דיווחים ממבשרי המלכות

תלמידי בית־ספר מניגריה זוכים לברכה על נאמנותם

השליח פאולוס כתב:‏ ”‏עד כמה שהדבר בידכם חיו בשלום עם כל אדם”‏.‏ (‏רומיים י״ב:‏18‏)‏ ילדיהם של עדי־יהוה בגילאי בית־הספר בניגריה מיישמים עצה זו,‏ אפילו לנוכח רדיפות.‏ כתוצאה מכך,‏ מרעיף יהוה עליהם שפע ברכות.‏

▫ לדוגמה,‏ יום אחד במהלך התכנסות־הבוקר,‏ מורה אחד אשר שנא את עדי־יהוה קרא לכל הילדים שהם עדי־יהוה לגשת לקידמת האולם,‏ ולשיר את ההימנון הלאומי.‏ הם סירבו,‏ בהצהירם שברצונם להעניק מסירות בלעדית לאלהים.‏ אז לקח אותם המורה החוצה וציווה עליהם לכסח את הדשא מסביב.‏ בינתיים,‏ המשיכו שאר התלמידים בלימודיהם.‏

עד בוגר אחד ניגש למורה ומסר לו את החוברת בית־הספר ועדי־יהוה‏,‏ המסבירה את עמדתם הנייטרלית של עדי־יהוה.‏ אולם,‏ המורה סירב לשוחח עימו על הנושא או לקבל את החוברת.‏ בעצם,‏ מיד החמיר את עונשם של הילדים.‏

העדים הצעירים המשיכו לשאת בעונש ולכסח את הדשא,‏ אפילו בהיעדרו של המורה מבית־הספר.‏ באחד הימים,‏ הסתתר המורה והביט בהם בלא שיבחינו בו,‏ בעודם ממשיכים לעבוד ולשיר שירי מלכות.‏ הוא התרשם עמוקות עד־כדי־כך שהחזירם לכיתותיהם,‏ בהביעו תדהמה מגישתם.‏ וזאת תוך איזו תוצאה?‏ כעת מנהלים עדי־יהוה שיעור־מקרא ביתי עם המורה!‏

אכן,‏ אותם תלמידים נתברכו על נאמנותם ליהוה ולעקרונותיו.‏ — משלי י׳:‏22‏.‏

▫ רות וחבריה זכו גם הם לברכות עקב נאמנותם לדרישת יהוה ’‏לא להיות חלק מן העולם’‏.‏ (‏יוחנן י״ז:‏16‏)‏ רות,‏ היום בת 18,‏ החלה לשרת כחלוצה בהיותה בת 12.‏ היא ועדים אחרים נתקלו בהתנגדות עזה מצד חברי סגל־המורים בבית־הספר עקב סירובם לשיר את ההימנון הלאומי.‏ אחת המורות ביקשה לשוחח עם הורי התלמידות.‏ לאחר שהסבירו לה את עמדתם,‏ תוך שימוש בחוברת בית־הספר ועדי־יהוה,‏ הבינה את המצב וחדלה להציק לתלמידותיה.‏

ברם,‏ באחד הימים,‏ מורה ממוצא הודי,‏ העליבה והענישה את אחת הבנות לפני הכיתה כולה על שסירבה לשיר את ההימנון הלאומי.‏ הילדה הגנה על אמונתה באומץ־לב,‏ ולכן לקחה אותה המורה אל מנהלת בית־הספר.‏ כשהגיעו לשם,‏ מצאה העדה הצעירה שהצטרפה אליהן גם סגנית־המנהלת.‏ להפתעתה הרבה,‏ החלו המנהלת וסגניתה לצחוק.‏ בפנותה אל המורה,‏ אמרה המנהלת:‏ ”‏גברתי,‏ אל תטרידי עצמך בנוגע לבנות אלה.‏ אפילו אם תחליטי להרגן,‏ יעדיפו הן למות ולא לשיר את ההימנון.‏ האם לא שמעת עליהן?‏”‏ אזי,‏ סיפרו היא והסגנית על אמונתם ואומץ־לבם של עדי־יהוה.‏ בשיחה עם הילדה,‏ התנצלה המנהלת על המבוכה שנגרמה לה,‏ והוסיפה:‏ ”‏התמידי בפעלי אמונתך.‏ אני מעריצה את הדת שלך ואת עמדתך האיתנה הן בכתלי בית־הספר והן מחוץ להם”‏.‏ לאחר מכן,‏ התנצלה המורה שהתנגדה גם היא,‏ בציינה שעתה היא מבינה את עמדתם הנייטרלית של עדי־יהוה.‏

ילדים אלה חיקו את דוגמתם של שלושת הנערים העברים בבבל,‏ שלא הפרו את נאמנותם לאלהים אלא סירבו להשתחוות לצלם שהקים נבוכדנאצר,‏ וכן את זו של דניאל,‏ שמיאן לחדול להתפלל ליהוה.‏ יהוה בירך גברים אלה על נאמנותם לחוקי הצדק שלו.‏ — דניאל פרקים ג׳,‏ ו׳‏‏.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1992/‏6/‏1)‏