זאת נעשה!‏ מאחר שזכינו להארה מדבר־אלהים,‏ חובה עלינו להקרינה לזולת.‏ — השווה מתי ה׳:‏14–16‏.‏

⁹ אנשים דואגים להסתיר מעשים מבישים,‏ כמו מעשי הונאה,‏ בדברי מירמה ותחבולות.‏ אך,‏ לנו אין כל סיבה להתבייש,‏ מאחר שאין בבשורה ובפעילות שלנו שמץ של מירמה,‏ אלא צדק ואמת.‏ על־כן,‏ אנו יכולים להפיץ את האור במלוא זוהרו.‏ אין אנו מסלפים את דבר־אלהים,‏ במטרה להונות את שומעינו.‏ לעשות כן משמעו להשתמש בו למטרות אנוכיות,‏ כדי להפיק רווחים,‏ כבוד ותועלת אישיים,‏ מעמד בעולם,‏ או כדי להשתמט מהתנגדות ורדיפות מצד העולם.‏ אלה שאינם פוחדים לפנות אל יהוה ”‏בפנים מגולים”‏,‏ ולהתבונן הישר באור האמת רב־התפארת,‏ לא יהססו להתמודד עם האחריות המוטלת עליהם.‏ הם יאירו את אורם.‏

10.‏ מדוע אין זה אשמתם של עדי־יהוה אם הבשורה הטובה על המלכות נסתרת מעיני אנשים כלשהם?‏

¹⁰ אם הבשורה הטובה על המלכות נסתרת מעיניהם של אנשים מסוימים,‏ אין זה באשמתם של עדי־יהוה,‏ אלא אשמתם הם.‏ בשורת המלכות אינה מוסתרת.‏ הטפתם החובקת־עולם של עדי־יהוה ידועה היטב.‏ שהרי הם יכולים לומר עם השליח פאולוס:‏ ”‏כי לא בקרן זווית נעשתה זאת.‏”‏ אכן,‏ כפי שפאולוס כתב,‏ הבשורה הטובה ”‏הוכרזה לכל הבריאה מתחת לשמים.‏”‏ — מעשי־השליחים כ״ו:‏26;‏ קולוסים א׳:‏23‏.‏

11.‏ מדוע נסתרת הבשורה המפוארת מעיני אנשים כה רבים?‏

¹¹ אלה שהבשורה הטובה נסתרת מעיניהם הם המתנגדים שעוּורו על־ידי השטן.‏ (‏השווה מתי י״ב:‏30‏.‏)‏ כל עוד לא יחלצו עצמם מדתות הכזב וממלכודות השטן,‏ הם מועדים להשמדה.‏ בהשפעת השדים,‏ מכסים אנשים אלה את עיניהם במסווה,‏ כשם שהשליח פאולוס אמר בקורינתים ב׳.‏ ד׳:‏3–5‏:‏ ”‏אך אם נסתרת בשורתנו,‏ נסתרת היא לאובדים.‏ אֵל העולם הזה עיוור את שיכלם של הבלתי־מאמינים לבל יזרח עליהם אור הבשורה של כבוד המשיח אשר הוא צלם האלהים.‏ הרי לא על עצמנו אנו מכריזים,‏ אלא על המשיח ישוע כאדון,‏ ואילו על עצמנו כעל עבדיכם למען ישוע.‏”‏

12.‏ בניגוד לאנשים ה’‏עיוורים בשיכלם’‏,‏ כיצד מגיבים משרתי יהוה לדברי קורינתים ב׳.‏ ד׳:‏6‏?‏

