מה מניע אותך לשרת את אלוהים?
”ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך” (מרקוס י״ב:30).
1, 2. אילו דברים מרגשים מתבצעים בקשר לפעילות ההטפה?
ערכה האמיתי של מכונית אינו נקבע רק על־פי המראה החיצוני שלה. שכבת צבע עשויה לשפר את המראה שלה, וייתכן שעיצוב מהודר ימשוך קונה אפשרי; אך חשיבות רבה יותר נודעת לדברים שאינם נראים ממבט ראשון — המנוע שמניע את הרכב על כל שאר האביזרים השולטים בו.
2 הדבר דומה לשירותו של המשיחי את אלוהים. עדי־יהוה עתירי פעלים המשקפים יראת אלוהים. מדי שנה, יותר ממיליארד שעות מוקדשות להטפת הבשורה הטובה על מלכות אלוהים. יתרה מזו, מתנהלים מיליוני שיעורי־מקרא, ומספר הנטבלים מונה מאות אלפים. אם הנך מבשר של הבשורה הטובה, תרמת חלק — ולו גם קטן לכאורה — לנתונים מרגשים אלה. וכן, אתה יכול להיות סמוך ובטוח ש’אלוהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פועלך ואת האהבה שהראית למען שמו’ (עברים ו׳:10).
3. מלבד מעשים, מה צריך להיות בעל חשיבות רבה למשיחיים, ומדוע?
3 מכל מקום, הערך האמיתי של שירותנו — כיחידים או ככלל — אינו נמדד רק במספרים. כשם שנאמר לשמואל, ”האדם יראה לעיניים, ויהוה יראה ללבב” (שמואל א׳. ט״ז:7). אכן, פנימיותנו היא החשובה לאלוהים. נכון, המעשים חיוניים. פעלים המשקפים מסירות לאלוהים מפארים את ההוראה של יהוה ומושכים תלמידים אפשריים (מתי ה׳:14–16; טיטוס ב׳:10; פטרוס ב׳. ג׳:11). עם זאת, מעשינו אינם אומרים הכל. לישוע שקם לתחייה, היתה סיבה לדאוג לחברי קהילת אפסוס — על־אף המעשים הטובים שנזקפו לזכותם. ’אני יודע את מעשיכם’, אמר להם. ’אבל יש לי טענה נגדכם, כי עזבתם את אהבתכם הראשונה’ (ההתגלות ב׳:1–4).
4. (א) באיזו דרך עלול שירותנו לאלוהים להפוך למנהג מחייב? (ב) מדוע יש צורך בבחינה עצמית?
4 קיימת סכנה. במרוצת הזמן, שירותנו לאלוהים עלול להפוך למנהג מחייב. משיחית אחת תיארה את המצב בזה הלשון: ”נהגתי לצאת לשירות, ללכת לאסיפות, ללמוד, להתפלל — אך עשיתי כל זאת באופן אוטומטי, תמיד בלי כל רגש”. כמובן, משרתי אלוהים ראויים לשבח על מאמציהם, אף שהם חשים ”מושלכים ארצה” או ”נדכאים” (קורינתים ב׳. ד׳:9; ז׳:6). בכל זאת, כאשר השגרה המשיחית קופאת על שמריה, עלינו, בלשון ציורית, להתבונן היטב במנוע. אפילו המכוניות הטובות ביותר זקוקות לאחזקה שוטפת; במקביל, נדרש מכל המשיחיים לערוך בחינה עצמית דרך קבע (קורינתים ב׳. י״ג:5). ייתכן שאחרים עדים למעשינו, אך אינם מסוגלים להבחין מהו המניע לפעלינו. לפיכך, על כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו את השאלה: ’מה מניע אותי לשרת את אלוהים?’
מכשולים למניע נאות
5. על־פי דברי ישוע, איזו מצווה היא הראשונה במעלה?
5 כשנשאל איזוהי המצווה הראשונה במעלה מבין אלו שניתנו לישראל, ציטט ישוע מצווה שלא התמקדה בחיצוניות אלא במניע פנימי: ”ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך” (מרקוס י״ב:28–30). בכך זיהה ישוע את הדבר שצריך להוות את הכוח המניע של שירותנו לאלוהים — אהבה.
