אפפרודיטוס שליח הפיליפים — המצפה

אפפרודיטוס שליח הפיליפים

‏”‏קבלוהו באדון במלוא שמחה והוקירו אנשים כאלה”‏,‏ כתב פאולוס אל הפיליפים.‏ אין ספק שהיינו מאושרים לו משגיח משיחי היה מדבר בשבחנו במילים כה יפות (‏פיליפים ב׳:‏29‏)‏.‏ אך על מי דיבר פאולוס?‏ ובזכות אילו מעשים היה איש זה ראוי לתשבחות כה לבביות?‏

התשובה לשאלה הראשונה היא אֶפַּפְרודיטוֹס.‏ כדי להשיב על השאלה השנייה,‏ הבה נבחן את הנסיבות שהניעו את פאולוס לכתוב דברים אלה.‏

בערך בשנת 58 לספירה,‏ נודע לפיליפים שפאולוס נגרר אל מחוץ לבית־המקדש,‏ הוכה בידי אספסוף אכזרי בירושלים,‏ נאסר על־ידי השלטונות,‏ ולאחר שנעצר ללא משפט סופי,‏ הועבר לרומא כבול בשלשלאות (‏מעשי־השליחים כ״א:‏27–33;‏ כ״ד:‏27;‏ כ״ז:‏1‏)‏.‏ הפיליפים דאגו לשלומו,‏ וכמובן שאלו את עצמם מה הם יכולים לעשות למענו.‏ הם היו דלי־אמצעים ורחוקים מאוד מפאולוס,‏ לכן העזרה שיכלו להגיש לו היתה מוגבלת.‏ אך הרגש החם שהניע את הפיליפים לתמוך בשירותו של פאולוס בעבר,‏ לא חדל לפעם בקרבם;‏ ואף פיעם בהם ביתר שאת,‏ בשל היותו נתון בקשיים (‏קורינתים ב׳.‏ ח׳:‏1–4;‏ פיליפים ד׳:‏16‏)‏.‏

הפיליפים שקלו ללא ספק את האפשרות שאחד מהם יבקר אצל פאולוס ויביא את מתנתם,‏ וכן יסייע לו אם יזדקק לדבר־מה.‏ אך מסע זה היה ארוך ומייגע,‏ והגשת עזרה לפאולוס עלולה להיות מסוכנת!‏ יואכים גנילקה מציין:‏ ”‏נדרש אומץ כדי לבקר אסיר,‏ ואף יותר מכך,‏ אם מדובר באסיר שהגדרת ’‏פשעו’‏ מעורפלת”‏.‏ הסופר בריאן רפסקי אומר:‏ ”‏נוספה לכך הסכנה שפשוט יסיקו כי למבקר קשר הדוק עם האסיר או שהוא אוהד את דעותיו.‏.‏.‏ פליטת־פה או פעולה אקראית,‏ לא זו בלבד שהיו עלולות להביא את קצו של האסיר אלא גם של מבקרו”‏.‏ את מי יכלו הפיליפים לשלוח?‏

אנו בהחלט יכולים לתאר לעצמנו שמסע מעין זה יכול היה לעורר דאגה וחוסר ודאות,‏ אך אפפרודיטוס (‏להבדיל מאפפרס שמקהילת קולוסה)‏ היה מוכן לבצע משימה קשה זו.‏ אם נשפוט על־פי שמו,‏ המכיל את שמה של אפרודיטה,‏ ייתכן שהוא נוכרי שקיבל את המשיחיות — בן להורים שעבדו את אלת האהבה והפריון של היוונים.‏ כאשר כתב פאולוס אל הפיליפים כדי להודות להם על נדיבותם,‏ בצדק יכול היה לתאר את אפפרודיטוס כ”‏שליחכם המשרת במילוי מחסורי”‏ (‏פיליפים ב׳:‏25‏)‏.‏

מן הדברים המוזכרים במקרא לגבי אפפרודיטוס,‏ אנו יכולים להבין שחרף נכונותו הראויה לשבח לשמש כמשרתו של פאולוס ושל קהילתו,‏ גם לאפפרודיטוס היו בעיות דומות לאלה שבהן אנו עלולים להיתקל כיום.‏ הבה נבחן את דוגמתו.‏

