חזק ואמץ!
”אימצו ואימרו: ’יהוה לי בעוזרי’” (עברים י״ג:6, ע״ח; תהלים קי״ח:7).
1. איזה אומץ גילו במאה הראשונה לספירה אלה שלמדו את אמת האלהים?
היתה זו המאה הראשונה לספירה. המשיח, לו כה יִיחלו, בא. הוא הכשיר היטב את תלמידיו, ופתח בפעילות הטפה חיונית. הגיעה העת שאנשים יטו אוזן לבשורה הטובה על מלכות אלהים. לפיכך, גברים ונשים אשר למדו את האמת הכריזו באומץ בשורה נפלאה זו (מתי כ״ח:19, 20).
2. לשם מה זקוקים עדי־יהוה לאומץ־לב כיום?
2 המלכות לא נוסדה באותם ימים. אך, מלכה המיועד, ישוע המשיח, ניבא על אודות נוכחותו העתידית, הסמויה־מן־העין, באון מלכות. נוכחותו תזוהה במאורעות כגון מלחמות, רעב, מגיפות, רעידות־אדמה והטפה כלל־עולמית של הבשורה הטובה, שטרם היו כמותם (מתי כ״ד:3–14; לוקס כ״א:10, 11). כעדי־יהוה, אנו זקוקים לאומץ־לב כדי להתמודד עם תנאים אלה ועם הרדיפות העוברות עלינו. לפיכך, יהא זה למועיל לדון בתיאורים מקראיים על אודות מכריזי־מלכות אמיצים בני המאה הראשונה לספירה.
אומץ לחקות את ישוע
3. מי מהווה את המופת המושלם לאומץ, ומה נאמר עליו בעברים י״ב:1–3?
3 ישוע המשיח היווה את המופת המושלם לאומץ. לאחר שהזכיר את ’ענן’ עדיו האמיצים של יהוה מן התקופה הטרום־משיחית, התמקד השליח פאולוס בישוע באומרו: ”לכן גם אנחנו, אשר ענן עדים כזה אופף אותנו, נסירה נא כל מעמסה וגם את החטא הלוכד על נקלה, ובסבלנות נרוצה את המירוץ הערוך לפנינו, בהביטנו אל ישוע מכונן האמונה ומשלימה. אשר בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את הצלב [עמוד־ההוקעה, ע״ח] ובז לחרפה, וישב לימין כסא האלהים. התבוננו אל האחד שסבל התנגדות כזאת מאת החוטאים, כדי שלא תתעייפו ולא תרפה נפשכם” (עברים י״ב:1–3).
4. כיצד גילה ישוע אומץ־לב כאשר פיתה אותו השטן?
4 לאחר שנטבל ובילה 40 יום במדבר בהרהורים, בתפילה ובצום, התנגד ישוע לשטן באומץ־לב. הוא סירב לפיתוי שהציב בפניו השטן להפוך את האבנים ללחם, משום שיהא זה מעשה פסול לחולל נס מתוך רצון להשביע תאווה אישית. ”כתוב”, אמר ישוע, ”לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי יהוה”. כאשר השטן הציב בפניו אתגר להשליך את עצמו מפינת גג בית־המקדש, סירב ישוע משום שהיה זה חטא להעמיד את אלהים במבחן, האם יצילו מנסיון התאבדות. ”עוד כתוב”, טען ישוע, ”לא תנסה את יהוה אלוהיך”. השטן הציע לו את כל ממלכות תבל, אם אך פעם אחת ’יפול על פניו וישתחווה לו’, אך ישוע לא נהג בכפירה ולא תמך בטענת השטן, שבני־האדם לא יישארו נאמנים לאלהים תחת מבחן. לכן, הכריז ישוע: ”הסתלק, השטן, הן כתוב, ’ליהוה אלוהיך תשתחווה ואותו לבדו תעבוד’”. אזי, ”סר מעליו [המפתה] עד לעת מועד” (מתי ד׳:1–11; לוקס ד׳:13).
5. מה יכול לסייע לנו לעמוד בפני פיתויים?
