מוקדשים — למי?
”כל אשר דיבר יהוה נעשה ונשמע” (שמות כ״ד:7).
1, 2. (א) למה אנשים מסוימים מסורים? (ב) האם המסירות הינה בלעדית לאלה הקשורים לדת?
בפברואר 1945, טייסי מפציץ־הביות של טייסת יָטַבֶּה התאספו באודיטוריום. כל אחד מהם קיבל פיסת־נייר שעליה נדרש לכתוב אם הוא מוכן להתנדב לכוח ה”קַמִיקַזֶה” התוקף. ”חשבתי שנקראתי להקריב את חיי בעת משבר לאומי”, אומר קצין שהיה שם אותה עת. ”רגשותיי אילצו אותי להציע את עצמי, התנדבתי למשימה”. הוא אומן להפעיל ולהטיס אוֹקָה (מטוס התאבדות מלא בחומר־נפץ), ולהתרסק עימו על ספינת מלחמה של האויב. אולם, המלחמה נסתיימה בטרם הספיק לעשות כן, ובכך למות למען ארצו ולמען קיסרו. כשיפן הפסידה במלחמה, התמוטטה אמונתו בקיסר.
2 בתקופה מסוימת, רבים ביפן היו מסורים לקיסר, שעל־פי אמונתם היה האל החי. בארצות אחרות, היו וישנם מושאי הערצה אחרים. מיליונים מסורים למרים הקדושה, לבודהה או לאלוהויות אחרות — המיוצגות תדירות באמצעות פסילים. בהיסחפם לסערת רגשות עקב דיבורים נמלצים, יש המזרימים את כספם, פרי עמל רב, לכיסם של מטיפים טלוויזיונים תוך תמיכה בלב ובנפש השווה למסירות. לאחר המלחמה, יפנים מאוכזבים חיפשו לעצמם מטרה חדשה שיוכלו להקדיש לה את חייהם. לחלקם, עבודה הפכה למטרה זו. בין אם במזרח ובין אם במערב, רבים מקדישים את חייהם לצבירת הון. צעירים מרכזים את חייהם סביב מוסיקאים, אשר את אורח־חייהם הם מחקים. המונים כיום מאלילים עצמם, ומתמסרים למימוש רצונם (פיליפים ג׳:19; טימותיאוס ב׳. ג׳:2). אך, האם דברים או אנשים אלה אכן ראויים למסירות־נפשו של האדם?
3. כיצד מושאי הערצה מסוימים הוכחו כחסרי־ערך?
3 תדירות, המציאות טופחת על פניהם של מעריצים אלה. מסירותם לאליליהם מסתיימת במפח־נפש, כשהמעריצים מבינים שמושאי הערצתם אינם אלא ”מעשה ידי אדם” (תהלים קט״ו:4). בשעה שנחשפות שערוריות שבהן מעורבים מטיפים ידועי־שם, אנשים כנים חשים אכזבה. כאשר התפוצצה ה”בועה” של הכלכלה, עובדים רבים סבלו בעיות נפשיות, לאחר שהתברר שהם מופיעים ברשימת המפוטרים. לאחרונה, ספגו הסוגדים לממון מכה קשה עקב שפל כלכלי. חובות שנצברו בתקווה להרוויח כסף רב הפכו לנטל, והסיכוי שהם ייפרעו אי־פעם הנו קלוש (מתי ו׳:24). כאשר אלילי רוק ואנשי בידור אחרים מתים או יורדים מגדולתם, מעריציהם נותרים נטושים. אלה שאורח־חייהם הנו של סיפוק־עצמי, קוצרים תדירות פירות באושים (גלטים ו׳:7).
4. מה מניע אנשים להקדיש את חייהם להבלים?
