גיאוגרפיה מקראית — האם היא מדויקת?‏

השמש זה עתה שקעה בפלשתינה.‏ השנה 1799.‏ לאחר יום לוהט של צעידה,‏ הקים הצבא הצרפתי מחנה,‏ ונפוליאון,‏ המפקד העליון,‏ נח באוהלו.‏ לאורו המהבהב של נר,‏ קרא אחד מעוזריו בקול מתוך עותק של כתבי־הקודש בצרפתית.‏

ככל הנראה,‏ הדבר התרחש תכופות במרוצת מסעותיו הצבאיים של נפוליאון בפלשתינה.‏ ”‏בעודנו חונים על הריסותיהן של ערים קדומות אלה”‏,‏ הוא כתב מאוחר יותר באוטוביוגרפיה שלו,‏ ”‏קראו הם בקול רם את כתבי־הקודש מדי ערב.‏.‏.‏ ההקבלה והאמת שבתיאורים היו מדהימות:‏ הם עדיין מתאימים להפליא לארץ הזו לאחר דורות ושינויים כה רבים”‏.‏

אכן,‏ תיירים המבקרים במזרח התיכון מוצאים שקל מאוד להתאים את מאורעות המקרא לאתרים הקיימים היום.‏ בטרם כבש הצבא הצרפתי את מצרים,‏ אך מעט היה ידוע לזרים על מדינה עתיקה זו.‏ אזי מדענים וחוקרים,‏ שהובאו למצרים על־ידי נפוליאון,‏ החלו לחשוף בפני העולם פרטים על עברה המפואר.‏ הדבר הקל מאוד לדמיין את ’‏עבודת הפרך’‏ שאליה היו משועבדים בני־ישראל.‏ — שמות א׳:‏13,‏ 14‏.‏

בליל שיחרורם ממצרים,‏ התאספו בני־ישראל ברעמסס ואז צעדו אל ”‏קצה המדבר”‏.‏ (‏שמות י״ב:‏37;‏ י״ג:‏20‏)‏ בשלב זה,‏ ציווה עליהם אלהים ’‏לשוב’‏ ו’‏לחנות ליד הים’‏.‏ צעד משונה זה התפרש כאילו בני־ישראל היו ”‏נבוכים”‏,‏ ומלך מצרים התקדם עם צבאו ועם 600 מרכבות מלחמה ללכוד שוב את עבדיו לשעבר.‏ — שמות י״ד:‏1–9‏.‏

יציאת מצרים

בהתאם ליוסף בן־ממתיהו,‏ היסטוריון בן המאה הראשונה לספירה,‏ הוליך הצבא המצרי את בני־ישראל ’‏במעבר צר’‏ ולכד אותם ”‏בין סלעים שאי־אפשר לגשת אליהם,‏ ובין הים”‏.‏ המקום המדויק שבו חצו בני־ישראל את ים־סוף אינו ידוע בוודאות היום.‏ ברם,‏ קל מאוד לדמיין את המאורע מפסגת רכס הרים המשקיף על הקצה הצפוני של ים־סוף.‏ למרבה העניין,‏ מכונה ההר ג׳אבל אתאקה שמשמעו ”‏הר הגאולה”‏.‏ בין רכס זה לבין ים־סוף ישנו מישור קטן ההולך וצר עד לנקודה שבה הגבעות שלמרגלות ההר כמעט מזדקרות מתוך הים.‏ בצד שממול לים־סוף ישנו נווה־מדבר,‏ עם מעיינות רבים,‏ הנקרא ”‏עין מוסא”‏ שמשמעו ”‏עין משה”‏.‏ גובה קרקעית הים בין שתי נקודות אלה יורד בהדרגתיות רבה,‏ בעוד שבמקומות אחרים הוא צונח לפתע לעומק שבין 9 ל־18 מטרים.‏

