הצלת חיים באמצעות הדם — כיצד?‏

‏”‏ובחרת בחיים.‏.‏.‏ לשמוע בקולו [‏של אלהים]‏.‏.‏.‏,‏ כי הוא חייך ואורך ימיך.‏”‏ — דברים ל׳:‏19,‏ 20‏.‏

1.‏ כיצד רוחשים המשיחיים כבוד מיוחד במינו לחיים?‏

אנשים רבים מצהירים שהם מוקירים את החיים,‏ וכעדות לכך מצביעים על השקפתם כלפי עונש־מוות,‏ הפלות מלאכותיות או צייד־חיות.‏ אך,‏ ישנה דרך מיוחדת בה משיחיים אמיתיים מוקירים את החיים.‏ תהלים ל״ו:‏10 אומר:‏ ”‏כי עימך [‏אלהים]‏ מקור חיים.‏”‏ מאחר שהחיים אינם אלא מתת מאלהים,‏ מאמצים המשיחיים את השקפתו בנוגע לדם מעניק־החיים.‏

2,‏ 3.‏ מדוע עלינו לקחת בחשבון את השקפתו של אלהים ביחס לדם?‏ (‏מעשי־השליחים י״ז:‏25,‏ 28‏)‏

² חיינו תלויים בדם הנושא חמצן לכל ריקמות גופנו,‏ מסלק פחמן דו־חמצני,‏ מסייע לנו להסתגל לשינויים בטמפרטורה,‏ ועוזר לנו להתגונן מפני מחלות.‏ הבורא,‏ שהעניק לנו חיים,‏ תיכנן וסיפק ריקמה נוזלית נפלאה זו,‏ מכלכלת־החיים,‏ הנקראת דם.‏ הדבר משקף את התעניינותו הפעילה של אלהים בשמירה על חיי אנוש.‏ — בראשית מ״ה:‏5;‏ דברים כ״ח:‏66;‏ ל׳:‏15,‏ 16‏.‏

³ על משיחיים ואנשים ככלל לשאול את עצמם:‏ ’‏האם יכול הדם להציל את חיי אך ורק באמצעות תפקידיו הטבעיים,‏ או שמא יכול הדם להציל חיים בדרך מעמיקה יותר?‏’‏ אמנם,‏ הרוב מכירים בקשר שבין החיים ותיפקודו הרגיל של הדם,‏ אך,‏ למעשה כרוך בכך הרבה יותר.‏ אמונות המשיחיוּת,‏ הנצרוּת,‏ היהדוּת והאיסלאם מתמקדות בקיומו של בורא,‏ שהעניק חיים והביע את דעתו בנושא החיים והדם.‏ אכן,‏ לבוראנו יש דברים רבים לומר על הדם.‏

עמדתו התקיפה של אלהים בנושא הדם

4.‏ מוקדם בתולדות האנושות,‏ מה אמר אלהים בנוגע לדם?‏

⁴ הדם מוזכר בדבר־אלהים,‏ כתבי־הקודש,‏ למעלה מ־400 פעם.‏ באחת הפעמים המוקדמות ביותר,‏ ציווה יהוה:‏ ”‏כל רמש אשר הוא חי,‏ לכם יהיה לאכלה.‏ .‏.‏.‏ אך,‏ בשר בנפשו — דמו — לא תאכלו.‏”‏ הוא הוסיף:‏ ”‏ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש.‏”‏ (‏בראשית ט׳:‏3–5‏)‏ יהוה אמר זאת לנוח,‏ אבי המשפחה האנושית.‏ לפיכך,‏ הבורא הודיע לאנושות כולה שהוא מתייחס לדם כסמל לחיים עצמם.‏ כל מי שטוען שהוא מכיר באלהים בתור מקור החיים,‏ חייב להכיר בכך שאלהים נוקט בעמדה תקיפה בנושא השימוש בדם מעניק־החיים.‏

