דע את יהוה באמצעות דברו
”ואלה הם חיי עולם: שיכירו אותך, אלהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת — את ישוע המשיח”. — יוחנן י״ז:3.
1, 2. (א) מה משמעות המלים ”הכרה” ו”ידיעה” כפי שמשתמשים בהן כתבי־הקודש? (ב) אילו דוגמאות מבהירות משמעות זו?
הכרת מישהו היכרות סתמית, או ידיעת דבר־מה באופן שטחי מחמיצות את משמעותן האמיתית של המלים ”הכרה” ו”ידיעה” כפי שמשתמשים בהם כתבי־הקודש. במקרא, מלים אלה מציינות ”פעולת ההכרה באמצעות ניסיון”, ידיעה המבטאת ”מערכת יחסים של אמון בין שני יחידים”. (The New International Dictionary of New Testament Theology [המילון הבינלאומי החדש של התיאולוגיה של הברית החדשה]) כרוכה בכך הכרת יהוה תוך התחשבות בפעליו המיוחדים, בדומה לאותם מקרים רבים הנזכרים בספר יחזקאל, בהם הוציא יהוה לפועל את משפטיו נגד עושי רע, בהכריזו: ”וידעו כי אני יהוה”. — יחזקאל ל״ח:23.
2 מיגוון הדרכים בהן אפשר להשתמש במלים ”הכרה” ו”ידיעה” ניתן להבהיר באמצעות מספר דוגמאות. לרבים שהתיימרו לפעול בשמו, אמר ישוע, ”מעולם לא הכרתי אתכם”; הוא התכוון לכך שמעולם לא היה לו כל קשר עימם. (מתי ז׳:23) הכתוב בקורינתים ב׳. ה׳:21 מציין שהמשיח ”לא ידע חטאת”. אין משמע הדבר שלא הכיר מהו חטא, אלא שלא היתה לו כל מעורבות אישית בו. בדומה לכך, כאשר אמר ישוע: ”ואלה הם חיי עולם: שיכירו אותך, אלהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת — את ישוע המשיח”, כלל הדבר יותר מאשר היכרות שטחית של אלהים והמשיח. — השווה מתי ז׳:21.
3. מה מוכיח שיהוה מגלה סימן־היכר של האל האמיתי?
3 ניתן להכיר תכונות רבות של יהוה באמצעות דברו, כתבי־הקודש. אחת מהן היא יכולתו לנבא בדייקנות. זהו אחד מסימני ההיכר של האל האמיתי: ”יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה. הראשונות מה הנה הגידו, ונשימה לבנו ונדעה אחריתן או הבאות הַשְמִיעֻנוּ. הגידו האתיות לאחור ונדעה כי אלהים אתם”. (ישעיהו מ״א:22, 23) באמצעות דברו הכתוב, מספר לנו יהוה את הדברים הראשונים אודות בריאת העולם והחיים שבו. זמן רב מראש חזה דברים שעתידים היו להתרחש ושבסופו־של־דבר אכן אירעו. אפילו עתה הוא מאפשר לנו ’לדעת את הבאות’, בעיקר דברים העתידים להתרחש במרוצת ”אחרית הימים” הזאת. — טימותיוס ב׳. ג׳:1–5, 13; בראשית א׳:1–30; ישעיהו נ״ג:1–12; דניאל ח׳:3–12, 20–25; מתי כ״ד:3–21; ההתגלות ו׳:1–8; י״א:18.
4. כיצד השתמש יהוה בתכונת הכוח שלו, וכיצד יעשה כן בעתיד?
4 תכונה נוספת של יהוה הינה כוח. היא נראית בבירור בשמים, בהם משמשים הכוכבים ככורי היתוך רבי־עוצמה הפולטים אור וחום. כאשר בני־אדם או מלאכים מרדנים קוראים תגר על ריבונותו של יהוה, הוא משתמש בכוחו כ”איש מלחמה” כדי להגן על שמו הטוב ועל עקרונות הצדק שלו. במקרים כגון אלה אין הוא מהסס להפעיל כוח הרסני, כשם שעשה במבול בימי נוח, בהשמדת סדום ועמורה ובגאולת עם ישראל דרך ים־סוף. (שמות ט״ו:3–7; בראשית ז׳:11, 12, 24; י״ט:24, 25) בקרוב מאוד, ישתמש יהוה בכוחו ”ויכריע במהרה את השטן תחת רגליכם”. — רומיים ט״ז:20.