‏”‏משרת במילוי מחסורי”‏

איננו יודעים את הפרטים,‏ אך סביר להניח שאפפרודיטוס הגיע לרומא יגע ממסעו.‏ הוא בוודאי עבר דרך הויאה אגנטיאה,‏ דרך רומית שחצתה את מקדוניה.‏ ייתכן שחצה את הים האדריאטי לכיוון ה”‏עקב”‏ של חצי האי האיטלקי,‏ ואז הצפּין בדרך אַפּיָה לכיוון רומא.‏ מסע מפרך זה (‏200,‏1 קילומטר לכל כיוון)‏ ארך בוודאי יותר מחודש.‏ (‏ראה מסגרת בעמוד 29.‏)‏

באיזו רוח יצא אפפרודיטוס לדרכו?‏ הוא נשלח כדי לעשות ’‏שירות למענו’‏,‏ לאיטורגיה,‏ למען פאולוס (‏פיליפים ב׳:‏30‏)‏.‏ מילה יוונית זו התייחסה בתחילה לעבודת שירות שאזרח התנדב לבצע למען המדינה.‏ מאוחר יותר,‏ משמעות המילה השתנתה לסוג של שירות חובה שהמדינה הטילה על אזרחים הכשירים במיוחד לבצעו.‏ באשר לשימוש במילה זו בכתבי־הקודש המשיחיים,‏ אומר אחד החוקרים:‏ ”‏המשיחי הוא אדם העובד למען אלוהים ואדם,‏ ראשית משום שהוא חפץ בכך בכל לבו,‏ ושנית משום שהאהבה למשיח מניעה ומחייבת אותו”‏.‏ אכן,‏ איזו רוח נפלאה גילה אפפרודיטוס!‏

‏’‏הוא סיכן את נפשו’‏

בהזכירו מילה השאולה משפת ההימורים,‏ פאולוס אמר כי אפפרודיטוס ’‏סיכן [‏פָּרָבּוֹלֶאוּסָמֶנוֹס‏]‏ את נפשו’‏,‏ או מילולית ”‏הימר”‏ על חייו למען שירות המשיח (‏פיליפים ב׳:‏30‏)‏.‏ אל לנו לחשוב שאפפרודיטוס נהג בסכלות;‏ אלא שמילוי שירותו המקודש היה כרוך בסכנה מסוימת.‏ האם ניסה אולי לצאת למשימת הסיוע שלו בעונה הקשה של השנה?‏ האם המשיך לנסות להשלים את מסעו לאחר שנפל למשכב בדרך?‏ בכל מקרה,‏ אפפרודיטוס ”‏חלה ונטה למות”‏.‏ אולי היה בכוונתו להישאר עם פאולוס ולשרתו,‏ ולכן ככל הנראה רצה השליח להסביר את שובו המוקדם מן הצפוי (‏פיליפים ב׳:‏27‏)‏.‏

בכל זאת,‏ אפפרודיטוס היה איש אמיץ שהיה מוכן לסכן את עצמו באופן בלתי־אנוכיי כדי לסייע לנזקקים.‏

אנו עשויים לתמוה,‏ ’‏באיזו מידה אני הייתי מוכן להתאמץ כדי לעזור לאחיי הרוחניים השרויים בנסיבות קשות?‏’‏ גילוי רוח של נכונות זו אינו נתון לבחירתם של המשיחיים.‏ ישוע אמר:‏ ‏”‏מצווה חדשה אני נותן לכם:‏ אהבו זה את זה;‏ כמו שאהבתי אתכם כך גם אתם אהבו זה את זה”‏ (‏יוחנן י״ג:‏34‏)‏.‏ אפפרודיטוס ביצע את שירותו ”‏ונטה למות”‏.‏ אם כן,‏ אפפרודיטוס היווה מופת בגילוי ”‏הלוך רוח”‏ שאותו פאולוס עודד את הפיליפים לאמץ (‏פיליפים ב׳:‏5,‏ 8,‏ 30‏)‏.‏ האם נהיה מוכנים להרחיק לכת עד כדי כך?‏

