מדוע אנשים טובים סובלים?‏

השנה היתה 1914 לספירה,‏ והעולם היה שרוי במלחמה.‏ לפתע,‏ פרצה מגיפת הטיפוס במחנה שבויי־מלחמה שבסרביה.‏ אך,‏ היתה זו רק ההתחלה.‏ המגיפה הקטלנית התפשטה גם בקרב אזרחים,‏ ותוך ששה חודשים בלבד גרמה למותם של 000,‏150 איש.‏ תחת תנאים של מלחמה והמהפכה שפרצה בעקבותיה,‏ מצאו ברוסיה שלושה מיליון איש את מותם ממחלת הטיפוס.‏ אתה עשוי להסיק בצדק שאנשים טובים רבים ובני־משפחותיהם השכולים נמנו עם הקרבנות.‏

זוהי רק דוגמה אחת לטרגדיה האנושית.‏ יתכן שחווית על בשרך את הסבל המלווה את מותו של אדם יקר כקרבן למחלות,‏ לתאונות ולאסונות מסוג זה או אחר.‏ סביר להניח שתחוש צער בראותך אדם ישר המתפתל מכאבים כתוצאה ממחלה חשוכת־מרפא.‏ ודאי שתתעצב מאוד אל לבך כאשר אדם טוב — יתכן בעל משפחה עמל וחרוץ — נהרג בתאונה.‏ אבלם של השכולים עשוי לגרום ללבך להשתתף בכאבם.‏

רבים חשים שאדם העושה טוב זכאי לחירות מסבל.‏ ישנם אפילו הגורסים שסבל מהווה הוכחה לכך שהקרבן הוא רשע.‏ זאת היתה טענתם של שלושה אנשים אשר חיו לפני כ־600,‏3 שנה.‏ המדובר בבני־דורו של אדם ישר וצדיק בשם איוב.‏ הבה נשוב לימים בהם חיו,‏ בחיפושינו אחר תשובה לשאלה,‏ מדוע אנשים טובים סובלים?‏

סיבלותיו של איוב

כאשר ביקרוהו שלושת ידידיו המדומים,‏ היה איוב נתון לסבל בל־יתואר מכאב וממחלה.‏ הוא שכל את עשרת ילדיו ואיבד את כל נכסיו החומריים.‏ אנשים אשר כיבדו והוקירו את איוב,‏ נטשוהו.‏ אפילו אשתו פנתה מעימו והאיצה בו לקלל את אלהים ולמות.‏ — איוב א׳:‏1 עד ב׳:‏13;‏ י״ט:‏13–19‏.‏

במשך שבעה ימים ולילות,‏ אורחיו של איוב צפו בדממה בסבלו.‏ אזי,‏ אחד מהם האשים את איוב במעשי חטא אשר בעטיים,‏ לטענתו,‏ הוא סובל.‏ ”‏זכור נא”‏,‏ אמר האיש,‏ אליפז:‏ ”‏מי הוא נקי אבד?‏ ואיפה ישרים נכחדו?‏ כאשר ראיתי,‏ חורשי אוון וזורעי עמל יקצרוהו.‏ מנשמת אלוה יאבדו,‏ ומרוח־אפו יכלו”‏.‏ — איוב ד׳:‏7–9‏.‏

לפיכך,‏ אליפז טען שאלהים העניש את איוב בגין חטאיו.‏ גם כיום,‏ יש הטוענים כי אסונות אינם אלא מעשה־ידי אלהים שמטרתם להעניש אנשים על חטאיהם.‏ אך,‏ יהוה לא העניש את איוב על עבירה כלשהי.‏ אנו יודעים זאת משום שמאוחר יותר הוא אמר לאליפז:‏ ”‏חרה אפי בך ובשני רעיך,‏ כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב”‏.‏ — איוב מ״ב:‏7‏.‏

אלהים אינו אשם

כיום,‏ מיליונים — בוודאי כולל אנשים טובים רבים — סובלים מעוני ומחרפת רעב.‏ יש המתמרמרים על מצבם ומאשימים את אלהים בסיבלותיהם.‏ אך,‏ אלהים אינו גורם לרעב.‏ למעשה,‏ הוא זה המספק את המזון לאנושות.‏ — תהלים ס״ה:‏10‏.‏

