’בשם רוח־הקודש’
”לכו, איפוא, ועשו תלמידים מאנשי כל העמים; הטבילו אותם בשם האב והבן ורוח־הקודש”. — מתי כ״ח:19, ע״ח.
1. באיזה ביטוי חדש השתמש יוחנן המטביל בקשר לרוח־הקודש?
בשנת 29 לספירה, פעל יוחנן המטביל בקרב עם־ישראל כשהוא סולל את הדרך לבוא המשיח. במהלך שירותו, הכריז הוא דבר חדש בנוגע לרוח־הקודש. כמובן, היהודים ידעו כבר את מה שאמר התנ״ך על רוח־הקודש. אך, יתכן שהופתעו לשמוע את דברי יוחנן: ”אני אמנם מטביל אתכם במים לתשובה, אך הבא אחרַי... יטביל אתכם ברוח־הקודש”. (מתי ג׳:11) ’טבילה ברוח־הקודש’ היתה עבורם מושג חדש לחלוטין.
2. באיזה ביטוי חדש השתמש ישוע בנוגע לרוח־הקודש?
2 זה ש’בא אחריו’ היה ישוע. במהלך חייו הארציים, ישוע עצמו לא הטביל איש ברוח־הקודש, אך דיבר עליה פעמים רבות. יתר־על־כן, לאחר תחייתו, התייחס לרוח־הקודש בדרך חדשה נוספת. הוא אמר לתלמידיו: ”לכו, איפוא, ועשו תלמידים מאנשי כל העמים; הטבילו אותם בשם האב והבן ורוח־הקודש”. (מתי כ״ח:19, ע״ח) הביטוי ”בשם” משמעו ”תוך הכרה במעמדו”. טבילה במים תוך הכרה במעמדם של האב, הבן ורוח־הקודש נועדה להיות שונה מטבילה ברוח־הקודש. שוב, היה זה מושג חדש הקשור ברוח־הקודש.
טבילה ברוח־הקודש
3, 4. (א) מתי נערכו הטבילות הראשונות ברוח־הקודש? (ב) בנוסף לכך שהטבילה אותם, מה עוד ביצעה רוח־הקודש בתלמידי ישוע בחג־השבועות בשנת 33 לספירה?
3 סמוך לעלייתו השמיימה, הבטיח ישוע לתלמידיו בקשר לטבילה ברוח־הקודש: ”אתם תיטבלו ברוח־הקודש בעוד ימים לא רבים”. (מעשי־השליחים א׳:5, 8) כעבור זמן קצר, התמלאה ההבטחה. ישוע ביצע מן השמים את הטבילות הראשונות ברוח־הקודש כאשר זו נשפכה על 120 תלמידים אשר נאספו בעליית־גג בירושלים. (מעשי־השליחים ב׳:1–4, 33) תוך איזו תוצאה? התלמידים נעשו חלק מ’גופו’ הרוחני של המשיח. כשם שהסביר זאת השליח פאולוס, ’הרי ברוח אחת הוטבלו הם לגוף אחד’. (קורינתים א׳. י״ב:13) בו בזמן, הם נמשחו כמלכים וכהנים עתידיים במלכות אלהים השמימית. (אפסיים א׳:13, 14; טימותיוס ב׳. ב׳:12; ההתגלות כ׳:6) רוח־הקודש שימשה גם כחותם אישי וכערבון לאותה ירושה מזהירה שנועדה להם, אך אין זה הכל. — קורינתים ב׳. א׳:21, 22.
4 מספר שנים קודם לכן, אמר ישוע לנקדימון: ”אם לא ייוולד אדם מלמעלה, לא יוכל לראות את מלכות האלהים. ... אם לא ייוולד איש מן המים והרוח לא יוכל להיכנס למלכות האלהים”. (יוחנן ג׳:3, 5) והנה, 120 איש ’נולדו מחדש’. באמצעות רוח־הקודש, אומצו הם כבנים רוחניים לאלהים, אחי ישוע. (יוחנן א׳:11–13; רומיים ח׳:14, 15) כל אותן פעילויות מצד רוח־הקודש הינן, בדרכן הן, מופלאות יותר מנסים. יתר על כן, שלא בדומה לנסים חד־פעמיים, לא הפסיקה רוח־הקודש את פעילותה גם לאחר מות השליחים, אלא המשיכה להיות פעילה בדרך זו עד עצם ימינו אנו. זוהי זכות לעדי־יהוה כיום, שבקרבם נמצאים אחרוני חברי ’גוף האדון’ שנטבלו ברוח, המרכיבים את ”העבד הנאמן והנבון”, המספק את המזון הרוחני בעיתו. — מתי כ״ד:45–47, ד”ץ.