5 ישוע נכנע ליהוה והתנגד לשטן. בדומה לו, אם ’ניכנע לפני אלהים ונתייצב נגד השטן, הוא יברח מפנינו’ (יעקב ד׳:7). בדומה לישוע, אנו יכולים לעמוד באומץ בפני פיתויים אם ניישם את הכתוב בכתבי־הקודש, וייתכן שאף נצטט מהם ברגע שבו אנו מתפתים לבצע חטא. האם סביר להניח שניכנע לפיתוי לגנוב אם באותו רגע אנו משננים לעצמנו את חוק אלהים: ”לא תגנוב”? האם הגיוני ששני משיחיים ייכנעו לדחף לבצע אי־מוסריות מינית אם לפחות אחד מהם מצטט באומץ את המילים: ”לא תנאף”? (רומים י״ג:8–10; שמות כ׳:14, 15).
6. כיצד ניצח ישוע את העולם באומץ?
6 כמשיחיים השנואים על עולם זה, יש באפשרותנו להימנע מן הרוח שהוא מגלה וממעשיו הפסולים. ישוע אמר לנוהים אחריו: ”בעולם — צרה לכם, אך התעודדו: אני ניצחתי את העולם” (יוחנן ט״ז:33). הוא ניצח את העולם בכך שלא הפך להיות דומה לו. דוגמתו כמנצח והתוצאה של הדרך שבה שמר על נאמנותו, יכולות למלא את לבנו באומץ לחקותו בהיותנו נבדלים מן העולם וטהורים מטומאתו (יוחנן י״ז:16).
אומץ להמשיך לבשר
7, 8. מה יסייע לנו להמשיך לבשר חרף רדיפות?
7 ישוע ותלמידיו סמכו על אלהים לשם קבלת אומץ להמשיך לבשר חרף רדיפות. באומץ־לב מילא המשיח את שירותו חרף רדיפות, ולאחר חג־השבועות בשנת 33 לספירה, המשיכו תלמידיו הנרדפים להכריז את הבשורה הטובה אף־על־פי שמנהיגי־הדת היהודים ניסו לעצור בעדם (מעשי־השליחים ד׳:18–20; ה׳:29). התלמידים התפללו: ”אדוני [יהוה, ע״ח], ראה את איומיהם ותן לעבדיך לומר את דברך בכל אומץ־הלב”. ומה אירע אז? ”כשסיימו את תפילתם, הזדעזע המקום שהתאספו בו”, אומר הכתוב, ”וכולם נתמלאו רוח־הקודש ודיברו את דבר־אלהים באומץ־לב” (מעשי־השליחים ד׳:24–31).
8 היות שמרבית האנשים כיום אינם נוטים להיענות לבשורה הטובה, לעתים קרובות נדרש אומץ־לב כדי להמשיך לבשר להם. ביחוד בעת רדיפות, משרתי יהוה זקוקים לאומץ מאת אלהים כדי לשאת עדות מקיפה (מעשי־השליחים ב׳:40; כ׳:24). כך אמר פאולוס, מטיף אמיץ של המלכות, לעמיתו הצעיר, הפחות מנוסה: ”הן האלהים לא נתן לנו רוח של פחד, אלא רוח של גבורה ואהבה ויישוב הדעת. לכן אל תבוש לא בעדות אדוננו ולא בי, אסירו, אלא סבול איתי את חבלי הבשורה כפי כוח האלהים” (טימותיאוס ב׳. א׳:7, 8). אם נתפלל לשם קבלת אומץ, יהא בכוחנו להמשיך לבשר, כך שאפילו רדיפות לא תוכלנה לגזול מאיתנו את שמחתנו כמכריזי המלכות (מתי ה׳:10–12).
אומץ לצדד ביהוה
9, 10. (א) מה עשו יהודים ונוכרים רבים בני המאה הראשונה כדי להיות לתלמידיו הטבולים של ישוע? (ב) מדוע נדרש אומץ כדי להיהפך למשיחי?
9 יהודים ונוכרים רבים בני המאה הראשונה נטשו באומץ את מסורותיהם הלא־מקראיות והיו לתלמידיו הטבולים של המשיח. זמן קצר לאחר חג־השבועות של שנת 33 לספירה, ”מספר התלמידים בירושלים גדל מאוד; וגם המון רב מן הכוהנים נשמעו לאמונה” (מעשי־השליחים ו׳:7). ליהודים אלה היה עוז־הרוח לנתק את מוסרות הדת ולקבל את ישוע כמשיח.
