כיצד עלינו להתפלל לאלוהים?
כאשר אחד התלמידים ביקש הדרכה בנושא התפילה, ישוע לא סירב לדון בכך. על־פי הכתוב בלוקס י״א:2–4, הוא השיב: ”כאשר אתם מתפללים אימרו: אבינו, יתקדש שמך, תבוא מלכותך. את לחם חוקנו תן לנו יום יום; וסלח לנו על חטאינו, כי גם אנחנו סולחים לכל החוטאים לנו; ואל תביאנו לידי ניסיון”. תפילה זו מוכרת וידועה בשם ”תפילת האדון”. יש בה מידע רב ביותר.
ראשית, המילה הראשונה מציינת למי עלינו להפנות את תפילותינו — לאבינו. שים לב, ישוע לא הותיר כל פתח להפניית התפילה לאדם, לצלם או ל”קדוש” כלשהם, אפילו לא אליו. אחרי ככלות הכל, אלוהים הצהיר: ”כבודי לאחר לא אתן, ותהילתי לפסילים” (ישעיהו מ״ב:8). לפיכך, כל תפילה המופנית למשהו או למישהו שאינם אבינו השמימי אינה נשמעת, ואין זה משנה עד כמה כן המאמין. במקרא, יהוה אלוהים לבדו נקרא ”שומע תפילה” (תהלים ס״ה:3).
יש העשויים לטעון ש”קדושים” פועלים אך ורק כמליצי־יושר בפני אלוהים. אך ישוע עצמו הורה: ”אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי. וכל מה שתבקשו בשמי אעשה, למען יכובד האב בבן” (יוחנן י״ד:6, 13). כך שלל ישוע את הרעיון שכל מי שנקרא קדוש יוכל לשמש מליץ־יושר. שים לב גם לדברי השליח פאולוס לגבי ישוע: ”המשיח ישוע אשר מת, ולא זו בלבד כי אם קם לתחייה, והוא נמצא לימין אלוהים ומפגיע בעדנו”. ”הוא גם יכול להושיע לנצח את הבאים לאלוהים דרכו, כי חי הוא תמיד כדי להפגיע בעדם” (רומים ח׳:34; עברים ז׳:25).
השם שמִן ההכרח לקדש
המילים שבהמשך תפילת ישוע היו: ”יתקדש שמך”. כיצד האדם יכול לקדש את שם אלוהים או לייחדו, אם אין הוא יודע אותו ואינו מבטא אותו? בתנ״ך, אלוהים מזדהה יותר מ־000,6 פעם בשמו האישי, יהוה.
הערת שוליים לשמות ו׳:3 בתרגום דואי הקתולי מציינת באשר לשם אלוהים: ”אחדים בני־זמננו ניסחו את השם יְהֹוָה... אך ההיגוי הנכון של שם [אלוהים], כפי שהוא מופיע בטקסט העברי, אינו ידוע כיום עקב אי הגייתו במשך תקופה ממושכת”. לכן, התרגום הקתולי בשם המקרא הירושלמי, המהדורה החדשה, משתמש בשם יַהְוֶה. הגם שיש חוקרים המעדיפים היגוי זה, ”יְהֹוָה” הוא הגייה סבירה ומקובלת של שם אלוהים בעברית. בשפות אחרות ההגייה של שם אלוהים שונה. העיקר הוא שאנו מזכירים את השם כדי לקדשו. האם דתך לימדה אותך להזכיר את שם יהוה בתפילה?
נושאים המתאימים לתפילה
לאחר מכן, ישוע לימד את תלמידיו להתפלל: ”תבוא מלכותך”. ספר־הבשורה של מתי מוסיף את המילים: ”ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ” (מתי ו׳:10). מלכות אלוהים היא ממשלה בידי ישוע המשיח (ישעיהו ט׳:5, 6). על־פי נבואת המקרא, בקרוב היא תסיר את כל ממשלות האנוש ותביא תקופה של שלום כל־עולמי (תהלים ע״ב:1–7; דניאל ב׳:44; ההתגלות כ״א:3–5). לפיכך, ביאת המלכות היא נושא חוזר ונשנה בתפילותיהם של משיחיים אמיתיים. האם דתך לימדה אותך לעשות כן?