אלה הם האנוכיות,‏ תאוות־הבצע וגורמים אנושיים אחרים העלולים למנוע ממשלוחי המזון להגיע אל הרעבים.‏ מלחמות הינן אחת הסיבות למחסור במזון.‏ למשל,‏ האנציקלופדיה מטעם חברת וורלד בוּק ציינה:‏ ”‏המלחמה גורמת לרעב אם חקלאים רבים נוטשים את שדותיהם ומתגייסים לצבא.‏ במקרים רבים,‏ הצבא המתקיף יוצר רעב במתכוון כדי להרעיב את האויב עד לכניעתו.‏ הצבא משמיד את מלאי המזון ואת היבולים ומטיל הסגר כדי לשלול מהאויב כל אספקה של מזון.‏ במהלך מלחמת האזרחים שהשתוללה בניגריה (‏1967–1970)‏ מנעו ההסגרים את משלוחי מזון מלהגיע לאיזור ביאפרה.‏ רעב נוצר,‏ ויותר ממיליון תושבי ביאפרה גוועו ודאי מרעב”‏.‏

במלחמת־העולם השנייה במיוחד,‏ האשימו רבים שלא בצדק את אלהים על סבלם ומותם של רבים.‏ אך,‏ אנשים מפֵרים את חוקי אלהים בשנאם זה את זה ובקומם זה על זה.‏ כשישוע המשיח נשאל איזו מצווה היא ”‏הראשונה מכל”‏,‏ השיב:‏ ”‏הראשונה היא ’‏שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד,‏ ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך’‏.‏ והשנייה היא ’‏ואהבת לרעך כמוך’‏.‏ אין מצווה אחרת גדולה מאלה”‏.‏ — מרקוס י״ב:‏28–31‏.‏

כאשר בני־האדם מפרים את חוקי אלהים בגרמם לטבח המוני,‏ היכול אי־מי להאשימו בצדק אם התוצאה היא סבל?‏ אם הורה אומר לבניו שלא יריבו ביניהם אך הם מתעלמים מעצתו,‏ האם הוא אשם אם הם נפצעים?‏ ההורה אינו אחראי לכך,‏ כשם שאין אלהים אחראי לסיבלותיהם של בני־האדם כאשר הם מתעלמים מחוקיו.‏

אף־על־פי שהתעלמות מחוקי יהוה עלולה להביא לידי סבל,‏ אין המקרא מציין שהאסונות הם בדרך־כלל מעשי אלהים ושמטרתם להעניש את הרשעים.‏ כשהזוג האנושי הראשון חטא,‏ איבדו שניהם את בירכתו של אלהים ואת הגנתו המיוחדת.‏ מלבד מקרים מסוימים בהם התערב יהוה ישירות כדי לבצע את מטרתו,‏ העיקרון המקראי השולט בדברים הפוקדים את האנושות במהלך חייהם היומיומיים,‏ הוא:‏ ”‏ולא לגיבורים המלחמה,‏ וגם לא לחכמים לחם,‏ וגם לא לנבונים עושר,‏ וגם לא ליודעים חן,‏ כי עת ופגע [‏מצב לא־צפוי]‏ יקרה את כולם”‏.‏ — קהלת ט׳:‏11‏.‏

הן הטובים והן הרעים סובלים

למען האמת,‏ הטובים והרעים כאחד סובלים עקב החטא וחוסר־השלימות שירשו.‏ (‏רומיים ה׳:‏12‏)‏ למשל,‏ הן הצדיקים והן הרשעים סובלים ממחלות.‏ המשיחי הנאמן טימותיוס סבל מ’‏מחלות תכופות’‏.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ה׳:‏23‏)‏ כשהשליח פאולוס הזכיר את ’‏הקוץ בבשרו’‏,‏ יתכן שהתייחס למצוקה גופנית.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ י״ב:‏7–9‏)‏ אפילו מעל משרתיו הנאמנים,‏ אלהים אינו מסיר חולשות תורשתיות או רגישויות למחלות.‏

אנשים טובים עלולים לסבול בשל נקיטת צעדים לא נבונים או בשל התעלמותם מעצת המקרא.‏ למשל:‏ מי שמפר את עצת אלהים ומתחתן עם בן־זוג לא־מאמין עלול להתנסות בנישואיו בבעיות אשר אותן יכול היה בהחלט למנוע אותם.‏ (‏דברים ז׳:‏3,‏ 4;‏ קורינתים א׳.‏ ז׳:‏39‏)‏ אם משיחי אינו אוכל כראוי ואינו נח במידה מספקת,‏ הוא עלול לסבול עקב כך מבריאות לקויה.‏

התנהגות פסולה כתוצאה מכניעה לחולשה עלולה להסתכם בסבל נפשי.‏ מעשה הניאוף של המלך דוד עם בת־שבע גרם לו סבל רב.‏ (‏תהלים מזמור נ״א‏)‏ בנסותו להסתיר את חטאו,‏ סבל ייסורים רבים.‏ ”‏כי החרשתי”‏,‏ אמר,‏ ”‏בלו עצָמָי בשאגתי כל היום.‏ .‏.‏.‏ נהפך לשדי בחרבוני קיץ”‏.‏ (‏תהלים ל״ב:‏3,‏ 4‏)‏ ייסורי המצפון שחש גרעו מחיוניותו של דוד עד שהיה כעץ העלול לאבד את לחו,‏ נוזל־חייו,‏ בימי בצורת או בשרב קיצי.‏ כפי הנראה,‏ הוא סבל הן גופנית והן נפשית.‏ אך,‏ מזמור ל״ב מראה כי ניתן להקל על סבל זה אם אדם מתוודה על חטאו ומתחרט עליו,‏ ועקב כך זוכה למחילה מאת אלהים.‏ — משלי כ״ח:‏13‏.‏

