המשיכו לבנות איש את רעהו

‏”‏כל דבר ניבול אל יצא מפיכם,‏ אלא דבר שהוא טוב בעיתו ויש בו כדי לבנות”‏.‏ ‏—‏ אפסים ד׳:‏29‏.‏

1,‏ 2.‏ (‏א)‏ מדוע ניתן בצדק לומר שכושר־הדיבור הינו פלא?‏ (‏ב)‏ איזו אזהרה הולמת ניתנה בנוגע לשימוש בלשון?‏

‏”‏דיבור הינו החוט הקסום הקושר יחדיו ידידים,‏ משפחות וחברות אנשים.‏.‏.‏ מתוך המוח האנושי והתכווצויות מתואמות של מערכת־השרירים [‏שבלשון]‏,‏ אנו משמיעים קולות המעוררים בזולת אהבה,‏ קינאה,‏ כבוד — אכן כל רגש אנושי”‏.‏ — Hearing, Taste and Smell (‏שמיעה,‏ טעם וריח)‏.‏

² לשוננו הינה יותר מאשר איבר המסייע לבליעה או לטעימה;‏ היא נדבך חשוב ביכולתנו לשתף אחרים במחשבותינו וברגשותינו.‏ ”‏הלשון איבר קטן היא”‏,‏ כתב יעקב,‏ התלמיד המשיחי.‏ ”‏בה מברכים אנו את האדון והאב,‏ ובה מקללים אנו אנשים שנעשו בצלם אלהים”‏.‏ (‏יעקב ג׳:‏5,‏ 9‏)‏ כן,‏ אנו יכולים להשתמש בלשוננו בדרכים חיוביות,‏ כגון לדברי הלל ליהוה.‏ אולם,‏ בהיותנו לא־מושלמים,‏ אנו יכולים בנקל להשתמש בה גם לאמירת דברים פוגעים או שליליים.‏ יעקב המשיך וכתב:‏ ”‏אחי,‏ לא צריך שיהיה כדבר הזה”‏.‏ — יעקב ג׳:‏10‏.‏

3.‏ לאילו שני היבטים הנוגעים לדיבור עלינו להקדיש תשומת־לב?‏

³ בעוד שאיש אינו יכול לשלוט באופן מושלם בלשונו,‏ הרי זה חיוני שנתאמץ להשתפר.‏ השליח פאולוס מייעץ לנו:‏ ”‏כל דבר ניבול אל יצא מפיכם,‏ אלא דבר שהוא טוב בעיתו ויש בו כדי לבנות,‏ למען ישפיע נועם על השומעים”‏.‏ (‏אפסים ד׳:‏29‏)‏ שים לב לשני היבטיה של הוראה זו:‏ דברים שעלינו להתאמץ להימנע מהם,‏ ודברים שעלינו לנסות לעשותם.‏ הבה נבחן את שני ההיבטים.‏

הימנע מלשון ארסית

4,‏ 5.‏ (‏א)‏ איזה מאבק מנהלים משיחיים בנוגע לדיבור גס?‏ (‏ב)‏ איזה תיאור תואם את הביטוי ”‏דבר ניבול”‏?‏

⁴ תחילה,‏ הכתוב באפסים ד׳:‏29 מאיץ בנו:‏ ”‏כל דבר ניבול אל יצא מפיכם”‏.‏ אין זו משימה קלה,‏ ראשית מפני שהשפה הקלוקלת כה נפוצה בעולם הסובב אותנו.‏ צעירים משיחיים רבים שומעים מדי יום ביומו קללות,‏ מפי חבריהם בבית־הספר,‏ הסבורים שהדבר מקנה תוקף לדבריהם או גורם להם להיראות גבריים יותר.‏ יתכן שלא נוכל להימנע כליל מלשמוע מלים גסות,‏ אך אנו יכולים וחייבים לעשות מאמצים כנים לא לספוג אותן אל קרבנו.‏ אין להן מקום במחשבותינו או בפינו.‏