מעניין שישוע גם הראה כי תפילותינו עשויות לכלול נושאים אישיים המטרידים אותנו. הוא אמר: ”את לחם חוקנו תן לנו יום יום; וסלח לנו על חטאינו, כי גם אנחנו סולחים לכל החוטאים לנו; ואל תביאנו לידי ניסיון” (לוקס י״א:3, 4). דברי ישוע מרמזים שאנו יכולים לבקש שרצון אלוהים ייעשה בענייני דיומא ולפנות לאלוהים בקשר לכל דבר המדאיג אותנו או המפריע את שלוות־נפשנו. תחינות קבועות לאלוהים בדרך זו עוזרות לנו להכיר בעובדה שאנו תלויים בו. כך אנו מודעים יותר להשפעתו על חיינו. בקשה יומיומית מאלוהים שיסלח לנו על חטאינו מועילה אף היא. באמצעותה אנו נעשים מודעים יותר לחולשותינו — וסובלניים יותר כלפי חסרונות הזולת. הפצרתו של ישוע שנתפלל לא לבוא לידי ניסיון הולמת אף היא, במיוחד עקב הידרדרות ערכי המוסר בעולמנו. בתואם עם תפילה זו, נקפיד להימנע מנסיבות וממצבים העלולים להובילנו לידי חטא.
אם כן, אין כל ספק שתפילת האדון מגלה לנו רבות על תפילות הנושאות חן בעיני אלוהים. אך האם ישוע התכוון שנדקלם תפילה זו כמות שהיא דרך קבע?
עצה נוספת בנושא התפילה
ישוע נתן הוראות נוספות בנושא התפילה. במתי ו׳:5, 6, אנו קוראים: ”כאשר אתם מתפללים אל תהיו כצבועים, האוהבים להתפלל בעומדם בבתי כנסת ובפינות של רחובות למען יֵראו לבני אדם... ואתה כאשר תתפלל היכנס לחדרך, סגור את הדלת בעדך והתפלל לאביך אשר בסתר, ואביך הרואה במסתרים יגמול לך”. אנו למדים ממילים אלה שאין להתפלל במופגן ובראוותנות כדי להרשים מישהו. האם אתה שופך את לבך לפני יהוה ביחידות, כפי שהמקרא מעודד? (תהלים ס״ב:9).
ישוע הזהיר: ”כאשר אתם מתפללים הימנעו מלגבב מילים כגויים, החושבים שברוב דיבורם יישמעו” (מתי ו׳:7). אין ספק שישוע לא ראה בעין יפה תפילות שנלמדו בעל־פה — כל שכן קריאתן של תפילות מספר כלשהו. דבריו גם שוללים את השימוש במחרוזת תפילה.
ספר תפילות קתולי מודה: ”תפילתנו הטובה ביותר עשויה להיות מחשבותינו הספונטניות, בפנותנו אל אלוהים בהודיה או בשעת צורך, בעתות צער או במהלך עבודתנו אותו באופן סדיר מדי יום”. תפילות ישוע לא נלמדו בעל־פה אלא היו תפילות ספונטניות. למשל, אנו קוראים את תפילת ישוע המופיעה ביוחנן פרק י״ז. היא עולה בקנה אחד עם התפילה לדוגמה, ומדגישה את רצון ישוע לראות בקידוש שם יהוה. תפילת ישוע היתה ספונטנית, כנה ומעומק הלב.
תפילות שאלוהים שומע
אם למדת לשנן תפילות, להתפלל ל”קדושים” או לצלמים ולהשתמש בחפצים דתיים, כגון מחרוזת תפילה, אפשר שתפילה בדרך שהתווה ישוע תרתיע אותך בתחילה. אולם, המפתח הוא ללמוד לדעת את אלוהים — את שמו, את מטרותיו ואת אישיותו. תוכל לעשות כן באמצעות לימוד יסודי של המקרא (יוחנן י״ז:3). עדי־יהוה מוכנים ומעוניינים לעזור לך בכך. הם כבר עזרו למיליונים ברחבי העולם ’לטעום ולראות כי טוב יהוה’! (תהלים ל״ד:9) ככל שתוסיף ללמוד על אלוהים, כך יניעך הדבר להללו בתפילה. וככל שתוסיף לקרוב ליהוה בתפילה מתוך יראה, כך יתהדק הקשר שלך עימו.
לפיכך, כל עובדי־אלוהים האמיתיים זוכים לעידוד, ”התמידו להתפלל” (תסלוניקים א׳. ה׳:17). ודא שתפילותיך עולות בקנה אחד עם המקרא, לרבות הדרכותיו של ישוע המשיח. כך תוכל להיות בטוח שתפילותיך נושאות חן בעיני אלוהים.
[תמונה בעמוד 7]
ככל שנוסיף ללמוד על יהוה, כך יניענו הדבר להתפלל אליו מעומק הלב