עולם טוב יותר — קרוב!‏

‏”‏הערגה לגן־עדן היא מבין הכיסופים העזים ביותר המעסיקים את מחשבתם של בני־האדם.‏ יתכן שהיא העזה והממושכת מכולם.‏ כמיהה מסוימת לגן־עדן ניכרת בכל רמה של חיים דתיים”‏,‏ אומרת The Encyclopedia of Religion (‏האנציקלופדיה לדת)‏‏.‏

נראה שהתשוקה לחיות בעולם טוב יותר משותפת לכל התרבויות,‏ כמעין קינה על אידיאל מקורי שאבד.‏ הדבר מרמז על האפשרות שגן־העדן המקורי אכן היה קיים,‏ אך היכן?‏ פסיכואנליטיקאי עשוי לומר,‏ כי שאיפה עזה זו חושפת את השאיפה לזכות מחדש בביטחון האבוד שהיקנה רחם האם.‏ אולם,‏ הסבר זה אינו מניח את דעתם של חוקרים הלומדים את תולדות הדת.‏

‏”‏ערגה לגן־עדן”‏ — מדוע?‏

האם ערגה מעין זו,‏ כשם שמסבירים אחדים,‏ נועדה רק כדי להפוך את הקשיים ואת היות האדם בן־חלוף לנסבלים יותר?‏ או שקיים הסבר אחר?‏

מדוע משתוקקת האנושות לעולם טוב יותר?‏ המקרא מעניק הסבר ברור ופשוט:‏ האנושות החלה להתקיים בעולם טוב יותר!‏ אכן היה קיים גן־עדן ראשוני.‏ דבר־אלהים מתארו כ”‏גן”‏ אשר היה ממוקם באיזור מסוים במזרח־התיכון,‏ ומבורך ב”‏כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל”‏.‏ אלהים הפקידו בידי הזוג האנושי הראשון (‏בראשית ב׳:‏7–15‏)‏.‏ היתה זו המסגרת האידיאלית שבה יכולים היו בני־האדם להיות מאושרים באמת ובתמים.‏

מדוע לא נשתמרו תנאי גן־עדן אלה?‏ עקב המרד של יצור רוחני תחילה ולאחר מכן של הזוג האנושי (‏בראשית ב׳:‏16,‏ 17;‏ ג׳:‏1–6,‏ 17–19‏)‏.‏ כך,‏ איבד האדם לא רק תנאי גן־עדן אלא גם שלימות,‏ בריאות וחיי־נצח.‏ התנאים שהחלו לשרור בעולם ודאי שלא שיפרו את חיי האדם.‏ נהפוך הוא,‏ בהדרגה הידרדר המצב והגיע עד לשפל המדרגה,‏ כפי שאנו עדים לו כיום (‏קהלת ג׳:‏18–20;‏ רומים ה׳:‏12;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5,‏ 13‏)‏.‏

חיפוש אחר גן־עדן — תולדות הרעיון

כשם שניתן לשער,‏ ל”‏ערגה לגן־עדן”‏ היסטוריה ארוכה.‏ השּׁוּמֵרִים זכרו עת שבה שררה הרמוניה בכל היקום:‏ ”‏פחד,‏ אימה,‏ יריבות בין אנשים,‏ לא היו קיימים.‏.‏.‏ ביקום כולו,‏ באחדות ובשפה אחת היללו האנשים את אֵנליל”‏,‏ הזכיר שיר מסופוטמי עתיק.‏ אחרים,‏ כגון המצרים הקדומים,‏ קיוו להגיע לעולם טוב יותר לאחר מותם.‏ הם האמינו שהנפש בת־האלמוות מגיעה למה שמכונה ’‏שדות אַרוּ’‏.‏ אולם לפחות בהתחלה,‏ היתה תקווה זו נחלת האצולה בלבד;‏ העניים לא יכלו לחלום לזכות בעולם רב ברכות.‏

באיזור של דת אחרת,‏ ציפו ההינדים במשך מאות שנים לבואו של עידן (‏יוּגָה)‏ עולמי טוב יותר.‏ לאור התורות ההינדיות,‏ קיים מחזור של ארבע יוגות או ארבעה עידנים,‏ ואנו חיים עתה במהלכו של הגרוע מכולם.‏ למרבה הצער,‏ ’‏קָלִי יוגה’‏ (‏עידן אפל)‏ זה,‏ על כל הסבל והרשע השוררים בו,‏ יימשך לדברי אחדים 000,‏432 שנה.‏ אף־על־פי־כן,‏ אנשי־אמונה הינדים מצפים לתור־הזהב,‏ ל’‏קְרִיטָה יוגה’‏.‏