⁵ המלה היוונית המקבילה ל”‏ניבול”‏ באזהרתו של פאולוס,‏ מתייחסת לדג מקולקל או לפירות רקובים.‏ צייר בעיניך את התמונה הבאה:‏ אתה מבחין באדם ההולך ומאבד את סבלנותו ואזי זועם.‏ לבסוף,‏ הוא מתפוצץ,‏ ואתה רואה דג רקוב יוצא מפיו.‏ לאחר מכן,‏ אתה רואה פירות באושים ומצחינים מתגלגלים החוצה ומתיזים לכל עבר.‏ מיהו אדם זה?‏ כמה נורא אם היה אחד מאיתנו!‏ אך,‏ תמונה זו אכן תתאים לנו אם נוציא ’‏דברי ניבול מפינו’‏.‏

6.‏ כיצד הכתוב באפסים ד׳:‏29 מתייחס לדיבור שלילי וביקורתי?‏

⁶ אפסים ד׳:‏29 קורא לנו גם להימנע מלהיות ביקורתיים כל העת.‏ ברור שלכל אחד מאיתנו דיעות ועדיפויות בנוגע לדברים שאינם מקובלים עלינו או לטעמנו,‏ אך,‏ האם אתה מכיר מישהו שיש לו הערה שלילית (‏או הערות שליליות רבות)‏ ביחס לכל אדם,‏ לכל מקום,‏ או לכל נושא?‏ (‏השווה רומיים י״ב:‏9;‏ עברים א׳:‏9‏.‏)‏ דיבורו מזיק,‏ מדכא או הורס.‏ (‏תהלים י׳:‏7;‏ ס״ד:‏2–4;‏ משלי ט״ז:‏27;‏ יעקב ד׳:‏11,‏ 12‏)‏ יתכן שאין הוא מבחין עד כמה הוא דומה לאותם אנשים ביקורתיים שתיאר מלאכי.‏ (‏מלאכי ג׳:‏13–15‏)‏ עד כמה יזדעזע בוודאי אם צופה־מן־הצד יאמר לו שדג מצחין או פירות רקובים מתגלגלים החוצה מתוך פיו!‏

7.‏ איזה חשבון־נפש על כל אחד מאיתנו לערוך?‏

⁷ בעוד שקל להבחין בהערותיו השליליות או הביקורתיות של אדם אחר,‏ שאל את עצמך,‏ ’‏האם גם אני נוטה לנהוג כך?‏ באמת,‏ האם אני כזה?‏’‏ יהא זה נבון,‏ מדי פעם,‏ להרהר ברוח הדברים היוצאים מפינו.‏ האם הם שליליים בעיקרם,‏ ביקורתיים?‏ האם אנו נשמעים כמו שלושת ’‏רעיו’‏ הכוזבים של איוב שהתיימרו ’‏לנחמו’‏?‏ (‏איוב ב׳:‏11;‏ י״ג:‏4,‏ 5;‏ ט״ז:‏2;‏ י״ט:‏2‏)‏ מדוע לא נחפש תמיד איזשהו היבט חיובי להזכירו?‏ אם שיחה מקבלת נימה ביקורתית,‏ מדוע שלא ננווט אותה לכיוון בונה?‏

8.‏ איזה לקח מותווה במלאכי ג׳:‏16 בנוגע לדיבור,‏ וכיצד נוכל להוכיח שאנו אכן מיישמים עיקרון זה?‏

⁸ הנביא מלאכי התייחס לניגוד זה,‏ בכתבו:‏ ”‏אז נדברו יראי יהוה,‏ איש אל רעהו,‏ ויקשב יהוה וישמע.‏ וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי יהוה ולחושבי שמו”‏.‏ (‏מלאכי ג׳:‏16‏)‏ האם שמת לב כיצד הגיב יהוה לדיבור בונה?‏ כיצד עשויה שיחה כזו להשפיע על רעינו?‏ אנו יכולים ללמוד לקח אישי בנוגע לדיבורנו היומיומי.‏ עד כמה ייטיב עימנו ועם זולתנו אם שיחות־החולין שלנו תשקפנה תמיד ”‏זבח תודה לאלהים”‏.‏ — עברים י״ג:‏15‏.‏

