נאמנות בשירות יהוה
”אלהים, לימדתני מנעורי, ועד הנה אגיד נפלאותיך.” — תהלים ע״א:17.
1. מדוע יכולים אנו לומר שעבודה היא מתת מאלהים?
עבודה הינה מתת מאת אלהים. על אדם וחוה, הורינו הראשונים, ציווה יהוה: ”ומילאו את הארץ וכבשוּה.” משימה זו טמנה בחובה אתגרים רבים, אך לא היתה מעבר ליכולתם. המאמצים הפיזיים והשכליים שהיא דרשה מהם נועדו להגדיל את שמחת חייהם, מעבר לכל מה שחוו בעלי־החיים הנחותים שחלקו עימם את משכנם הארצי. — בראשית א׳:28.
2, 3. (א) לְמה הפכה העבודה בעיני רבים כיום, ומדוע? (ב) באיזו הזדמנות לפעילות מיוחדת נדון כאן?
2 לדברי המלך שלמה החכם, תוצאת ”עמל” היא ”טוב”, אפילו במצבנו חסר־השלימות, והיא ”מתת אלהים”. (קהלת ג׳:13) בני־אדם עדיין זקוקים לפעילות שתעסיק את כישוריהם השכליים והגופניים. על־פי־רוב, האבטלה היא מדכאת. אך, לא כל עבודה היא חיובית או כדאית. תעסוקתם של רבים אינה אלא עבודת־פרך משעממת, ונובעת מכורח המציאות שבמאבק למחייתם.
3 לעומת זאת, ישנה עבודה משיבת־גמול שכולנו מוזמנים לקחת חלק בה. אך, על אלה המשתתפים בה להתמודד עם מתנגדים וקשיים רבים. מדוע כה חשוב שנוכיח את עצמנו כשירים לפעילות זו? כיצד ניתן לעשות כן? לפני שנענה על שאלות אלה, הבה נשקול תחילה:
בשירותו של מי אנו עובדים?
4. איזה סוג של עבודה הסבה לישוע שמחה וסיפוק?
4 ישוע המשיח ציין: ”מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את פעלו.” (יוחנן ד׳:34) נאמנות בשירות יהוה הסבה לישוע שמחה וסיפוק רבים. היא היקנתה לו תכלית לחיים, ובתום שלוש־וחצי שנות שירות, יכול היה בכנות למסור לאביו השמימי: ”אני פארתיך עלי אדמות, השלמתי את המעשה שנתת לי לעשות.” (יוחנן י״ז:4) כשם שמזון גשמי מחזקנו, כך גם עבודה שיש בה מימד רוחני. ישוע הדגיש זאת במקרה אחר, כשקרא לתלמידיו: ”אל תעמלו בעד האוכל הכלה ואובד, אלא בעד האוכל הקיים לחיי עולם.” (יוחנן ו׳:27) לעומתה, עבודה שאינה יצרנית מבחינה רוחנית, מביאה לתסכולים ולמוות.
5. מי התנגד לפעילותו הטובה של ישוע, ומדוע?
5 ”אבי פועל עד עתה וגם אני פועל.” ישוע כיוון מלים אלה אל יהודים שמתחו ביקורת על מעשיו, כשריפא בשבת אחת אדם שהיה חולה במשך 38 שנים. (יוחנן ה׳:5–17) אף־על־פי שישוע פעל בשם יהוה, סירבו מתנגדים דתיים להכיר בעובדה זו, ועשו כל שביכולתם כדי למנעו מכך. מדוע? כיון שהם היו מאביהם השטן, אשר תמיד התנגד לכל פעילות בשירות יהוה. (יוחנן ח׳:44) מאחר ש”השטן עצמו מתחפש למלאך אור”, ומשתמש ”בכל תרמית רשע”, חיוני שנגלה ערנות רוחנית וחשיבה צלולה כדי להכיר במהותם האמיתית של פעליו. אילולא כן, עלולים אנו להבחין שמעשינו נוגדים את מטרתו של יהוה. — קורינתים ב׳. י״א:14; תסלוניקים ב׳. ב׳:9, 10.
מתנגדים בפעולה
6. מדוע מתוארים הכופרים כ”פועלי רמייה”? הבא דוגמה.