תדירות,‏ אנשים רעים סובלים מתוצאותיו של אורח־חיים מופקר שניהלו,‏ אך אין זה עונש מאלהים.‏ הורדוס הגדול היה נגוע מחלות בשל הרגליו הפסולים.‏ בערוב ימיו,‏ ”‏אכלה מחלת הורדוס את כל בשרו והתהפך במכאובים רבים”‏,‏ סיפר ההיסטוריון יוסף בן־מתתיהו.‏ ”‏הגָרָב היכה את כל עורו,‏ .‏.‏.‏ וחבלים היו במעיו,‏ .‏.‏.‏ ובמבושיו [‏איברי־מינו]‏ עלה רקב והרם תולעים.‏ ונוסף על זה לא יכול לנשום רק בזקיפה והנשימה היתה קשה מאוד,‏ ופלצות אחזו את כל איבריו.‏ .‏.‏.‏ הוא עבר את הירדן להתרפא בחמי קַלירְהי”‏,‏ אך לשווא.‏ נמסר גם ש”‏בעוצמת מכאוביו אמר לשלוח יד בנפשו,‏ למען יחיש את מותו.‏ .‏.‏.‏ והרים את ימינו לתקוע את הסכין בלבו.‏ אולם אחיאב בן־דודו קפץ אליו והשיב את זרועו אחור”‏.‏ — מלחמות היהודים,‏ ספר א׳,‏ פרק ל״ג,‏ ה׳,‏ ז׳‏‏.‏

הדבקות בחוקי אלהים מספקת הגנה מפני דברים מסוג זה,‏ כגון מחלות־מין.‏ אך,‏ מדוע אנשים טובים כה רבים,‏ המבקשים להשביע את רצון אלהים,‏ סובלים?‏

מדוע סובלים יראי־אלהים

הסיבה העיקרית לכך שאנשים יראי־אלהים סובלים היא היותם צדיקים.‏ הדבר מודגם במקרה של יוסף,‏ בנו של יעקב.‏ אף־על־פי שאשת פוטיפר הפצירה בו ללא הרף לקיים עימה יחסי־מין,‏ הוא שאל:‏ ”‏ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים?‏”‏ (‏בראשית ל״ט:‏9‏)‏ הדבר הוביל למאסרו שלא בצדק,‏ ויוסף סבל בשל יושרו.‏

אולם,‏ מדוע מרשה אלהים למשרתיו הנאמנים לסבול?‏ התשובה לכך טמונה במחלוקת שעורר המלאך המרדן,‏ השטן.‏ מחלוקת זו כרוכה בנאמנות לאלהים.‏ כיצד אנו יודעים?‏ כיון שכך משתמע ממה שאירע במקרה של איוב הצדיק,‏ שהוזכר קודם לכן במאמר.‏

במעמד בו התאספו ”‏בני־האלהים”‏,‏ המלאכים,‏ בשמים,‏ שאל אלהים את השטן:‏ ”‏השמת לבך על עבדי איוב,‏ כי אין כמוהו בארץ,‏ איש תם וישר,‏ ירא אלהים וסר מרע?‏”‏ תגובת השטן מוכיחה כי היתה מחלוקת באשר לנאמנותם של בני־האדם ליהוה גם בשעת מבחן.‏ השטן טען כי איוב לא שירת את אלהים מתוך אהבה,‏ אלא בשל היתרונות החומריים מהם נהנה.‏ אזי,‏ אמר השטן:‏ ”‏ואולם,‏ שלח נא ידך וגע בכל אשר לו [‏לאיוב]‏ אם לא על פניך יברכך [‏יקללך]‏”‏.‏ יהוה השיב:‏ ”‏הנה,‏ כל אשר לו בידך.‏ רק אליו אל תשלח ידך!‏”‏ — איוב א׳:‏6–12‏.‏