5.‏ מה היתה הסיבה העיקרית לכך שבני־ישראל נמנעו מלאכול דם?‏

⁵ אלהים הזכיר שוב את נושא הדם כשנתן את התורה לעם־ישראל.‏ ויקרא י״ז:‏10,‏ 11 אומר:‏ ”‏ואיש איש מבית־ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם,‏ ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם,‏ והכרתי אותה מקרב עמה.‏ כי נפש הבשר בדם היא.‏”‏ שומרי מצווה זו נועדו לזכות ביתרונות בריאותיים,‏ אמנם,‏ אך כרוך היה בה הרבה יותר.‏ בהתייחסם לדם כאל נוזל מיוחד,‏ הוכיחו בני־ישראל שחייהם תלויים באלהים.‏ (‏דברים ל׳:‏19,‏ 20‏)‏ בעצם,‏ הסיבה העיקרית להימנעותם מאכילת דם היתה,‏ לא מטעמים בריאותיים,‏ אלא מתוך הכרתם בעובדה שלדם יש משמעות מיוחדת בעיני אלהים.‏

6.‏ מדוע יכולים אנו להיות סמוכים ובטוחים שישוע נהג בתואם עם דרישת אלהים בנושא הדם?‏

⁶ מהי העמדה המשיחית בנושא הצלת חיי אנוש באמצעות דם?‏ ישוע הכיר היטב את דברי אביו בנוגע לשימוש בדם.‏ על ישוע כתוב:‏ ”‏חטא לא עשה ולא נמצאה מירמה בפיו.‏”‏ משמע הדבר היה שהוא קיים את התורה בשלימותה,‏ לרבות המצווה בנוגע לדם.‏ (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏22‏)‏ בכך הוא הציב דוגמה לנוהים אחריו,‏ הכוללת רחישת כבוד לחיים ולדם.‏

7,‏ 8.‏ כיצד הובהר שחוק אלהים בנושא הדם חל גם על המשיחיים?‏

⁷ ההיסטוריה מגלה לנו את אשר אירע מאוחר יותר,‏ כאשר התקיימה ישיבה של הגוף המנהל של הקהילה המשיחית ובה נדונה השאלה אם כל מצוות התורה חלות על המשיחיים.‏ בהכוונה אלוהית,‏ הם פסקו שאין המשיחיים חייבים לשמור את מצוות התורה,‏ ”‏מלבד הדברים הנחוצים האלה:‏ להימנע מזבחי אלילים ומדם,‏ מבשר הנחנק ומן הזנות.‏”‏ (‏מעשי־השליחים ט״ו:‏22–29‏)‏ בלשון זו הבהירו שההימנעות מדם חשובה מבחינה מוסרית בדיוק כמו ההימנעות מעבודת־אלילים ומאי־מוסריות מינית.‏a

⁸ המשיחיים הקדומים כיבדו איסור אלוהי זה.‏ בהעירו על כך,‏ החוקר הבריטי ג׳וזף בנסון אמר:‏ ”‏איסור זה על אכילת דם,‏ שניתן לנוח ולכל צאצאיו,‏ ושחזר ונשנה על בני־ישראל.‏.‏.‏ מעולם לא בוטל אלא,‏ להיפך,‏ זכה לאישור בכתבי־הקודש המשיחיים,‏ במעשי־השליחים פרק ט״ו‏;‏ ולכן קיבל תוקף תמידי.‏”‏ אולם,‏ האם אוסרות הוראות מקראיות אלה גם את השימוש הרפואי בדם,‏ כגון עירויי־דם,‏ אשר,‏ כמובן,‏ לא נודעו בימי נוח או בתקופת השליחים?‏

השימוש בדם ברפואה

9.‏ כיצד השתמשו בדם באופן רפואי בימי־קדם,‏ בניגוד לאיזו עמדה מצד המשיחיים?‏

⁹ השימוש הרפואי בדם אינו חדש כלל.‏ הספר Flesh and Blood (‏בשר ודם)‏ מאת ריי טנהיל,‏ מציין שבמשך קרוב ל־000,‏2 שנה,‏ במצרים ובמקומות אחרים,‏ ”‏הדם נחשב כתרופה העיקרית למחלת הצרעת.‏”‏ הרומיים האמינו שניתן לרפא את מחלת הנפילה על־ידי שתיית דם.‏ טרטוליאן כתב על שימוש ”‏רפואי”‏ כגון זה בדם:‏ ”‏חשוב על אלה אשר,‏ במהלך הצגה בזירה,‏ לוקחים בצימאון תאוותני את דמם הטרי של פושעים מושחתים.‏.‏.‏ כדי לרפא את מחלת הנפילה שלהם.‏”‏ זה עמד בניגוד מוחלט להתנהגות המשיחיים:‏ ”‏אין ארוחותינו מכילות אפילו את דמם של בעלי־חיים.‏.‏.‏ כשאתה מעמיד את המשיחיים לדין,‏ אתה מציע להם נקניקיות המכילות דם.‏ אתה משוכנע,‏ כמובן,‏ שזוהי עבירה בעיניהם.‏”‏ חשוב על משמעות הדבר:‏ המשיחיים הקדומים בסירובם לאכול דם,‏ המסמל חיים,‏ היו מוכנים להסתכן אפילו במוות.‏ — השווה שמואל ב׳.‏ כ״ג:‏15–17‏.‏