6 ישנם כופרים מסוימים בימינו, ואחרים כמותם, העובדים תוך חוסר נאמנות כסוכני השטן, במטרה להחליש את אמונתם של אלה שהחלו זה לא מכבר להתרועע עם הקהילה המשיחית. (קורינתים ב׳. י״א:13) במקום לבסס את עיקרי־האמונה האמיתיים על המקרא עצמו, אותם כופרים מרכזים את מאמציהם במתיחת ביקורת על ניסוח תרגום העולם החדש של כתבי־הקודש, שיצא לאור מטעם חברת המצפה במספר שפות לועזיות, בטענה שעדי־יהוה מבססים את כל אמונתם אך ורק עליו. אך, אין כל אמת בטענתם. במרוצת קרוב למאה שנה, השתמשו עדי־יהוה בעיקר בתרגום המלך ג׳יימס, או בתרגום הרומי־קתולי דואיי, (באנגלית), או בכל תרגום אחר שעמד לרשותם בשפתם, כדי להבין את האמת על יהוה ועל מטרתו; והם השתמשו בתרגומים ישנים אלה בהכרזת האמת לגבי מצב המתים, בהפרכת האמונה בשילוש, ובהבהרת הסיבה לכך שרק ’עדר קטן’ עולה השמיימה. אנשים יודעי־דבר מודעים לכך שבעולם כולו ממשיכים עדי־יהוה להשתמש בתרגומים שונים של המקרא בפעילות ההטפה שלהם. אולם, מאז שנת 1961, עמד לרשותם גם תרגום העולם החדש, שהוא תרגום מעודכן, מדויק וקל להבנה.
7. (א) מדוע מתכחש ישוע לרבים הטוענים שהם מאמינים בו? (ב) מדוע זה חשוב שנקשיב לעצה שביוחנן א׳. ד׳:1?
7 ישוע ציין שהוא יתכחש לרבים שיתיימרו להאמין בו. הוא הכיר בכך שהם ינבאו, יגרשו שדים, ויבצעו ”נפלאות רבות” בשמו. אך, הוא זיהה אותם כ”עושי רשע”. (מתי ז׳:21–23) מדוע? משום שהם אינם עושים את רצון אביו שבשמים, ולכן בעיני אלהים הם חסרי כל ערך. השטן, המתעה הקדום, מסוגל עדיין לעמוד מאחרי מעשים חריגים, ואפילו נסים למראית־עין. השליח יוחנן, כתב את אגרתו הכללית הראשונה למעלה מ־60 שנה לאחר מותו ותחייתו של ישוע, ובה ייעץ למשיחיים: ”אל תאמינו בצורה עיוורת לכל מה שאתם שומעים, אלא בחנו את הנאמר — האם דבריהם מרוח־הקודש או לא?” מן החכמה שנעשה כך. — יוחנן א׳. ד׳:1, תרגום הדרך.
פעלים חסרי טעם
8. כיצד עלינו לחוש בנוגע ל”מעשי הבשר”? (גלטיים ה׳:19–21)
8 אפילו אם איננו נוטלים חלק בפעילות הנושאת תוצאות פסולות, פעלינו חסרים כל ערך אם הם מתבצעים רק כדי לספק את תאוות הבשר החלש. השליח פטרוס ציין שדי בזמן שהשקענו בעבר ”בעשיית חפץ הגויים, ... בדרכי זימה ותאוות, שיכרות והוללות, נשפי שתיה ועבודת אלילים אסורה.” (פטרוס א׳. ד׳:3, 4) כמובן, אין משמע הדבר שכל משיחי מוקדש כיום נהג כך בעבר, אלא שגישתם של אלה שאכן עשו כן חייבת להשתנות מהר בד־בבד עם הבנתם הרוחנית. העולם מגדף אותם בגלל השינוי שחל בחייהם, והדבר צפוי, אך עליהם להשתנות אם ברצונם שיהוה יברכם, כעובדים נאמנים בשירותו. — קורינתים א׳. ו׳:9–11.
9. מה למדים אנו מנסיונה של העֵדה אשר החלה להתאמן כזמרת אופרה?