תיאולוגים נוצרים חסרי אמונה ניסו להתייחס בביטול לנס שחולל אלהים כאשר בקע את מימי ים־סוף ואיפשר לבני־ישראל לנוס ביבשה.‏ הם מעתיקים את מקום ההתרחשות לאדמת בוץ או ביצה רדודה צפונית לים־סוף.‏ אולם אין הדבר תואם את התיאור המקראי,‏ המצהיר שוב ושוב שהחצייה אירעה בים־סוף במקום שבו היו מים רבים שהיה די בהם כדי להטביע את פרעה וכל חילו,‏ ובכך,‏ לבלוע אותם.‏ — שמות י״ד:‏26–31;‏ תהלים קל״ו:‏13–15;‏ עברים י״א:‏29‏.‏

מדבר סיני

התנאים הקשים השוררים בחצי־האי סיני מתוארים בצורה חיה בסיפור המקראי על נדודי בני־ישראל.‏ (‏דברים ח׳:‏15‏)‏ לכן,‏ האם יכולה היתה אומה שלמה להתאסף למרגלות הר־סיני כדי לקבל את התורה ומאוחר יותר לסגת ו’‏לעמוד מרחוק’‏?‏ (‏שמות י״ט:‏1,‏ 2;‏ כ׳:‏18‏)‏ הקיים מקום רחב דייו כדי לאפשר תזוזה מעין זו של קהל שמספרו נאמד בשלושה מיליון איש?‏

ארתור סטנלי,‏ עורך־מסעות וחוקר מקרא מן המאה ה־19,‏ ביקר באיזור הר־סיני ותיאר את המראה שניגלה לעיני קבוצתו בטיפוס על ראס ספסאפה‏:‏ ”‏ההשפעה עלינו,‏ בדומה לכל אחד שראה ותיאר זאת,‏ היתה מידית.‏ .‏.‏.‏ לפנינו נפרש מישור צהוב רחב ועמוק שהשתרע ממש עד לבסיס הצוקים.‏.‏.‏ בהתחשב בהיעדרם המוחלט כמעט של צירופים מעין אלה של מישור והר באיזור זה,‏ המצאותו של צירוף אחד כגון זה,‏ ועוד בסביבות הר־סיני המסורתי,‏ מהווה הוכחה חשובה ביותר לאמיתות הסיפור”‏.‏

הארץ המובטחת

בשנה הארבעים לנדודי בני־ישראל במדבר,‏ תיאר משה את מאפייני הארץ שאליה עמדו להיכנס:‏ ”‏כי יהוה אלוהיך מביאך אל ארץ טובה,‏ ארץ נחלי מים,‏ עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יוצאים בבקעה ובהר”‏.‏ — דברים ח׳:‏7‏.‏

דיוקה של הבטחה זו הורגש עד מהרה כאשר התכנס העם כולו — גברים,‏ נשים,‏ טף וגרים — בעמק שכם השופע מים בין הר־עיבל להר־גריזים.‏ לרגלי הר־גריזים נצבו ששה שבטים.‏ ששת השבטים האחרים התאספו בצד שכנגד,‏ בעמק שלרגלי הר־עיבל,‏ כדי לשמוע את הברכות שמהן ייהנה העם אם יציית לחוקי אלהים ואת הקללות שתרדופנה אותם אם לא יקיימו את תורת אלהים.‏ (‏יהושע ח׳:‏33–35‏)‏ אך,‏ האם היה די מקום באותו עמק צר להכיל את כל העם?‏ וכיצד שמעו הכל ללא כל אמצעי הגברה מודרניים?‏

יהוה יכול היה באורח פלאי להגביר את קולותיהם של הלוויים.‏ ברם,‏ נראה כי לא היה כל צורך בנס כגון זה.‏ האקוסטיקה בעמק זה מצוינת.‏ ”‏כל עורכי המסעות”‏,‏ כתב חוקר המקרא בן המאה ה־19,‏ אלפרד אדרסהיים,‏ ”‏מסכימים ביניהם בשתי נקודות:‏ א.‏ שלא היה כל קושי לשמוע בבירור הן מהר־עיבל והן מהר־גריזים כל דבר שנאמר בעמק.‏ ב.‏ לשני הרים אלה היה שטח רחב דיו לאפשר לכל עם ישראל לעמוד”‏.‏