למרות כל מעשי השטן,‏ שמר איוב על תומתו,‏ והוכיח כי שירת את אלהים מתוך אהבה.‏ אכן,‏ איוב אמר למאשימיו:‏ ”‏חלילה לי אם אצדיק אתכם!‏ עד אגווע,‏ לא אסיר תומתי ממני!‏”‏ (‏איוב כ״ז:‏5‏)‏ אכן,‏ שומרי נאמנות כאיוב היו תמיד מוכנים לסבול למען הצדק.‏ (‏פטרוס א׳.‏ ד׳:‏14–16‏)‏ המקרא מוסר על רבים אחרים אשר גילו אהבה איתנה לאלהים ואשר חיו את חייהם בתואם עם עקרונות הצדק שלו כדי להסב כבוד לאלהים,‏ והוכיחו כי טענת השטן,‏ שיוכל להרחיק את כל בני־האדם מיהוה,‏ היא כוזבת.‏ כל הסובל בשל שמירת נאמנותו ליהוה יכול להיות מאושר שהוא מוכיח שהשטן הינו שקרן ובכך משמח את לבו של יהוה.‏ — משלי כ״ז:‏11‏.‏

אלהים אינו אדיש לסבלם של משרתיו הנאמנים.‏ מחבר התהלים,‏ דוד,‏ אמר:‏ ”‏סומך יהוה לכל הנופלים,‏ וזוקף לכל הכפופים”‏.‏ (‏תהלים קמ״ה:‏14‏)‏ לעתים חסר לאדם מוקדש ליהוה הכוח האישי לעמוד בסבלות החיים וברדיפות העוברות עליו כמשיחי.‏ אזי,‏ יהוה מחזק ומכלכל אותו ומעניק לו את החכמה הדרושה כדי לעמוד בכל המבחנים.‏ (‏תהלים קכ״א:‏1–3;‏ יעקב א׳:‏5,‏ 6‏)‏ אפילו אם יהרגו הרודפים כמה ממשרתי יהוה הנאמנים,‏ יש להם התקווה מאת אלהים לקום לתחייה.‏ (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29;‏ מעשי־השליחים כ״ד:‏15‏)‏ עד־כדי־כך יכול אלהים לשים לאל את השפעותיו של כל סבל שהוא אשר עבר על אוהביו.‏ הוא הביא את סבלותיו של איוב אל קיצם,‏ והרעיף על אדם צדיק זה שפע ברכות.‏ גם אנו כיום יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי יהוה לא יטוש את עובדיו.‏ — איוב מ״ב:‏12–16;‏ תהלים צ״ד:‏14‏.‏

בקרוב — לא יהא עוד סבל!‏

אם כן,‏ כל אחד סובל בשל חוסר השלימות שירש והחיים בתוך סדר־הדברים המושחת הזה.‏ אנשים יראי־אלהים עשויים לצפות גם לסבל בשל שמירת נאמנותם ליהוה.‏ (‏טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏12‏)‏ אך,‏ הם יכולים לשמוח,‏ מאחר שבקרוב יביא אלהים קץ לדמעות,‏ למוות,‏ לאבל,‏ לזעקה ולכאב.‏ בהקשר לכך כתב השליח יוחנן:‏

‏”‏ראיתי שמים חדשים וארץ חדשה,‏ כי השמים הראשונים והארץ הראשונה עברו והים איננו עוד.‏ ראיתי את עיר הקודש,‏ ירושלים החדשה,‏ יורדת מן השמים מאת האלהים,‏ מוכנה ככלה מקושטת לבעלה.‏ ושמעתי קול גדול מן הכסא — אומר:‏ ’‏הנה משכן האלהים עם בני־אדם וישכון עימהם;‏ המה יהיו לו לעם והוא האלהים יהיה עימהם,‏ וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד,‏ כי הראשונות עברו’‏.‏ אמר היושב על הכסא:‏ ’‏הנני עושה הכל חדש’‏.‏ אמר אלי:‏ ’‏כתוב,‏ כי הדברים האלה נאמנים ואמיתיים הם’‏”‏.‏ — ההתגלות כ״א:‏1–5‏.‏

בנימה דומה,‏ הכריז השליח פטרוס:‏ ”‏ואנחנו מחכים,‏ על־פי הבטחתו [‏של יהוה אלהים]‏,‏ לשמים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ישכון בם”‏.‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13‏)‏ איזו תקווה נפלאה ניצבת לפנינו!‏ חיים בגן־עדן עלי־אדמות יכולים להיות נחלתך המשמחת.‏ (‏לוקס כ״ג:‏43‏)‏ לכן,‏ אל תניח לסבל העכשווי לגרום לך מרירות.‏ תחת זאת,‏ צפה לעתיד טוב.‏ שים תקוותך ומבטחך בעולמו החדש של אלהים הקרוב כל־כך.‏ בקש את הדרך המשביעה את רצון יהוה אלהים,‏ ותוכל לחיות לנצח בעולם ללא סבל.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1992/‏9/‏15)‏

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

על־אף סבלו הרב,‏ התמיד איוב לפעול בתואם אם רצון אלהים

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

תוכל לצפות קדימה לחיות בעולם חופשי מכל סבל

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]‏

Collier’s Photographic History of the European War