עד מתי ימשיך אלהים לגלות סבלנות?
לפני כ־000,3 שנה, כתב איש חכם: ”עת אשר שלט האדם באדם לרע לו”. (קהלת ח׳:9) מאז שנכתבו מלים אלה, לא השתפר המצב. במהלך ההסטוריה, יחידים או קבוצות תפסו עמדות־כוח, בזה אחר זה, השתלטו על בני־אדם וניצלו אותם לרעה. יהוה אלהים התאפק לנוכח כל אלה בסבלנות.
יהוה גילה סבלנות גם כשממשלות שלחו מיליונים אל מותם במלחמות והירשו עוול כלכלי משווע. כיום, הוא עדיין מגלה סבלנות כשבני־האדם פוגעים בשיכבת האוֹזוֹן ומזהמים את האטמוספירה ואת הימים. כמה הדבר ודאי מכאיב לו להיות עד להשחתת אדמות פוריות ובהשמדה זדונית של יערות וחי־בר!
מדוע אלהים כה סבלני?
דוגמה פשוטה תעזור לנו לענות על שאלה זו. חשוב על ההשפעה שתהיה על מיפעל כשאחד העובדים בו נוהג לאחר. מה על המעביד לעשות? יהא זה מן הצדק אם יחליט לפטרו מיד. אך, הוא עשוי לזכור את המשל המקראי: ”ארך־אפיים רב תבונה, וקצר־רוח מרים איוולת”. (משלי י״ד:29) מן התבונה יהא, אם כן, שיחכה בטרם יפעל. אפשר, למשל, שיחליט להמתין עד אשר יוכשר מחליף כדי שהעסק לא ייפגע עוד יותר.
רגשי אהדה עשויים אף הם לגרום לו לחכות. ניתן להזהיר את העובד הרשלן ולהעניק לו הזדמנות לתקן את דרכיו. יש טעם לשוחח עימו כדי לברר אם ההרגל לאחר נובע מבעייה מסוימת שניתן לפתור אותה, או הינו פשוט תוצאה של גישה שלילית חסרת־תקנה. בעוד שבעל המיפעל עשוי להחליט לנהוג כלפיו באורך־רוח, הרי ברור שלא יגלה סבלנות לפרק־זמן בלתי־מוגבל. העובד יצטרך לתקן את דרכיו או לעמוד לבסוף בפני פיטורין. יהא זה אך הוגן הן כלפי המיפעל עצמו והן כלפי שאר העובדים הנוהגים כשורה.
בדרך דומה לכך, יהוה אלהים מגלה סבלנות לנוכח מעשי עוול, כדי לאפשר את התקופה הדרושה למציאת פתרון צודק לבעיות מסוימות. בנוסף לכך, סבלנותו נותנת לחוטאים את ההזדמנות לשנות את דרכיהם ועקב כך לזכות בברכות נצחיות. על־כן, המקרא מעודדנו שלא להתרעם על סבלנותו של אלהים. נהפוך הוא, הוא אומר: ”ואת אורך־רוח אדוננו חישבו לתשועה”. — פטרוס ב׳. ג׳:15.
דוגמה לסבלנות שמגלה אלהים
יהוה אלהים גילה סבלנות רבה בתקופה שקדמה למבול של ימי נוח. אותה עת מלאה הארץ אלימות ורשע. אנו קוראים: ”וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ... ויאמר יהוה: ’אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה’”. (בראשית ו׳:5, 7) אכן, יהוה ידע את הפתרון היסודי לבעיית הרשע כבר אז: השמדת הרשעים. אך, הוא לא פעל מיד. מדוע לא?
מפני שלא כולם היו רשעים. נוח ובני־משפחתו היו צדיקים בעיני אלהים. לכן, למענם חיכה יהוה בסבלנות כדי להרשות לאותם צדיקים מעטים לערוך הכנות לשם ישועתם. בנוסף לכך, המתנה ארוכה זו איפשרה לנוח לשרת כ’מטיף צדק’, בנתנו לאותם אנשים רשעים את ההזדמנות לשנות דרכם. המקרא אומר: ”חיכה אלהים באורך־אפו בימי נוח. באותם ימים נבנתה התיבה אשר מעטים בתוכה, שמונה נפשות, נושעו במים”. — פטרוס ב׳. ב׳:5; פטרוס א׳. ג׳:20.