4 מה מניע אנשים להקדיש עצמם להבלים אלה? במידה רבה, זוהי רוח העולם שבשליטת השטן (אפסים ב׳:2, 3). השפעתה של רוח זו ניכרת בדרכים שונות. אפשר שאדם כפוף למסורת משפחתית שעברה מאב לבן. השכלה וחינוך יכולים להשפיע מאוד על אורח־החשיבה. ייתכן שהאווירה השוררת במקום־העבודה דוחפת אנשים שהם ”לוחמי תאגידים” להפוך ל’מכורים לעבודה’, דבר שעלול לסכן את חייהם. הגישה החומרנית של העולם מולידה את הרצון להשיג יותר. לבם של רבים מושחת, בהניעו אותם להתמסר לתשוקותיהם האנוכיות. הם אינם מבחינים, אם עיסוקים אלה ראויים למסירות זו.
אומה מוקדשת
5. איזו הקדשה ליהוה התרחשה לפני יותר מ־500,3 שנה?
5 לפני יותר מ־500,3 שנה, אנשים בני עם אחד מצאו מטרה הרבה יותר ראויה למסירותם. הם הקדישו עצמם לאל הריבון, יהוה. כקבוצה, הכריז עם־ישראל על הקדשתו לאלהים במדבר סיני.
6. מה נועדה להיות משמעותו של שם אלהים עבור בני־ישראל?
6 מה הניע את בני־ישראל לפעול בדרך זו? בהיותם עבדים במצרים, שלח יהוה את משה להוציאם לחירות. משה שאל כיצד עליו לזהות בפניהם את האלהים אשר שלחו, ואלהים הזדהה כ”אהיה אשר אהיה”. הוא הורה למשה לומר לבני־ישראל: ”אהיה שלחני אליכם” (שמות ג׳:13, 14). ביטוי זה מצביע על כך שיהוה הופך להיות כל הדרוש כדי להגשים את מטרותיו. הוא יתגלה כמגשים הבטחות כפי שאבות־אבותיהם של בני־ישראל לא ידעו מעולם (שמות ו׳:2, 3).
7, 8. איזו עדות היתה לבני־ישראל לכך שיהוה הנו אל הראוי למסירותם?
7 בני־ישראל היו עדים לסבלם של ארץ מצרים ועמה עקב עשר המכות (תהלים ע״ח:44–51). אזי, ייתכן שלמעלה משלושה מיליון מהם, לרבות נשים וילדים, ארזו את מיטלטליהם תוך לילה אחד ויצאו מארץ גושן, מבצע מרשים כשלעצמו (שמות י״ב:37, 38). לאחר מכן, בים־סוף, גילה יהוה שהוא ”איש מלחמה” בהצילו את עמו מצבא פרעה, כשחצה את הים לשניים ואיפשר לבני־ישראל לעבור, ומאוחר יותר כשהשיב את הים לאיתנו, והטביע את המצרים שדלקו אחריהם. כתוצאה מכך, ”וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה יהוה במצרים, ויִיראו העם את יהוה ויאמינו ביהוה” (שמות י״ד:31; ט״ו:3; תהלים קל״ו:10–15).
8 אף שלא חסרה להם הוכחה מספקת למשמעותו של שם אלהים, התלוננו בני־ישראל על מחסור במים ובמזון, בפני יהוה ובפני נציגו משה. יהוה שלח שׂליו, המטיר מָן מהשמים והוציא מים מן הצור במריבה (שמות ט״ז:2–5, 12–15, 31; י״ז:2–7). יהוה אף הציל את ישראל מיד עמלק (שמות י״ז:8–13). בני־ישראל לא יכלו כלל להכחיש את הדברים שמאוחר יותר הצהיר יהוה למשה: ”יהוה, יהוה, אל רחום וחנון ארך־אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה” (שמות ל״ד:6, 7). אכן, יהוה הוכיח כי הוא ראוי למסירותם.
9. מדוע סיפק יהוה לבני־ישראל את ההזדמנות להביע את הקדשתם לשירותו, וכיצד הגיבו?