10,‏ 11.‏ כיצד ניתן להסיק שחוקיו של אלהים פוסלים קבלת דם מעורה?‏

¹⁰ כמובן,‏ בימים ההם לא ביצעו עירויי־דם;‏ ניסויים בעירויים החלו רק במאה ה־16 לספירה בערך.‏ עם זאת,‏ במאה ה־17,‏ פרופסור לאנטומיה מאוניברסיטת קופנהאגן,‏ דנמרק,‏ הביע את הסתייגותו:‏ ’‏נראה לי שאלה המנסים להשתמש בדם אנוש כתרופה פנימית למחלות,‏ עושים בו שימוש פסול ואף חוטאים חטא חמור.‏ אנו מוקיעים קניבלים.‏ מדוע איננו מתעבים את אלה המכתימים את גרונם בדם אנוש?‏ אחת הדין בקבלת דם זר מווריד חתוך,‏ בין אם דרך הפה ובין אם דרך כלי עירוי.‏ אימת החוק האלוהי מוטלת על מבצעי ניתוחים אלה.‏’‏

¹¹ מכאן שאפילו במאות שעברו,‏ אנשים הבינו שחוק אלהים אסר קבלת דם,‏ הן בעירוי דרך הוורידים והן באכילה דרך הפה.‏ ידיעה זו יכולה לעזור לאנשים להבין את עמדתם של עדי־יהוה בנדון,‏ עמדה התואמת את השקפתו של אלהים.‏ בעודם מוקירים את החיים ומעריכים טיפולים רפואיים,‏ מכבד כל משיחי אמיתי את החיים כמתנה מאת הבורא,‏ ולכן אינו מנסה לכלכל את חייו על־ידי קבלת דם.‏ — שמואל א׳.‏ כ״ה:‏29‏.‏

מציל־חיים מבחינה רפואית?‏

12.‏ מה על אנשים בני־דעת לשקול בנוגע לעירויי־דם?‏

¹² מזה שנים רבות טוענים המומחים שהדם מציל חיים.‏ אפשר שרופאים מספרים על חולה שהיה במצב אנוש עקב אבדן רב של דם,‏ שקיבל עירוי־דם ושב לאיתנו.‏ לכן,‏ יש השואלים,‏ ’‏מבחינה רפואית,‏ עד כמה נבונה או בלתי־נבונה העמדה המשיחית?‏’‏ לפני שיסכים לקבל טיפול רפואי כלשהו,‏ ישקול אדם בר־דעת הן את היתרונות והן את הסיכונים האפשריים הכרוכים בו.‏ מה באשר לעירויי־דם?‏ המציאות היא,‏ שבעירויי־דם כרוכים סיכונים רבים.‏ הם אף עלולים להיות קטלניים.‏

13,‏ 14.‏ (‏א)‏ מה הן כמה מן הדרכים בהן עירויי־דם הוכיחו עצמם כמסוכנים?‏ (‏ב)‏ כיצד המחישה החוויה שקרתה לאפיפיור את הסכנות הבריאותיות הכרוכות בשימוש בדם?‏