5. בד בבד עם כוחו, איזו תכונה נוספת יש ליהוה?
5 ברם, על אף עוצמה אדירה זו, טמונה בו גם ענווה. הכתוב בתהלים י״ח:36, 37 מציין: ”וענותך תרבני. תרחיב צעדי תחתי”. בהצביעו על ענווה זו של יהוה מציין המחבר: ”משפילי לראות בשמים ובארץ. מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון”. — תהלים קי״ג:6, 7.
6. איזו תכונה של יהוה הינה מצילת־חיים?
6 רחמיו של יהוה במגעיו עם בני־אדם הינם מצילי־חיים. איזו מידה של רחמים גילה כלפי מנשה כאשר זכה למחילה, אף־על־פי שביצע מעשי זוועה נוראים! יהוה אומר: ”ובאמרי לרשע: ’מות תמות’! ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה. ... כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו, משפט וצדקה עשה, חיו יחיה”. (יחזקאל ל״ג:14, 16; דברי־הימים ב׳. ל״ג:1–6, 10–13) ישוע שיקף את רצון אלהים כאשר האיץ בתלמידיו לסלוח שבעים ושבע פעמים, ואפילו שבע פעמים ביום! — תהלים ק״ג:8–14; מתי י״ח:21, 22; לוקס י״ז:4.
אל בעל רגשות
7. במה נבדל יהוה מהאלים היווניים, ואיזו זכות יקרת־ערך פתוחה בפנינו?
7 פילוסופים יוונים, כגון חסידי הפילוסוף היווני אפיקורוס, האמינו באלים אך ראו אותם ככאלה המרוחקים מדי מהארץ מכדי שיגלו איזשהו עניין באדם או שיושפעו מרגשותיו. עד כמה שונים היחסים השוררים בין יהוה לבין עדיו הנאמנים! ”כי רוצה יהוה בעמו”. (תהלים קמ״ט:4) אנשים רשעים שחיו לפני המבול גרמו לו לחוש צער ’ולהתעצב אל לבו’. בחוסר נאמנותו, הסב עם ישראל ליהוה כאב ועצב. משיחיים עלולים באי ציותם לצער את רוח־הקודש; לעומת זאת, בנאמנותם הם עשויים לשמחו. מה מרגש לחשוב שאנשים בני־תמותה בארץ יכולים לגרום לבורא היקום לחוש שמחה או צער! לאור כל מה שעושה הוא עבורנו, מה נפלא שיש לנו הזכות להסב לו אושר! — בראשית ו׳:6; תהלים ע״ח:40, 41; משלי כ״ז:11; ישעיהו ס״ג:10; אפסים ד׳:30.
8. כיצד ניצל אברהם את חופש דיבורו עם יהוה?
8 דבר־אלהים מגלה שאהבת יהוה מאפשרת ”שיהיה לנו ביטחון” או ”פתחון פה” לפי תרגום דליץ׳. (יוחנן א׳. ד׳:17) שים לב לאשר אירע במקרה של אברהם כאשר התכוון יהוה להשמיד את סדום. אברהם אמר ליהוה: ”האף תספה צדיק עם רשע? אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר, האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה? ... חָלִלָה לך. ... השפט כל הארץ לא יעשה משפט?” איזו התבטאות כלפי אלהים! אולם יהוה הסכים לחוס על סדום אם יימצאו בה חמישים צדיקים. אברהם המשיך בהפצרותיו והוריד את המספר מ־50 ל־20. אזי החל להתיירא שמא הרחיק לכת בדיבורו. הוא אמר: ”אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם, אולי ימצאון שם עשרה”. שוב הלך יהוה לקראתו: ”לא אשחית בעבור עשרה”. — בראשית י״ח:23–33.
9. מדוע התיר יהוה לאברהם לדבר כפי שדיבר, ומה יכולים אנו ללמוד מכך?