10 החל משנת 36 לספירה, הפכו נוכרים רבים למאמינים. כאשר קורנליוס, בני־משפחתו ונוכרים אחרים שמעו את הבשורה הטובה, הם נענו לה מייד, קיבלו את רוח־הקודש ו’נטבלו בשם ישוע המשיח’ (מעשי־השליחים י׳:1–48). בפיליפי, סוהר נוכרי ובני־ביתו חבקו במהירות את המשיחיות, ”ומייד נטבל הוא וכל בני ביתו” (מעשי־השליחים ט״ז:25–34). נדרש אומץ כדי לנקוט צעדים מעין אלה, משום שהמשיחיים היו מיעוט נרדף ובלתי־אהוד, ועודם כאלה. אך, אם טרם הקדשת את חייך לאלהים ונטבלת כאחד מעדי־יהוה, האם לא הגיעה העת שתנקוט צעדים אמיצים אלה?
אומץ בבתים מפולגים
11. אילו דוגמאות טובות לאמונה הציבו אבניקה וטימותיאוס?
11 אבניקה ובנה טימותיאוס, הציבו דוגמה טובה לאמונה אמיצה בבית מפולג מבחינה דתית. אף־על־פי שבעלה של אבניקה היה עובד־אלילים, לימדה היא את בנה את ”כתבי־הקודש” מינקות (טימותיאוס ב׳. ג׳:14–17). משהפכה למשיחית, גילתה ’אמונה כנה’ (טימותיאוס ב׳. א׳:5). היא אף גילתה עוז־רוח בהקנותה את האמונה המשיחית לטימותיאוס, בעודה מכבדת את ראשות בעלה הלא־מאמין. ללא ספק, אמונתה ואומץ לבה זכו לגמול, כשבנה המחונך היטב נבחר ללוות את פאולוס במסעות שליחותו. עד כמה יכול הדבר לעודד הורים משיחיים שנסיבותיהם דומות!
12. לאיזה אדם הפך טימותיאוס, ומי, בדומה לו, מוכיחים את עצמם כיום?
12 אף־על־פי שחי בבית מפולג מבחינה דתית, אימץ טימותיאוס את המשיחיות בעוז־רוח והפך לאדם רוחני, אשר עליו יכול היה פאולוס לומר: ”תקוותי באדון ישוע שאשלח אליכם [לפיליפים] במהרה את טימותיאוס, למען אתעודד גם אני בהיוודע לי מה מצבכם. אין לי איש תמים־דעים עימי כמוהו, אשר בלב שלם ידאג לענייניכם... אבל יודעים אתם את אופיו הבחון; כמו בן העובד עם אביו הוא שירת עימי בעבודת הבשורה” (פיליפים ב׳:19–22). כיום, נערים ונערות רבים, החיים בבתים מפולגים מבחינה דתית, חובקים באומץ את המשיחיות האמיתית. בדומה לטימותיאוס, גם הם מוכיחים את עצמם, ומה רבה שמחתנו על היותם חלק מאירגונו של יהוה!
אומץ ’לסכן את ראשנו’
13. באיזה אופן גילו עקילס ופריסקילה אומץ?
13 עקילס ואשתו פריסקילה (פריסקה), הציבו מופת כאשר ’סיכנו את ראשם’ באומץ למען עמיתם לאמונה. הם קיבלו את פאולוס לביתם, עבדו עימו בעשיית אוהלים, וסייעו לו להקים קהילה חדשה בקורינתוס (מעשי־השליחים י״ח:1–4). במהלך 15 שנות ידידותם, הם אפילו סיכנו את חייהם למענו בדרך שאין המקרא מפרט. הם התגוררו ברומא כשפאולוס אמר למשיחיים בני אותה עיר: ”דירשו בשלום פריסקילה ועקילס, חבריי לעבודה במשיח ישוע, אשר סיכנו את ראשם בעד נפשי, ולא רק אני מכיר להם טובה, אלא גם כל קהילות הגויים” (רומים ט״ז:3, 4).
14. ב’סכנם את ראשם’ למען פאולוס, בתואם עם איזה צו פעלו עקילס ופריסקילה?
14 ב’סכנם את ראשם’ למען פאולוס, פעלו עקילס ופריסקילה בתואם עם דברי ישוע: ”מצווה חדשה אני נותן לכם: אהבו זה את זה; כמו שאהבתי אתכם, כך גם אתם אהבו זה את זה” (יוחנן י״ג:34). מצווה זו היתה ”חדשה” מבחינה זו, שדרשה מהפרט מעבר לדרישת התורה, כי יאהב את רעהו כאהבתו את עצמו (ויקרא י״ט:18). היא דרשה אהבה שמתוך הקרבה־עצמית, אשר תרחיק לכת עד כדי הקרבת החיים למען הזולת, כשם שעשה ישוע. הסופר טרטוליאן, שחי במאות השניה והשלישית לספירה, ציטט את דבריהם של אנשים מן העולם בנוגע למשיחיים, בכותבו: ”’ראה’, הם [אנשים מן העולם] אומרים, ’עד כמה הם [המשיחיים] אוהבים זה את זה... וכיצד הם מוכנים אפילו למות איש למען רעהו’” (Apology [לימוד־זכות] פרק 39, סעיף 7). בעיקר בזמן רדיפות, יתכן שנהיה חייבים לגלות אהבת־אחים זו, תוך חירוף נפשנו באומץ, כדי למנוע את חשיפתם של עמיתינו לאמונה לאלימות או למוות בידי אויב (יוחנן א׳. ג׳:16).