טבילה ”בשם... רוח־הקודש”
5, 6. כיצד הובילו הטבילות הראשונות ברוח־הקודש לטבילה במים?
5 אך, מה באשר לטבילה במים ”בשם האב והבן ורוח־הקודש”, אליה התייחס ישוע? התלמידים הראשונים אשר ’נטבלו ברוח’ לא נטבלו בטבילה שציין כאן ישוע. הם כבר נטבלו במים בידי יוחנן המטביל, ומאחר שטבילתם היתה מקובלת על יהוה אותה עת, לא היה צורך שייטבלו שנית. אך, בחג־השבועות של שנת 33 לספירה, רבים אכן זכו לטבילה חדשה זו במים. כיצד התרחש הדבר?
6 טבילתם של ה־120 ברוח־הקודש לוותה ברעש גדול שמשך המונים אל מקום האירוע. הם נדהמו לשמוע את השליחים מדברים בלשונות, כלומר, בשפות זרות שהיו מובנות לנוכחים שונים. השליח פטרוס הסביר שנס זה היווה עדות לכך שרוח אלהים נשפכה באמצעות ישוע, אשר הוקם מן המתים ושעתה ישב לימינו של אלהים בשמים. פטרוס עודד את מאזיניו: ”לכן יֵדע נא כל בית־ישראל בבירור, שאלהים שם לאדון ולמשיח את ישוע זה אשר אתם צלבתם [הוקעתם, ע״ח]”. אזי, סיים את דבריו בזה הלשון: ”שובו בתשובה והיטבלו איש איש מכם בשם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם, ותקבלו את מתנת רוח־הקודש”. כ־000,3 אנשים עשו כן. — מעשי־השליחים ב׳:36, 38, 41.
7. באיזו דרך נטבלו אותם 000,3 ש’נטבלו ברוח’ בחג־השבועות, 33 לספירה, גם ”בשם האב והבן ורוח־הקודש”?
7 האם ניתן לומר שהם נטבלו תוך הכרה במעמדם של האב, הבן ורוח־הקודש? אכן, כן. אמנם, פטרוס לא אמר להם להיטבל בשם האב, שהרי הכירו כבר ביהוה כאל העליון, כיון שהיו יהודים מלידה, ונמנו עם האומה שהוקדשה לו. פטרוס אכן הבהיר להם: ”היטבלו... בשם ישוע המשיח”, כך שטבילתם סימלה את הכרתם בישוע כאדון וכמשיח. הם נעשו תלמידיו והבינו שניתן לזכות בסליחת חטאים רק באמצעותו. לבסוף, טבילתם היתה תוך הכרה ברוח־הקודש, כיון שהובטח להם שבעקבותיה ’יקבלו את מתנת רוח־הקודש’.
8. (א) בנוסף לטבילה במים, לאיזו טבילה אחרת זכו המשיחים משוחי־הרוח? (ב) מי, מלבד ה־000,144, נטבלים במים ’בשם רוח־הקודש’?
8 כל אלה שנטבלו במים בחג־השבועות, 33 לספירה, נטבלו גם ברוח, ונמשחו כמלכים וכהנים עתידיים במלכות השמימית. לאור הכתוב בספר ההתגלות, הם מונים רק 000,144. לכן, מספרם של אלה אשר נטבלו ברוח־הקודש ואשר ’נחתמו’ לבסוף כיורשי המלכות, מסתכם ב־000,144. (ההתגלות ז׳:4; י״ד:1) אולם, כל תלמיד חדש — ותהא אשר תהא תוחלתו — נטבל ”בשם האב והבן ורוח־הקודש”. (מתי כ״ח:19, 20) מה, אם כן, משמעות הטבילה ”בשם... רוח־הקודש” עבור כל המשיחיים, בין אם הם שייכים ל”עדר הקטן” ובין אם ל’צאן האחרות’? (לוקס י״ב:32; יוחנן י׳:16) בטרם נענה על כך, הבה נבחן כמה מפעולותיה של רוח־הקודש בתקופה המשיחית.
פירות הרוח
9. איזו פעילות של רוח־הקודש חשובה עבור כל משיחי?
