נחמה ועידוד אבני־חן בעלות פיאות רבות
מרביתנו עברנו תקופות שבהן חשנו עלובים מאוד — לאו דווקא עקב דלות אמצעים, אלא משום שרוחנו נפלה. היינו אומללים, אפילו מדוכאים מאוד. אך, בעתים אלה אפשר שהיה בהישג־ידנו דבר יקר, שבכוחו להיטיב עימנו עד מאוד. ”אבן־חן” זו היא עידוד.
בכתבי־הקודש, מלה אחת ביוונית מתורגמת ל”עידוד” ול”נחמה”. משמעותן של שתי המילים היא להפיח אומץ, כוח או תקווה. אם כן, כאשר אנו חשים שרפו ידינו או שנפלה רוחנו, ללא ספק, נחמה ועידוד הם הדבר אשר לו אנו זקוקים בדיוק. היכן ניתן למוצאם?
המקרא מבטיחנו שיהוה הוא ”אלוהי כל נחמה” (קורינתים ב׳. א׳:3). הוא אף אומר שהוא ”אינו רחוק מכל אחד מאיתנו” (מעשי־השליחים י״ז:27). אם כן, נוכל להשיג נחמה ועידוד. הבה נבחן ארבעה תחומים כלליים שבאמצעותם יהוה מספק עידוד.
באמצעות קשר אישי עם אלוהים
מקור הנחמה הגדול מכל הוא קשר אישי עם יהוה אלוהים. עצם העובדה שקשר כזה אפשרי כלל, הינה מעודדת. אחרי ככלות הכל, לאיזה שליט עולם נוכל לטלפן והוא יגלה עניין אישי בבעיותינו? ליהוה עוצמה רבה לאין־ערוך בהשוואה לאנשים הללו. אולם, הוא עניו — ומוכן ומזומן להתייחס אל בני־אדם פשוטים ולא־מושלמים (תהלים י״ח:36). יהוה אף יזם את גילוי האהבה כלפינו. ביוחנן א׳. ד׳:10 נאמר: ”בזאת היא האהבה, לא שאנחנו אהבנו את אלוהים, אלא שהוא אהב אותנו ושלח את בנו להיות כפרה על חטאינו”. יתרה מזו, מתוך אהבה יהוה מושך אותנו אל בנו (יוחנן ו׳:44).
האם נענית לכך וביקשת נחמה בידידות עם אלוהים? (השווה יעקב ב׳:23.) למשל, אם יש לך חבר קרוב ויקר, האין זו הנאה עבורך לבלות עימו זמן ביחידות, לגולל לפניו בחופשיות את חששותיך ודאגותיך, את תקוותיך ושמחותיך? יהוה מזמינך לעשות כן עימו. אין הוא מציב גבול בנוגע לאורך השיחה עימו בתפילה — והוא אכן מקשיב (תהלים ס״ה:3; תסלוניקים א׳. ה׳:17). ישוע התפלל דרך־קבע ובלהט. למעשה, בטרם בחר את 12 תלמידיו, הוא הקדיש לילה שלם לתפילה (לוקס ו׳:12–16; עברים ה׳:7).
מדי פעם, כל אחד מאיתנו יכול למצוא זמן להיות ביחידות עם יהוה. די בישיבה שקטה ליד החלון או בהליכה שלווה כדי לספק לנו הזדמנות טובה לפתוח את סגור לבנו בפני יהוה בתפילה. עשיית הדבר יכולה להוות מקור של הקלה ונחמה כבירות. אם בשעה שאנו מהרהרים נגלה לעינינו היבט מסוים של בריאת יהוה — אולי רק פיסת שמים, כמה עצים או ציפורים — נוכל למצוא בהם תזכורות מנחמות לאהבת יהוה ולדאגתו כלפינו (רומים א׳:20).
באמצעות לימוד אישי של דבר־אלוהים
אולם, תכונותיו של יהוה נחשפות בפנינו במיוחד על־ידי לימוד אישי של המקרא. המקרא מראה שוב ושוב כי יהוה הוא ”אל רחום וחנון ארך־אפיים ורב־חסד” (שמות ל״ד:6; נחמיה ט׳:17; תהלים פ״ו:15). הרצון העז לנחם את משרתיו עלי־אדמות מהווה חלק מהותי של אישיותו של יהוה.
למשל, תן דעתך לדברי יהוה בישעיהו ס״ו:13: ”כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנוכי אנחמכם”. יהוה הועיד את האהבה של האם לילדיה להכיל גילויי הקרבה עצמית ונאמנות. אם ראית אי־פעם אֵם אוהבת המנחמת את ילדהּ שנפגע, הרי שיש לך מושג לְמה התכוון יהוה באומרו שינחם את משרתיו.
