הייה אסיר־תודה — מלכות יהוה מולכת
”מודים אנחנו לך, יהוה צבאות, ... כי לבשת עוזך הגדול ותמלוך.” — ההתגלות י״א:17.
1. מה אמר נשיא חברת המצפה בעקבות מסעו באירופה ב־1911?
בתחילת שנת 1911 הגיש צ׳. ט. ראסל, נשיא חברת המצפה, סידרת הרצאות מקראיות בערים גדולות ברחבי אירופה. בהתייחסו אל אותו סיור, כתב ראסל בחוברת המצפה של ה־15 במאי 1911, את המלים הבאות: ”הופתענו למצוא בכל מקום סימני שיגשוג כה רבים... שהרי קוראינו יודעים שמזה מספר שנים מצפים אנו שעידן זה יסתיים בעת צרה נוראה, ושאנו מצפים שהיא תפרוץ בפתאומיות ובעוצמה תוך זמן קצר אחרי אוקטובר 1914. כפי שאנו מבינים מתוך כתבי־הקודש, זהו המועד בו יסתיימו ’עיתות הגויים’ — הזמן שהוקצב לגויים לשלוט על כדור־הארץ — ותגיע העת בה תחל מלכות המשיח להפעיל את סמכותה.” האם התממשו ציפיות אלה?
2. כיצד נוּפץ השלום ב־1914, ותוך אילו תוצאות עגומות?
2 במרוצת המחצית הראשונה של 1914, נראה העולם כמקום בטוח, ללא חשש למלחמה. אך, השלום התנפץ בפתאומיות עם ההתנקשות בחייו של יורש־העצר האוסטרי בידי איש סֶרבּי ב־28 ליוני, 1914. תוך זמן קצר הכריזה אוסטרו־הונגריה מלחמה נגד סֵרבּיה. הרוסים תמכו בסרביה, ולכן גרמניה הכריזה מלחמה נגד רוסיה ב־1 באוגוסט. אז הכריזה גרמניה מלחמה גם נגד צרפת ב־3 באוגוסט; בריטניה הגדולה נגד גרמניה ב־4 באוגוסט; מונטנגרו נגד אוסטרו־הונגריה ב־7 באוגוסט; יפן נגד גרמניה ב־23 באוגוסט; אוסטרו־הונגריה נגד בלגיה ב־28 באוגוסט. רבים האמינו שהמלחמה תסתיים במהרה. אך, המצב החמיר והיא הסלימה עד שנעשתה למלחמה הגרועה ביותר בתולדות האנושות עד אותה עת, כשעוד 19 מדינות הצטרפו למרחץ־הדמים חובק־העולם שקטל 000,000,13 חיילים ואזרחים, ופצע למעלה מ־000,000,21 נפש.
3, 4. מה אירע במרכז העולמי של החברה ביום ששי בבוקר, 2 באוקטובר 1914?
3 בבוקר יום ששי, ה־2 באוקטובר, 1914, הודיע ראסל לצוות העובדים במרכז הבינלאומי של חברת המצפה, שבברוקלין, ניו־יורק: ”’עיתות הגויים’ הסתיימו; ימי מלכיהם חלפו.” משפחת בית־אל הגיבה להודעה במחיאות־כפיים נלהבות.
4 איזו הצדקה היתה לשמחתם של צ׳. ט. ראסל ועמיתיו באותו בוקר באוקטובר, 1914? מאין הביטוי ”עיתות הגויים”? מה הן הראיות לכך ש”עיתות הגויים” הסתיימו באוקטובר 1914? וכיצד צריך הדבר להשפיע עליך?
ירושלים ו”עיתות הגויים”
5. מה מקור הביטוי ”עיתות הגויים”?
5 הביטוי ”עיתות הגויים” מופיע בנבואתו החשובה של ישוע על החורבן שנועד לפקוד את ירושלים. (לוקס כ״א:5–36) יומיים לפני שמסר נבואה זו, הציג ישוע את עצמו בפני תושבי ירושלים בתור המשיח. כאשר רכב בענווה על חמור בכיוון העיר, הריעו לו המוני יהודים, בהתאמה מליאה לנבואה שבזכריה ט׳:9. הם קראו: ”ברוך הבא בשם יהוה.” — לוקס י״ט:28–40.
6, 7. איזו אשמת־דמים נוראה הביאו על עצמם אנשי יהודה בני המאה הראשונה לספירה, ותוך אילו תוצאות?