חוקר מקרא נוסף מן המאה ה־19,‏ וויליאם טומסון,‏ תיאר את החוויה בה התנסה בעמק זה בספרו The Land and the Book (‏הארץ והספר)‏,‏ בזה הלשון:‏ ”‏צעקתי כדי לשמוע את ההד,‏ ואזי דמיינתי כיצד התרחש הדבר כאשר הלוויים הכריזו בקול רם.‏.‏.‏ ’‏ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה,‏ תועבת יהוה מעשה ידי חרש’‏.‏ ואז נשמעה מפי הקהל העצום קריאת ‏’‏אמן!‏’‏ אדירה,‏ פי עשרה בעוצמתה,‏ עולה,‏ מתרוממת ומהדהדת מעיבל לגריזים,‏ ומגריזים לעיבל”‏.‏ — השווה דברים כ״ז:‏11–15‏.‏

עמק יזרעאל

מצפון לשכם שוכן עמק פורה נוסף,‏ העולה מתחת לגובה פני הים ונפרש למישור רחב ידיים.‏ איזור זה כולו נקרא עמק־יזרעאל,‏ על שם העיר יזרעאל.‏ צפונית לעמק נמצאים הרי הגליל שבהם שכנה נצרת,‏ עיר מגוריו של ישוע.‏ ”‏נצרת”‏,‏ מסביר ג׳ורג׳ סמית בספרו The Historical Geography of the Holy Land (‏ההיסטוריה הגיאוגרפית של ארץ הקודש)‏,‏ ”‏שוכנת בביקעה בין ההרים;‏ אך ברגע שאתה מטפס לשולי ביקעה זו,‏ .‏.‏.‏ איזה נוף נגלה לעיניך!‏ [‏עמק־יזרעאל]‏ משתרע לפניך,‏ על.‏.‏.‏ שדות־הקרב שלו.‏.‏.‏ הריהו מפה היסטורית של התנ״ך”‏.‏

במישור עמק זה,‏ חשפו ארכיאולוגים את שרידיהן של ערי־ממלכות שנכבשו על־ידי ישראל בימי יהושע,‏ כגון תענך,‏ מגידו,‏ יקנעם וככל הנראה קדש.‏ (‏יהושע י״ב:‏7,‏ 21,‏ 22‏)‏ באותו איזור עצמו,‏ בימי השופטים ברק וגידעון,‏ הושיע יהוה באורח נס את עמו מידי עמי אויב עצומים ממנו בהרבה.‏ — שופטים ה׳:‏1,‏ 19–21;‏ ו׳:‏33;‏ ז׳:‏22‏.‏

מאות שנים מאוחר יותר,‏ רכב המלך יהוא אל העמק לעיר יזרעאל כדי להוציא אל הפועל את משפט יהוה על איזבל ועל בית אחאב הכופר.‏ מהמגדל ביזרעאל,‏ ניתן היה,‏ קרוב לוודאי,‏ להשקיף מזרחה ולצפות בכוחותיו של יהוא קרבים ובאים ממרחק של 19 קילומטר.‏ לפיכך,‏ היה למלך יהורם די זמן לשלוח שליח אחד רכוב על סוס ואחריו שליח שני,‏ ולבסוף,‏ לרתום את מרכבותיהם של המלכים יהורם מישראל ואחזיה מיהודה כדי לפגוש את יהוא בטרם הגיע לעיר יזרעאל.‏ בו במקום הרג יהוא את יהורם.‏ אחזיה נמלט אך לאחר מכן נפצע,‏ ומצא את מותו במגידו.‏ (‏מלכים ב׳.‏ ט׳:‏16–27‏)‏ בהתייחס לאתרי לחימה כגון אלה שנזכרו לעיל,‏ כתב ג׳ורג׳ סמית:‏ ”‏מדהים לראות שבאף אחד מהסיפורים.‏.‏.‏ לא קיימת כל אי סבירות מבחינה גיאוגרפית”‏.‏

