מייכְּל פרדֵי מדען ואיש אמונה

‏”‏אבי החשמל”‏.‏ ”‏גדול המדענים הניסיוניים”‏.‏ אלה הם שני תיאורים של מייכל פרדי,‏ שנולד באנגליה ב־1791,‏ ושתגליתו,‏ ההשראה האלקטרומגנטית,‏ הובילה להתפתחות המנועים החשמליים ולייצור החשמל.‏

פרדי הִרצה בהרחבה על כימיה ופיסיקה במכון המלכותי שבלונדון.‏ הרצאותיו,‏ אשר נועדו להפוך את המדע לעממי,‏ עזרו לצעירים להבין תפיסות מסובכות.‏ הוא זכה לשבח מאוניברסיטאות רבות.‏ ואולם,‏ ברח מאור הזרקורים.‏ הוא היה דתי מעומק־לבו,‏ ומאושר מאוד בפרטיותו בדירתו בת שלושת החדרים ובחברת משפחתו ועמיתיו לאמונה.‏ פרדי השתייך למה שתיאר כ”‏כת נוצרית קטנה שהיתה לבוז,‏ הידועה בשם.‏.‏.‏ הסנדמנים”‏.‏ מי היו הם?‏ במה האמינו?‏ וכיצד השפיע הדבר על פרדי?‏

הסנדמנים

‏”‏הקשר הראשוני בין משפחתו של פרדי ובין כנסיית הסנדמנים נוצר על־ידי סָבָיו של פרדי”‏,‏ מציין ג׳פרי קנטר,‏ מחבר הספר Michael Faraday: Sandemanian and Scientist (‏מייכל פרדי:‏ סנדמני ומדען)‏.‏ הם התרועעו עם הנוהים אחר כומר נודד ומורד במוסכמות,‏ אשר עמיתיו דגלו באמונת הסנדמנים.‏

רוברט סנדמן (‏1718–1771)‏ היה סטודנט באוניברסיטת אדינבורו,‏ ולמד מתמטיקה,‏ יוונית ושפות אחרות,‏ עד אשר יום אחד הקשיב לדרשת כומר פרסביטֶרי לשעבר,‏ ג׳ון גלס.‏ הדברים ששמע גרמו לו לעזוב את לימודיו באוניברסיטה,‏ לשוב לפֶּרְת,‏ ולהצטרף לגלס ולרעיו.‏

בשנות ה־20 של המאה ה־18,‏ ג׳ון גלס החל להטיל ספק בכמה מעיקרי־האמונה של כנסיית סקוטלנד.‏ מחקר שערך בדבר־אלוהים הוביל אותו למסקנה שעם־ישראל המקראי סימל עם רוחני שאזרחיו הם בני לאומים שונים.‏ הוא לא מצא בשום מקום הצדקה לקיומה של כנסייה נפרדת לכל אומה.‏

כשדעתו כבר אינה נוחה מכנסייתו ששכנה בטילינג,‏ מחוץ לדנדי שבסקוטלנד,‏ פרש גלס מכנסיית סקוטלנד וארגן אסיפות משלו.‏ כמאה אנשים הצטרפו אליו,‏ ומלכתחילה חשו צורך לשמור על אחדות בשורותיהם.‏ הם החליטו למלא אחר הדרכותיו של המשיח,‏ הכתובות במתי פרק י״ח,‏ פסוקים 15 עד 17‏,‏ וליישב את כל חילוקי־הדעות שיתעוררו ביניהם.‏ מאוחר יותר,‏ הם ערכו אסיפות שבועיות,‏ ובהן עמיתים לאמונה התאספו לשם תפילה ועידוד.‏