מאידך,‏ היוונים והרומאים חלמו להגיע לאיי־המזל המיתולוגיים שבאוקיינוס האטלנטי.‏ וסופרים רבים,‏ כגון הֶסיודוס,‏ וירגיליוס ואובידיוס,‏ דיברו על תור־זהב מקורי נפלא,‏ בתקווה שיום אחד יוּשב על כנו.‏ בשלהי המאה הראשונה לפה״ס,‏ חזה המשורר הלטיני וירגיליוס את ביאתו הקרובה של אִיטַס אַאוּרֶאָה (‏תור־הזהב)‏ חדש וממושך.‏ במאות שלאחר מכן,‏ ”‏לפחות ששה־עשר קיסרים רומים טענו ששלטונם יִיסד מחדש את תור־הזהב”‏,‏ אומרת האנציקלופדיה לדת.‏ אך,‏ כפי שאנו יודעים היטב כיום,‏ היתה זו תעמולה פוליטית גרידא.‏

קֶלְטִים רבים חלמו על מה שנחשב בעיניהם לארץ הזוהר שעל אי (‏או קבוצת איים)‏ מעבר לים,‏ שעל־פי אמונתם,‏ שם חיים באושר מושלם.‏ על־פי אחת האגדות,‏ המלך ארתור,‏ אף־על־פי שהיה פצוע אנושות,‏ המשיך לחיות לאחר שמצא את האי הנפלא הנקרא אֶבְלוֹן.‏

בעת הקדומה ובימי הביניים,‏ רבים סברו כי גן של הנאות גשמיות,‏ גן־עדן,‏ עדיין קיים במקום כלשהו,‏ ”‏בפסגת הר שלא ניתן להגיע אליו או מעבר לאוקיינוס שלא ניתן לחצותו”‏,‏ מסביר ההיסטוריון ז׳אן דלומו.‏ אף־על־פי שהמשורר האיטלקי דנטה האמין בגן־עדן שמימי,‏ הוא סבר שגן־עדן ארצי עדיין היה קיים בפסגת ההר של הכור־המצרף (‏הפורגטוריה)‏ שלו,‏ בקצה השני של כדור־הארץ המנוגד לירושלים.‏ היו שהאמינו כי ניתן למוצאו באסיה,‏ במסופוטמיה או בהרי ההימליה.‏ גם אגדות ימי־הביניים על אודות גן־העדן היו מרובות למדי.‏ רבים האמינו כי בקרבת גן־העדן,‏ שכנה ממלכה אגדית שמלכה היה הכומר הקדוש ג׳ון.‏ בשל הקירבה לגן־עדן ארצי זה,‏ החיים בממלכתו של הכומר ג׳ון היו על־פי הסברה ארוכים ומלאי עונג,‏ מעיין נובע של שפע ועושר.‏ אחרים,‏ אשר זכרו את אגדות יוון העתיקה,‏ עדיין סברו כי איי גן־העדן מצויים באוקיינוס האטלנטי.‏ מפות מתקופת ימי־הביניים העידו,‏ כי האנשים היו בטוחים מאוד בקיומו של גן־העדן,‏ בהצביען אף על מיקומו המשוער.‏

במאות ה־15 וה־16,‏ נווטים אשר חצו את האוקיינוס האטלנטי,‏ חיפשו למעשה עולם שהיה חדש ועתיק כאחד.‏ הם סברו,‏ כי מעברו השני של האוקיינוס,‏ הם עומדים למצוא לא רק את הודו ואייהּ אלא אף את גן־העדן.‏ כריסטופר קולומבוס,‏ לדוגמה,‏ חיפש את גן־העדן בהרי הארצות הממוזגות והטרופיות שבדרום־אמריקה ובאמריקה התיכונה.‏ מגלי־ארצות אירופיים,‏ אשר הגיעו לברזיל,‏ היו בטוחים כי גן־העדן האבוד חייב להימצא שם,‏ עקב האקלים הנוח ושפע המזון והצמחיה.‏ ברם,‏ לא עבר זמן רב והמציאות האכזרית טפחה על פניהם.‏

