התורה שקדמה למשיח
”מה אהבתי תורתֶך, כל היום היא שיחתי” (תהלים קי״ט:97).
1. מה שולט בתנועת הגרמים השמימיים?
מאז ילדותו, סביר להניח שאיוב הביט בכוכבים בפליאה. קרוב לוודאי שהוריו לימדוהו את שמותיהן של קבוצות הכוכבים הגדולות, ואת שהיה ידוע להם לגבי חוקים השולטים בתנועת קבוצות הכוכבים בשמים. אחרי הכל, בימי קדם נעזרו האנשים בתנועתן הסדירה של קבוצות כוכבים עצומות ונאות אלה לסימון חילופי העונות. אך בכל הפעמים שאיוב הביט בקבוצות כוכבים אלה ביראה, הוא לא ידע אילו כוחות אדירים מלכדים אותן. לפיכך, לא היה כל מענה בפיו לשאלת יהוה אלוהים: ”הידעת חוקות שמים?” (איוב ל״ח:31–33) אכן, בכוכבים שולטים חוקים — חוקים כה מדויקים ומורכבים, שמדענים בני־זמננו אינם יורדים לעומקם.
2. מדוע ניתן לומר כי הבריאה כולה נשלטת על־ידי חוקים?
2 יהוה הוא המחוקק העליון ביקום. כל פעליו נשלטים על־ידי חוקים. בנו אהובו, ”בכור כל בריאה”, ציית נאמנה לחוקי אביו אף בטרם היה קיים היקום הגשמי! (קולוסים א׳:15) גם המלאכים מודרכים על־ידי חוקים (תהלים ק״ג:20). אפילו בעלי־חיים כפופים לחוקים ומצייתים לצו האינסטינקט שטבע בהם בוראם (משלי ל׳:24–28; ירמיהו ח׳:7).
3. (א) לשם מה זקוקים בני־האדם לחוקים? (ב) באמצעות מה שלט יהוה בעם־ישראל?
3 מה באשר לבני־האדם? אף שניחנּו במתנות נפלאות, כגון תבונה, מוסר ורוחניות, אנו עדיין זקוקים לחוקי אלוהים במידה מסוימת, כדי שידריכונו כיצד להשתמש בכישורים אלה. אדם וחוה, הורינו הראשונים, היו מושלמים, לכן נדרשו להדרכתם חוקים מעטים בלבד. מן הראוי היה שאהבתם כלפי אביהם השמימי תיתן להם סיבה מספקת לציית בשמחה. אך הם הִמרו את פיו (בראשית א׳:26–28; ב׳:15–17; ג׳:6–19). כתוצאה מכך, נולדו צאצאיהם כיצורים חוטאים הזקוקים להרבה יותר חוקים לשם הדרכה. עם הזמן, באהבתו, מילא יהוה צורך זה. הוא נתן לנוח חוקים מפורשים, ואותם נצטווה נוח למסור למשפחתו (בראשית ט׳:1–7). כעבור מאות שנים באמצעות משה, סיפק אלוהים לעם־ישראל, האומה החדשה, קובץ חוקים כתוב ומפורט, התורה. כאן לראשונה שלט אלוהים בעם שלם באמצעות חוקיו. בחינת התורה תעזור לנו להבין את התפקיד החשוב שממלאים חוקי אלוהים בחיי המשיחיים כיום.
התכלית של תורת משה
4. מדוע היה אתגר בכך שהזרע המובטח יהיה צאצא לשושלת אברהם?
4 השליח פאולוס, תלמיד שהתעמק בתורה, שאל: ”אם כן לשם מה התורה?” (גלטים ג׳:19) כדי להשיב על כך, עלינו לזכור את הבטחת יהוה לאברהם ידידו, שמשושלתו יבוא זרע, שבזכותו יתברכו כל העמים בשפע (בראשית כ״ב:18). אך היה טמון בכך אתגר: לא כל צאצאיו הנבחרים של אברהם, בני־ישראל, היו אנשים אשר אהבו את יהוה. עם חלוף השנים, מרביתם נתגלו כאנשים קשי־עורף ומרדנים — חלקם היו כמעט בלתי נשלטים! (שמות ל״ב:9; דברים ט׳:7) הללו השתייכו לעם־אלוהים רק משום שנולדו לעם זה, ולא מתוך בחירה.
5. (א) מה לימד יהוה את בני־ישראל באמצעות התורה? (ב) כיצד נועדה התורה להשפיע על התנהגות מקיימיה?
5 כיצד יכול היה הזרע המובטח לבוא מעם כזה ולהועיל לו? במקום לשלוט בבני־העם כברובוטים, לימד אותם יהוה באמצעות התורה (תהלים קי״ט:33–35; ישעיהו מ״ח:17). למעשה, המילה ”תורה” נושאת את המשמעות של הוראה. מה לימדה התורה? בראש ובראשונה, היא לימדה את בני־ישראל כי הם זקוקים למשיח, אשר יפדה אותם מן החטא (גלטים ג׳:24). התורה גם לימדה יראת אלוהים וציות. בתואם עם ההבטחה לאברהם, בני־ישראל נועדו לשמש כעדיו של יהוה לכל העמים האחרים. לכן, התורה נועדה ללמדם כללי התנהגות נעלים ואציליים אשר יוסיפו כבוד הולם ליהוה; היא נועדה לעזור לעם־ישראל להיבדל ממנהגיהם המושחתים של עמי הסביבה (ויקרא י״ח:24, 25; ישעיהו מ״ג:10–12).