6, 7. (א) בערמומיות סמויה, באיזו שיטה מתקיף השטן את חוג־המשפחה, ומדוע? (קורינתים ב׳. ב׳:11) (ב) כיצד החינוך מילדות עלול להשפיע על גישתנו כלפי סמכות אלוהית?
6 השטן רוצה לפגום ביכולתנו לטפח תכונה חיונית זו של אהבה. כדי להצליח בכך, שיטה אחת שבה הוא משתמש היא התקפה על חוג־המשפחה. מדוע? מאחר שבו מתגבש הרושם הראשוני והממושך ביותר שלנו בנוגע לאהבה. השטן מכיר היטב את העיקרון המקראי, שהנלמד בילדות מועיל גם בבגרות (משלי כ״ב:6). בערמומיות סמויה, הוא מנסה לסלף את המושג שיש לנו על האהבה בגיל רך. כ”אל העולם הזה”, השטן רואה שהוא משיג את מטרותיו, כאשר רבים גדלים בבית שאינו קן של אהבה אלא שדה־קרב של מרירות, כעס ועלבונות (קורינתים ב׳. ד׳:4; אפסים ד׳:31, 32; ו׳:4; קולוסים ג׳:21).
7 הספר המשפחה — כיצד להפכה למאושרת ציין, שהאופן שבו האב ממלא את תפקידו כהורה ”יכול להשפיע על גישתם של ילדיו כלפי סמכות בעתיד — סמכות אנושית ואלוהית כאחת”.a משיחי אחד שאביו המחמיר גידל אותו ביד קשה, מודה: ”עבורי, ציות ליהוה הנו דבר קל; האהבה כלפיו קשה לי הרבה יותר”. כמובן, הציות חיוני, משום שבעיני אלוהים ”שמוע מזבח טוב” (שמואל א׳. ט״ו:22). אך, מה עשוי לעזור לנו להתקדם ולא להסתפק רק בציות ליהוה אלא לטפח כלפיו אהבה, שתהווה הכוח המניע של עבודת־האלוהים שלנו?
”אהבת המשיח דוחקת בנו”
8, 9. כיצד על קורבן־הכופר של ישוע לעורר בנו אהבה ליהוה?
8 התמריץ הגדול ביותר לטיפוח אהבה לבבית כלפי יהוה הוא הערכה לקורבן־הכופר של ישוע המשיח. ”בזאת נגלתה אהבת האלוהים בנו, בעובדה שאלוהים שלח את בנו יחידו לעולם למען נחיה בזכותו” (יוחנן א׳. ד׳:9). כשאנו מבינים ומעריכים מעשה אוהב זה, בתגובה מעורר בנו הדבר אהבה. ”אנחנו אוהבים מפני שהוא [יהוה] אהב אותנו תחילה” (יוחנן א׳. ד׳:19).
9 ישוע קיבל ברצון את המשימה לשמש כמושיע האדם. ”בזאת הכרנו מה היא אהבה, בעובדה שהוא מסר את נפשו בעדנו” (יוחנן א׳. ג׳:16; יוחנן ט״ו:13). על אהבת ישוע הנובעת מתוך הקרבה־עצמית, לעורר בנו תגובת הוקרה. לדוגמה: נניח שהיית ניצל מטביעה. האם יכולת פשוט ללכת הביתה, להתנגב ולשכוח מכל העניין? מובן שלא! היית אסיר־תודה לאדם שהצילך. אחרי ככלות הכל, אתה חב לאיש את חייך. האם אתה חב ליהוה אלוהים ולישוע המשיח פחות מכך? ללא הכופר, כל אחד מאיתנו היה טובע כביכול בחטא ובמוות. במקום זאת, עקב פעולה אוהבת ונפלאה זו, יש לנו התקווה לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות (רומים ה׳:12, 18; פטרוס א׳. ב׳:24).