ללא כל ספק,‏ הביט ישוע פעמים רבות במורד עמק־יזרעאל והירהר בנצחונות המרגשים שאירעו במקום,‏ בידעו שהוא,‏ המשיח המובטח,‏ נועד למלא את תפקידם של ”‏יהושע”‏ הגדול יותר,‏ ”‏ברק”‏ הגדול יותר,‏ ”‏גידעון”‏ הגדול יותר ו”‏יהוא”‏ הגדול יותר בהצדקת ריבונותו של יהוה.‏ אכן,‏ המקרא משתמש במגידו,‏ העיר החשובה ביותר מבחינה אסטרטגית בעמק מישורי זה,‏ כסמל למקום בו תתנהל מלחמת אלהים הנקראת מלחמת ”‏הר מגידון”‏.‏ יהיה זה קרב כלל־עולמי שבו ישוע המשיח,‏ בתור מלך המלכים,‏ ישמיד את כל אויביהם של אלהים ושל הקהילה המשיחית,‏ עמו האמיתי של אלהים.‏ — ההתגלות ט״ז:‏16;‏ י״ז:‏14‏.‏

כתבי־הקודש מתייחסים למקרה שבו ניסו יהודי נצרת הנזעמים להשליך את ישוע אל מותו מעל ”‏ההר אשר עירם בנויה עליו”‏.‏ (‏לוקס ד׳:‏29‏)‏ למרבה העניין,‏ דרומית־מערבית לעיר נצרת בת־זמננו נישא צוק בגובה 12 מטרים,‏ שבו תקרית זו יכלה אמנם להתרחש.‏ ישוע נמלט מאויביו,‏ וכתבי־הקודש מוסיפים כי ”‏הוא ירד אל העיר הגלילית כפר־נחום”‏.‏ (‏לוקס ד׳:‏30,‏ 31‏)‏ ואכן,‏ כפר־נחום,‏ השוכן לחוף הכנרת,‏ נמוך מנצרת בהרבה.‏

פרטים אלה ורבים נוספים גרמו לרבים מלבד נפוליאון להביע תדהמה לנוכח דיוקה של הגיאוגרפיה המקראית.‏ ”‏ההתייחסויות [‏שבכתבי־הקודש]‏ לטופוגרפיה הינן רבות,‏ ומניחות את הדעת לחלוטין”‏,‏ כתב טומסון בספרו הארץ והספר‏.‏ ”‏אי־אפשר שלא להתרשם מההתאמה העקבית שבין ההיסטוריה המתועדת לבין הגיאוגרפיה הטבעית הן בתנ״ך והן בברית־החדשה”‏,‏ ציין סטנלי בספרו Sinai and Palestine (‏סיני ופלשתינה)‏.‏

דיוקו המדהים של המקרא בעניינים גיאוגרפיים מהווה הוכחה אחת בלבד לכך,‏ שאין הוא ספר ממקור אנושי גרידא.‏ שלוש ההוצאות הבאות של חוברת המצפה תכלנה מאמרים שיתייחסו למהימנותם של כתבי־הקודש.‏ הינך מוזמן בזה לרכוש הוצאות אלה וליהנות מהמשך הסידרה.‏

‏(‏מקור המאמרים:‏ 1993/‏6/‏15)‏

‏[‏מפה בעמוד 6]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

עמק יזרעאל

יזרעאל

נצרת

תענך

מגידו

יקנעם

קדש

צ

הכנרת

הים הגדול

מילין

ק״מ

5

10

10

20

‏[‏שלמי תודה]‏

מבוסס על מפה בעריכת Survey of Israel ו־.Est (‏Near Eastern History)‏ Pictorial Archive (‏הזכויות שמורות)‏

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

עם ישראל קיבל את התורה בהר־סיני

‏[‏שלמי תודה]‏

‏.Est (‏Near Eastern History)‏ Pictorial Archive