9 אחת הפעולות החשובות של רוח־הקודש היא לסייע לנו בטיפוח אישיות משיחית. אמנם, עקב אי־השלימות, איננו יכולים להימנע מלחטוא. (רומיים ז׳:21–23) אולם, כשאנו מתחרטים בכנות על מעשינו הרעים, סולח לנו יהוה בזכות קרבן־הכופר של המשיח. (מתי י״ב:31, 32; רומיים ז׳:24, 25; יוחנן א׳. ב׳:1, 2) יתרה מזאת, יהוה מצפה מאיתנו להיאבק בנטיותינו לחטוא, ורוח־הקודש אכן עוזרת לנו לעשות כן. ”התהלכו בדרך הרוח”, כתב פאולוס, ”ולא תמלאו את תאוות הבשר”. (גלטיים ה׳:16) בהמשך דבריו, הראה פאולוס שרוח־הקודש יכולה להניב בנו את התכונות הנעלות ביותר. הוא כתב: ”פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, אורך־רוח, נדיבות, טוּב־לב, נאמנות, ענווה, ריסון־עצמי”. — גלטיים ה׳:22, 23.
10. כיצד מתפתח ”פרי הרוח” במשיחי?
10 כיצד מטפחת רוח־הקודש ”פרי” זה בקרב המשיחי? אין זה קורה באופן אוטומטי, בזכות היותו משיחי מוקדש וטבול, אלא עליו לעמול לשם כך. אך, אם יתרועע עם משיחיים המגלים מעלות אלה, ויתפלל לאלהים לקבלת רוחו המסייעת למשיחי לטפח תכונות מסוימות, אם יימנע מהתרועעות שלילית, וילמד את המקרא לשם קבלת עצות ודוגמאות טובות, אזי, אכן יניב את ”פרי הרוח”. — משלי י״ג:20; קורינתים א׳. ט״ו:33; גלטיים ה׳:24–26; עברים י׳:24, 25.
ממונים על־ידי רוח־הקודש
11. באיזה אופן ממנה רוח־הקודש את זקני־הקהילה?
11 פאולוס, בפנותו אל זקני־קהילה מאפסוס, הזכיר פעולה נוספת של רוח־הקודש, באמרו: ”השגיחו על עצמכם ועל כל העדר אשר רוח־הקודש שמה אתכם למנהיגים בתוכו, לרעות את קהילת אלהים”. (מעשי־השליחים כ׳:28) אכן, רוח־הקודש ממנה את הזקנים בקהילה המשיחית. הכיצד? ראשית, בכך שבטרם יתמנה, על כל זקן לעמוד בדרישות המצוינות בכתבי־הקודש שהם נכתבו בהשראת הרוח. (טימותיוס א׳. ג׳:1–13; טיטוס א׳:5–9) הוא יכול לטפח את הכישורים הדרושים רק בעזרת רוח־הקודש. שנית, מועצת־הזקנים הממליצה על מינויו של הזקן החדש, מתפללת לשם קבלת הדרכתה של רוח־הקודש, כדי להחליט אם הוא עומד בדרישות, אם לאו. ושלישית, המינוי עצמו נעשה בהשגחת ”העבד הנאמן והנבון”, המורכב מאנשים משוחי־הרוח.
תן לרוח להדריכך
12. כיצד יכולה הרוח להשפיע עלינו באמצעות כתבי־הקודש?
12 המשיחי מכיר בכך שכתבי־הקודש נכתבו בהשפעת הרוח. לפיכך, בדומה לעדים הטרום־משיחיים של יהוה, הוא חוקר אותם על־מנת לקבל את החכמה שבהשראת רוח־הקודש. (משלי ב׳:1–9) הוא קורא ומהרהר בהם, ונותן להם להנחות את צעדיו. (תהלים א׳:1–3; טימותיוס ב׳. ג׳:16) כך הוא זוכה לעזרת רוח־הקודש בחקירת ”עמוקות האלהים”. (קורינתים א׳. ב׳:10, 13; ג׳:19) הדרכת משרתי אלהים בדרך זו הינה פעילות חשובה של רוח אלהים בימינו.
13, 14. במה השתמש ישוע כדי לפתור בעיות בקהילה, וכיצד הוא עושה זאת כיום?