10. (א) כיצד נוכל לייחס לעצמנו את הכופר? (ב) באיזה אופן אהבת המשיח דוחקת בנו?
10 הרהר בכופר. יחֵס אותו לעצמך, כשם שעשה פאולוס: ”החיים שאני חי עכשיו בבשר, אני חי אותם באמונת בן־האלוהים אשר אהבני ומסר עצמו בעדי” (גלטים ב׳:20). הרהורים מעין אלה יציתו בלבך מניע כן, שהרי פאולוס כתב אל הקורינתים: ”אהבת המשיח דוחקת בנו... [שכן] בעד הכל הוא מת, כדי שאלה החיים לא יחיו עוד למען עצמם, אלא למען זה אשר מת וקם בעדם” (קורינתים ב׳. ה׳:14, 15). לפי תרגום גינצבורג אהבת המשיח ”חָזְקָה עלינו”, כלומר גוברת עלינו. כשאנו מהרהרים באהבת המשיח, היא דוחקת בנו, מרגשת אותנו עמוקות ואפילו גוברת עלינו. היא נוגעת ללבנו ומניעה אותנו לפעולה. תרגום פיליפס מנסח זאת כך: ”אהבת המשיח היא עצם המעיין שממנו נובעים מעשינו”. מניע מכל סוג אחר לא יניב בנו פרי תמידי, ועדות לכך היא דוגמת הפרושים.
”היזהרו משאור הפרושים”
11. תאר את גישת הפרושים כלפי מעשים דתיים.
11 הפרושים הפכו את עבודת־האלוהים לחסרת חיים. במקום להבליט את האהבה לאלוהים, הם הדגישו את המעשים כאמת־המידה לרוחניות. התעסקותם המוגזמת בכללים מפורטים גרמה להם להיראות כצדיקים כלפי חוץ, אך תוכם ”מלא עצמות מתים וכל טומאה” (מתי כ״ג:27).
12. לאחר שישוע ריפא את האיש, כיצד הוכיחו הפרושים את קשי לבם?
12 באחד המקרים, ברוב רחמיו ריפא ישוע איש שידו יבשה. מה מאושר היה ודאי האיש, שחווה על בשרו את הריפוי המיידי מן המחלה, שהסבה לו סבל גופני ונפשי רב! עם זאת, הפרושים לא היו שותפים לשמחתו. תחת זאת, הם נטפלו לפרטים הטכניים — ישוע הגיש את העזרה בשבת. שקועים ראשם ורובם בפרשנותם היבשה לתורה, החמיצו הפרושים לחלוטין את רוח־הדברים של התורה. אין פלא שישוע חש ”רוב עצב על קשי לבבם”! (מרקוס ג׳:1–5) יתרה מזו, הוא הזהיר את תלמידיו: ”היזהרו משאור הפרושים והצדוקים” (מתי ט״ז:6). מעשיהם וגישותיהם נחשפים במקרא לתועלתנו.
13. איזה לקח יכולים אנו ללמוד מדוגמת הפרושים?
13 דוגמת הפרושים מלמדת אותנו שעלינו לאמץ השקפה מאוזנת בנוגע למעשים. אמת, מעשים חיוניים, היות ש”אמונה בלא מעשים מתה היא” (יעקב ב׳:26). אולם, בני־אדם לא־מושלמים נוטים לשפוט את הזולת על־פי מעשיו ולא על־פי מהותו. לעתים, אנו שופטים גם את עצמנו באותו אופן. ייתכן שנשקע ראשנו ורובנו בהצגת מעשים, כאילו היו הם אמת־המידה היחידה לרוחניותנו. אנו עלולים לשכוח את החשיבות של בחינת מניעינו. (השווה קורינתים ב׳. ה׳:12.) אנו עלולים להפוך למדקדקים קפדניים אשר ”עוצרים את היתוש במסננת ובולעים את הגמל”, בצייתנו לחוק ככתבו וכלשונו, בעוד שאנו מחמיצים את המטרה שלשמה ניתן (מתי כ״ג:24).
14. מאיזו בחינה היו הפרושים ככוס או קערה טמאות?