סיפורי מקרא רבים מראים את הנחמה הזו בפועל. כאשר המלכה הרעה איזבל איימה על הנביא אליהו במוות, אומץ־לבו נמוג והוא נמלט על נפשו. הוא היה כה מדוכא, עד כי הלך אל המדבר במסע בן יום שלם, ככל הנראה מבלי לקחת עימו כל אספקה של מזון או מים. בצער עמוק, אמר אליהו ליהוה שהוא מבקש את נפשו למות (מלכים א׳. י״ט:1–4). מה עשה יהוה כדי לנחם ולעודד את נביאו?
יהוה לא גער באליהו על שחש בודד, חסר־ערך ומפוחד. להיפך, הנביא שמע ”קול דממה דקה” (מלכים א׳. י״ט:12). אם תקרא במלכים א׳. פרק י״ט, תבחין כיצד יהוה ניחם את אליהו, הרגיע אותו ובנה את אמונתו. נחמה זו לא היתה שטחית. היא חדרה היישר ללבו המוטרד של אליהו ועודדה את הנביא להמשיך. (השווה ישעיהו מ׳:1, 2.) בתוך זמן קצר, הוא שב למלא את משימתו.
בדומה לכך, ישוע המשיח מנחם ומעודד את תלמידיו הנאמנים. למעשה, ישעיהו ניבא על המשיח: ”יהוה... שלחני לחבוש לנשברי לב, ... לנחם כל אבלים” (ישעיהו ס״א:1–3). בחייו עלי־אדמות, ישוע לא הותיר ולו צל של ספק שמילים אלה התייחסו אליו (לוקס ד׳:17–21). אם אתה זקוק לנחמה, הרהר ביחסיו העדינים והאוהבים של ישוע עם האנשים אשר היו פגועים ונזקקים. אכן, לימוד שקדני של המקרא מהווה מקור אדיר של נחמה ועידוד.
באמצעות הקהילה
בקהילה המשיחית, אבני־החן של הנחמה והעידוד נוצצות בפיאותיהן הרבות. השליח פאולוס זכה להשראה לכתוב: ”על כן עודדו זה את זה ובנו איש את אחיו” (תסלוניקים א׳. ה׳:11). כיצד יוכלו העידוד והנחמה להימצא באסיפות הקהילה?
ראשית, כמובן, אנו נוכחים באסיפות המשיחיות כדי להיות ”לימודי יהוה”, היינו כדי לקבל את ההדרכה לגביו ולגבי דרכיו (יוחנן ו׳:45). הדרכה זו נועדה לעודד ולנחם. במעשי־השליחים ט״ו:32, אנו קוראים: ”ויהודה וסילא... עודדו אותם במילים רבות וחיזקו אותם”.
האם קרה לך אי־פעם שהלכת לאסיפה משיחית כשאתה מדוכא וכששבת לביתך חשת טוב בהרבה? אולי דבר כלשהו שנאמר בנאום, בהערה או בתפילה נגע ללבך וסיפק את הנחמה והעידוד הנחוצים. לכן, אל תיעדר מן האסיפות המשיחיות (עברים י׳:24, 25).
התרועעות עם אחינו ואחיותינו בשירות־השדה ובהזדמנויות אחרות יכולה להשפיע עלינו באורח דומה. פעלים מסוימים בעברית כגון ”חגר” מכילים גם את המשמעות של ’קשר’, ’התחזק’ או ’אזר עוז’ — וכנראה הרעיון הוא שדברים נעשים חזקים יותר כשהם קשורים יחדיו. עיקרון זה נכון גם לגבי הקהילה. אנו מנוחמים, מעוּדדים, אכן מחוזקים על־ידי ההתרועעות בצוותא. ואנו מתקשרים יחדיו באהבה, הקשר החזק מכל (קולוסים ג׳:14).
לפעמים, הנאמנות של אחינו או אחיותינו הרוחניים היא אשר מעודדת אותנו (תסלוניקים א׳. ג׳:7, 8). פעמים אחרות, זוהי האהבה שהם מגלים (פילימון 7). כמו־כן, לעתים זוהי עצם העובדה שאנו פועלים יחדיו, שכם אחד, בשעה שאנו משוחחים עם הזולת על מלכות אלוהים. אם אתה חש רפיון־ידיים ואתה זקוק לעידוד בתחום שירות־השדה, מדוע לא תערוך סידורים להתלוות אל מבשר מלכות מבוגר או מנוסה יותר? קרוב לוודאי שאם תעשה כן תמצא נחמה רבה (קהלת ד׳:9–12; פיליפים א׳:27).
באמצעות ”העבד הנאמן והנבון”
מי מארגן את הצדדים המנחמים של עבודתנו את אלוהים? ישוע מינה כיתה שאותה יעד להיות ”העבד הנאמן והנבון” כדי לחלק ’אוכל רוחני בעתו’ (מתי כ״ד:45, דל׳). גוף זה של משיחיים משוחי־רוח פעל כבר במאה הראשונה לספירה. הגוף המנהל שהורכב מזקנים ושכן בירושלים, שלח אגרות הדרכה והכוונה לקהילות. מה היתה תוצאת הדבר? המקרא מתעד את תגובת הקהילות לאחת האגרות הללו: ”כשקראו האחים את האיגרת נתמלאו שמחה על העידוד” (מעשי־השליחים ט״ו:23–31).