אומץ מביא שמחה
15, 16. כשם שמעיד התיאור שבמעשי־השליחים ט״ז, כיצד קיים קשר בין שמחה לאומץ?
15 פאולוס וסילא סיפקו עדות לכך שגילוי אומץ לנוכח נסיונות יכול להניב שמחה. בפקודת שרי העיר שבפיליפי, הם הולקו בשוטים בפומבי, הושלכו למחבוש ורגליהם הושמו בסד. אולם, הם לא נתנו לדכדוך ולפחד להשתלט עליהם. חרף נסיבותיהם הקשות, עדיין היו בלבם האומץ שמאת אלהים והשמחה שהוא מניב למשיחיים נאמנים.
16 בחצות הלילה, התפללו פאולוס וסילא ושרו תהילות לאלהים. לפתע, זיעזעה רעידת־אדמה את הכלא, ניתקה את השלשלאות שכבלו אותם, ופתחה את השערים לרווחה. הסוהר המפוחד ובני־משפחתו זכו לשמוע עדות אמיצה שהובילה לטבילתם כמשרתי יהוה. הוא עצמו ”שמח מאוד עם כל בני ביתו כי האמין באלהים” (מעשי־השליחים ט״ז:16–34). מה רבה בוודאי השמחה שהסב הדבר לפאולוס ולסילא! לאחר שבחנּו דוגמה זאת ודוגמאות מקראיות אחרות לאומץ, כיצד נוכל אנו לשמור על עוז־רוחנו כמשרתי יהוה?
התמד בגילוי אומץ־לב
17. כפי שמעיד הכתוב בתהלים מזמור כ״ז, כיצד קשורה התקווה ביהוה לאומץ?
17 תקוותנו ביהוה תסייע לנו להתמיד להיות אמיצים. דוד שר: ”קווה אל יהוה; חזק ויאמץ לבך. וקווה אל יהוה” (תהלים כ״ז:14). תהלים מזמור כ״ז מעיד על כך שדוד נשען על יהוה כעל ”מעוז” חייו (פסוק 1). בראותו כיצד נהג יהוה בעבר באויביו, נתמלא דוד באומץ־לב (פסוקים 2, 3). גורם נוסף היה הערכה למרכז עבודת־אלהים (פסוק 4). הביטחון בעזרתו של יהוה, בהגנתו ובישועה שיספק, תרם אף הוא לאומץ־לבו של דוד (פסוקים 5–10). הדרכה בלתי־פוסקת מתוך עקרונות הצדק של יהוה היתה אף היא לעזר (פסוק 11). תפילה מליאת ביטחון לישועה מיד אויביו, יחד עם אמונה ותקווה, סייעו לדוד לגלות עוז־רוח (פסוקים 12–14). אנו יכולים לאזור אומץ רב יותר בדרכים דומות, ובכך להראות שאנו אכן ’מקווים אל יהוה’.
18. (א) מה מוכיח כי התרועעות קבועה עם עמיתינו עובדי יהוה, יכולה לסייע לנו לשמור על אומץ־לבנו? (ב) איזה תפקיד ממלאות האסיפות המשיחיות בהענקת עידוד?