6 אך, ישוע ידע שכעבור זמן קצר, תופנה נגדו דעת הרוב, עקב שינאתם הרצחנית של מנהיגי־הדת בירושלים, תחת השפעת אביהם, השטן. (בראשית ג׳:15; יוחנן ח׳:44) ואכן כך היה, כעבור מספר ימים, ב־י”ד בניסן, תבע המון יהודים את מותו של ישוע. ”דמו עלינו ועל בנינו,” קראו אל עבר המושל הרומי שהיסס לפסוק נגדו. (מתי כ״ז:24, 25) במקום לקבל את ישוע כמלך ומשיח, הכריז הכהן הגדול: ”אין לנו מלך זולתי הקיסר!” (יוחנן י״ט:15) אז, המשיח האמיתי הוקע על עמוד ומת, באשמה כוזבת שהסית אנשים נגד השלטון הרומי ושגידף את שמו של אלהי היהודים. — מרקוס י״ד:61–64; לוקס כ״ג:2; יוחנן י״ח:36; י״ט:7.
7 זעם אלהים נועד לרדת בוודאות על תושבי יהודה, בשל אשמת־הדמים הכבדה שרבצה עליהם. ירושלים על בית־מקדשה המפואר שוב לא תיקרא ”קרית מלך רב”, המלך יהוה. (מתי ה׳:35; לוקס י״ג:33–35) מספר ימים לפני מותו של ישוע, דיברו תלמידיו בהערצה על בנייני בית־המקדש. בתגובה על כך, ניבא ישוע: ”הדברים האלה אשר אתם רואים, הנה ימים באים ולא תישאר אבן על אבן אשר לא תוּפל ארצה.” — לוקס כ״א:5, 6.
8. כאשר ישוע פירט את ה”אות” שציין את המאורעות שיביאו לחורבן ירושלים, מה עוד היה כרוך בכך?
8 תלמידי ישוע שאלו בתימהון: ”רבי, אם כן מתי יהיה הדבר הזה? ... ומהו האות לפני שזה יקרה?” (לוקס כ״א:7) בתשובה, חזה ישוע מראש בדייקנות את המאורעות שהובילו לחורבן ירושלים, והוסיף את המשפט החשוב הבא: ”ירושלים תהיה מירמס לגויים עד אשר יימלאו עיתות הגויים.” (לוקס כ״א:8–24) ישוע הצביע, איפוא, על דבר שנועד לקרות אחרי חורבן ירושלים — דבר שנועד להתרחש כאשר ”יימלאו עיתות הגויים.” בהתייחסו אל ה”אות”, אמר ישוע: ”כשתראו את הדברים האלה מתקיימים, דעו כי קרובה מלכות האלהים.” (לוקס כ״א:31) מכאן של”אות” נועדה להיות התגשמות כפולה. ההתגשמות הראשונה, בקנה־מידה מצומצם, נועדה לציין כי ’חורבן ירושלים קרב.’ (לוקס כ״א:20) ההתגשמות השנייה, הגדולה יותר, נועדה לבוא עם תום ”עיתות הגויים”, והיא תציין כי ”קרובה מלכות האלהים.” — השווה מתי כ״ד:3.
ירושלים הארצית הוחלפה בעיר נעלה
9. מתי איבדה ירושלים את מעמדה המבורך, ובמה הוחלפה?
9 באמרו ש”ירושלים תהיה מירמס לגויים עד אשר יימלאו עיתות הגויים”, האם רמז ישוע שבסופו שוב תזכה העיר הארצית בחסד אלהים? התשובה היא שלילית. לאחר רציחת בנו האהוב של אלהים, איבדה ירושלים הארצית לעד את מעמדה המיוחד, והוחלפה בעיר נעלה בהרבה, ”עיר אלהים חיים, ... ירושלים השמימית.” — עברים י״ב:22; מתי כ״ג:37, 38; כ״ז:50, 51.
10. מה משמע הביטוי ”ירושלים השמימית”?
10 הביטוי ”ירושלים השמימית” משמש בכתבי־הקודש כדי לתאר מלכות שמימית נצחית, אליה נקראו המשיחיים המשוחים.a (עברים י״א:10; י״ב:22, 28) כאשר השליח פאולוס כתב את המלים האלה, עדיין התייחסו היהודים בהערצה רבה לעיר הארצית ולבית־המקדש. פאולוס הזכיר למשיחיים העבריים ש”אין לנו פה עיר קבע, אלא את זו שלעתיד לבוא מבקשים אנו.” — עברים י״ג:14.
מדוע נקראה ”ירושלים השמימית”
11. מה ייצגה ירושלים הארצית, עד שאיבדה את חסד אלהים?