14 הדבר שלא הבינו הפרושים הוא שאם אדם אוהב את יהוה באמת ובתמים, הרי שבאופן טבעי ינבעו מכך מעשים המשקפים מסירות לאלוהים. רוחניות גואה מן הפְּנים אל החוץ. ישוע הוקיע את הפרושים בחריפות על קו־המחשבה המוטעה שלהם בנושא, באומרו: ”אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי מטהרים אתם את הכוס ואת הקערה מבחוץ ותוכן מלא גזל ותאוותנות. פרוש עיוור, טהר תחילה את תוך הכוס כדי שתהיה טהורה גם מבחוץ” (מתי כ״ג:25, 26).
15. הזכר דוגמאות המראות שישוע רואה מעבר לחיצוניות.
15 חיצוניותם של כוס, קערה ואפילו בניין, מעידה אך מעט על טיבם. תלמידי ישוע נתמלאו יראת־כבוד למראה יופיו של בית־המקדש שבירושלים, שכונה בפי ישוע ”מערת פריצים”, עקב הדברים שהתרחשו בו (מרקוס י״א:17; י״ג:1). מה שהיה נכון לגבי המקדש נכון לגבי מיליונים הטוענים להיות משיחיים, כפי שמעיד עברה של הנצרות. ישוע אמר שישפוט כ”עושי רשע” כמה מאלה שעשו בשמו ”נפלאות” (מתי ז׳:22, 23). בניגוד גמור לכך, אמר בנוגע לאלמנה שתרמה למקדש סכום כסף כמעט זניח: ”האלמנה הענייה הזאת שמה יותר מכל אלה ששמו בתיבת האוצר... היא ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה, את כל מחייתה” (מרקוס י״ב:41–44). האם זהו חוסר עקביות בדין? כלל וכלל לא. בשני המקרים, שיקף ישוע את השקפתו של יהוה (יוחנן ח׳:16). הוא ראה את המניעים המסתתרים מאחורי המעשים ושפט בהתאם.
”כל איש לפי כשרונו”
16. מדוע אל לנו להשוות תמיד את פעילותנו עם זו של משיחי אחר?
16 אם מניעינו נכונים, אין לנו כל צורך לערוך השוואות ללא הרף. למשל, לא תצמח לנו תועלת רבה אם נתאמץ בתחרותיות להקדיש מספר שעות זהה לזה שמשיחי אחר מקדיש לשירות או להשתוות להישגיו בהכרזת הבשורה. ישוע אמר שעליך לאהוב את יהוה בכל לבבך, נפשך, שכלך ומאודך — לא באלה של הזולת. הכישרון, כושר העמידה והנסיבות משתנים מאדם לאדם. אם מצבך מאפשר לך, אהבתך תניע אותך להקדיש זמן רב לשירות — ייתכן שאף כמבשר בשירות מלא, כחלוץ. אולם, אם הנך נלחם במחלה, אפשר שאתה מקדיש לשירות זמן מועט מכפי שהיית חפץ. אל ייאוש. נאמנות לאלוהים אינה נמדדת בשעות. בהיות לך מניעים טהורים, תמצא סיבה לשמחה. פאולוס כתב: ”יבחן כל אחד את מעשיו ואז הסיבה לתהילתו תהיה בו עצמו בלי תלות בזולת” (גלטים ו׳:4).
17. ספר בקצרה ובמילים שלך את משל כיכרי הכסף.
17 חשוב על משל כיכרי הכסף של ישוע, המופיע במתי כ״ה:14–30. איש שעמד לצאת למסע קרא לעבדיו והפקיד בידם את הונו. ”לאחד נתן חמש כיכרי כסף, לאחר שתיים ולאחר אחת, לכל איש לפי כשרונו”. כששב האדון לערוך חשבון עם עבדיו, מה גילה? העבד שקיבל חמש כיכרים הרוויח חמש נוספות. כמו־כן, זה שקיבל שתי כיכרים הרוויח שתיים נוספות. העבד שקיבל כיכר אחת, הטמין אותה באדמה ולא עשה דבר להגדלת הון אדונו. כיצד העריך האדון את המצב?