13 יתר על כן, בספר ההתגלות, שלח ישוע, שהוקם לתחייה, הודעות לשבע קהילות שבאסיה הקטנה. (ההתגלות פרקים ב׳, ג׳) באותן הודעות גילה שהוא עקב אחר הקהילות והבחין במצבן הרוחני. כמה מהן, הוא מצא, הציבו אמונה למופת. אך, בקהילות אחרות, התירו הזקנים לכיתתיות, אי־מוסריות ופשרנות להשחית את העדר. קהילת סרדיס, למשל, מלבד מספר אחים נאמנים, היתה מתה מבחינה רוחנית. (ההתגלות ג׳:1, 4) כיצד טיפל ישוע בבעיות אלה? באמצעות רוח־הקודש. עצותיו של ישוע לכל אחת משבע הקהילות, הסתיימו בזה הלשון: ”מי שאוזן לו, ישמע נא מה שהרוח אומרת לקהילות”. — ההתגלות ב׳:7, 11, 17, 29; ג׳:6, 13, 22.
14 במקביל לכך כיום, ישוע בוחן את הקהילות. וכשהוא מבחין בבעיות, הוא פותר אותן באמצעות רוח־הקודש. הרוח יכולה לסייע לנו להכיר בבעיותינו ולהתגבר עליהן ישירות על־ידי קריאה בכתבי־הקודש. העזרה עשויה לבוא גם דרך הספרות היוצאת לאור באמצעות ”העבד הנאמן והנבון” משוח־הרוח, או מפי זקני־הקהילה שנתמנו מטעם רוח־הקודש. בכל המקרים, בין אם העצה היא ליחידים ובין אם לקהילה ככלל, האם שתים אנו את לבנו לדברי ישוע: ”מי שאוזן לו ישמע נא מה שהרוח אומרת”?
רוח־הקודש ופעילות ההטפה
15. כיצד פעלה בישוע הרוח בפעילות ההטפה?
15 באחד המקרים, כשישוע הטיף לקהל בבית־כנסת בנצרת, הוא הצביע על פעולה נוספת של רוח־הקודש. הכתוב מוסר: ”פתח [ישוע] את המגילה ומצא את המקום שכתוב בו: ’רוח אדני עלי, יען משח אותי לבשר ענווים. שלחני לקרוא לשבויים דרור, ולעיוורים פקח־קוח; לשלח רצוצים לחופשי’. והוא החל לדבר אליהם ואמר: ’היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם’”. (לוקס ד׳:17, 18, 21; ישעיהו ס״א:1, 2) אכן, ישוע נמשח ברוח־הקודש כדי לבשר את הבשורה הטובה.
16. במאה הראשונה לספירה, כיצד היתה רוח־הקודש מעורבת במידה רבה בהטפת הבשורה הטובה?
16 זמן קצר לפני מותו, חזה ישוע פעילות הטפה נרחבת אותה יבצעו תלמידיו. הוא אמר: ”תחילה צריך שהבשורה תוכרז לכל הגויים”. (מרקוס י״ג:10) למלים אלה היתה התגשמות ראשונית במאה הראשונה לספירה, ורוח־הקודש נטלה בה חלק ראוי־לציון. היתה זו הרוח אשר כיוונה את פיליפוס לבשר לסריס האתיופי. רוח־הקודש הדריכה את פטרוס אל בית קורניליוס, והיא זו שקבעה שפאולוס ובר־נבא יישלחו מאנטיוכיה במסע־הטפה. מאוחר יותר, כשפאולוס התכונן לבשר באסיה ובביתיניה, בדרך כלשהי מנעה ממנו רוח־הקודש לעשות כן. באותה עת חפץ אלהים שפעילות ההטפה תגיע לאירופה. — מעשי־השליחים ח׳:29; י׳:19; י״ג:2; ט״ז:6, 7.
17. כיצד מעורבת רוח־הקודש בפעילות ההטפה כיום?
17 כיום, שוב מעורבת מאוד רוח־הקודש בפעילות ההטפה. בהתגשמות נוספת של ישעיהו ס״א:1, 2, מינתה רוח־יהוה את אחיו הרוחניים של ישוע לבשר. בהתגשמות המלאה והסופית של הנבואה שבמרקוס י״ג:10, אותם משוחים, בעזרת ’ההמון הרב’, מטיפים את הבשורה הטובה ”לכל הגויים” או בקרב ”כל האומות”. (ההתגלות ז׳:9) הרוח תומכת בכל המשתתפים בפעילות זאת. כמו במאה הראשונה לספירה, היא פותחת בפניהם שטחים חדשים ומכוונת את ההתקדמות הכללית של הפעילות. היא מחזקת את רוחם של המבשרים באופן אישי, בסייעה להם להתגבר על חששותיהם ולטפח את כושר ההוראה שלהם. בנוסף לכך, אמר ישוע לתלמידיו: ”לפני מושלים ומלכים תובאו בגללי, לעדות להם ולגויים. אבל כאשר ימסרו אתכם אל תדאגו איך ומה תדברו... , שכן לא אתם תדברו, אלא רוח אביכם היא אשר תדבר בכם”. — מתי י׳:18–20.