¹² אנשים ’‏עיוורים בשיכלם’‏ אינם רוצים להאמין.‏ חוסר אמונתם משאיר את שיכלם פתוח לפלישת השדים.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ד׳:‏1‏)‏ הם אינם יכולים להבחין בכבוד יהוה או בהשתקפותו בפניו של ישוע — ”‏משה”‏ הגדול יותר.‏ עדי־יהוה קולטים את האור הנהדר שבכתבי־הקודש ומקרינים אותו לזולת.‏ מכאן שכל משרתי אלהים משמשים כמאורות,‏ ואלהים מצווה שהאור יזרח.‏ חיוני שהאור ישתקף ממשרתיו של אלהים כדי להאיר את דרכם של אחרים השרויים בחשיכה ובסכנת הכחדה.‏ הכתוב בקורינתים ב׳.‏ ד׳:‏6 מתאר זאת כך:‏ ”‏האלהים האומר ’‏יופע אור מחושך’‏ הוא הגיהַ אור בלבנו להאיר דעת על־אודות כבוד אלהים אשר בפניו של המשיח.‏”‏ בתואם עם זה,‏ מצייתים עדי־יהוה לצו האלוהי ומאירים את אורם לאחרים,‏ לתהילת אלהים.‏

אוצר מכובד ב”‏כלים”‏ שבירים

13.‏ מה נובע מהענקת השירות המבורך בידי בני־אנוש עשויים בשר־ודם,‏ כנושאי־אור?‏

¹³ בשירות נפלא ומכובד זה,‏ שלא יתואר במלים,‏ חיוני שה’‏מאורות’‏ יוכיחו את עצמם כראויים לאור,‏ בכך שישמרו על נאמנותם לאלהים.‏ הוא לא העניק זכויות שירות נפלאות אלה למלאכים,‏ ש’‏נכספו להשקיף אל תוך אותם דברים,‏’‏ אלא הטיל שירות מבורך זה על יצורים בשר־ודם.‏ (‏פטרוס א׳.‏ א׳:‏12‏)‏ הוא עשה כן כדי להפגין את כוחו הנשגב לעומת חולשות־אנוש.‏ כפי שקורינתים ב׳.‏ ד׳:‏7 אומר:‏ ”‏ברם האוצר הזה נתון לנו בכלֵי חרס,‏ כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלהים ולא מידינו אנו.‏”‏

14.‏ (‏א)‏ מהו ’‏האוצר הזה הנתון בכלי־חרס’‏?‏ (‏ב)‏ מדוע משמשים לנו משה וישוע המשיח דוגמאות נאותות באשר להערכת ה”‏אוצר”‏?‏

¹⁴ בימי־קדם שימשו תדירות כלי־חרס לשמירת חפצים יקרי־ערך.‏ מהו אותו ”‏אוצר”‏ מכובד שהופקד בידי עדי־יהוה,‏ ב’‏כלי־חרס’‏ שבירים — כלומר,‏ בתוכם הם,‏ כיצורים חלשים,‏ שנבראו ”‏עפר מן האדמה”‏?‏ (‏בראשית ב׳:‏7‏)‏ אוצר זה אינו רק האור שנגה בלבבם.‏ זהו השירות הקשור באותו אור,‏ השירות שעליהם לבצע בגופם העשוי־עפר.‏ השירות הוא הפצת האור שהזריח אלהים בלבבם.‏ השירות מהווה ”‏אוצר”‏,‏ כיון שהמדובר בזכויות שירות יקרות הפתוחות הן בפני השארית המשוחה של ”‏העדר הקטן”‏,‏ והן בפני ’‏ההמון הרב’‏ של ”‏צאן אחרות”‏ השייכות גם הן ל”‏רועה הטוב”‏,‏ ישוע המשיח.‏ (‏לוקס י״ב:‏32;‏ יוחנן י׳:‏14–16;‏ ההתגלות ז׳:‏9‏)‏ משה,‏ וזה אשר הוא סימל,‏ ישוע המשיח,‏ משמשים לנו דוגמאות נאות,‏ כמי שמסרו את לבם לשירות זה שמטעם אלהים,‏ ”‏כי במקום שאוצרך נמצא,‏ שם יהיה גם לבבך.‏”‏ — מתי ו׳:‏19–21;‏ עברים י״א:‏26‏.‏