11 תקופה ארוכה שימשה ירושלים כבירת עם־ישראל, ועל מלכיה נאמר שישבו ”על כסא יהוה”. (דברי־הימים א׳. כ״ט:23) יחד עם זאת, יהוה כרת ברית עם דוד שהמלכות תישאר בביתו לעד. ממש כפי שבימינו משמשת עיר־בירה, כמו וושינגטון, מוסקבה, קַנבֵּרה, או פּרֵטוֹריה, שם נרדף ומזהה לממשלתה, כך ירושלים בכתבי־הקודש מייצגת את מלכות בית־דוד. — שמואל ב׳. ז׳:16; לוקס א׳:32.
12. לאיזו תקופה יש לייחס את הביטוי ”עיתות הגויים”?
12 למלכות דוד היה תחום שליטה מוגדר, במסגרת הגבולות שקבע אלהים לישראל הקדומה. ירושלים הארצית היוותה, איפוא, סמל למלכות האמיתית בידי המשיח שנועדה לשלוט מן השמים, על כדור־הארץ כולו. (תהלים ב׳:2, 7, 8; דניאל ז׳:13, 14; טימותיוס ב׳. ד׳:18) הספר Time Is At Hand The (קרובה העת), שיצא לאור מטעם חברת המצפה ב־1889, ציין בצורה ברורה: ”אדוננו ייחס את הביטוי ’עיתות הגויים’ לאותה תקופה בהיסטוריה של כדור־הארץ שבין הסרת הייצוג הסימלי הארצי של מלכות אלהים, ממלכת־ישראל (יחזקאל כ״א:30–32), לבין המועד לייסוד מלכות אלהים האמיתית, המקבילה לה.”
”עיתות הגויים” — עד מתי?
13. מתי החלו ”עיתות הגויים”, ומדוע אתה משיב כך?
13 מלכות אלהים הסימלית הושמדה בידי נבוכדנצאר, מלך בבל, בשנת 607 לפה״ס. בחודש השביעי, תשרי, המקביל לחודש אוקטובר, הפכה ארץ־ישראל שממה.b (מלכים ב׳. כ״ה:8, 9, 22, 25, 26) כדי להוכיח שהדבר אירע ברשות אלהים, העניק יהוה לנבוכדנצאר חלום. בחלום הופיע עץ שנכרת, אך שניתן לו לצמוח מחדש כעבור תקופה של ”שבעה עידנים”. לחלום הנבואי היתה התגשמות ראשונית כשנבוכדנצאר הוחזר לכס מלכותו לאחר תקופה של טירוף ארעי. — דניאל ד׳:7–14, 25–33.
14. מה היתה הנקודה העיקרית בחלום שחלם נבוכדנצאר?
14 אולם, נושא החלום שחלם נבוכדנצאר מראה שהתגשמותו העיקרית התייחסה למלכותו הארצית הסימלית של אלהים, שאותו מלך נוכרי הורשה ’לכרתה’. החלום הסתיים בהצהרה זו: ”למען יידע כל חי כי שולט האל העליון בממלכת בני־האדם. לאשר יחפוץ יתננה, ואת השָפָל באנשים יקים עליה.” — דניאל ד׳:14.
15. כיצד נעשה ישוע ”השָפָל באנשים”? (מתי י״א:29)
15 רק אדם אחד נעשה כשיר מכל הבחינות להיקרא ”השָפָל באנשים”. בנו היילוֹד היחיד של אלהים הוכיח עצמו ככזה בעזבו מרצונו את תפארתו השמימית, השפיל עצמו כדי להיוולד כבן־אנוש, כישוע, אשר סבל את המוות המשפיל והאכזרי ביותר מידי השטן. (פיליפים ב׳:3, 5–11) לאחר הקמתו לתחייה, שב ישוע לתפארתו השמימית, שם עליו היה לחכות עד שתסתיים תקופת שבעת העידנים, או ”עיתות הגויים”, בטרם יומלך על האנושות כמלך המשיח. — עברים י׳:12, 13.
16. כיצד עוזר ספר ההתגלות למשיחיים לחשב את המועד בו הסתיימו ”עיתות הגויים”?
16 אך, כיצד הגיעו עדי־יהוה להבנת אורכם של שבעת העידנים? כתבי־הקודש מגלים ש”מועד מועדים וחצי מועד”, או שלושה מועדים וחצי, אורכם 260,1 יום. (ההתגלות י״ב:6, 14) לפיכך, הכפלת מספר זה, או שבעה מועדים או עידנים, מסתכמת ב־520,2 יום. על־יסוד הכלל הנבואי של ”יום לשנה”, שבעת המועדים, או העידנים, הם 520,2 שנה. (במדבר י״ד:34; יחזקאל ד׳:6) על־פי חישוב זה, שבע ”עיתות הגויים”, שהחלו באוקטובר 607 לפה״ס, הסתיימו כעבור 520,2 שנה, היינו, באוקטובר 1914 לספירה.