כאשר מספר גדול למדי של אנשים החלו לנכוח באסיפות של הקבוצות השונות,‏ היה צורך באנשים אחראיים כדי להשגיח על עבודת־האלוהים שלהם.‏ אך מי היה כשיר לכך?‏ ג׳ון גלס ורעיו הקדישו תשומת־לב מיוחדת לדברים שכתב השליח פאולוס בנושא (‏טימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏1–7;‏ טיטוס א׳:‏5–9‏)‏.‏ הם לא מצאו במקרא רמז כלשהו לצורך בהשכלה אוניברסיטאית או בהבנת השפות עברית ויוונית.‏ לכן,‏ בעקבות הרהורים ותפילות באשר לקווים־המנחים שבכתבי־הקודש,‏ הם מינו גברים כשירים לזקני־קהילה.‏ נאמני כנסיית סקוטלנד ראו בכך ”‏כמעט חילול השם”‏,‏ שאנשים חסרי השכלה ”‏שגדלו על ברכי האריגה,‏ התפירה או החרישה”‏ יעמידו פנים שהם מבינים את המקרא ויבשרו את הבשורה שבו.‏ בשנת 1733,‏ כאשר גלס ועמיתיו לאמונה בנו לעצמם אולם אסיפות בעיר פרת,‏ הכמורה המקומית ניסתה להפעיל לחץ על הרשויות לסלקם מן העיר.‏ הדבר לא עלה בידה,‏ והתנועה גדלה.‏

רוברט סנדמן נשא לאשה את בתו הבכורה של גלס,‏ ובגיל 26 נתמנה לזקן בקהילת הגלסים שבפרת.‏ אחריותו כזקן־קהילה היתה כה כבדה,‏ עד כי החליט להקדיש את כל זמנו למלאכת הרעייה.‏ מאוחר יותר,‏ לאחר מות אשתו,‏ רוברט ”‏הסכים בשמחה לשרת את האדון היכן שתישאהו הרוח”‏,‏ מציין תיאור ביוגרפי.‏

התפשטות הסנדמניזם

סנדמן הרחיב בהתלהבות את שירותו מסקוטלנד אל אנגליה,‏ ויסד קבוצות חדשות של עמיתים לאמונה.‏ אותה עת,‏ פרצה מחלוקת בקרב הקלוויניסטים האנגלים.‏ חלקם האמינו כי ישועתם נקבעה בגזירה קדומה.‏ מאידך,‏ סנדמן צידד באלה שסברו כי האמונה מהווה תנאי מוקדם לישועה.‏ כדי לבסס השקפה זו,‏ הוא הוציא לאור ספר שזכה לארבע הדפסות חוזרות ואף הופיע בשתי מהדורות אמריקניות.‏ לדברי ג׳פרי קנטר,‏ פרסום ספר זה היה ”‏המאורע החשוב ביותר שהעלה את הכת [‏הסנדמנית]‏ מעל להתחלתה הסקוטית הצנועה והמצומצמת”‏.‏

בשנת 1764,‏ סנדמן וזקני־קהילה גלסים אחרים שהתלוו אליו ביקרו באמריקה,‏ ביקור שעורר הרבה מחלוקות והתנגדות.‏ למרות זאת,‏ כתוצאה מביקור זה נוסדה קבוצת משיחיים בעלי דעות דומות בדָנבֶּרי שבקונטיקט.‏a שם,‏ בשנת 1771,‏ נפטר סנדמן.‏

אמונתו הדתית של פרדי

מייכל הצעיר ספג את עיקרי־האמונה הסנדמניים מהוריו.‏ הוא למד כי הסנדמנים הקפידו להיבדל מאלה שלא מילאו אחר ההוראה המקראית.‏ למשל,‏ הם סירבו להשתתף בטקס הנישואין הדתי האנגליקני,‏ והעדיפו להגביל את טקסי הנישואין שלהם למה שנדרש על־פי החוק.‏

כניעה לממשלות ובד־בבד שמירה על ניטרליות פוליטית,‏ אפיינו את הסנדמנים.‏ אף שהם היו אנשים מכובדים בחברה,‏ רק לעתים נדירות כיהנו במשרות ציבוריות.‏ אך במקרים המועטים שבהם כיהנו במשרות אלה,‏ נמנעו מלצדד במפלגה פוליטית כלשהי.‏ עמדה זו של היבדלות,‏ המיטה עליהם חרפה.‏ (‏השווה יוחנן י״ז:‏14‏.‏)‏ הסנדמנים גרסו כי מלכות אלוהים השמימית היא הסידור המושלם,‏ הממשלה המושלמת.‏ הפוליטיקה נחשבה אצלם ל”‏משחק חסר חשיבות,‏ שפל ולא־מוסרי”‏,‏ מציין קנטר.‏