¹³ לאחרונה,‏ ציינו הרופאים ל.‏ ט.‏ גוּדנוֹף ו־ג׳ .‏מ.‏ שוֹק:‏ ”‏כבר שנים רבות מודעים אנשי הרפואה לעובדה שאף־על־פי שאנו מבטיחים את איכות הדם במידת האפשר,‏ תמיד קיימים סיכונים בכל עירוי־דם.‏ הסיכון הנפוץ ביותר בעירוי־דם ממשיך להיות ההידבקות בדלקת־כבד מהסוג הידוע כ”‏לא A ולא B”‏ (‏NANBH)‏;‏ בין הסיבוכים האפשריים האחרים נמצאים:‏ דלקת־הכבד מסוג B, פגיעות במערכת החיסונית ו/‏או דיכויה,‏ תגובות בלתי־רצויות למיניהן לעירויים,‏ ועומס־יתר של ברזל.‏”‏ על־פי אומדן ’‏שמרני’‏ לגבי רק אחת מאותן סכנות,‏ הוסיף הדו״ח:‏ ”‏יש לצפות לכך שמדי שנה יילקו כ־000,‏40 איש [‏בארה״ב בלבד]‏ ב־NANBH, ושעד 10% ממקרים אלה יסבלו משַחֶמֶת ו/‏או סרטן הכבד.‏”‏ — The American Journal of Surgery (‏הג׳ורנל האמריקאי לכירורגיה)‏,‏ יוני 1990.‏

¹⁴ ככל שהסיכון להידבק במחלות מעירוי־דם נעשה ידוע יותר לציבור הרחב,‏ החלו אנשים לשנות את דעתם בנוגע לעירויים.‏ למשל,‏ לאחר שהאפיפיור נורה ב־1981,‏ הוא טופל בבית־החולים ושוחרר.‏ אך,‏ לאחר־מכן,‏ נאלץ שוב להתאשפז למשך חודשיים,‏ ומצבו התדרדר עד שסברו שיצטרך לפרוש כנכה.‏ מדוע?‏ מפני שלקה בציטוֹמֵגַלוֹוִירוס,‏ סוג של דלקת נגיפית חמורה,‏ שנבעה מהדם שקיבל.‏ אחדים עשויים לתמוה,‏ ’‏אם הדם שניתן לאפיפיור אינו בטוח אלא מסוכן,‏ מה באשר לעירויים הניתנים לנו,‏ האנשים־מן־השורה?‏’‏

15,‏ 16.‏ מדוע אין עירויי־דם ”‏בטוחים”‏,‏ אפילו אם הדם סונן כדי לוודא שאינו נושא מחלות?‏

¹⁵ ’‏אך,‏ האין הם יכולים לסנן את הדם כדי לוודא שהוא נקי ממחלות?‏ מישהו עשוי לשאול.‏ ובכן,‏ הבה ניקח כדוגמה את תהליך סינון הדם הנערך לאיתור גורמי דלקת־הכבד סוג B. כתב־העת Patient Care (‏הטיפול בחולה)‏ מ־28 בפברואר 1990,‏ ציין:‏ ”‏מספר המקרים של דלקת־הכבד בעקבות עירוי־דם פחת כשהחלו לערוך בדיקות המסננות את הדם [‏כדי לאתר מחלה זו]‏ בקנה־מידה בינלאומי,‏ אך בכל זאת 5 עד 10 אחוזים מכלל מקרי דלקת־הכבד לאחר עירוי־דם עדיין נגרמים מדלקת־כבד סוג B.”‏

¹⁶ מחדליהן של בדיקות־דם כגון אלה מתגלים עם סכנה נוספת הכרוכה בעירויי־דם — מחלת האיידס.‏ מגיפת האיידס הסבה,‏ במידה מפתיעה,‏ את תשומת־לבם של רבים לסכנה הטמונה בדם נגוע.‏ אמנם,‏ קיימות כיום בדיקות לגילוי הנגיף בדם.‏ אך,‏ דם אינו נבדק בכל מקום בעולם,‏ ובנוסף לכך נראה שאנשים יכולים לשאת את נגיף האיידס בדמם במשך שנים ללא כל אפשרות לגלותו בבדיקות הנערכות כיום.‏ לכן,‏ חולים יכולים להידבק באיידס — ואכן נדבקים באיידס — מדם שסוּנן ואוּשר לשימוש!‏