9 יהוה העניק לנו מתנות רבות להנאתנו, והמוסיקה היא אחת מהן. אולם, מאחר ש”העולם כולו נתון לשליטת הרָשָע” (ע״ח) או ”לשלטון השטן” (הדרך), האם הדבר כולל גם את עולם המוסיקה? (יוחנן א׳. ה׳:19) אכן כן, המוסיקה יכולה לשמש כאבן־נגף כשם שגילתה בחורה בשם סילבנה. היא זכתה להזדמנות להכשרה כזמרת אופרה בצרפת. ”רציתי בכל מאודי לשרת את יהוה,” היא מסבירה. ”נהנתי משירותי כחלוצה־עוזרת, וקיוויתי למצוא זמן בחיי לשתי המטרות האלה. אך, הבעיה הראשונה שעמדה בפני בקידום הקריירה שלי היתה כרוכה באי־מוסריות. בשלב הראשון, חברי ללימודים ראו בי נאיבית כשלא הסכמתי להיות שותפה לדיבור ולהתנהגות הלא־מוסריים שלהם. מאוחר יותר, האווירה המושחתת החלה להקהות את חושי, כך שהתחלתי להתייחס בסובלנות לדברים אותם יהוה מתעב. אחד מהמורים לחץ עלי להפוך את שירתי לדת, ולימד אותי להיות תוקפנית על הבמה ולראות את עצמי כנעלה על כל השאר. כל זה עורר בי אי־נוחות. לבסוף, היה עלי להתכונן לבחינת־קבלה מיוחדת. התפללתי ליהוה כדי שיבהיר לי לאיזו דרך עלי לפנות. שרתי היטב וחשתי בטוחה, אך לא זכיתי למקום בין הנבחרים. לאחר מכן, התבררה לי הסיבה — התוצאות כבר נקבעו בחשאי זמן רב מראש. אך, בכך היתה לי תשובה ברורה לתפילתי, ולכן החלטתי לעזוב את בימת האופרה, וללמד תלמידים שירה בבית.” מאוחר יותר, אחות זו נישאה לזקן־קהילה באחת הקהילות, בה משרתים שניהם היום בנאמנות בקידום ענייני המלכות.
10. מה מסיק אתה מדברי ישוע ביוחנן ג׳:19–21?
10 ישוע אמר: ”כל עושה עוולה שונא את האור ואינו בא אל האור פן יוּכחו מעשיו.” לעומת זאת, ”עושה האמת בא אל האור למען ייגלו מעשיו כי נעשו באלהים.” (יוחנן ג׳:19–21) מה גדולה הברכה שבפעילות התואמת את רצון אלהים ומטרתו! אך, כדי להצליח בכך, עלינו תמיד לבחון את מעשינו ביסודיות לאור דבר־אלהים. לעולם איננו קשישים מדי, ולעולם אין זה מאוחר מדי, להיענות להזמנה ליטול חלק בשירותו של יהוה, הראוי לכל מאמץ אפשרי.
”מעשים טובים” כיום
11. לאילו ”מעשים טובים” מקדישים אנשים את זמנם, אך מדוע יכולים אלה להוביל לתסכולים?
11 פעילות כדאית כיום חייבת לשקף את הדחיפות שבימינו. אנשים כנים רבים מסכימים לכך, ולכן עוסקים בעבודות המתוארות לעתים קרובות כ”מעשים טובים” או ”ראויים לשבח”, המתבצעים לטובת הכלל, או למען מיגזר מסוים. אך, כמה מתסכל יכול להיות סוג זה של פעילות! בבריטניה, למשל, דיווּח מטעם אגודת ”הקרן הקתולית להתפתחות בינלאומית”, על המיבצע לגיוס סיוע לאיזורי רעב, ציין: ”לפני שלוש שנים... גייסנו מיליוני לירות [שטרלינג] למטרת סיוע. הצלנו אלפי נפשות. כעת שוב אותן נפשות עומדות בפני סכנת הכחדה... אך, מדוע? מה השתבש?” בהמשך דיונו במצב, הסביר עיתון האגודה שהבעיות החמורות ארוכות־הטווח הוזנחו, וש”במשאבים הנחוצים בצורה נואשת למען הנצרכים, השתמשו הלוחמים המקומיים כדי לקדם את הסיכסוך [מלחמת האזרחים].” ללא ספק, שמעת קריאות רגשניות דומות מפי אירגוני סעד וצדקה העוסקים במיבצעים דומים.
12. מהו הפתרון היחיד לבעיות הפוקדות את העולם כיום?