הגם שנבדלו מן האחרים,‏ הם לא אימצו לעצמם גישות צדקניות.‏ הם הכריזו:‏ ”‏אנו פוסקים שמן ההכרח להימנע לחלוטין מרוח הפרושים הקדומים וממעשיהם,‏ מקביעת חטאים רבים או חובות רבות מאלה המופיעים במקרא;‏ ומהפרת מצוות אלוהים על־ידי מסורות אנוש או השתמטויות על סמך ההיגיון”‏.‏

הם אימצו לעצמם את המנהג המקראי לנדות כל חבר שהפך לשיכור,‏ חומס,‏ זונה או שביצע חטאים חמורים אחרים.‏ אם החוטאים גילו חרטה אמיתית,‏ הם ניסו להשיבם לחיק הקהילה.‏ וָלא,‏ נהגו על־פי הצו המקראי ’‏לבער את הרע מקרבם’‏ (‏קורינתים א׳.‏ ה׳:‏5,‏ 11,‏ 13‏)‏.‏

הסנדמנים צייתו לצו המקראי להימנע מן הדם (‏מעשי־השליחים ט״ו:‏29‏)‏.‏ ג׳ון גלס טען כי על משרתי אלוהים מוטלת החובה לציית לצו להימנע מן הדם,‏ ממש כשם שאלוהים אסר על בני־האדם הראשונים לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע (‏בראשית ב׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ אי־ציות לצו בנושא הדם אינו אלא דחיית השימוש ההולם בדם המשיח,‏ שהוא כפרת החטאים.‏ גלס הסיק:‏ ”‏איסור אכילת הדם היה ועודנו בעל החשיבות העליונה”‏.‏

טיעוני הסנדמנים,‏ המבוססים על כתבי־הקודש,‏ עזרו להם להימנע ממלכודות רבות.‏ למשל,‏ בנושא הבידור,‏ הם ראו בהדרכות המשיח קווים־מנחים.‏ ”‏איננו מעזים לחוקק חוקים שהמשיח לא חוקק”‏,‏ אמרו,‏ ”‏וגם לא לבטל הוראות שהוא נתן לנו.‏ לפיכך,‏ איננו יכולים לקבוע ששעשוע,‏ פומבי או פרטי,‏ הנו אסור;‏ אנו מחשיבים כל בידור כמותר,‏ כל עוד אינו קשור ישירות לנסיבות של חטא”‏.‏

אף שכך הסנדמנים אימצו לעצמם השקפות המבוססות בדייקנות על המקרא,‏ הם לא הבינו את חשיבותה של עצם הפעילות שאפיינה את המשיחיים האמיתיים,‏ היינו שעל הכל לבשר את הבשורה הטובה של המלכות לאחרים (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏ ברם,‏ אסיפותיהם היו פתוחות לציבור הרחב,‏ והם השתדלו להשיב לכל שואל על התקווה שבלבבם (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏15‏)‏.‏

כיצד מתכונת אמונה זו השפיעה על המדען מייכל פרדי?‏

פרדי הסנדמני

אף שהיה מכובד,‏ נשוא־פנים,‏ וזכה להוקרה רבה על שום תגליותיו הראויות לציון,‏ מייכל פרדי חי חיים פשוטים.‏ כשאנשים בעלי־שם נפטרו,‏ ואנשי־ציבור היו אמורים לנכוח בהלוויותיהם,‏ בלטה היעדרותו של פרדי,‏ שהדיר משם את רגליו משום שמצפונו לא התיר לו לנכוח ולהיות מעורב בטקס דתי של הכנסייה האנגליקנית.‏

כמדען,‏ פרדי דבק בדברים שיכול היה להוכיחם כעובדות.‏ לכן,‏ נמנע מהתרועעות הדוקה עם מלומדים,‏ אשר קידמו את הנחותיהם האישיות ונקטו עמדה בעניינים שנויים במחלוקת.‏ כשם שאמר פעם לקהל־מאזיניו,‏ ’‏עובדה יסודית לעולם לא תכזיב אותנו,‏ הוכחתה תמיד אמיתית’‏.‏ הוא תיאר את המדע כנשען על ’‏עובדות שנבחנו בקפידה’‏.‏ בסיכום לדברי ההקדמה שלו בנושא כוחות הטבע הבסיסיים,‏ פרדי עודד את הקהל להרהר ”‏בזה אשר עיצב אותם”‏.‏ אזי ציטט את דברי השליח המשיחי פאולוס:‏ ”‏הלא עצמותו הנעלמת,‏ היא כוחו הנצחי ואלוהותו,‏ נראית בבירור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו”‏ (‏רומים א׳:‏20‏)‏.‏