9 אף־על־פי שהיתה ליהוה חזקה על בני־ישראל מאחר שפדה אותם ממצרים, כאל רחום וחנון, נתן הוא להם הזדמנות להביע את רצונם לשרתו מתוך בחירה (דברים ז׳:7, 8; ל׳:15–20). הוא אף פירט את תנאי הברית בינו ובין בני־ישראל (שמות י״ט:3–8; כ׳:1 עד כ״ג:33). כשמשה הודיע לבני־ישראל על התנאים הללו, הכריזו: ”כל הדברים אשר דיבר יהוה נעשה” (שמות כ״ד:3–7). מרצונם החופשי, הפכו לאומה המוקדשת לאדני יהוה.
הערכה מובילה להקדשה
10. על מה צריכה להתבסס הקדשתנו ליהוה?
10 יהוה, הבורא, ממשיך להיות ראוי למסירות־הנפש שלנו (מלאכי ג׳:6; מתי כ״ב:37; ההתגלות ד׳:11). אולם, אל להקדשתנו להתבסס על נכונות להאמין לכל דבר, על סערת רגשות חולפת או על כפייה מצד אחרים — אפילו מצד הורים. עליה להתבסס על ידע מדויק של האמת בנוגע ליהוה ועל הערכה למה שיהוה עשה עבורנו (רומים י׳:2; קולוסים א׳:9, 10; טימותיאוס א׳. ב׳:4). כשם שיהוה נתן לבני־ישראל הזדמנות לבטא את הקדשתם מתוך בחירה, כך הוא נותן לנו הזדמנות להקדיש לו את עצמנו מרצון חופשי ולתת לכך ביטוי פומבי (פטרוס א׳. ג׳:21).
11. מה מגלה לימודנו את המקרא בנוגע ליהוה?
11 באמצעות לימוד המקרא, אנו לומדים להכיר את אישיותו של אלהים. דברו עוזר לנו להבחין בתכונותיו המשתקפות בבריאה (תהלים י״ט:2–5). אנו יכולים לראות מתוך דברו שהוא אינו שילוש מסתורי, אשר לא ניתן להבינו. אין הוא מפסיד במלחמות, ולכן אינו צריך לוותר על אלוהותו (שמות ט״ו:11; קורינתים א׳. ח׳:5, 6; ההתגלות י״א:17, 18). מאחר שהוא ממלא את הבטחותיו, אנו נזכרים במשמעות שמו הנפלא, יהוה. הוא מגשים המטרות הגדול (בראשית ב׳:4; תהלים פ״ג:19; ישעיהו מ״ו:9–11). באמצעות לימוד המקרא, אנו מבינים בבירור עד כמה הוא נאמן וראוי לאמוננו (דברים ז׳:9; תהלים י״ט:8, 10; קי״א:7).
12. (א) מה מושך אותנו ליהוה? (ב) כיצד חוויות אמיתיות הכתובות במקרא מניעות את הפרט לרצות לשרת את יהוה? (ג) מה אתה חש בנוגע לשירות יהוה?
12 הדבר שמושך אותנו במיוחד ליהוה הוא אישיותו האוהבת. המקרא מראה מה אוהב, סלחן ורחום הוא, במגעיו עם בני־האדם. חשוב כיצד בירך את איוב לאחר ששמר על תומתו בנאמנות. החוויה של איוב מדגישה ש”רחום וחנון יהוה” (יעקב ה׳:11; איוב מ״ב:12–17). חשוב כיצד נהג בדוד כשנאף ורצח. אכן, יהוה נכון לסלוח גם על חטאים חמורים, כשהחוטא פונה אליו ב”לב נשבר ונדכה” (תהלים נ״א:5–13, 19). חשוב על האופן שבו נהג יהוה בשאול התרסי, שבתחילה רדף בנחישות את משרתי אלהים. דוגמאות אלה מדגישות את חסד אלהים ואת נכונותו הנדיבה להשתמש גם בחוטאים שגילו חרטה (קורינתים א׳. ט״ו:9; טימותיאוס א׳. א׳:15, 16). פאולוס חש כי הוא מוכן אפילו לסכן את חייו בשירותו של אל אוהב זה (רומים י״ד:8). האם גם אתה חש כמותו?
13. איזה ביטוי אדיר לאהבת יהוה מניע את ישרי־הלב להקדיש לו את עצמם?