17.‏ כיצד יכולים עירויי־דם לגרום נזק שאינו מורגש מיד?‏

¹⁷ הרופאים גוּדנוֹף ושוֹק הזכירו גם ”‏פגיעות במערכת החיסונית ודיכויה”‏.‏ הראיות המצטברות מראות שאפילו דם שהותאם לסוג הדם של החולה יכול לפגוע במערכת החיסונית שלו,‏ דבר הפותח פתח בפני סרטן ומוות.‏ מחקר שנערך בקנדה בקרב ”‏חולים אשר לקו בסרטן הראש והצוואר העלה שהחולים שקיבלו עירוי־דם במהלך הסרת גידול סבלו לאחר־מכן מנסיגה משמעותית בתקינות המערכת החיסונית שלהם.‏”‏ (‏The Medical Post [‏הפוסט הרפואי]‏,‏ 10 ביולי 1990)‏ רופאים מאוניברסיטת דרום־קליפורניה ציינו:‏ ”‏שיעור ההישנות בכל מקרי סרטן הגרון הוא 14% בקרב אלה שלא קיבלו עירוי־דם,‏ לעומת 65% בקרב אלה שאכן קיבלו דם.‏ באשר לסרטן חלל־הפה,‏ הלוע,‏ האף או הסינוסים,‏ שיעור ההישנות היה 31% ללא עירויי־דם ו־71% לאחר עירויים.‏”‏ (‏Annals of Otology, Rhinology & Laryngology [‏תולדות מחקרים באף,‏ אוזן וגרון]‏,‏ מרס 1989)‏ דיכוי המערכת החיסונית נותן גיבוי לעובדה שהסיכוי להידבקות במחלה הינו גדול יותר אצל חולים שקיבלו דם במהלך ניתוח.‏ — ראה טבלה בעמוד 16.‏

האם קיימים טיפולים חילופיים ללא דם?‏

18.‏ (‏א)‏ מה החלו לעשות מספר רופאים לנוכח הסכנות הכרוכות בעירויי־דם?‏ (‏ב)‏ איזה מידע בנוגע לטיפולים חילופיים תוכל לחלוק עם רופאך האישי?‏

¹⁸ יש שישאלו:‏ ’‏אמנם,‏ עירויים הם מסוכנים,‏ אך האם קיימים בכלל טיפולים חילופיים?‏’‏ מאחר שאנו מעוניינים בטיפולים רפואיים יעילים בעלי איכות גבוהה,‏ האם קיימים טיפולים מקובלים ויעילים לבעיות בריאותיות רציניות ללא שימוש בדם?‏ למרבה השמחה,‏ התשובה חיובית.‏ כתב־העת The New England Journal of Medicine (‏השבועון לרפואה בניו־אֶנגלַנד,‏)‏ מ־7 ביוני 1990,‏ מסר:‏ ”‏רופאים,‏ המודעים במידה גוברת והולכת לסכנת האיידס ולדלקות אחרות המועברות בעירויי־דם,‏ שוקלים מחדש את הסכנות לעומת היתרונות שבעירויי־דם ומחפשים טיפולים חליפיים,‏ ובכלל זה הימנעות מוחלטת מעירויים.‏”‏b

19.‏ מדוע תוכל להיות בטוח שאם תסרב לקבל דם,‏ בכל זאת תוכל לקבל טיפולים רפואיים מוצלחים?‏

¹⁹ עדי־יהוה מסרבים זה זמן רב לקבל עירויי־דם,‏ וזאת לא בגלל הסכנות הבריאותיות הכרוכות בהם,‏ אלא מתוך ציות לחוק אלהים בנוגע לדם.‏ (‏מעשי־השליחים ט״ו:‏28,‏ 29‏)‏ ואמנם,‏ רופאים מיומנים טיפלו בהצלחה בעדי־יהוה חולים ללא שימוש בדם,‏ שבו כרוכות סכנות רבות.‏ כדוגמה אחת מיני רבות,‏ שמסרה עליהן הספרות הרפואית,‏ כתב־העת Archives of Surgery (‏ארכיון הכירורגיה)‏,‏ הוצאת נובמבר 1990,‏ דן בהשתלות־לב שנתבצעו בחולים שהם עדי־יהוה,‏ אשר מצפונם הירשה להם לקבל סוג טיפול זה ללא עירוי־דם.‏ הדיווח מסר:‏ ”‏למעלה מ־25 שנות ניסיון בביצוע ניתוחים בעדי־יהוה הגיעו לשיאן בניתוחי השתלת־לב מוצלחים ללא שימוש במוצרי־דם.‏.‏.‏ לא אירעו מקרי מוות על שולחן הניתוחים,‏ ומעקבים ראשוניים במצבם הראו שחולים אלה לא נטו יותר מאחרים לדחות את האיבר השתול.‏”‏