פעל לבניית רעיך

9.‏ מדוע מהוות אסיפות משיחיות הזדמנות נאותה לבנות אחרים?‏

⁹ אסיפות הקהילה המשיחית מהוות הזדמנות מצוינת לומר כל ”‏דבר שהוא טוב בעיתו ויש בו כדי לבנות,‏ למען ישפיע נועם על השומעים”‏.‏ (‏אפסים ד׳:‏29‏)‏ אנו יכולים לעשות כן בהגישנו נאום בנושא מקראי,‏ בנטלנו חלק בהדגמה או במתן תשובות בדיונים המאפשרים זאת.‏ בכך אנו מאמתים את הכתוב במשלי כ׳:‏15‏:‏ ”‏וכלי יקר שפתי־דעת”‏.‏ ומי יודע בכמה לבבות ניגע וכמה מהם נחזק בדברנו?‏

10.‏ לאחר שהירהרנו בשאלה,‏ ’‏עם מי אני בדרך־כלל משוחח?‏’‏,‏ הצורך באיזה שינוי עשוי להתעורר?‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏12,‏ 13‏)‏

¹⁰ הדקות שלפני האסיפה ולאחריה מתאימות ביותר לעודד אחרים בשיחות שתשפענה נועם על השומעים.‏ קל מאוד להקדיש זמן זה לשיחות עם קרובים או עם חוג מצומצם של ידידים שחשים נוח במחיצתם.‏ (‏יוחנן י״ג:‏23;‏ י״ט:‏26‏)‏ אך,‏ בתואם עם הכתוב באפסים ד׳:‏29‏,‏ מדוע לא לגשת ולשוחח עם אחרים?‏ (‏השווה לוקס י״ד:‏12–14‏.‏)‏ אנו יכולים להחליט מראש לשוחח עם מספר חדשים,‏ קשישים או צעירים,‏ מעבר לבירכת ’‏שלום’‏ שיטחית או רשמית,‏ ואולי אף לשבת לצד ילדים,‏ ולחוש קרובים יותר אליהם.‏ התעניינותנו הכנה והקדשת זמן לשיחות בונות,‏ תאפשרנה לאחרים להזדהות טוב יותר עם הצהרתו של דוד בתהלים קכ״ב:‏1‏.‏

11.‏ (‏א)‏ איזה הרגל פיתחו רבים מאיתנו בנוגע למקום הישיבה באסיפות?‏ (‏ב)‏ מדוע מגוונים אחדים,‏ בכוונה תחילה,‏ את מקום מושבם?‏

¹¹ אמצעי־עזר נוסף לפיתוח שיחות בונות הוא,‏ לגוון את מקום ישיבתנו באסיפות.‏ אשה המטופלת בילדים עשויה להצטרך לשבת קרוב ליציאה,‏ או אח נכה ליד המעבר,‏ אך מה בנוגע לאחרים מבינינו?‏ כוחו של ההרגל עשוי להובילנו חזרה לאותו כיסא או איזור באולם;‏ אפילו ציפור שבה באופן אינסטנקטיבי לקנה.‏ (‏ישעיהו א׳:‏3;‏ מתי ח׳:‏20‏)‏ אך,‏ אם נדבר גלויות,‏ מאחר שאנו יכולים לשבת בכל מקום באולם,‏ מדוע לא נגוון את מקום ישיבתנו — בצד ימין,‏ בצד שמאל,‏ קרוב לקידמת הבמה,‏ וכן הלאה — ובכך תתוודע טוב יותר לאחרים בקהילה?‏ בעוד שאין חוק המאלצנו לעשות כן,‏ זקני־קהילה ומבוגרים אחרים שישבו במקומות שונים מצאו שהדבר הקל עליהם ’‏להשפיע נועם’‏ על רבים במקום על מספר מצומצם יחסית של ידידים קרובים.‏