12 הרעב הוא אכן בעיה דחופה. אולם, מי מזהה כיום את הטרגדיות הכרוכות ברעב ובמלחמות כהתגשמות נבואתו של ישוע המשיח, כאות המצביע על קירבת קץ סדר־הדברים הנוכחי? (מתי כ״ד:3, 7) מי פירסם הוכחות הקושרות התפתחויות אלה עם דהירת ’ארבעת הפרשים’ הסמליים המתוארים בספר ההתגלות, פרק ו׳? עדי־יהוה עשו כן בעקביות ובנאמנות מעל דפי חוברת זו. מדוע? כדי להבהיר שאין זה אלא מעבר ליכולת האדם למצוא פתרונות בני־קיימא. אין משמע הדבר שהמשיחיים אדישים לבעיות העולם. אדרבא! הם רחמנים ועושים כל שביכולתם כדי להקל על סבל הזולת. בכל זאת, באופן מציאותי הם מכירים בעובדה שללא התערבותו של אלהים, בעיות העולם לעולם לא תבואנה על פתרונן. בדומה לעניים, בעיות אלה יישארו כל עוד ירשה אלהים לשטן להחזיק בשלטון העולם הזה. — מרקוס י״ד:7; יוחנן י״ב:31.
הפעילות שהיא המועילה ביותר
13. מהי הפעילות הדחופה ביותר כיום, ומי מבצעים אותה?
13 הצורך הדוחק ביותר כיום הינו, הטפת הבשורה הטובה שבקרוב תחליף מלכות אלהים את כל ממשלות אנוש, ותביא את הרווחה לה משתוקקים כל יראי־אלהים. (דניאל ב׳:44; מתי כ״ד:14) ישוע המשיח הפך את ההטפה על המלכות השמימית למטרה העיקרית בחייו. הוא הגביל את פעילות ההטפה שלו לתחומי ארץ־ישראל, אך היום היקף הבשורה הוא כלל־עולמי, כשם שישוע עצמו חזה מראש. (יוחנן י״ד:12; מעשי־השליחים א׳:8) נטילת חלק, ויהא זה חלק קטן, בפעילות זו שמאת אלהים, היא זכות שאין שווה לה. גברים ונשים, קשישים וצעירים, אשר בשעתם לא העלו על דעתם שיהיו מכריזי הבשורה הטובה, פעילים כיום בהטפת הבשורה כעדי־יהוה. בדומה לנוח ובני־משפחתו, הם מבצעים בנאמנות את הפעילות שהטיל עליהם אלהים, ועושים כן בעזרת הכוח שהוא מספק, כאות נוסף לכך שבקרוב יקיץ הקץ על סדר־הדברים הזה. — פיליפים ד׳:13; עברים י״א:7.
14. כיצד מצילה פעילות ההטפה את חייהם של שומעיה, ובו בזמן מגנה על המשתתפים בה?
14 מלאכת ההטפה אותה מבצעים עדי־יהוה במהלך ”אחרית הימים”, מצילה את חייהם של אלה השומעים ומצייתים לבשורה הטובה. (רומיים י׳:11–15) בנוסף לכך, היא מהווה אמצעי הגנה לאלה המשתתפים בה. בהיותנו מעוניינים לעזור לאנשים אשר בעיותיהם גדולות משלנו, פחותים הסיכויים שנהיה טרודים יתר־על־המידה בבעיותינו אנו. אנו מודעים לעובדה שהעולם הזה, בו ערכי־המוסר הולכים ומתדרדרים, מעוניין להשפיע עלינו לנהוג כמותו. לכן, כאשר נמלא את מחשבותינו במחשבות אלהים במהלך פעילות ההטפה שלנו, נזכה ליותר מאשר חיזוק אמונתנו; הדבר יפעל לטובתנו האישית. כשם שהסביר זאת אחד מעדי־יהוה: ”אם לא אנסה לשנות את האנשים אותם אני פוגש, הם מסוגלים לשנות אותי!” — השווה פטרוס ב׳. ב׳:7–9.
פעילות בתוך הקהילה
15. איזו אחריות מוטלת על ’רועי־המישנה’, ומה על הגברים בקהילה לשקול, לאור דברי העידוד שבטימותיוס א׳. ג׳:1?