15,‏ 16.‏ (‏א)‏ מה מוכיח ש”‏הכוח הנשגב”‏ נובע מאלהים ולא מעצמנו?‏ (‏ב)‏ מדוע לא ’‏שברה’‏ כל התנגדות מצד העולם את ’‏כלי החרס’‏ של אלהים?‏

¹⁵ אך,‏ מה מראה ש”‏הכוח הנשגב”‏ נובע מאלהים ולא מעצמנו?‏ בצורה הבאה:‏ אנו,‏ בתור כלי־חרס שבירים,‏ הזוכים לשירות ושליחות כה יקרים,‏ איננו ראויים,‏ ולעולם לא היינו מסוגלים למנות את עצמנו לכבוד כזה.‏ יתרה מזאת,‏ אנו,‏ עדי־יהוה,‏ נתונים ללחצים רבים מצד האויבים,‏ שמטרתם לשברנו ולנפצנו כ’‏כלים’‏,‏ כך שלא נהיה ראויים לשליחות מטעם אלהים.‏ מכאן שאין זה אלא כוחו של משגיחנו העליון המאפשר לנו לעמוד בפני עוינות העולם הזה ולדבוק בשליחותנו וכך להוכיח שאנו ראויים להמשיך בשירותו.‏ שהרי כל ההתנגדות שבעולם לא תצליח לשבור את כלי־החרס של אלהים,‏ ולגזול מהם את אוצרם היקר,‏ כשם שכתוב בקורינתים ב׳.‏ ד׳:‏8–12‏:‏

¹⁶ ”‏נלחצים אנחנו מכל עבר,‏ אך איננו רצוצים;‏ נבוכים,‏ אך לא נואשים;‏ נרדפים,‏ אך לא נטושים;‏ מושלכים ארצה,‏ אך לא נשמדים.‏ ותמיד נושאים אנו בגוף את מיתת ישוע [‏מדי יום אנו מתנסים במידת־מה במות המשיח,‏ תרגום הדרך‏]‏,‏ כדי שגם חיי ישוע יתגלו בגופנו;‏ כי אנחנו החיים נמסרים תמיד למוות בעבור ישוע,‏ כדי שגם חיי ישוע יתגלו בבשרנו בן־התמותה.‏ לפיכך המוות פועל בנו,‏ אך בכם החיים [‏כתוצאה מהטפת הבשורה על המלכות]‏.‏”‏

חברי ’‏ההמון הרב’‏ מוקירים את ה”‏אוצר”‏

17.‏ כיצד מעריכים חברי ’‏ההמון הרב’‏ את ”‏האוצר הזה”‏ שבשירות המכובד?‏

¹⁷ ”‏המוות פועל בנו,‏ אך בכם החיים.‏”‏ הצהרה זו חלה על המשיחיים משוחי־הרוח.‏ אך,‏ יש בה כדי לגרום לנו להרהר בקשר הקיים בין השארית המשוחה לבין ’‏ההמון הרב’‏ של ”‏צאן אחרות”‏.‏ המשוחים יודעים שבדומה לישוע,‏ יהיה עליהם לסיים לבסוף את חייהם הארציים במוות,‏ אך הם מתברכים בשותפים המצטרפים אליהם ב”‏אוצר”‏ הנפלא של השירות,‏ העוזרים להם בבצעם את חלק הארי של פעילות ההטפה על המלכות.‏ בדומה לשארית המשוחה,‏ ברור כיום ל’‏המון הרב’‏ של ”‏צאן אחרות”‏ שה”‏אוצר”‏ היחיד שיישאר לאחר מלחמת הר־מגידון דמוית־האש,‏ ושיישרד בעולם החדש ללא חריכה או ריח עשן,‏ הוא האוצר שבשירות המבורך,‏ השירות ליהוה אלהים ולמלכו המפואר,‏ ישוע המשיח.‏ חברי ’‏ההמון הרב’‏ ימשיכו ’‏לעבוד את אלהים יומם ולילה בהיכלו.‏’‏ — ההתגלות ז׳:‏15‏.‏