בנה אותם בדרך אלוהית

12.‏ איזו נטייה לא־רצויה היתה שכיחה במרוצת ההיסטוריה?‏

¹² השאיפה של המשיחי לבנות את הזולת צריכה להניע אותו לחקות את דרכי אלהים בהקשר זה,‏ תחת ההליכה אחר הנטייה האנושית לחוקק מספר רב של כללים.‏a בני־אדם לא־מושלמים נטו מאז ומתמיד לשלוט על הסובבים אותם,‏ ואפילו אחדים ממשרתי אלהים נכנעו לנטייה זו.‏ (‏בראשית ג׳:‏16;‏ קהלת ח׳:‏9‏)‏ בימי ישוע,‏ מנהיגי־הדת ’‏קשרו משאות כבדים ועמסו אותם על שכמי אנשים,‏ אך לא רצו להניע אותם באצבעם’‏.‏ (‏מתי כ״ג:‏4‏)‏ הם הפכו מינהגים תמימים למסורת מאולצת ומחייבת.‏ בהקדישם תשומת־לב מוגזמת לכללי אנוש,‏ הם התעלמו מדברים שאלהים הגדירם כמשמעותיים יותר.‏ איש לא נבנה מחקיקת חוקים שלא התבססו על המקרא;‏ דרכם לא היתה דרכו של אלהים.‏ — מתי כ״ג:‏23,‏ 24;‏ מרקוס ז׳:‏1–13‏.‏

13.‏ מדוע אין זה נאות להציב אין־ספור כללים לעמיתינו המשיחיים?‏

¹³ המשיחי חפץ בכנות לקיים את חוקי אלהים.‏ אולם,‏ אפילו אנו עלולים ליפול קרבן לנטייה לקבוע אין־ספור כללים מכבידים.‏ מדוע?‏ ראשית,‏ משום שעדיפויות וטעמים משתנים מאדם לאדם,‏ לכן אחדים עשויים לראות דבר מסוים כרצוי ומקובל,‏ בעוד שבעיני אחרים יהיה שנוא או פסול.‏ כמו־כן,‏ המשיחיים שונים זה מזה בהתקדמותם הרוחנית.‏ אך,‏ האם קביעת כללי־התנהגות רבים היא הדרך האלוהית לעזור למישהו להתקדם לקראת הבגרות?‏ (‏פיליפים ג׳:‏15;‏ טימותיוס א׳.‏ א׳:‏19;‏ עברים ה׳:‏14‏)‏ אפילו כשאדם ממש נוקט קו־פעולה שנראה קיצוני או מסוכן,‏ האם כלל מונע הוא הפתרון הטוב ביותר?‏ דרכו של אלהים היא שהמוכשרים לכך בקהילה ינסו להקים אדם שוגה על־ידי שישוחחו עימו ברוח של ענווה.‏ — גלטיים ו׳:‏1‏.‏

14.‏ אילו מטרות שירתו המצוות שהטיל אלהים על בני־ישראל?‏

¹⁴ אמת,‏ כאשר בני־ישראל היוו את עמו הנבחר של אלהים,‏ הוא הטיל עליהם מאות מצוות בנוגע לעבודת־הקודש בבית־המקדש,‏ קרבנות,‏ ואפילו תברואה.‏ הדבר היה מתאים לאומה שהובדלה מן השאר,‏ ולרבים מהחוקים היתה משמעות נבואית שסייעה לבני־ישראל רבים להכיר במשיח.‏ פאולוס כתב:‏ ”‏לפיכך היתה התורה אומנת המדריכה אותנו אל המשיח,‏ למען נוצדק על־ידי אמונה.‏ אבל לאחר בוא האמונה איננו נתונים עוד למרות האומנת”‏.‏ (‏גלטיים ג׳:‏19,‏ 23–25‏)‏ לאחר שהתורה בוטלה על עמוד־ההוקעה של המשיח,‏ אלהים לא העניק למשיחיים רשימה ארוכה של כללים המקיפה את מרבית תחומי החיים,‏ כאילו היתה זו הדרך לשמור על איתנות אמונתם.‏