18, 19. באיזו דרך מצטרפת הרוח ל”כלה” בהושטת ההזמנה לענווים לקחת ”מים חיים חינם”?
18 בספר ההתגלות, שוב מדגישים כתבי־הקודש את מעורבותה של רוח־הקודש בפעילות ההטפה. שם מסר השליח יוחנן: ”הרוח והכלה אומרים: ’בוא!’, והשומע יאמר נא ’בוא!’; הצמא יבוא נא, והחפץ יקח נא מים חיים חינם”. (ההתגלות כ״ב:17) ה”כלה”, המיוצגת על־ידי שארית ה־000,144 שעדיין עלי־אדמות, מזמינה את הכל ’לקחת מים חיים חינם’. אך, שים לב, גם רוח־הקודש אומרת ”בוא!” כיצד היא עושה כן?
19 בכך שההודעה שבפי כיתת ה”כלה” — הנעזרת היום ב’המון הרב’ של ”צאן אחרות” — מקורה בכתבי־הקודש, שנכתבו בהשראת רוח אלהים. כמו־כן, אותה רוח פתחה את לבם ושכלם של חברי כיתת ה”כלה” כדי שיבינו את דבר־אלהים שמכוח־השכינה, ויסבירוהו לאחרים. הנטבלים כתלמידים חדשים של ישוע המשיח, שמחים ’לקחת מים חיים חינם’. הם מאושרים גם להשתתף יחד עם ”הרוח” ו”הכלה” בהשמעת ההזמנה ”בוא!” לרבים אחרים. כיום, יותר מארבעה מיליון שוּתפים לרוח בפעילות זו.
אורח־חיים התואם את טבילתנו
20, 21. כיצד נוכל לחיות בתואם עם טבילתנו ’בשם רוח־הקודש’, וכיצד עלינו להתייחס לטבילה זו?
20 טבילה ’בשם רוח־הקודש’ מהווה בעצם הכרזה פומבית שאנו מכירים בפעילותה של רוח־הקודש ומוּדעים לתפקיד החשוב שהיא ממלאה במטרתו של יהוה. אנו מציינים בכך שנשתף פעולה עם הרוח, ושלא ננקוט כל צעד שיעכב את פעילותה בקרב קהילת משרתיו של יהוה. משמע הדבר שאנו מכירים ב”עבד הנאמן והנבון” ומשתפים עימו פעולה. אנו מכבדים את מועצת־הזקנים בקהילה. (עברים י״ג:7, 17; פטרוס א׳. ה׳:1–4) אנו חיים את חיינו על־פי חכמה רוחנית, ולא חכמת הבשר, ומתירים לרוח לעצב את אישיותנו, כך שתדמה יותר ויותר לזו של המשיח. (רומיים י״ג:14) אנו מצטרפים מעומק לבנו לרוח ול”כלה” בהושטת ההזמנה ”בוא!” למיליונים אשר טרם נענו לה.
21 עד כמה רצינית היא הטבילה ’בשם רוח־הקודש’! אך, מה רבות הברכות הנאדרות להן נוכל לזכות! ימשיך נא לגדול מספרם של אלה אשר ייטבלו כך. הבה נמשיך כולנו לחיות את חיינו בתואם עם משמעותה של טבילה זו, בעמלנו למען יהוה ובהמשיכנו להיות ”נלהבי רוח”. — רומיים י״ב:11.
(מקור המאמר: 92/2/1)
מה אתה זוכר בקשר לרוח־הקודש?
◻ באילו דרכים היתה רוח־הקודש פעילה בחג־השבועות, שנת 33 לספירה?
◻ כיצד נוכל לטפח את ”פרי הרוח”?
◻ באיזה אופן ממנה רוח־הקודש את הזקנים בקהילה המשיחית?
◻ כיצד פותר ישוע בעיות המתעוררות בקהילה בעזרת רוח־הקודש?
◻ כיצד מעורבת רוח־הקודש במידה רבה בפעילות ההטפה?
[תמונה בעמוד 29]
הטבילה עליה דיבר פטרוס היתה אף היא בשם האב ורוח־הקודש
[תמונה בעמוד 31]
הרוח מעורבת עמוקות בהטפת הבשורה הטובה