17. איזו הודעה משמחת עמדה להתפרסם ב־1914?
17 באוקטובר 1914, הושיב יהוה אלהים את בנו האהוב, האדון ישוע המשיח, על כס המלכות השמימית. סוף־סוף, החל החזון שראה השליח המשיחי יוחנן, המתואר בספר ההתגלות להתגשם, וניתן היה להכריז: ”היתה ממלכת תבל לממלכתו של אדוננו [יהוה] ושל משיחו, והוא [יהוה] ימלוך לעולמי עולמים.” (ההתגלות א׳:10; ד׳:1; י״א:15) עד כמה טובה בשורה זו! זוהי סיבה אמיתית לאושרם הגדול של כל היורשים השותפים והנתינים של המלכות! — ההתגלות י״א:17.
18. אילו תנאים עגומים פקדו את האנושות מאז 1914?
18 אמת, לגבי מרבית האנושות לא היתה זו תקופה של אושר מאז שנת 1914. אך, התנאים הרי־האסון השוררים בעולם הם הם הוכחה לכך ששלטון השטן עומד להגיע אל קיצו. כיצד אנו יודעים זאת? ספר ההתגלות ציין שייסוד מלכות אלהים נועד להביא למלחמה בשמים, ושהשטן ושדיו יושלכו מן השמים ויוגבלו לתחום כדור־הארץ. לאחר שראה ניצחון זה בחזונו הנבואי, שמע יוחנן קול רם שאמר: ”על זאת שימחו שמים ושוכניהם. אוי לארץ ולים, כי ירד אליכם השטן בחימה גדולה, בידעו כי קצרה עיתו.” — ההתגלות י״ב:1–12.
19. מדוע כה אסירי־תודה המשיחיים על שהם חיים בתקופה זו?
19 החרפת התנאים בעולם מאז 1914, מהווה הוכחה שחזונו של יוחנן מתגשם, ושקץ כל אלה הדוחים את ריבונות אלהים, מתקרב בצורה מסוכנת. (לוקס כ״א:10, 11, 25–32) עד כמה מרגש לחיות בתקופה נפלאה זו כשיהוה אלהים, האל הכל־יכול, ייָשֵב את המחלוקת ביחס לריבונותו על כדור־הארץ כולו! אזי, תיהפך הארץ לגן־עדן יפהפה, והניצולים הצדיקים ירוּממו אט־אט למצב של שלימות. אפילו המתים יוּקמו ותינתן להם ההזדמנות להוכיח את עצמם כראויים לחיי־נצח. — ההתגלות כ׳:1–3, 12, 13; כ״א:3–5.
הצורך לתקן את הבנת הדברים גם בימינו
20. (א) מי הוכחו בתור משרתי יהוה האמיתיים עלי־אדמות לפני 1914? (ב) אילו תיקונים היו מוכנים המשיחיים המשוחים הנאמנים לחולל בהבנתם?
20 במשך 38 שנים לפני 1914, הודיעו תלמידי־המקרא, כפי שנקראו אז עדי־יהוה, על תאריך זה כשנה בה יסתיימו ”עיתות הגויים”.c איזו הוכחה בולטת מהווה הדבר לגבי היותם משרתי יהוה האמיתיים! עם זאת, בדומה למשרתי אלהים במאה הראשונה לספירה, היו להם גם מספר ציפיות מוטעות. למשל, הם ציפו שכל המשיחיים המשוחים יעלו השמיימה עד לאוקטובר 1914. כמו־כן, הם סברו שהמלחמה שפרצה ב־1914 תוביל ישירות לקיצו של עולם השטן.
21. באילו קשיי־מישמעת התנסו המשיחיים במשך מלחמת־העולם הראשונה?
21 אך, בבוא המועד, הבינו המשיחיים המשוחים שהוטל עליהם לבצע עבודה רבה עלי־אדמות. עקב התמדתם העיקשת בהטפת הבשורה במהלך מלחמת־העולם הראשונה, הם סבלו רדיפות אכזריות מהשלטונות הפוליטיים, עקב מאמצי הסטה מצד כמורת הנצרות. (תהלים ב׳:1–6) הפעילות של משיחיים אמיתיים אלה נחלה מכה קשה ב־21 ליוני 1918, כאשר מנהלי חברת המצפה בארה״ב נשפטו ל־20 שנות מאסר בגין האשמות שווא.