15.‏ איזו הדרכה העניק אלהים למשרתיו המשיחיים?‏

¹⁵ כמובן,‏ לא נותרנו ללא כל מערכת חוקים.‏ אלהים ציווה עלינו להתרחק מעבודת־אלילים,‏ מזנות וניאוף,‏ ומכל שימוש פסול בדם.‏ הוא אוסר מפורשות על רצח,‏ שקר,‏ ספיריטיזם ועל מספר חטאים אחרים.‏ (‏מעשי־השליחים ט״ו:‏28,‏ 29;‏ קורינתים א׳.‏ ו׳:‏9,‏ 10;‏ ההתגלות כ״א:‏8‏)‏ והוא משיא בכתבי־הקודש עצות ברורות בנוגע לנושאים רבים.‏ אך,‏ עלינו מוטלת האחריות,‏ במידה נרחבת יותר מאשר בני־ישראל,‏ לשקול וליישם עקרונות מקראיים.‏ זקני־קהילה יכולים לחזק את רוחם של אחרים בכך שיעזרו להם למצוא ולשקול עקרונות אלה,‏ במקום לחפש את הכללים או לקבוע אותם.‏

זקני־קהילה הבונים אחרים

16,‏ 17.‏ איזו דוגמה נאותה הציבו השליחים בנוגע לקביעת כללים לעמיתים לאמונה?‏

¹⁶ פאולוס ציין:‏ ”‏אבל מה שהגענו אליו,‏ לפי זה עלינו להתהלך”‏.‏ (‏פיליפים ג׳:‏16‏)‏ בתואם עם נקודת־המבט האלוהית,‏ השליח נהג באחרים בדרך שבנתה אותם.‏ לדוגמה,‏ באחד המקרים התעוררה שאלה בנוגע לאכילת בשר שייתכן כי נרכש ממקדש אלילי.‏ האם פאולוס,‏ כזקן־קהילה,‏ הציב כלל כלשהו,‏ אולי לשם העקביות או הפשטות,‏ על־מנת להכתיב לחברי כל הקהילות המשיחיות דאז כיצד לנהוג?‏ לאו דווקא,‏ אלא הסביר שהבדלים ברמת הידע ובהתקדמות לקראת הבגרות הרוחנית עשויים היו להוביל משיחיים שונים להחלטות שונות בנדון.‏ הוא,‏ מצידו,‏ היה נחוש בדעתו להציב דוגמה ומופת.‏ — רומיים י״ד:‏1–4;‏ קורינתים א׳.‏ ח׳:‏4–13‏.‏

¹⁷ כתבי־הקודש המשיחיים מגלים שהשליחים אכן העניקו עצות מועילות במספר עניינים אישיים,‏ כגון לבוש ומראה חיצוני,‏ אולם לא נקטו בשיטה של כלל מקיף ובל יעבור.‏ דבר זה מהווה דוגמה נאותה למשגיחים משיחיים בימינו,‏ המעוניינים לחזק את העדר;‏ והיא בעצם מייצגת גישה בסיסית לפיה נהג אלהים גם עם עם־ישראל הקדום.‏

18.‏ אילו חוקים הטיל אלהים על עם־ישראל באשר ללבוש?‏

¹⁸ אלהים לא העניק לבני־ישראל חוקים מפורטים בקשר לבגדיהם.‏ ככל הנראה,‏ גברים ונשים כאחד נהגו ללבוש גלימות,‏ גם אם יתכן שאלה של הנשים היו מקושטות בריקמה או ססגוניות יותר.‏ כמו־כן,‏ שני המינים לבשו סדין,‏ כבגד תחתי.‏ (‏שופטים י״ד:‏12;‏ משלי ל״א:‏24;‏ ישעיהו ג׳:‏23‏)‏ אך,‏ אילו חוקים בנוגע ללבוש הטיל עליהם אלהים?‏ אל לגבר או לאשה ללבוש בגדים שיזהו אותו (‏או אותה)‏ עם המין השני,‏ ככל הנראה בשל נטיות הומוסקסואליות.‏ (‏דברים כ״ב:‏5‏)‏ על־מנת להבדילם מהעמים השכנים,‏ היה על בני־ישראל לעשות להם ציצית על כנפי בגדם,‏ ועל הציצית פתיל תכלת.‏ (‏במדבר ט״ו:‏38–41‏)‏ בחוקים אלה הסתכמה כל ההוראה שנתנה התורה בנוגע לסיגנונות לבוש.‏