9 מדוע התיר יהוה לאברהם חופש דיבור מעין זה, כדי להתבטא כך? זאת, משום שיהוה היה מודע למצוקה הרגשית בה היה שרוי אברהם. הוא ידע שאחיינו לוט התגורר בסדום ושאברהם חשש לבטחונו. כמו־כן, אברהם היה ”אוהב [ידיד] אלהים”. (יעקב ב׳:23) כאשר מישהו מדבר אלינו בחוסר נימוס, האם אנו מנסים להבחין אילו רגשות מסתתרים מאחורי דבריו ומגלים התחשבות, בעיקר אם הוא ידיד השרוי במצוקה נפשית כלשהי? האין זה מנחם לדעת, כי בהשתמשנו בחופש הדיבור, יהוה יגלה כלפנו הבנה, כשם שגילה כלפי אברהם?
10. כיצד עוזר לנו חופש הדיבור בתפילה?
10 במיוחד בפנותנו אל יהוה כאחד ה”שומע תפילה”, אנו אכן משתוקקים שחופש דיבור זה יסייע בידנו לשפוך את לבנו לפניו, כאשר אנו שרויים במצוקה קשה ומבוכה רגשית. (תהלים נ״א:19; ס״ה:3, 4) אפילו באותם רגעים בהם איננו מוצאים את המלים הנכונות, ”הרוח עצמה מפגיעה בעדנו באנחות עמקות ממלים”, ויהוה מקשיב. הוא יכול לדעת את מחשבותינו: ”בַּנְתָּה לרעי מרחוק. כי אין מלה בלשוני, הן יהוה ידעת כֻלָּהּ”. אף־על־פי־כן, עלינו להמשיך לבקש, לחפש, לדפוק. — רומיים ח׳:26; תהלים קל״ט:2, 4; מתי ז׳:7, 8.
11. כיצד ניתן לראות שיהוה אכן דואג לנו?
11 יהוה דואג לכל. הוא מכלכל את חיי ברואיו. ”עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון”. (תהלים קמ״ה:15, 16) אנו מוזמנים לראות כיצד הוא מאכיל את ציפורי היער. להביט בשושני השדה, כמה יפה הוא מלבישן. ישוע הוסיף, כי כך יעשה יהוה למעננו ואף הרבה מעבר למה שהוא עושה למענם. לכן מדוע עלינו לדאוג יתר־על־המידה? (דברים ל״ב:10; מתי ו׳:26–32; י׳:29–31) הכתוב בפטרוס א׳. ה׳:7 מעודדנו: ”השליכו עליו כל יהבכם, כי הוא דואג לכם”.
”צלם עצמותו”
12, 13. נוסף ליכולתנו להכיר את יהוה באמצעות בריאתו ופעליו המתועדים במקרא, באילו דרכים נוספות יכולים אנו לראותו ולשמעו?
12 אנו יכולים להכיר את יהוה אלהים באמצעות בריאתו; אנו יכולים להכירו תוך קריאה על פעליו בכתבי־הקודש; כמו־כן, יכולים אנו להכירו דרך דברו הכתוב ומעשיו המתועדים של ישוע המשיח. ישוע עצמו אמר זאת ביוחנן י״ב:45: ”הרואה אותי רואה את שולחי”. ושוב, ביוחנן י״ד:9 ציין: ”הרואה אותי ראה את האב”. הכתוב בקולוסים א׳:15 מצהיר: ”והוא [ישוע] צלם של האלהים הבלתי נראה”. עברים א׳:3 מכריז: ”הוא [ישוע] זהר כבודו [של אלהים] וצלם עצמותו”.
13 יהוה שלח את בנו יחידו לא רק כדי לספק קרבן־כופר אלא גם כדי להציב דוגמה לחיקוי, הן במלים והן במעשים. ישוע דיבר את דבר אלהים. ביוחנן י״ב:50 אמר: ”לכן את אשר אני מדבר, כפי שאמר לי האב כך אני מדבר”. הוא לא עשה דבר מיוזמתו, אלא את אשר אמר לו אלהים לעשות. ביוחנן ה׳:30 הצהיר: ”אין אני יכול לעשות דבר מלבי”. — יוחנן ו׳:38.
14. (א) אילו מראות הניעו את ישוע לנהוג ברחמים? (ב) מדוע אופן דיבורו של ישוע גרם לאנשים לנהור אחריו כדי להאזין לו?