18 בכוחה של התרועעות קבועה עם עובדי יהוה אחרים לסייע לנו לשמור על אומץ־לבנו. כאשר פאולוס ערער בפני הקיסר והיה בדרכו לרומא, פגשוהו אחיו לאמונה בכיכר אַפִּיוֹס ושלושת הפונדקים. ”כשראה אותם”, אומר הכתוב, ”שאול [פאולוס] הודה לאלהים והתעודד [קיבל אומץ, ע״ח]” (מעשי־השליחים כ״ח:15). בנוכחותנו הקבועה באסיפות משיחיות, אנו שועים לעצתו של פאולוס: ”נשים לבנו איש אל רעהו, לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים. בל נזניח את התכנסותנו כמנהג כמה אנשים, כי אם נעודד איש את רעהו, וביחוד בראותכם כי קרב היום” (עברים י׳:24, 25). מה משמע הדבר לעודד איש את רעהו? ’עידוד’ מוגדר בהמילון החדש מאת אבן־שושן כ”חיזוק, אימוץ”. מילון אוניברסיטאי (מהדורה תשיעית) מאת וובסטר מגדיר עידוד כ”הענקת אומץ, עוז־רוח או תקווה”. ביכולתנו לעשות רבות על־מנת להפיח אומץ במשיחיים אחרים, ובדומה לכך, אומץ־לבם יכול לטפח תכונה זו גם בנו.
19. כיצד קשורים כתבי־הקודש והפרסומים המשיחיים לשמירתנו על אומץ־לב?
19 כדי לשמור על אומץ־לבנו, עלינו ללמוד את דבר־אלהים בקביעות וליישם את עצתו בחיינו (דברים ל״א:9–12; יהושע א׳:8). על הלימוד הקבוע שלנו לכלול גם פרסומים משיחיים המבוססים על כתבי־הקודש, משום שעצתם השקולה תעזור לנו לעמוד במבחני־אמונה באומץ שמעניק לנו אלהים. מתוך התיאורים המקראיים נוכחנו לראות כיצד משרתי יהוה גילו אומץ־לב בנסיבות שונות. יתכן שכרגע איננו יודעים כיצד יכול מידע כזה להיות לנו לעזר, אולם דבר־אלהים הוא בעל עוצמה והדברים שאנו למדים ממנו יכולים להועיל לנו תמיד (עברים ד׳:12). למשל, אם חרדת־אדם מתחילה להשפיע על שירותנו, נוכל לזכור כיצד חנוך גילה את האומץ להכריז את המסר האלוהי לרשעים (יהודה 14, 15).
20. מדוע ניתן לומר שהתפילה חיונית אם אנו חפצים לשמור על אומץ־לבנו כמשרתי יהוה?
20 על־מנת לשמור על אומץ־לבנו כמשרתי יהוה, עלינו להתמיד בתפילה (רומים י״ב:12). ישוע עמד בנסיונותיו באומץ־לב משום ש”הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות אל היכול להושיעו ממוות, ואמנם נשמע בגלל יראת האלהים שבו” (עברים ה׳:7). בהתמידנו לקרוב לאלהים בתפילה, לא נהיה כמוגי־הלב בעולם, העתידים לחוש על בשרם את ”המוות השני” אשר אין ממנו תקומה (ההתגלות כ״א:8). הגנה אלוהית וחיים בסדר־הדברים החדש של אלהים מיועדים למשרתיו האמיצים.
21. מדוע עדים נאמנים של יהוה יכולים להיות אמיצים?
21 כעדים הנאמנים של יהוה, אל לנו לחרוד מפני שדים או מפני אויבים בשר־ודם, זאת משום שעומדות לרשותנו תמיכתו של אלהים ודוגמתו האמיצה של ישוע כמנצח העולם. בדומה לכך, התרועעות רוחנית בונה עם משרתי יהוה עשויה לסייע לנו לגלות עוז־רוח. אומץ־לבנו גדל גם באמצעות ההדרכה והעצות הטמונות בכתבי־הקודש ובפרסומים משיחיים. בנוסף לכך, התיאורים המקראיים של משרתי אלהים מן העבר עוזרים לנו להתהלך בדרכיו באומץ־לב. אם כן, בעתים קשות אלה של אחרית הימים, הבה נחלץ קדימה באומץ בשירות המקודש. כן, חיזקו ואימצו כל משרתי יהוה!
(מקור המאמר: 1993/11/51)
כיצד תשיב?
◻ כיצד יכול המופת שהציב ישוע למלא את לבנו באומץ?
◻ מה העניק לישוע ולתלמידיו את עוז־הרוח להמשיך לבשר?
◻ מדוע נדרש היה אומץ־לב מיהודים ומנוכרים כדי לצדד ביהוה?
◻ אילו דוגמאות לאומץ הציבו אבניקה וטימותיאוס?
◻ מהי העדות לכך שאומץ מניב שמחה אפילו לנוכח רדיפות?
[תמונה בעמוד 12]
בדומה לישוע, נוכל לעמוד בפיתוי אם ניישם את הנאמר בכתבי־הקודש ונצטט מהם