13 יהוה הושיע את בני־ישראל משעבוד למצרים והכין אמצעי כדי להושיעם מן השעבוד לחטא ולמוות — קורבן־הכופר של ישוע המשיח (יוחנן ג׳:16). פאולוס אומר: ”אלהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים” (רומים ה׳:8). הסדר אוהב זה מניע ישרי־לב להקדיש עצמם ליהוה באמצעות ישוע המשיח. ”שכן אהבת המשיח דוחקת בנו, בהכירנו שאחד מת בעד הכל, לכן הכל מתו. ובעד הכל הוא מת, כדי שאלה החיים לא יחיו עוד למען עצמם, אלא למען זה אשר מת וקם בעדם” (קורינתים ב׳. ה׳:14, 15; רומים ח׳:35–39).
14. האם די בידע על נוהגי יהוה עם בני־האדם כדי להניענו להקדיש לו את חיינו? הסבר.
14 בכל זאת, אין די בידע על יהוה, על אישיותו ועל נוהגיו עם בני־האדם. חובה לטפח הערכה אישית כלפי יהוה. כיצד ניתן לעשות כן? כשניישם את דבר־אלהים בחיינו וניווכח שהעקרונות הכתובים בו אכן יעילים (ישעיהו מ״ח:17). עלינו לחוש שיהוה הושיענו מן הזוהמה של עולם מרושע זה, שתחת שלטון השטן. (השווה קורינתים א׳. ו׳:11.) במאבקנו לעשות את הטוב, אנו לומדים להישען על יהוה, וחשים על בשרנו שיהוה הוא האל החי, ”שומע תפילה” (תהלים ס״ב:9; ס״ה:3). תוך זמן קצר אנו חשים כלפיו קרבה רבה, ואנו יכולים לגלות לו את רגשותינו הכמוסים ביותר. הרגש החם של אהבה כלפי יהוה הולך ומתפתח בנו. ללא ספק, יובילנו הדבר להקדשת חיינו אליו.
15. מה הניע איש אחד, לשעבר מוקדש לעבודתו, לשרת את יהוה?
15 רבים למדו להכיר את יהוה, האל האוהב, והקדישו את חייהם לשירותו. חשוב למשל על דוגמתו של חשמלאי שהיה בעליו של עסק משגשג. היו מקרים שבהם החל את עבודתו בבוקר, עבד במשך כל אותו יום, בשעות הלילה, והגיע לביתו רק בשעה חמש בבוקר שלמחרת. לאחר שנח כשעה, נהג לצאת לעבודה הבאה. ”הייתי מוקדש לעבודתי”, הוא נזכר. כשרעייתו החלה ללמוד את המקרא, הצטרף אליה. הוא אומר: ”כל האלים שהיכרתי עד אותה עת פשוט חיכו שנשרת אותם, ולא הועילו לנו במאומה. אך, יהוה נטל יוזמה ושלח את בנו יחידו לארץ תוך הקרבה אישית אדירה” (יוחנן א׳. ד׳:10, 19). מקץ עשרה חודשים, איש זה הקדיש עצמו ליהוה. לאחר מכן, התמקד בשירות האל החי. הוא חבק את השירות המלא, והעתיק את מקום מגוריו כדי לשרת במקום שבו הצורך רב יותר. בדומה לשליחים, הוא ’עזב הכל והלך אחרי ישוע’ (מתי י״ט:27). כעבור חודשיים, הוא ואשתו נתבקשו לשרת בסניף של חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים בארצם, כדי שיוכל לסייע שם בעבודות חשמל. מזה למעלה מ־20 שנה הוא עובד בסניף, בעשותו את העבודה האהובה עליו — לא למען עצמו אלא למען יהוה.
תן להקדשתך ביטוי פומבי
16. מה הם מספר צעדים שעל הפרט לנקוט בהקדישו עצמו ליהוה?