14 ישוע ראה אנשים שהיו מצורעים, נכים, חרשים, עיוורים, אחוזי שדים ומתאבלים על מתיהם. מתוך רחמים, ריפא את החולים והקים את המתים. הוא ראה את ההמונים שהם רצוצים ונידחים מבחינה רוחנית, והחל ללמדם דברים רבים. הוא לימד לא רק במלים הולמות אלא גם במלים מצודדות שנבעו מלבו וחדרו ישירות ללבבות שומעיו, משכו אותם אליו, הניעו אותם לבוא השכם בבוקר אל בית־המקדש כדי להקשיב לו, גרמו להם לדבוק בו ולהאזין לו בשקיקה. הם נהרו כדי לשמוע אותו, בהצהירם ש”מעולם לא דיבר איש כמו שמדבר האיש הזה”. הם התפעלו מדרך הוראתו. (יוחנן ז׳:46; מתי ז׳:28, 29; מרקוס י״א:18; י״ב:37; לוקס ד׳:22; י״ט:48; כ״א:38) כל אימת שאויביו ניסו להכשילו בשאלות, יצא כשידו על העליונה והשתיקם. — מתי כ״ב:41–46; מרקוס י״ב:34; לוקס כ׳:40.
15. מה היה הנושא העיקרי של בשורת ישוע, ובאיזו מידה עירב אחרים בהפצתה?
15 הוא הכריז ”כי קרבה מלכות שמים” והאיץ בשומעיו: ”בקשו תחילה את מלכותו”. הוא שלח אחרים לבשר על כך ש”קרבה מלכות שמים”, לעשות ”תלמידים מאנשי כל העמים”, להיות עדי המשיח ”עד קצה הארץ”. כיום, כארבעה וחצי מיליון עדי־יהוה הולכים בעקבותיו, בעשותם את הדברים הללו. — מתי ד׳:17; ו׳:33; י׳:7; כ״ח:19, ע״ח; מעשי־השליחים א׳:8.
16. כיצד תכונת האהבה של יהוה הועמדה במבחן קשה, אך מה הושג עקב כך עבור האנושות?
16 ”האלהים הוא אהבה”, נאמר לנו ביוחנן א׳. ד׳:8. תכונה בולטת זו שלו, הועמדה במבחן המכאיב ביותר שניתן להעלות על הדעת, כאשר שלח את בנו־יחידו אל כדור־הארץ כדי למות. הייסורים שסבל בן אהוב זה והתחנונים שזעק אל אביו השמימי בוודאי גרמו ליהוה כאב וצער רב, אף־על־פי שישוע הוכיח ככוזב את אתגרו של השטן אשר טען שלא יהיו בני־אדם עלי־אדמות אשר יתמידו בנאמנותם ליהוה לנוכח מבחנים קשים. גם עלינו להעריך את חשיבות קרבנו של ישוע, משום שאלהים שלחו לכאן כדי למות למעננו. (יוחנן ג׳:16) לא היה זה מוות קל ומהיר. כדי להעריך נכונה את הסבל שעבר הן על אלהים והן על ישוע ובכך להבין את גודל הקרבן שהקריבו למעננו, הבה נבחן את השתלשלות המאורעות כמתואר בכתבי־הקודש.
17–19. כיצד תיאר ישוע את הניסיון הקשה שהיה עליו לעבור?
17 ארבע פעמים לפחות, תיאר ישוע בפני תלמידיו את שעמד להתרחש. מספר ימים בלבד טרם מותו, אמר: ”הנה אנחנו עולים לירושלים ובן־האדם יימסר לראשי הכהנים ולסופרים. הם יחרצו את דינו למוות וימסרו אותו לגויים. הללו יהתלו בו ויירקו בו, ילקו אותו ויהרגוהו”. — מרקוס י׳:33, 34.
18 ישוע חש בלחץ של מה שעמד לפניו, בהבינו את האימה הכרוכה בהלקאה רומית. מרצועת עור השוט ששימש להלקאה בלטו שביבי מתכת ועצמות כבשים; לפיכך, ככל שנמשכה ההלקאה, הפכו הגב והרגליים לבשר שסוע ושותת דם. מספר חודשים לפני כן, התייחס ישוע ללחץ הנפשי שיצרו בקרבו הייסורים שעמד לעבור, באמרו, כשם שאנו קוראים בלוקס י״ב:50: ”אלא שעלי להיטבל טבילה ומה כבדה עלי המועקה עד אשר תושלם!”