22, 23. (א) מה עשו המשיחיים הנאמנים מאז 1919, ותוך אילו תוצאות שונות? (ב) מה מקביל כיום לירושלים הלא־נאמנה בת המאה הראשונה?
22 מלחמת־העולם הראשונה הסתיימה בפתאומיות בנובמבר 1918. אזי, ב־25 למרס 1919, שוחררו מנהלי חברת המצפה מן הכלא. מאוחר יותר, זוכו כליל מכל אשמה. תקופת שלום שלא ציפו לה נפתחה בפני אותם משיחיים משוחים נאמנים, הדומה להזדמנויות שנפתחו בפני תלמידי המשיח הקדומים, לאחר שנתחזקו באמצעות רוח־הקודש בשנת 33 לספירה. — מעשי־השליחים ב׳:17–21, 41.
23 מאז 1919 ואילך, צייתו במסירות המשיחיים המשוחים הנאמנים כקבוצה, לצוו הכלול בדברי ישוע במתי כ״ד:14: ”ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ.” כתוצאה מכך, קרוב לארבעה מיליון חברי ’הצאן האחרות’ של המשיח הקדישו את חייהם לשרת את יהוה, תוך שיתוף־פעולה עם השארית המשוחה. (יוחנן י׳:16) הנצרות, בהשפעת הכמורה, המשיכה לדחות את בשורת המלכות. היא העדיפה תכניות אנוש פוליטיות, ורדפה את עדי־יהוה, במקביל ליחס הנורא שגילו תושבי יהודה כלפי המשיח במאה הראשונה. ממש כשם שיהוה הוציא לפועל את משפטו נגד ירושלים, כך יעשה עם האירגון המקביל לירושלים הלא־נאמנה, כלומר, הנצרות. אותו דור אשר שמע את הודעת המשפט מפי המשיח, התנסה בחורבן שעליו ניבא, ובדומה לכך, ”לא יעבור” הדור הנוכחי, שראה את שנת 1914, עד בוא ’הצרה הגדולה’ שנובאה מראש. — מתי כ״ד:21, 22, 34.
24. כדי להינצל אל העולם החדש של אלהים, מה עלינו לעשות?
24 מה עלינו לעשות כדי להינצל מאותה ”צרה גדולה”, ולהמשיך לחיות אל תוך עולמו החדש של אלהים? גם אם היו לנו ציפיות מוטעות, עלינו להישמר שלא נירדם בנוגע לאחריותנו המשיחית. (חבקוק ב׳:3; תסלוניקים א׳. ה׳:1–6) אלה שעדיין מסוגלים לזכור את המאורעות שהתרחשו ב־1914 הולכים ומתמעטים. מכאן שעלינו לעמוד על המישמר; הדבר נעשה דחוף ביותר. (מתי כ״ד:42) על כל החפצים להינצל מקץ עולמו המרושע של השטן לפעול עתה בתואם עם המלים שבדבר־אלהים: ”מודים אנחנו לך, יהוה צבאות, ... כי לבשת עוּזך הגדול ותמלוך.” — ההתגלות י״א:17.
[הערות שוליים]
a ראה המצפה לאוקטובר 1983, עמודים 16, 17.
b לנימוקים נוספים המבהירים מדוע מאורע זה ציין את תחילת ”עיתות הגויים”, ראה המצפה לאוגוסט 1984, עמודים 3–7; לאוקטובר 1989, עמודים 28–30.
c צ׳. ט. ראסל כתב מאמר בנושא ”עיתות הגויים: מתי תסתיימנה?”, שהופיע בכתב־העת Bible Examiner (חוקר כתבי־הקודש) של אוקטובר 1876. בעמוד 27, המאמר ציין: ”שבע העיתים תסתיימנה ב־1914 לספירה.”
כיצד תשיב?
◻ את מה סימלה ירושלים הקדומה, אך כיצד איבדה את מעמדה המבורך?
◻ מתי החלו והסתיימו ”עיתות הגויים”, ותוך אילו תוצאות שנחזו מראש?
◻ מה סימל מראש חורבן ירושלים הלא־נאמנה?
◻ כיצד יודעים אנו ש’הצרה הגדולה’ קרובה, ומה עלינו לעשות כדי להינצל ממנה?
[תמונה בעמוד 13]
ירושלים ובית־המקדש איבדו את מעמדם המבורך, אך אלהים המשיך לברך את בנו, המשיח, ואפילו דיבר אליו ישירות מן השמים