אוּטוֹפְּיוֹת — מקומות אידיאליים?‏

במקום להתאמץ למקם את העולם האידיאלי במקומות נידחים עלי־אדמות,‏ אחרים ניסו לתכננו.‏ לפיכך,‏ בשנת 1516,‏ הומניסט אנגלי,‏ תומס מור,‏ תיאר את אי ה’‏אוטופיה’‏,‏ מקום נפלא,‏ שליו וסובלני,‏ שונה בתכלית מהעולם המסואב אותו הכיר.‏ גם אחרים ניסו לתכנן עולמות טובים יותר,‏ מאושרים יותר:‏ במאה הששית לפה״ס,‏ אפלטון ב’‏רפובליקה’‏ שלו;‏ בשנת 1602,‏ נזיר איטלקי בשם טומַסו קמפנלה ו’‏עיר השמש’‏ שלו המאורגנת להפליא;‏ שנים מעטות בלבד לאחר מכן,‏ פילוסוף אנגלי פרנסיס בֵּקון,‏ כתב על ”‏הנחלה המאושרת והפורחת”‏ שבספרו ’‏אטלנטיס החדשה’‏.‏ במהלך הדורות,‏ כל סוגי הוגי־הדעות (‏בין אם דתיים ובין אם לאו)‏ תיארו עשרות רבות של אוטופיות.‏ אולם,‏ רק מעטים מהם,‏ אם בכלל,‏ זכו להתייחסות רצינית.‏

היו אף כאלה שניסו להקים את האוטופיות שלהם.‏ למשל,‏ בשנת 1824,‏ אנגלי עשיר בשם רוברט אוֹון,‏ החליט להגר לאינדיאנה ארה״ב,‏ כדי להגשים את רעיונותיו האוטופיים שלו בכפר שקרא לו ’‏ההרמוניה החדשה’‏.‏ בהיותו משוכנע שבתנאים הנכונים,‏ ישתנו האנשים לטובה,‏ מיצה את משאביו הכלכליים כמעט לחלוטין במאבקו לייסד את חזונו על אודות עולם מוסרי חדש.‏ אולם,‏ התוצאות הוכיחו כי אין די בתנאים חדשים כדי ליצור אדם חדש.‏

כמעט כל האידיאולוגיות הפוליטיות גורסות כי על האדם לתכנן את העולם בהתאם לידע ולשכל הישר שלו כדי לייסד את גן־העדן החלומי עלי־אדמות.‏ אך,‏ באופן פרדוקסלי,‏ הנסיונות לממש שאיפות מעין אלה גרמו למלחמות ולמהפכות,‏ כגון המהפכה הצרפתית בשנת 1789 והמהפכה הבולשביקית בשנת 1917.‏ במקום להביא תנאי גן־עדן,‏ תדירות הובילו מאמצים אלה לכאב ולסבל הולכים וגוברים.‏

שאיפות,‏ תוכניות,‏ אוטופיות והנסיונות לממשן — הן שרשרת של אכזבות.‏ בעת הנוכחית,‏ יש המדברים על ”‏החלום שהתנפץ”‏ ועל ”‏קצו של עידן האוטופיות”‏,‏ וקוראים לנו ללמוד ”‏לחיות ללא אוטופיות”‏.‏ האם קיימת תקווה כלשהי לראות עולם טוב יותר,‏ או שמא נגזר עליו להישאר בגדר חלום?‏

משיחיים ועולם טוב יותר

עולם חדש אינו חלום כלל וכלל — הוא תקווה בטוחה!‏ ישוע המשיח,‏ מייסד המשיחיות,‏ ידע כי עולם נוכחי זה אינו העולם הטוב ביותר האפשרי.‏ הוא לימד כי את הארץ יִירשו אנשים ענווים ושעליה ייעשה רצון אלהים (‏מתי ה׳:‏5,‏ 6;‏ ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ הוא ותלמידיו ידעו,‏ כי עולם זה נשלט על־ידי אויב אלהים,‏ השטן,‏ ושזו הסיבה העיקרית לצרותיה הרבות של האנושות (‏יוחנן י״ב:‏31;‏ קורינתים ב׳.‏ ד׳:‏4;‏ יוחנן א׳.‏ ה׳:‏19‏,‏ ע״ח‏;‏ ההתגלות י״ב:‏12‏)‏.‏ יהודים נאמנים יִיחלו ליום שבו אלהים ישחרר את הארץ אחת ולתמיד מן המלחמות,‏ הכאב והחולי כדי לישבה באוהבי שלום וצדק.‏ באותו אופן,‏ משיחיים בני המאה הראשונה לספירה ציפו בביטחון שהעולם הנוכחי יפנה את מקומו לסדר־דברים חדש,‏ ’‏שמים חדשים וארץ חדשה’‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13;‏ תהלים ל״ז:‏11;‏ מ״ו:‏9,‏ 10;‏ ישעיהו כ״ה:‏8;‏ ל״ג:‏24;‏ מ״ה:‏18;‏ ההתגלות כ״א:‏1‏)‏.‏