הדם היקר ביותר

20,‏ 21.‏ מדוע על המשיחי להיזהר שלא לטפח את הגישה ”‏דם הוא תרופה פסולה”‏?‏

²⁰ אולם,‏ נשאלת שאלה בוחנת־לב שעל כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו.‏ ’‏אם החלטתי שלא לקבל עירויי־דם,‏ מדוע עשיתי כך?‏ למען האמת,‏ מהי,‏ ביסודו־של־דבר,‏ הסיבה העיקרית?‏’‏

²¹ הזכרנו שישנם טיפולים חילופיים יעילים ללא דם,‏ שאינם חושפים את החולה לסכנות הרבות הכרוכות בעירויי־דם.‏ החשש מפני דלקת־הכבד או איידס אף הניע רבים לסרב לקבל דם מסיבות שאינן דתיות.‏ ישנם כאלה המתנגדים להם בקולניות,‏ כאילו הם צועדים במיצעד מחאה תחת הדגל,‏ ”‏דם הוא תרופה פסולה.‏”‏ אפשר שהמשיחי יתפתה להצטרף למיצעד זה.‏ אך,‏ מיצעד זה הינו ”‏מבוי סתום”‏.‏ מדוע?‏

22.‏ איזו השקפה מציאותית על החיים ועל המוות עלינו לאמץ?‏ (‏קהלת ז׳:‏2‏)‏

²² המשיחי מבין שאפילו הטיפול הרפואי המיומן ביותר בבית־החולים המעולה ביותר,‏ בסופו־של־דבר אינו יכול למנוע את המוות.‏ עם עירויי־דם או בלעדיהם,‏ אנשים מתים.‏ אין מסקנה זו משקפת את המושג שמות הפרט הינו גזירה מן השמים.‏ זוהי המציאות.‏ המוות הוא עובדה קיימת.‏ אנשים שאינם שומרים את חוק אלהים בנוגע לדם,‏ סובלים לעתים קרובות מנזקיו מיד או מאוחר יותר.‏ ישנם שאף מתים כתוצאה מהדם המעורה.‏ אך,‏ כשם שכולנו יודעים,‏ אלה שנותרו בחיים לאחר עירויי־דם לא זכו בחיי־נצח,‏ כך שהדם לא הציל את חייהם לצמיתות.‏ מאידך,‏ מרבית האנשים שסירבו לקבל עירוי־דם,‏ מטעמי דת ו⁄‏או מטעמים רפואיים,‏ ואשר קיבלו טיפול רפואי חילופי,‏ מחלימים היטב מבחינה רפואית;‏ יתכן שהם אף מאריכים ימים — אך לא לנצח.‏

23.‏ כיצד קשורים חוקי אלהים בנוגע לדם בעובדה שאנו חוטאים ולכן זקוקים לקרבן־הכופר?‏

²³ העובדה שכל בני־האדם החיים כיום עלי־אדמות אינם מושלמים ובהדרגה מתים,‏ מביאה אותנו לנקודה המרכזית שבהוראות המקרא בנושא הדם.‏ אלהים ציווה על בני־האדם שלא לאכול דם.‏ מדוע?‏ כיון שהדם מייצג את החיים.‏ (‏בראשית ט׳:‏3–6‏)‏ בתורה,‏ הוא הציב מצוות המכירות בעובדה שכל בני־האדם חוטאים.‏ אלהים אמר לבני־ישראל שעל־ידי הקרבת בעלי־חיים כקרבנות,‏ יוכלו להוכיח שהיו ערים לכך שחטאיהם זקוקים לכפרה.‏ (‏ויקרא ד׳:‏4–7,‏ 13–18,‏ 22–30‏)‏ יש לזה חשיבות עתה,‏ גם אם אין אלהים דורש זאת מאיתנו כיום.‏ אלהים החליט לספק קרבן שיוכל לכפר לגמרי על חטאי כל המאמינים — קרבן־הכופר של המשיח.‏ (‏מתי כ׳:‏28‏)‏ מסיבה זו עלינו לאמץ את השקפתו של אלהים בנושא הדם.‏

24.‏ (‏א)‏ מדוע יהא זה מישגה מצידנו להתייחס לסכנות הבריאותיות כנקודה העיקרית בנוגע לדם?‏ (‏ב)‏ מה צריך להיות היסוד לעמדתנו ביחס לשימוש בדם?‏