18.‏ (‏א)‏ מה יקרה בקרוב ל’‏כבוד’‏ המזויף של העולם הזה?‏ (‏ב)‏ איזה ’‏כבוד’‏ דחה ישוע,‏ ובזכות מה קיבל מעמד נכבד יותר?‏

¹⁸ במהרה,‏ ישים אלהים קץ ל’‏כבוד’‏ המזויף של סדר־הדברים המרושע הזה — ”‏כבוד”‏ שהמשיך להתקיים מאז לקח השטן את ישוע אל הר גבוה והראה לו את כל ממלכות תבל ”‏וכבודן”‏.‏ (‏לוקס ד׳:‏5,‏ 6‏)‏ ישוע סירב להצעת כובד ממקור זה,‏ ודבק בכל תקופת שהותו על הארץ בקו־הפעולה בו חפץ אלהים.‏ עקב כך,‏ נועד הוא לזכות במעמד מכובד ונעלה אפילו מהכבוד שהיה לו,‏ כבנו היילוד היחיד של אלהים,‏ בטרם קיבל את השליחות הארצית שהטיל עליו יהוה.‏ — יוחנן ה׳:‏36;‏ י״ז:‏5;‏ פיליפים ב׳:‏9–11‏.‏

19.‏ איזו זכות מכובדת של שירות קרֵבה אל השלמתה,‏ ומהי החלטתנו הנחושה בנושא זה?‏

¹⁹ הסוף שהועד לסדר־הדברים השטני הזה לא יבוא בטרם תינתן עדות מקיפה על המלכות ברחבי תבל,‏ בתור שיא פעילותם של תלמידי ישוע המשיח,‏ עדי־יהוה.‏ (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏ הבשורה על המלכות מוטפת מזה כ־75 שנה,‏ וכפי שציינו ההתפתחויות בעולם בימינו,‏ אותו ”‏קץ”‏ שנחזה מראש חייב לבוא בקרוב.‏ לכן,‏ הזכות המכובדת של ההשתתפות בשירות הממשלה המלכותית הקדושה,‏ קרובה להשלמתה.‏ (‏מתי,‏ פרקים כ״ד,‏ כ״ה;‏ מרקוס,‏ פרק י״ג;‏ לוקס,‏ פרק כ״א‏)‏ זכותנו להשתתף בנשיאת עדות חובקת־עולם על המלכות המיוסדת,‏ מהווה ”‏אוצר”‏ מכובד שעדי־יהוה,‏ כתלמידי בנו המוכתר,‏ ישוע המשיח,‏ מוקירים מאוד.‏ הם מעוניינים בכל לבם להתמיד בה עד שתושלם הטפת הבשורה על המלכות,‏ ויהוה,‏ האל הכל־יכול,‏ יוסיף לעיני היקום כולו,‏ את עדותו הוא למען ריבונותו האוניברסלית.‏ — צפניה ג׳:‏8‏.‏

כיצד תשיב?‏

◻ מדוע שירותם של עדי־יהוה הוא שירות מכובד?‏

◻ מדוע נסתרת הבשורה הטובה מעיני אנשים כה רבים כיום?‏

◻ מהו ’‏האוצר הזה הנתון בכלי־חרס’‏?‏

◻ מדוע משתמש אלהים ב”‏כלי־חרס”‏ שבירים בשירותו יקר־הערך?‏

◻ מהו ערכו של ”‏האוצר הזה”‏ בעיני עדי־יהוה,‏ ומדוע?‏

‏[‏תמונה בעמוד 19]‏

כבודו של אלהים משתקף מפניו של ישוע,‏ ”‏משה”‏ הגדול יותר.‏ עדי־יהוה זכו לקלוט את אור כבודו של אלהים מכתבי־הקודש ולהפיצו לזולת