18, 19. (א) מדוע לא השווה האדון את העבד שקיבל שתי כיכרי כסף עם העבד שקיבל חמש? (ב) מה מלמדנו משל כיכרי הכסף על שבחים ועל השוואות? (ג) מדוע העבד השלישי נשפט בחומרה?
18 ראשית, הבה נבחן את העבדים שקיבלו האחד חמש כיכרים והשני שתי כיכרים. האדון אמר לכל אחד מהעבדים הללו: ”יפה, עבד טוב ונאמן!” האם היה אומר זאת לעבד שהיו בידו חמש כיכרים, לו הרוויח רק שתיים? סביר להניח שלא! מאידך, הוא לא אמר לעבד שהרוויח שתי כיכרים: ’מדוע לא הרווחת חמש? ראה את הרווח הנאה אשר לו זכיתי מחברך העבד!’ לא, האדון הרחמן, המסמל את ישוע, לא ערך השוואות. הוא נתן את כיכרי הכסף ”לכל איש לפי כשרונו”, ולא ציפה מהם ליותר מכפי יכולתם. שני העבדים זכו לאותו שבח, מכיוון ששניהם עבדו את אדונם בכל נפשם. כולנו יכולים ללמוד מכך.
19 כמובן, העבד השלישי לא זכה לשבח. למעשה, הוא הושלך אל החושך החיצון. מאחר שקיבל רק כיכר אחת, לא ציפו ממנו להרוויח סכום זהה לזה של העבד שקיבל חמש כיכרים. אך, הוא אף לא ניסה! משפטו החמור היה כתוצאה מכך שלבו היה ”רע ועצל”, דבר שהסגיר חוסר אהבה כלפי האדון.
20. מהי השקפת יהוה לגבי מגבלותינו?
20 יהוה מצפה מכל אחד מאיתנו לאהוב אותו בכל מאודנו, אולם מה מלבב לדעת ”כי הוא ידע יִצרנו, זָכור כי עפר אנחנו”! (תהלים ק״ג:14) משלי כ״א:2 אומר שיהוה ”תֹכֵן [בוחן] לִבּוֹת” — לא נתונים. הוא מבין את כל המגבלות שאינן בשליטתנו, בין אם הן כלכליות, גופניות, רגשיות או אחרות (ישעיהו ס״ג:9). בד־בבד, הוא מצפה מאיתנו לנצל את המיטב מכל האמצעים, שאפשר שנמצאים ברשותנו. יהוה הנו מושלם, אך כשהוא פונה לעובדיו הלא־מושלמים, אין הוא דורש שלימות. אין הוא מגלה חוסר התחשבות בנסיבות במגעיו עימם, ואין לו ציפיות נטולות מציאות.
21. אם אהבה מניעה את שירותנו ליהוה, אילו תוצאות טובות תנבענה מכך?
21 הערך של אהבת יהוה בכל לבבנו, נפשנו, שכלנו ומאודנו, ”גדול מכל עולה וזבח” (מרקוס י״ב:33). אם האהבה היא המניעה אותנו, אזי נעשה כל שביכולתנו בשירות אלוהים. פטרוס כתב שאם התכונות האלוהיות, לרבות האהבה, ”יהיו בכם וירבו, לא יניח לכם להיות בטלים ובלתי פוריים במה שנוגע לידיעת אדוננו ישוע המשיח” (פטרוס ב׳. א׳:8).
[הערת שוליים]
a יצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים.
לשם חזרה
◻ מה צריך להיות הכוח המניע של שירותנו לאלוהים?
◻ כיצד אהבת המשיח דוחקת בנו לשרת את יהוה?
◻ מפני איזו התעסקות מוגזמת של הפרושים עלינו להיזהר?
◻ מדוע אין זה נבון להשוות כל העת את שירותנו עם זה של משיחי אחר?
[תמונות בעמוד 13]
הכישרון, כושר העמידה והנסיבות משתנים מאדם לאדם