²⁴ תהיה זו טעות מצידנו להתרכז בעיקר בסכנות הבריאותיות הכרוכות בשימוש בדם,‏ כיון שאלהים לא שם את הדגש על כך.‏ יתכן שבני־ישראל הפיקו תועלת בריאותית מכך שלא אכלו דם,‏ כשם שהפיקו תועלת מההימנעות מאכילת בשר חזיר או בעלי־חיים טמאים אחרים,‏ כגון אוכלי־נבלות.‏ (‏דברים י״ב:‏15,‏ 16;‏ י״ד:‏7,‏ 8,‏ 11,‏ 12‏)‏ זכור שכשאלהים התיר לנוח לאכול בשר,‏ הוא לא אסר על אכילת בשרם של חיות אלה.‏ אך,‏ הוא אכן ציווה שאל לבני־אדם לאכול דם.‏ אלהים לא שם את הדגש על סכנות בריאותיות אפשריות.‏ לא היתה זו הסיבה העיקרית לצוו בנושא הדם.‏ על עובדיו היה לסרב לכלכל את חייהם בעזרת דם,‏ לאו דווקא בגלל שהדבר היה לא־בריא,‏ אלא מפני שהדבר היה פסול מבחינת קדושת־החיים.‏ הם סירבו לקבל דם,‏ לא משום שהיה נגוע,‏ אלא כיון שהיה יקר ביותר.‏ רק על־ידי דם שהועלה כקרבן יכלו הם לזכות במחילה.‏

25.‏ כיצד יכול דם להציל את חייך לנצח?‏

²⁵ הדבר נכון גם לגבינו כיום.‏הדבר נכון גם לגבינו כיום.‏ באפסיים א׳:‏7‏,‏ הסביר השליח פאולוס:‏ ”‏שבדמו [‏של המשיח]‏ יש לנו הפדוּת,‏ סליחת החטאים כפי עושר חסד האלהים.‏”‏ אם אלהים סולח לחטאיו של הפרט ורואה בו אדם צדיק,‏ משמע הדבר לגביו התקווה לחיי־נצח.‏ לכן,‏ הכופר שבדם ישוע יכול להציל חיים — לתקופה ממושכת,‏ למעשה,‏ לנצח.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1991/‏6/‏15)‏

‏[‏הערות שוליים]‏

התוכל להסביר?‏

◻ מהי הסיבה העיקרית לכך שעדי־יהוה מסרבים לקבל עירויי־דם?‏

◻ אילו ראיות מוכיחות שהעמדה המקראית בנושא הדם אינה בלתי־הגיונית מבחינה רפואית?‏

◻ כיצד קשור קרבן־הכופר בחוק המקראי בנושא הדם?‏

◻ מהי הדרך היחידה בה יכול הדם להציל חיים לנצח?‏

‏[‏תיבה בעמוד 16]‏

עירויי־דם וזיהום

לאחר מחקר מורחב ביחס להשפעת עירויי־דם על רגישות החולה בפני זיהום,‏ ציין ד״ר ניל בלומברג:‏ ”‏מתוך 12 מחקרים קליניים [‏בנושא]‏,‏ 10 מהם העלו קשר הדוק ומשמעותי בין עירויי־דם לסיכון רב יותר לדלקת חיידקית.‏.‏.‏ בנוסף לכך,‏ עירוי־דם שניתן זמן רב לפני מועד הניתוח עלול עדיין להשפיע על כושר־ההגנה של החולה בפני זיהום,‏ אם מתברר שההשפעות השליליות של עירויים על המערכת החיסונית הן ארוכות־טווח,‏ כשם שרמזו מחקרים מסוימים.‏.‏.‏ אם נוכל להרחיב ולאמת את הנתונים האלה,‏ נראה שייתכן שזיהומים חמורים בעקבות ניתוחים מהווים את הסיבוך המשמעותי הנפוץ ביותר הכרוך בעירויי־דם הומולוגיים.‏”‏ — Transfusion Medicine Reviews (‏סקירות ברפואה הכרוכה בעירויים)‏,‏ אוקטובר 1990.‏

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

הגדלה של כדוריות־דם אדומות.‏ ”‏כל מיקרוליטר (‏מיליונית של ליטר)‏ של דם מכיל בין 4 ל־6 מיליון כדוריות־דם אדומות.‏”‏ — ”‏האנציקלופדיה של ספרות העולם”‏.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

Kunkel-CNRI/PHOTOTAKE NYC