בכל זאת,‏ אפפרודיטוס נעשה מדוכא.‏ מדוע?‏

דיכאונו

נסה להיכנס לנעליו של אפפרודיטוס.‏ פאולוס דיווח:‏ ”‏שכן התגעגע לכולכם ואף נעצב מאוד על שנודע לכם כי חלה”‏ (‏פיליפים ב׳:‏26‏)‏.‏ אפפרודיטוס ידע כי האחים בקהילה שמעו על מחלתו ועל שאינו מסוגל לסייע לפאולוס כמקוּוה.‏ למעשה,‏ אפשר שנראה היה שאפפרודיטוס היה עוד סיבה לדאגה עבור פאולוס.‏ האם היה על הרופא לוקס,‏ בן־לווייתו של פאולוס,‏ להזניח דברים אחרים כדי לדאוג לאפפרודיטוס?‏ (‏פיליפים ב׳:‏27,‏ 28;‏ קולוסים ד׳:‏14‏)‏.‏

מתקבל על הדעת שבעקבות זאת,‏ אפפרודיטוס נעשה מדוכא.‏ אולי סבר שייחשב לכישלון בעיני האחים בקהילתו.‏ ייתכן שחש רגשי אשמה ו”‏התגעגע”‏ לראותם כדי לחזק את ביטחונם בנאמנותו.‏ פאולוס הזכיר מילה חריפה ביותר ביוונית,‏ אַדֶמוֹנֶאוֹ,‏ ”‏נעצב מאוד”‏ כלומר היה מדוכא,‏ כדי לתאר את מצבו של אפפרודיטוס.‏ לדברי החוקר ג׳.‏ ב.‏ לייטפוט,‏ מילה זו עשויה לרמז על ”‏מצב של בלבול,‏ חוסר־מנוח והיסח דעת,‏ הנובע מהפרעה גופנית או ממצוקה נפשית,‏ כגון צער,‏ בושה,‏ אכזבה וכדומה”‏.‏ מלבד בפסוק זה,‏ הפעם היחידה שמילה זו מוזכרת בכתבי־הקודש המשיחיים מתארת את הצער העמוק שחש ישוע בהיותו בגן גת־שמנים (‏מתי כ״ו:‏37‏)‏.‏

פאולוס הגיע למסקנה כי המוצא הטוב ביותר הוא לשלוח את אפפרודיטוס חזרה אל הפיליפים כשבידו איגרת המסבירה את שובו הבלתי צפוי של שליחם.‏ באומרו,‏ ”‏חשבתי לנחוץ לשלוח אליכם את האח אפפרודיטוס”‏,‏ פאולוס נוטל על עצמו את האחריות לשיבתו של אפפרודיטוס,‏ ובכך מסיר כל חשד אפשרי לכישלונו של הלה (‏פיליפים ב׳:‏25‏)‏.‏ אדרבה,‏ אפפרודיטוס כמעט איבד את חייו כדי למלא את שליחותו!‏ פאולוס המליץ להם בחום:‏ ”‏על כן קבלוהו באדון במלוא שמחה והוקירו אנשים כאלה,‏ כי בגלל עבודת המשיח הגיע עד סף המוות,‏ בסכנו את נפשו כדי למלא את מה שנבצר מכם לעשות בשירותכם למעני”‏ (‏פיליפים ב׳:‏29,‏ 30‏)‏.‏

‏”‏הוקירו אנשים כאלה”‏

גברים ונשים בעלי הלוך רוח כדוגמת זה של אפפרודיטוס ראויים בהחלט להערכה.‏ הם מקריבים מעצמם כדי לשרת.‏ חשוב על אלה אשר התנדבו לשרת הרחק מביתם כשליחים,‏ כמשגיחים נודדים או באחד ממשרדי־הסניף של חברת המצפה.‏ אם גילם או בריאותם הלקויה של אחדים מונעים מהם לבצע כיום את אשר ביצעו בעבר,‏ הם ראויים לכבוד ולהערכה על שנות שירותם הנאמן.‏

