שאלות של קוראים
מה היתה כוונת השליח פאולוס באומרו שהוא ’שוכח את אשר מאחריו ונחלץ קדימה אל מה שלפניו’? (פיליפים ג׳:13) היכול אדם לשכוח דבר במתכוון?
לא, במרבית המקרים איננו יכולים למחות דבר מזכרוננו בכוונה תחילה. עובדה היא שאנו שוכחים הרבה מן הדברים שהיינו מעוניינים לזכור וזוכרים דברים רבים שהיינו מעדיפים לשכוח. אם כן, מה היתה כוונת פאולוס בכותבו את המילים שבפיליפים ג׳:13? הֶקשר הכתוב יסייע לנו להבין.
בפיליפים פרק ג׳, פאולוס מתאר את הסיבות לכך שהוא ”יכול לבטוח... בבשר”. הוא מדבר על היותו מרקע יהודי ללא דופי ועל קנאותו לתורה — דברים שעשויים היו להקנות לו יתרונות רבים בעם־ישראל (פיליפים ג׳:4–6; מעשי־השליחים כ״ב:3–5). בכל זאת, הוא פנה עורף ליתרונות אלה, כאילו חשב אותם להפסד. מדוע? משום שהוא מצא דבר טוב יותר — ”היתרון לדעת את המשיח ישוע” (פיליפים ג׳:7, 8).
מטרתו העיקרית של פאולוס לא היתה לזכות למעמד בעולם זה, אלא ”לתחייה המוקדמת יותר מן המתים” (פיליפים ג׳:11, 12, ע״ח). לכן כתב: ”אני שוכח את אשר מאחרי ונחלץ קדימה אל מה שלפני. אני רץ אל המטרה כדי להשיג את הפרס שבקריאה־של־מעלה, קריאתו של אלוהים במשיח ישוע” (פיליפים ג׳:13, 14). כאשר פאולוס אמר שהוא ’שוכח את אשר מאחריו’, הוא לא התכוון שבדרך כלשהי הוא מוחה מזכרונו את הדברים ’אשר מאחריו’. מאחר שבדיוק מנה דברים אלה, מובן שהוא עדיין זוכר אותם. יתרה מזו, ביוונית, שפת המקור, הוא השתמש בצורת הפועל המעידה על פעולה ממושכת שטרם נשלמה. הוא אומר ”שוכח” כתהליך ולא ”שכח”.
המילה היוונית שתרגומה ”שוכח” (אֶפִּילַנְתָנוֹמַאי) מאפשרת הבדלי משמעויות דקים. משמעות אחת היא ”אינו מוטרד ממשהו” או ”מתעלם מ...”. לדברי Exegetical Dictionary of the New Testament (המילון הפרשני לברית החדשה [בעריכת הורסט בלז וגרהרד שניידר]), זו משמעות המילה ”שוכח” בפיליפים ג׳:13. פאולוס לא הרהר דרך־קבע בדברים שעליהם ויתר. הוא למד לייחס להם חשיבות מועטה. הם היו כ”פסולת” בהשוואה לתקווה השמימית (פיליפים ג׳:8).
כיצד ניתן לייחס את דברי פאולוס לימינו? ובכן, ייתכן שבדומה לפאולוס, משיחי הקריב רבות כדי לשרת את אלוהים. אפשר שוויתר על קריירה מכניסה למען השירות המלא. אולי הוא משתייך למשפחה עשירה שנישלה אותו מנכסיה על שום הסתייגותה מן האמת. הקרבות מעין אלה ראויות לשבח, אך אין הן דבר שיש להגות בו ללא הרף. משיחי ”שוכח” את ”אשר מאחריו”, כלומר מפסיק להטריד עצמו בעבר, לאור העתיד המזהיר הנכון לו (לוקס ט׳:62).
ניתן אולי להשתמש בעיקרון המסתתר מאחורי דברי פאולוס בדרך אחרת. מה באשר למשיחי שהתנהגותו היתה פסולה בטרם למד על אלוהים? (קולוסים ג׳:5–7) או נניח שלאחר שנעשה למשיחי, ביצע חטא חמור והקהילה הטילה עליו משמעת (קורינתים ב׳. ז׳:8–13; יעקב ה׳:15–20). ובכן, אם שינה את דרכיו וגילה חרטה כנה, הרי ש’רוּחץ’ (קורינתים א׳. ו׳:9–11). הנעשה הוא נחלת העבר. ייתכן שלעולם לא ישכח, פשוטו כמשמעו, את שעשה — למעשה, יהא זה נבון מצדו ללמוד מנסיונו כדי לא לשוב ולבצע חטא זה. בכל זאת, הוא ”שוכח” במובן שאינו מאשים את עצמו ללא הרף. (השווה ישעיהו ס״ה:17.) מאחר שנסלח לו על יסוד קורבן ישוע, הוא משתדל להניח לעברו.
בפיליפים ג׳:13, 14 פאולוס מתאר את עצמו כרץ במירוץ, ה”נחלץ קדימה” כדי להגיע אל המטרה. רץ אינו מביט לאחור אלא לפנים. בדומה לכך, מן הראוי שהמשיחי יביט אל ברכות העתיד ולא אל הדברים שהותיר מאחור. פאולוס אף אומר: ”אם באיזה עניין חושבים אתם אחרת, גם את זאת יגלה לכם אלוהים” (פיליפים ג׳:15). לפיכך, התפלל לאלוהים שיעזור לך לטפח השקפה זו. מלא את מוחך במחשבותיו של אלוהים המצויות במקרא (פיליפים ד׳:6–9). הרהר באהבתו של יהוה כלפיך ובברכות שאתה נהנה מהן בשל כך (יוחנן א׳. ד׳:9, 10, 17–19). אזי, באמצעות רוח־הקודש, יעזור לך יהוה לא להוגיע את מוחך בדברים שהותרת מאחור. תחת זאת, בדומה לפאולוס, הבט אל הטמון בחיק העתיד המזהיר (פיליפים ג׳:17).