19,‏ 20.‏ (‏א)‏ איזו הדרכה מעניקים כתבי־הקודש למשיחיים בנוגע ללבוש ולהופעה חיצונית?‏ (‏ב)‏ איזו גישה צריכה להיות לזקני־קהילה באשר לקביעת כללים הקשורים להופעה אישית?‏

¹⁹ בעוד המשיחי אינו תחת חוק התורה,‏ האם כתבי־הקודש מטילים עליו כללים מפורטים אחרים בנוגע ללבוש והופעה חיצונית?‏ כמעט שלא.‏ אלהים היתווה עקרונות מאוזנים שניתן לייחסם לנושא.‏ פאולוס כתב:‏ ”‏כמו־כן תעטינה הנשים תלבושת הולמת,‏ בצניעות ובאיפוק;‏ לא בהתגנדרות שיער,‏ לא בזהב ופנינים,‏ ולא במלבושים יקרים”‏.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ב׳:‏9‏)‏ פטרוס יעץ שבמקום להתרכז בהופעה החיצונית,‏ על האשה המשיחית להתרכז ב”‏אדם אשר בסתר הלב,‏ הפאר הבלתי נשחת של רוח ענווה ושקטה”‏.‏ (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏3,‏ 4‏)‏ עצם העלאת הדברים מרמזת על כך שהיו,‏ כנראה,‏ משיחיים מסוימים במאה הראשונה לספירה,‏ שהיו זקוקים לעצה זו להיות צנועים ומאופקים יותר בלבושם ובהופעתם.‏ אך,‏ במקום לדרוש — או לאסור — צורות לבוש מסוימות,‏ השליחים פשוט העניקו עצות מועילות.‏

²⁰ על עדי־יהוה להיות ראויים־לשבח,‏ ועל־פי־רוב אכן זה כך,‏ בשל הופעתם הצנועה.‏ בכל זאת,‏ הסיגנונות משתנים מארץ לארץ,‏ ואף בתוך איזור או קהילות מסוימות.‏ כמובן,‏ זקן־קהילה שהוא בעל דיעות מגובשות או מעדיף טעם מסוים בלבוש ובמראה חיצוני,‏ רשאי לקבוע כללים מסוימים לעצמו ולבני־משפחתו.‏ אך באשר לעדר,‏ עליו לפעול בתואם עם מה שציין פאולוס:‏ ”‏לא שאדונים אנו על אמונתכם,‏ אלא פועלים אנו איתכם למען שמחתכם,‏ שכן באמונה אתם יציבים”‏.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ א׳:‏24‏)‏ זקני־הקהילה המרסנים דחפים כלשהם לקבוע כללים לקהילה,‏ עמלים בכך לחזק את אמונת אחיהם.‏

21.‏ כיצד יכולים זקני־קהילה לספק עזרה בונה כאשר מישהו נוהג בקיצוניות בלבושו?‏

²¹ בדומה למה שאירע במאה הראשונה לספירה,‏ עלול לעתים מישהו חדש או חלש מבחינה רוחנית לנקוט צעד לא־נבון או לא־כשר באשר ללבוש,‏ איפור או תכשיטים.‏ מה אז?‏ שוב,‏ הכתוב בגלטיים ו׳:‏1 מציע הדרכה לזקני־קהילה משיחיים המעוניינים בכנות לעזור לאחיהם.‏ בטרם יחליט הזקן להציע עזרה,‏ מן התבונה שיתייעץ עם זקן־קהילה אחר,‏ עדיף עם זקן בעל טעמים ודרכי־מחשבה שונים משלו.‏ אם נראה שהמגמה המסתמנת בעולם בנוגע ללבוש ולהופעה חיצונית משפיעה על רבים בקהילה,‏ על מועצת־הזקנים כולה לקבוע מהי הדרך המועילה להגיש עזרה בנדון — אולי באמצעות נאום מעודד ובונה באסיפה או בהצעת עזרה לכל אחד כפרט.‏ (‏משלי כ״ד:‏6;‏ כ״ז:‏17‏)‏ מטרתם תהיה לטפח את נקודת־‏המבט המשתקפת מהכתוב בקורינתים ב׳.‏ ו׳:‏3‏:‏ ”‏אין אנו שמים מכשול בשום דבר,‏ פן ינתן שירותנו לשימצה”‏.‏