מדוע אלהים מגלים סבלנות כיום?
מצב דומה שורר כיום. העולם שוב מלא באלימות. כמו בימי נוח, אלהים כבר שפט את העולם הזה. על סדר־הדברים הנוכחי נאמר בכתבי־הקודש, שהוא ’שמור ליום־הדין, לאבדן אנשי הרשע’. (פטרוס ב׳. ג׳:7) כשיהוה יפעל, לא יהיו עוד השחתת הסביבה, דיכוי החלשים או ניצול לרעה של עמדות־כוח.
מדוע, אם כן, לא השמיד אלהים זה מכבר את הרשעים? כיון שהיו מחלוקות ליישב וסידורים חשובים לערוך. למעשה, יהוה פועל לקראת פתרון תמידי לבעיית הרשע, הכולל דברים רבים וביניהם ישועת שוחרי־הצדק משיעבוד לחולי ולמוות.
כשמטרה זו לנגד עיניו, תיכנן יהוה לספק לנו מושיע אשר יספק קרבן שיכפר על חטאינו. עליו אמרו כתבי־הקודש: ”כי כה אהב אלהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם”. (יוחנן ג׳:16) סלילת הדרך לבואו של ישוע ולהקרבת חייו למען האנושות ארכה אלפי שנים. במהלך כל אותן שנים, גילה אלהים אהבה וסבלנות. ואכן, כדאי היה להמתין להגשמת מטרה זאת.
ישוע סיפק את קרבן־הכופר למען האנושות לפני כאלפיים שנה. מדוע, אם כן, ממשיך אלהים לגלות סבלנות? ראשית, מותו של ישוע ציין התחלה של תכנית חינוכית. חיוני היה שבני־אדם ישמעו על סידור אוהב זה, וכמו־כן שתינתן להם ההזדמנות לקבלו או לדחותו. הדבר דרש זמן, וזמן זה לא בוזבז לריק. כתבי־הקודש מציינים: ”אין יהוה מאחר בדבר אשר הבטיח, כמו שיש החושבים זאת לאיחור, אלא שהוא מאריך אפו לנו; אין הוא רוצה שיאבד איש, אלא שהכל יבואו לידי תשובה”. — פטרוס ב׳. ג׳:9.
המחלוקת בנושא הריבונות
נושא חשוב נוסף אף הוא דרש זמן. היה צורך ליישב את המחלוקת שהתעוררה בנוגע לסוג השלטון ההולם לאנושות. בהתחלה, חי האדם תחת מימשל אלוהי. אך, בגן־עדן הורינו הראשונים הפנו לכך עורף. הם בחרו בעצמאות, העדיפו לשלוט בעצמם, ללא תלות באלהים. (בראשית ג׳:1–5) אך, בעצם, האדם לא נוצר כדי לשלוט על עצמו. הנביא ירמיהו כתב: ”ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו, לא לאיש הולך והכין את צעדו”. — ירמיהו י׳:23; משלי כ׳:24.
אף־על־פי־כן, מאז שעלתה המחלוקת בנושא הריבונות, היקצה יהוה בסבלנות את הזמן הדרוש כדי ליישבה. למעשה, ברוב נדיבותו הירשה לבני־אדם, במהלך תקופה של אלפי שנים, לנסות כל צורת שלטון שעלתה על דעתם. תוך איזו תוצאה? הוּכח בברור שאף ממשלת בני־אנוש לא הצליחה להסיר דיכוי, עוול או גורמים אחרים לאומללות.
אכן, לאור ההסטוריה האנושית, האם יכול אי־מי לטעון בצדק שאלהים אינו הוגן בהכריזו על כוונתו להסיר את כל ממשלות האנוש ולהחליפן באחת — במלכותו? ודאי שלא! אנו מצפים בשמחה להתגשמותה של נבואה מקראית זו: ”ובימי המלכים האלה יקים אלהי השמים מלכות שלא תיחרב לעולם. מלכות זו לא תעבור לעם אחר. היא תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להן קץ והיא תקום לעולם”. — דניאל ב׳:44.