הדבר שכה הבדיל בין פרדי ובין מדענים רבים אחרים היה רצונו העז ללמוד מהספר שנכתב בהשראת אלוהים,‏ בד־בבד עם רצונו ללמוד מספר הטבע.‏ ”‏באמצעות הסנדמניזם’‏,‏ פרדי גילה את הדרך לנהל אורח־חיים של ציות לחוקי המוסר של אלוהים,‏ כשלנגד עיניו ההבטחה לחיי־נצח”‏,‏ ציין קנטר.‏ ”‏על־ידי המדע הוא בא במגע הדוק עם חוקי הפיסיקה,‏ שבאמצעותם בחר אלוהים לשלוט ביקום”‏.‏ פרדי האמין ש”‏המדע אינו מסוגל לערער את סמכותו המוחלטת של המקרא.‏ אדרבה,‏ אם מיישמים את המקרא בדרך משיחית באמת,‏ הוא יכול לשפוך אור על ספרו האחר של אלוהים”‏.‏

פרדי דחה בענווה אותות כבוד רבים שרצו האחרים להרעיף עליו.‏ הוא הביע בעקביות חוסר עניין בתואר האבירות.‏ הוא רצה להישאר ’‏פשוט מר פרדי’‏.‏ הוא הקדיש זמן רב לפעילויותיו כזקן־קהילה,‏ לרבות נסיעות קבועות מהבירה אל כפר קטן במחוז נורפוק כדי לדאוג לקבוצה קטנה של עמיתים לאמונה שהתגוררו שם.‏

מייכל פרדי מת ב־25 באוגוסט 1867,‏ ונקבר בבית־הקברות הייגייט שבצפון לונדון.‏ הביוגרף ג׳ון תומס אומר כי פרדי ”‏הנחיל לדורות הבאים קובץ הישגים מדעיים טהורים העולה על כל מדען ופיסיקאי אחר,‏ והתוצאות המעשיות של תגליותיו השפיעו השפעה עזה על אופי החיים הנאורים”‏.‏ שרה,‏ אלמנתו של פרדי,‏ כתבה:‏ ”‏אני יכולה להצביע רק על הברית החדשה כעל המדריך וספר החוקים שלו;‏ משום שהיא נחשבה בעיניו לדבר־אלוהים.‏.‏.‏ המחייב את המשיחיים כאז,‏ בעת היכתבה,‏ כן גם היום”‏ — עדות מרשימה על המדען הדגול שחי במסירות על־פי אמונתו.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 29]‏

כמרצה במכון המלכותי של בריטניה,‏ מייכל פרדי הפך את המדע לעממי בדרך שאפילו צעירים יוכלו להבינו.‏ עצותיו לרעיו המרצים הכילו הצעות מעשיות,‏ שמשיחיים בני־זמננו המלמדים בפומבי ייטיבו לעשות אם יבחנו אותן.‏

◻ ”‏הדיבור אינו צריך להיות מהיר וחפוז,‏ וכתוצאה מכך בלתי מובן,‏ אלא איטי ושקול”‏.‏

◻ על הנואם להשתדל לעורר עניין בקהל ”‏בתחילת ההרצאה וכן על־ידי סדרת מעברים הדרגתיים קלים ביותר,‏ בלתי מורגשים על־ידי הקהל,‏ וכך לשמור על עניין ער כל עוד הנושא דורש זאת”‏.‏

◻ ”‏מרצה משפיל את כבודו העצמי אם הוא יורד לרמה כה נמוכה ומשתמש בתחבולות כדי לזכות למחיאות כפיים ולשבחים”‏.‏

◻ באשר לשימוש בראשי־פרקים:‏ ”‏אני תמיד מחויב.‏.‏.‏ לנסח תוכנית [‏של הנושא]‏ על דף ולנסות להיזכר בחלקים החסרים על־ידי קשר אסוציאטיבי או בדרך אחרת.‏.‏.‏ יש לי שורת כותרות עיקריות וכותרות משנה לפי הסדר,‏ ומהן אני מפַתח את הנושא”‏.‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 26]‏

שתי התמונות:‏ By courtesy of the Royal Institution