16 לאחר שלמדו את המקרא במשך תקופה מסוימת, צעירים וזקנים כאחד, לומדים להעריך את יהוה ואת אשר עשה עבורם. על הדבר להניעם להקדיש עצמם לאלהים. אפשר שאתה אחד מהם. כיצד תוכל להקדיש עצמך ליהוה? לאחר שרכשת ידע מדויק מן המקרא, עליך לפעול בתואם עם ידע זה ולגלות אמונה ביהוה ובישוע המשיח (יוחנן י״ז:3). התחרט ושוב מדרך חוטאת כלשהי מן העבר (מעשי־השליחים ג׳:19). אזי, תגיע לשלב ההקדשה, בהביעך זאת בדברי תפילה כנים ליהוה. לבטח, תטביע בך תפילה זו חותם עמוק, מאחר שתהווה את ראשיתם של יחסים חדשים עם יהוה.
17. (א) מדוע הזקנים חוזרים על שאלות מוכנות מראש עם אלה שאך הקדישו את חייהם? (ב) איזה צעד חשוב על הפרט לנקוט זמן קצר לאחר הקדשתו, ולאיזו מטרה?
17 כשם שמשה הסביר לבני־ישראל את התנאים לכניסה ליחסי ברית עם יהוה, הזקנים בקהילות עדי־יהוה עוזרים לאלה שאך הקדישו את חייהם, לבחון במה בדיוק דברים אמורים. הם משתמשים בשאלות מוכנות מראש כדי לוודא שכל אחד מבין לחלוטין את עיקרי־האמונה היסודיים של המקרא, ושהוא מודע לכל הכרוך בלהיות עד־יהוה. אז, טקס הנותן ביטוי פומבי להקדשה הולם ביותר. באופן טבעי, אדם שהוקדש זה עתה, להוט להודיע לאחרים על שנכנס ליחסי זכות אלה עם יהוה. (השווה ירמיהו ט׳:23.) הדבר נעשה כראוי כשהאדם נטבל כסמל להקדשה. כאשר הוא טובל במים ועולה מהם, הדבר מסמל את מותו לאורח־חייו הקודם, המבקש את טובת עצמו, ואת תחייתו לאורח־חיים חדש, של עשיית רצון אלהים. אין זה טקס נוצרי או פולחן, בדומה לזה של טקס השינטו מִיסוֹגִי שבו האדם אמור להיטהר במים.a לעומת זאת, הטבילה הינה הכרזה פומבית של הקדשה שכבר נעשתה בתפילה.
18. מדוע אנו יכולים להיות בטוחים שהקדשתנו לא תהא לשווא?
18 אירוע חשוב זה הנו חוויה בלתי־נשכחת, המזכירה לעובד־האלהים החדש את הקשר התמידי שיש לו מעתה ואילך עם יהוה. שלא בדומה למסירותו של טייס הקמיקזה לארצו ולקיסרו, הקדשה זו ליהוה לא תהא לשווא, משום שהוא האל הנצחי הכל־יכול המוציא לפועל את כל אשר תכנן לעשות. הוא לבדו ראוי למסירותנו בכל מאודנו (ישעיהו נ״ה:9–11).
19. במה ידון המאמר הבא?
19 אולם, ההקדשה אינה מסתכמת בזאת. למשל, מה הן השלכותיה של ההקדשה על חיי היומיום שלנו? הדבר יידון במאמר הבא.
(מקור המאמר: 1995/3/1)
[הערת שוליים]
a ראה חיפוש האנושות אחר אלהים (אנג׳) שיצא לאור על־ידי .Watchtower Bible and Tract Society of New York, Inc, עמ׳ 194–195.
האם אתה זוכר?
◻ מדוע הקדשה, כשם שאנו רואים כיום בעולם, מסתיימת באכזבה?
◻ מה הניע את בני־ישראל להקדיש עצמם ליהוה?
◻ מה מניע אותנו כיום להקדיש עצמנו ליהוה?
◻ כיצד אנו מקדישים עצמנו לאלהים?
◻ מה משמעות הטבילה במים?
[תמונה בעמוד 15]
עם־ישראל הקדיש עצמו ליהוה בסיני