22.‏ (‏א)‏ מדוע אין כל רע בקיומם של הבדלים לא־משמעותיים בהשקפות?‏ (‏ב)‏ איזו דוגמה נאותה הציב פאולוס?‏

²² זקני־קהילה משיחיים ’‏הרועים את עדר אלהים הנמצא עימם’‏,‏ חפצים לפעול כשם שציין פאולוס,‏ היינו,‏ ’‏לא כרודנים על מה שהופקד בידם’‏.‏ (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏2,‏ 3‏)‏ במסגרת עבודתם הנעשית מתוך אהבה,‏ עשויות להתעורר שאלות בנוגע לעניינים שבהם יכולות להיות עדיפויות אישיות שונות.‏ למשל,‏ אפשר שבאיזור מסוים נהוג שהקריין בשיעור המצפה יעמוד בעת קריאת הסעיפים.‏ הסידורים לאירגון קבוצות שירות,‏ ופרטים רבים אחרים בנוגע לשירות־השדה עצמו,‏ עשויים להתנהל על־פי נוהג מקומי מסוים.‏ בכל זאת,‏ האם יהא זה אסון אם מישהו יעדיף לנהוג בשיטה שונה במקצת?‏ משגיחים אוהבים חפצים ’‏שהכל ייעשה באופן ראוי ובסדר’‏,‏ ביטוי שבו השתמש פאולוס בנוגע ל’‏מתנות הרוח’‏.‏ אולם,‏ ההקשר מראה שמטרתו העיקרית של פאולוס היתה ’‏לבנות את הקהילה’‏.‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏12,‏ 40‏)‏ הוא לא גילה כל נטייה לקבוע אין־ספור כללים,‏ כאילו אחידות מוחלטת או יעילות מושלמת עמדו בראש מעייניו.‏ הוא כתב:‏ ”‏וגם אם אתגאה קצת יותר מדי בסמכות אשר נתן לנו האדון לבנות ולא להרוס,‏ לא אבוש”‏.‏ — קורינתים ב׳.‏ י׳:‏8‏.‏

23.‏ מה הן מספר דרכים בהן נוכל לחקות את דוגמתו של פאולוס בבניית אחרים?‏

²³ אין ספק שפאולוס עמל כדי לבנות אחרים באמצעות דיבור חיובי ומעודד.‏ במקום להתרועע עם חוג מצומצם של ידידים,‏ הוא עשה מאמצים להקדיש תשומת־לב לאחים ולאחיות רבים,‏ בין אם הם חזקים מבחינה רוחנית ובמיוחד אם הם זקוקים לחיזוק.‏ הוא הדגיש את חשיבותה של האהבה — לא של כללים — משום ש”‏האהבה בונה”‏.‏ — קורינתים א׳.‏ ח׳:‏1‏.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1992/‏8/‏15)‏

‏[‏הערת שוליים]‏

נקודות חזרה

◻ מדוע מן הראוי שנשנה את גישתנו,‏ אם דיבורנו נוטה להיות שלילי וביקורתי?‏

◻ מה נוכל לעשות על־מנת להיות בונים יותר במסגרת הקהילה?‏

◻ מהי הדרך האלוהית בנוגע לקביעת כללים רבים עבור אחרים?‏

◻ מה יעזור לזקני־קהילה להימנע מלקבוע כללי אנוש עבור העדר?‏