בדומה לכך, בעתים קשות אלה, העבד הנאמן והנבון מחלק מזון רוחני המספק נחמה ועידוד רבים עבור משרתי יהוה. האם אתה ניזון מאוכל זה? הוא מוכן ונגיש בספרות המודפסת שכיתת העבד מעמידה לרשותנו בכל רחבי העולם. כתבי־העת המצפה ועורו! וכמו־כן הספרים, החוברות והעלונים שחברת המצפה מוציאה לאור, הביאו נחמה ללבם של אין־ספור קוראים.
משגיח נודד אחד כתב: ”מרבית האחים והאחיות רוצים לעשות את הטוב, אך תכופות הם נלחמים בתסכולים, בחששות ובתחושה שאין לאל ידם לעזור לעצמם. המאמרים בכתבי־העת שלנו עוזרים לרבים לשלוט מחדש בחייהם ולהשתלט על רגשותיהם. בזכות המאמרים, זקני־הקהילה יכולים גם להציע לאנשים יותר מאשר עידוד שטחי”.
נצל את הספרות שמספקת כיתת העבד הנאמן. כתבי־העת, הספרים ויתר הפרסומים שהם בעתם, יכולים לעזור לנו למצוא נחמה בזמנים קשים. מאידך, אם מעמדך מאפשר לך להציע עידוד לאדם מדוכא, השתמש במידע המקראי שבכתבי־עת אלה. המאמרים כתובים בדייקנות רבה, פעמים רבות לאחר שבועות ואף חודשים רבים של מחקר, לימוד ותפילה שקדניים. העצה מבוססת על המקרא, היא בדוקה ואמיתית. יש שמצאו כי קריאת מאמר אחד או שניים המתאימים למצב, יחד עם האדם המדוכדך, מועילה מאוד. הדבר עשוי להניב נחמה ועידוד רבים.
אם מצאת אבני־חן יקרות, האם תאגור אותן או שמא תשתף בנדיבות גם אחרים בחלק מעושרך? עשה לך מטרה להיות מקור נחמה ועידוד לאחיך ואחיותיך בקהילה. אם תבנה במקום להרוס, תשבח במקום למתוח ביקורת, תדבר ב”לשון לימודים” במקום ב”מדקרות חָרב”, אפשר שתוכל לשנות את חיי הזולת (ישעיהו נ׳:4; משלי י״ב:18). אכן, קרוב לוודאי שאתה עצמך תיחשב לאבן־חן — מקור של נחמה ועידוד אמיתיים!
[תיבה בעמוד 20]
נחמה לאלה הזקוקים לה
רבים העירו לגבי הדרך שבה מאמרים מסוימים מחוברות המצפה או עורו! העמיקו את הקשר האישי שלהם עם יהוה. אשה אחת אמרה: ”לאחר שקראתי את המאמר, חשתי שיהוה עם כל כוחו וגדולתו נמצא ממש עימי. חשתי שהוא ישות אמיתית”. מכתב אחר ציין: ”השינוי שהתחולל בלבנו ובשכלנו מבחינת השקפתנו על יהוה היה כה חד, עד כי השתנינו ללא היכר. היה זה כאילו מישהו ניקה את המשקפיים שלנו, ועתה אנו יכולים לראות את הדברים בבהירות רבה”.
אחדים כותבים כדי לספר כיצד כתבי־העת עזרו להם להתמודד עם בעיות או עם אתגרים מסוימים, ועל־ידי כך חיזקו את בטחונם בכך שיהוה מגלה עניין אישי בהם. אחת הקוראות ניסחה זאת כך: ”תודה רבה לכם על ששוב עזרתם לנו לראות עד כמה יהוה דואג למשרתיו ואוהב אותם”. אשה ביפן, אשר ילדהּ נפטר, אמרה בנוגע למאמרי העורו! בנושא זה: ”עומק רחמיו של אלוהים ממש ניגר מאותם עמודים, ואני בכיתי ובכיתי ובכיתי. הנחתי את המאמרים הללו במקום שבו אוכל לקרוא אותם מייד בכל פעם שאחוש אומללה ובודדה”. אשה אבלה אחרת כתבה: ”מאמרי המצפה והעורו! והחוברת כשאחד מיקיריך נפטר (אנג׳) הפיחו בי את הכוח אשר לו נזקקתי כדי להחזיק מעמד בעתות הצער שלי”.
כתבי־הקודש הם המקור העיקרי לנחמה (רומים ט״ו:4). חוברת המצפה דבקה במקרא כאסמכתה שלה, וכן גם חוברת העורו!, כתב־העת הנלווה אליה. משום כך, כתבי־עת אלה הוכיחו עצמם כמנחמים ומעודדים את קוראיהם.
[תמונה בעמוד 23]
אלוהי כל נחמה הוא גם שומע תפילה