15 כשחדשים מתחילים להתעניין בבשורה ומצטרפים לקהילה, הם באים תחת השגחתם של ”הרועה הגדול”, יהוה אלהים, ו”הרועה הטוב” שלו, ישוע המשיח. (תהלים כ״ג:1; יוחנן י׳:11) רועים שמימיים אלה מינו ’רועי־מישנה’ נאמנים המייצגים אותם בקרב ה”עדר” שעלי־אדמות, גברים הנבחרים מתוך הקהילה. (פטרוס א׳. ה׳:2, 3) תפקיד זה ב”אחרית הימים” הזאת, מהווה זכות שלא תסולא בפז. פעילותם של ”רועים” אלה היא עבודה רצינית, כיון שהיא כוללת לא רק את ההנהגה בהוראה בתוך הקהילה ובהטפת הבשורה לאחרים, אלא גם השמירה על ה”עדר” מפני טורפים רוחניים, ומחבטות דמויות־הסערה של הרוח השוררת בעולם בו אנו חיים. אין פעילות כדאית יותר בקהילה המשיחית, שאליה יכולים הגברים לשאוף, מאשר ליטול חלק בדאגה לרווחתם הרוחנית של חברי הקהילה המשיחית המתרחבת והולכת. — טימותיוס א׳. ג׳:1; השווה ישעיהו ל״ב:1, 2.
16. באילו דרכים משלימים ה”רועים” המשיחיים זה את זה במועצת־הזקנים?
16 אך, אל לנו לשכוח ש”רועים” אלה אינם אלא בני־תמותה לא־מושלמים, בעלי קווי־אופי שונים ומחדלים כמו לכל אחד אחר ב”עדר”. בעוד שאחד מצטיין בהיבט מסוים של עבודת ’הרעייה’, כישוריו של זקן אחר יועילו לקהילה מזוויות אחרות. בפעילותם כזקני־קהילה משיחיים, הם משלימים זה את זה במאמציהם לחזק את הקהילה. (קורינתים א׳. י״ב:4, 5) לעולם אל לרוח תחרותית לחדור ביניהם. הם פועלים כצוות כדי לשמור על ענייני המלכות ולקדמם, ”בנשיאת ידיים טהורות” בתפילה ליהוה, בחפשם אחר בירכתו והכוונתו בכל הדיונים וההחלטות שלהם. — טימותיוס א׳. ב׳:8.
17. (א) איזו חובה מוטלת עלינו? (ב) מאילו דברים עלינו להימנע אם ברצוננו למלא את חובתנו במידה מספקת?
17 פעילות ההטפה הופכת לדחופה עוד יותר ככל שקיצו של עולם השטן מתקרב ובא. בהיות לנו האמת שבדברו של יהוה אלהים, חובה עלינו כעדיו להפיץ בכל הזדמנות את הבשורה. יש בפעילות המוטלת על שכמנו די והותר להעסיקנו, עד שיקיץ הקץ. אל לנו להסיח את דעתנו ממנה ברדיפת הנאות ותענוגות לא־מוסריים, או ליפול במלכודת החומרנות, או להקדיש זמן להעלאת השערות ולוויכוחי־סרק על מלים, פעילויות שהוכחו כחסרות תועלת וביזבוז זמן לריק. (טימותיוס ב׳. ב׳:14; טיטוס א׳:10; ג׳:9) כשהתלמידים שאלו את ישוע, ”אדוננו, האם בזמן הזה תשיב את המלכות לישראל?” ישוע כיוון את מחשבותיהם לשליחות החשובה שעמדה בפניהם, באמרו: ”תהיו עדַי הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ.” תפקיד זה ממשיך להתבצע עד עצם היום הזה. — מעשי־השליחים א׳:6–8.
18. מדוע הפעילות בשירות יהוה משיבה גמול רב?
18 פעילותנו בשירות יהוה, השתתפותנו במלאכת ההטפה כיום יחד עם קהילתו החובקת־עולם, מעניקה אושר, סיפוק ותכלית משמעותית לחיינו. זוהי הזדמנות לכל אוהבי יהוה להוכיח לו את מסירותם ונאמנותם. פעילות זו על היבטיה השונים לעולם לא תחזור על עצמה. עם התוחלת לחיי־נצח לנגד עינינו, הבה נמשיך בנאמנות ’לעבוד את אלהים כרצונו, בחסידות וביראה,’ לתפארת שמו ולישועתנו אנו. — עברים י״ב:28.
(מקור המאמר: 1990/8/15)
כיצד תשיב?
◻ מאיזו פעילות הפיק ישוע שמחה וסיפוק?
◻ מי מתנגדים לשירות יהוה, ומדוע?
◻ השווה בין ”המעשים הטובים” של העולם לבין פעילות ההטפה של הבשורה על מלכות אלהים.
[תמונה בעמוד 16]
ישוע הטיל על תלמידיו לבשר את הבשורה הטובה