המלך השמימי של מלכות זו אינו אלא ישוע המשיח שהוקם לתחייה. הכנתו לקראת מישרה זו, וכמו־כן, בחירת בני־האדם שיהיו שותפים לו במלכות, דרשו זמן. במהלך כל אותה תקופה ארוכה, המשיך אלהים לגלות סבלנות.
הפקת תועלת מסבלנותו של אלהים
כיום, מיליוני אנשים, המתגוררים ב־212 ארצות שונות, מפיקים תועלת מסבלנותו של אלהים. הם מאוחדים בנכונותם לציית לאלהים ולשרת את מלכותו השמימית. כשהם נפגשים באולמי־המלכות שלהם, הם לומדים מה רבה התועלת שהם מפיקים מיישום עקרונות המקרא בחייהם. אין הם נוטלים כל חלק בפוליטיקה המפלגת של העולם הזה, אף־על־פי שהם נכנעים לממשלות אנוש כל עוד אלהים בסבלנותו מרשה להן לפעול. — מתי כ״ב:21; רומיים י״ג:1–5.
שיתוף־פעולה כגון זה בין אנשים כה רבים תורם לטיהור שמו של יהוה בתור האחד והיחיד שיכול להביא לידי הרמוניה בין אנשים בעלי חופש בחירה הלומדים לאהבו והחפצים לשרתו. ללא ספק, פגשתַ בהם כשהם ממשיכים ליטול חלק בפעילות בה החל ישוע עצמו, הלא היא הטפת הבשורה הטובה על מלכות אלהים. ישוע חזה את שיאה של פעילות זו, כשאמר: ”ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ”. — מתי כ״ד:14.
היום בא ומתקרב!
הראיות מעידות על כך שהסידורים להפעלת שלטונה המלא של ממשלת הצדק של אלהים על כדור־הארץ, כמעט נשלמו. לאחר שתאר את התוצאות הרות־האסון של מחדלי ממשלות האנוש, להן היינו עדים במאה הנוכחית, אמר ישוע: ”כשתראו את הדברים האלה מתקיימים, דעו כי קרובה מלכות האלהים”. — לוקס כ״א:10, 11, 31.
בקרוב, יסיר אלהים את הרשע מזירת־המאורעות הארצית. דבריו של מחבר התהלים ייזכו להתגשמות מילולית: ”כי מרעים ייכרתוּן... ועוד מעט ואין רשע; והתבוננת על מקומו ואיננו”. (תהלים ל״ז:9, 10) התוכל לשער זאת בנפשך, עולם ללא רשעים? מי ינהיג אז את העניינים? המקרא משיב: ”הן לצדק ימלוך מלך [ישוע המשיח מכס מלכותו השמימי], ולשרים [הממונים הנאמנים שלו עלי־אדמות] למשפט ישוֹרוּ. והיה מעשה הצדקה שלום; ועבודת הצדקה, השקט ובטח עד עולם. וישב עמי בנווה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות”. — ישעיהו ל״ב:1, 17, 18.
בדרך זו תסיר ממשלתו השמימית של אלהים את כל ההשפעות השליליות של מעשי הרשע של בני־האדם, ותאחד את כל השמִים את תקוותם בו לידי חברה אנושית הרמונית. בתארו הרמוניה זו, אמר המקרא: ”וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו; ונער קטון נוהג בם... לא יירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי; כי מלאה הארץ דעה את יהוה, כמים לים מכסים”. — ישעיהו י״א:6–9.
איזו תוצאה נפלאה לסבלנות הרבה שגילה אלהים! על־כן, במקום להתרעם על כך שאלהים המתין זמן רב מדי, מדוע שלא תנצל לטובה את סבלנותו הממושכת ותיכנע למלכותו? למד מן המקרא מה הם ערכיו ונהג לפיהם. התרועע עם אחרים הנכנעים לו באחדות מלאה. אזי, התוצאה של סבלנותו של אלהים עבורך תתבטא בשפע של ברכות נצחיות.
(מקור המאמרים: 1991/10/1)