כאשר ישוע המשיח היה תלוי על עמוד ההוקעה,‏ חזר על ההבטחה בדבר עולם טוב יותר לפושע שהאמין בו במידת־מה.‏ ”‏השיב לו ישוע:‏ ”‏אמן.‏ אומר אני לך היום,‏ תהיה אתה איתי בגן־עדן”‏ (‏לוקס כ״ג:‏40–43‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ כיצד הבין הפושע את משמעות מילים אלה?‏ האם רמז ישוע שפושע זה ’‏יהיה איתו’‏ בשמים ממש באותו יום,‏ כשם שמשתמע מתרגומי־מקרא קתוליים ופרוטסטנטיים מסוימים?‏ לא,‏ זו לא היתה כוונת ישוע,‏ מאחר שלאחר תחייתו אמר למרים המגדלית כי ’‏עדיין לא עלה אל האב’‏ (‏יוחנן כ׳:‏11–18‏)‏.‏ אף־על־פי שהם למדו מישוע במשך שלוש שנים וחצי,‏ הרי שלפני חג השבועות של שנת 33 לספירה,‏ אפילו שליחיו לא חשבו על גן־עדן שמימי (‏מעשי־השליחים א׳:‏6–11‏)‏.‏ הפושע הבין את הדברים כשם שהבין הרוב המכריע של היהודים בני אותה תקופה:‏ ישוע הבטיח לו שיהיה עולם טוב יותר בארץ גן־עדנית.‏ חוקר גרמני אחד הודה:‏ ”‏עיקר האמונה בגמול של חיים לאחר המוות אינו מופיע כלל בתנ״ך”‏.‏

על קיומו העתידי של גן־עדן עלי־אדמות מעיד השליח פאולוס באיגרתו אל העברים.‏ בעודדו את אחיו לאמונה לא ’‏להזניח ישועה כה גדולה אשר נאמרה תחילה בפי ישוע המשיח’‏,‏ הצהיר פאולוס כי יהוה אלהים נתן לישוע את הסמכות על ”‏הארץ [‏אִיקוּמֶנִי‏]‏ העתידה לבוא”‏ (‏עברים ב׳:‏3,‏ 5‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ בכתבי־הקודש המשיחיים שנכתבו במקור ביוונית,‏ המונח איקומני מתייחס תמיד לכדור־הארץ שלנו המיושב באנשים,‏ ולא לעולם שמימי.‏ (‏השווה מתי כ״ד:‏14;‏ לוקס ב׳:‏1;‏ כ״א:‏26;‏ מעשי־השליחים י״ז:‏31‏.‏)‏ לפיכך,‏ מלכות אלהים בראשות ישוע המשיח תשליט את ריבונותה בכל רחבי תבל.‏ אכן יהא זה מקום אידיאלי לחיות בו!‏

אף־על־פי שהמלכות עצמה שמימית,‏ היא תתערב בנעשה עלי־אדמות.‏ מה תהיינה התוצאות?‏ מחלות,‏ זוועות,‏ עוני ומוות יהיו נחלת העבר בלבד.‏ אפילו התסכול וחוסר־הסיפוק ייעלמו (‏ההתגלות כ״א:‏3–5‏)‏.‏ המקרא אומר כי ’‏אלהים יפתח את ידו וישביע לכל חי רצון’‏ (‏תהלים קמ״ה:‏16‏)‏.‏ בעיות כגון אבטלה וזיהום יזכו לפתרון מעשי ותמידי (‏ישעיהו ס״ה:‏21–23;‏ ההתגלות י״א:‏18‏)‏.‏ אולם מעל לכל,‏ תודות לברכת אלהים,‏ ינצחו אמת,‏ צדק ושלום — תכונות שנראה היה כי פסו מן העולם!‏ (‏תהלים פ״ה:‏8–14;‏ גלטים ה׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏

האם כל זה רק חלום,‏ אוטופיה?‏ לא,‏ זמנים קשים ביותר אלה שבהם אנו חיים,‏ מעידים כי אנו חיים ”‏באחרית הימים”‏ של עולם זה,‏ ולפיכך העולם החדש קרוב (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ האם היית חפץ לחיות בו?‏ הבן כיצד יתאפשר לך הדבר בלומדך את המקרא עם עדי־יהוה.‏ עולם טוב יותר,‏ טוב הרבה יותר משחלמנו אי־פעם,‏ ממשמש ובא.‏ אין זו אוטופיה — זו מציאות!‏

‏(‏מקור המאמרים:‏ 1994/‏4/‏1)‏

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

עולם טוב יותר — בקרוב ייהפך מציאות