בכל זאת,‏ מחלה מתישה עלולה לגרום דיכאון או רגשות אשמה.‏ החולה היה רוצה לעשות יותר.‏ מה מתסכל!‏ על כל אחד המוצא עצמו במצב מעין זה ללמוד מאפפרודיטוס.‏ ככלות הכל,‏ האם היתה זו אשמתו שחלה?‏ מובן שלא!‏ (‏בראשית ג׳:‏17–19;‏ רומים ה׳:‏12‏)‏ אפפרודיטוס רצה לשרת את אלוהים ואת אחיו,‏ אך מחלתו הֵצֵרה את צעדיו.‏

פאולוס לא הוכיח את אפפרודיטוס על דיכאונו,‏ אלא אמר לפיליפים לעמוד לצדו.‏ בדומה לכך,‏ עלינו לנחם את אחינו בנפול רוחם.‏ בדרך־כלל נוכל לשבח אותם על מופת השירות הנאמן שלהם.‏ ההערכה שרחש פאולוס כלפי אפפרודיטוס,‏ העובדה שדיבר בשבחו,‏ ודאי ניחמו אותו,‏ הקלו על דיכאונו.‏ גם אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים ש’‏אלוהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פעלינו ואת האהבה שאנו מראים למען שמו בכך ששירתנו את הקדושים ועודנו משרתים אותם’‏ (‏עברים ו׳:‏10‏)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 29]‏

תלאות המסע

בימינו,‏ אפשר שמסע בין שתי ערים חשובות באירופה,‏ בדומה למסע שערך אפפרודיטוס,‏ אינו כרוך במאמץ רב.‏ ייתכן שניתן להשלים את המסע במטוס סילון בתוך שעה או שעתיים.‏ עריכת מסע מעין זה במאה הראשונה,‏ היתה סיפור שונה בתכלית.‏ באותם ימים,‏ מעבר ממקום למקום היה רצוף קשיים.‏ עובר אורח נהג ללכת מרחק של 30–35 קילומטר ביום,‏ בהיותו חשוף לתנאי מזג־האוויר ולסכנות שונות,‏ לרבות ”‏שודדים”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ י״א:‏26‏)‏.‏

מה באשר ללינת לילה ולאספקת מזון?‏

ההיסטוריון מִיכֶּלאנג׳לו קָגָ’‏נו דה אסבדו מציין כי לאורך הדרכים הרומיות,‏ ”‏היו מַנְסְיוֹנֶס,‏ פונדקים לכל דבר,‏ שבהם מחסנים,‏ אורוות ומקומות־לינה למשרתים;‏ בין רצף של שני מנסיונס,‏ היו כמה מוּטַטְיוֹנֶס,‏ היינו תחנות־ביניים שבהן אנשים יכלו להחליף סוסים או כלי־רכב ולהצטייד באספקה”‏.‏ פונדקים אלה היו ידועים לשמצה,‏ מאחר שפקדו אותם אנשים מהמעמד הנמוך ביותר.‏ לעתים קרובות,‏ בעלי הפונדקים שדדו את עוברי האורח והשלימו את הכנסתם באמצעות אתנן הפרוצות.‏ ז׳וּבנל,‏ משורר שכתב סטירות בלטינית,‏ העיר כי כל מי שנאלצו להישאר בפונדק מעין זה,‏ מצאו עצמם ”‏חולקים את יצועם עם אנשים חסרי־מצפון,‏ בחברתם של מלחים,‏ גנבים ועבדים נמלטים,‏ במחיצתם של תליינים וקברנים.‏.‏.‏ כוס אחת משמשת את כולם;‏ לאיש אין מיטה משלו,‏ וגם לא שולחן נפרד מן היתר”‏.‏ סופרים קדומים אחרים קוננו על מי־השתייה המעופשים ועל החדרים הצפופים,‏ המלוכלכים,‏ הלחים ומוכי הפשפשים.‏

‏[‏מפה/‏תמונה בעמוד 27]‏

רומא

‏[‏תמונה]‏

עובר אורח בתקופת הרומאים

‏[‏שלמי תודה]‏