19 הלחץ גבר ככל שקרבה העת. הוא שוחח על כך עם אביו השמימי: ”ועתה נבהלה נפשי, ואני מה אומר: ’אבי, הצילני מן השעה הזאת’? אדרבא, הרי לשם כך באתי לשעה הזאת”. (יוחנן י״ב:27) איזו השפעה היתה בוודאי לתחינה זו על יהוה מפי בנו יחידו! בגת־שמנים, שעות ספורות בלבד לפני מותו, נעשה ישוע מוטרד מאוד ואמר לפטרוס, יעקב ויוחנן: ”נפשי מרה עלי עד מוות”. מספר דקות לאחר מכן השמיע תפילה אחרונה בנושא לפני יהוה: ”’אבי, אם תרצה, העבר נא מעלי את הכוס הזאת. אך אל יהא כרצוני כי אם כרצונך’. וכבוא עליו חבלי מוות התפלל ביתר חזקה וזעתו היתה כנטפי דם יורדים על הארץ”. (מתי כ״ו:38; לוקס כ״ב:42, 44) יתכן שהיתה זו התופעה הנקראת ברפואה בשם הֶמַטִידרוֹסִיס (הפרשת דם או פיגמנטים של דם דרך בלוטות העור). היא נדירה, אך עלולה להתרחש כאשר אדם שרוי במצבי לחץ קשים.
20. מה עזר לישוע לעבור את החווייה הקשה?
20 בהתייחס לאשר אירע בגת־שמנים, נאמר בעברים ה׳:7: ”ובימי היותו בגוף בשר ודם, הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות אל היכול להושיעו ממוות, ואמנם נשמע בגלל יראת האלהים שבו”. מאחר שלא ניצל ממוות על־ידי זה ”היכול להושיעו ממוות”, באיזה מובן נענתה תפילתו? הכתוב בלוקס כ״ב:43 משיב: ”אז נראה אליו מלאך מן השמים וחיזק אותו”. יהוה נעתר לתפילתו בכך ששלח מלאך אשר חיזק את ישוע לעמוד בניסיון הקשה.
21. (א) מה מגלה שישוע יצא מהמבחן כמנצח? (ב) כאשר המבחנים שאנו עוברים גוברים, מה נחפוץ לומר בסופו־של־דבר?
21 הדבר הוכח לאור התוצאות. כאשר תם מאבקו הפנימי, קם ישוע, חזר לפטרוס, יעקב ויוחנן ואמר: ”קומו ונלך”. (מרקוס י״ד:42) למעשה אמר בכך, ’הבה אלך למען יבגדו בי בנשיקה, להיאסר על־ידי אספסוף, להישפט שלא כחוק, להיות מורשע שלא בצדק. הבה אלך כדי שילעגו לי, ירקו עלי, ילקוני ויוקיעוני על עמוד הוקעה’. במשך שש שעות היה תלוי שם, סובל כאבים עזים, בהחזיקו מעמד עד הסוף. רגע לפני מותו זעק בקריאת ניצחון ”נשלם!” (יוחנן י״ט:30) הוא עמד איתן עד תום והוכיח את תמיכתו הנאמנה בריבונותו של יהוה. הוא השלים את היעוד שלמענו נשלח על־ידי יהוה אל הארץ. במותנו או עם פרוץ מלחמת הר־מגידון, הנוכל גם אנו לומר אודות השליחות שהוטלה עלינו על־ידי יהוה: ”נשלם”?
22. מה מצביע על היקף התפשטות דעת־יהוה?
22 בכל מקרה, נוכל להיות סמוכים ובטוחים שבעת שקבע יהוה והמתקרבת במהרה, תתמלא כל ”הארץ דֵעָה את יהוה כמים לים מכסים”. — ישעיהו י״א:9.
(מקור המאמר: 1993/6/15)
האם אתה זוכר?
◻ מה משמע להכיר ולדעת?
◻ כיצד מתגלים לנו רחמיו וסלחנותו של יהוה מתוך דברו?
◻ כיצד ניצל אברהם את חופש דיבורו עם יהוה?
◻ מדוע יכולים אנו לראות בישוע את השתקפות תכונותיו של יהוה?