6. (א) כמה חוקים בערך מכילה התורה, ומדוע מספר זה אינו נחשב למופרז? (ראה הערת־שוליים.) (ב) לאיזו הבנה נוכל לזכות באמצעות לימוד התורה?
6 אם כן, לא ייפלא אפוא שתורת משה הכילה חוקים רבים — יותר מ־600 במספר.a קובץ כתוב זה הכיל תקנות בתחומי פולחן, ממשל, מוסר, צדק ואפילו תזונה והיגיינה. אך האם משמע הדבר שהתורה היתה קובץ של תקנות יבשות ומצוות תמציתיות גרידא? כלל וכלל לא! לימוד התורה מקנה הבנה מעמיקה של אישיותו האוהבת של יהוה. תן דעתך לדוגמאות אחדות.
תורה ששיקפה רחמים וחמלה
7, 8. (א) כיצד הבליטה התורה את הרחמים והחמלה? (ב) במקרה של דוד, כיצד החיל יהוה את התורה ברחמים?
7 התורה הבליטה את הרחמים והחמלה במיוחד כלפי העם הפשוט או כלפי חסרי־האונים. הגנה נדרשה בעיקר עבור האלמנות והיתומים (שמות כ״ב:21–23). בהמות עבודה זכו להגנה מפני התאכזרות. זכויות יסוד בנושא קנייני הפרט נשמרו (דברים כ״ד:10; כ״ה:4). בשעה שהתורה תבעה גזר־דין מוות לרוצח, היא איפשרה לנהוג רחמים במקרים של הריגה בשגגה (במדבר ל״ה:11). מסתבר שלשופטי ישראל היה מרחב תמרון להחליט איזה עונש להטיל על עבירות מסוימות, לפי גישתו של העבריין. (השווה שמות כ״ב:6 וכן ויקרא ה׳:20–26.)
8 יהוה הציב דוגמה לשופטים כשהחיל את חוקי התורה בתקיפות במקרה הצורך אך ברחמים במידת האפשר. דוד המלך, אשר נאף ורצח, זכה לרחמים. הוא לא נמלט מעונש, משום שיהוה לא סוכך עליו מפני התוצאות האיומות של חטאו. אולם, עקב ברית המלכות ועקב טבעו הרחום של דוד וחרטתו מעומק לבו, הוא לא הומת (שמואל א׳. כ״ד:4–7; שמואל ב׳. ז׳:16; תהלים נ״א:3–6; יעקב ב׳:13).
9. מה היה תפקידה של האהבה בתורת משה?
9 יתרה מזו, תורת משה הדגישה את האהבה. דמיין לעצמך שלאחת האומות כיום יהיה קובץ חוקים שבו האהבה היא דרישה! לכן, לא זו בלבד שתורת משה אסרה רצח; היא ציוותה: ”ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא י״ט:18). לא די בכך שאסרה יחס לא הוגן כלפי הגֵר; היא ציוותה: ”ואהבת לו כמוך כי גֵרים הייתם בארץ מצרים” (ויקרא י״ט:34). לא רק שאסרה ניאוף על־פי חוק; אלא גם ציוותה על הבעל לשמח את אשתו! (דברים כ״ד:5) בספר דברים לבדו, המילים המציינות את תכונת האהבה חוזרות כ־20 פעם. יהוה הבטיח לבני־ישראל את אהבתו — בעבר, בהווה ובעתיד (דברים ד׳:37; ז׳:12–14). לאמיתו של דבר, המצווה הגדולה ביותר בתורה היא: ”ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך” (דברים ו׳:5). ישוע אמר כי התורה כולה תלויה במצווה זו ובמצווה לאהוב את הרֵע (ויקרא י״ט:18; מתי כ״ב:37–40). אין תימה שמחבר התהלים כתב: ”מה אהבתי תורתֶך, כל היום היא שיחתי” (תהלים קי״ט:97).
ניצול התורה לרעה
10. ככלל, כיצד התייחסו היהודים לתורה?
10 מה עצוב אפוא, שככלל העם זלזל בתורת משה! האנשים לא צייתו לתורה, הם התעלמו ממנה או שכחו מקיומה. הם טימאו את עבודת־אלוהים הטהורה במִנְהגי הדת המשוקצים של עמים אחרים (מלכים ב׳. י״ז:16, 17; תהלים ק״ו:13, 35–38). הם מעלו בתורה גם בדרכים נוספות.
11, 12. (א) כיצד קבוצות של מנהיגי־דת הסבו נזק חמור לאחר ימי עזרא? (ראה מסגרת.) (ב) מדוע הרבנים הקדומים חשו צורך ב”סיָג לתורה”?
11 חלק מהנזק החמור ביותר שהוסב לתורה היה מצד אלה שהתיימרו ללמדה ולשומרה. הדבר אירע לאחר ימיו של הסופר הנאמן עזרא, במאה החמישית לפה״ס. עזרא נלחם בעוז בהשפעותיהם המשחיתות של העמים האחרים והבליט את קריאת התורה והוראתה (עזרא ז׳:10; נחמיה ח׳:5–8). היו מורי תורה שטענו שהם הולכים בעקבות עזרא והקימו את הגוף שנודע בשם ”כנסת הגדולה”. אחת מאימרות כנסת הגדולה היתה הצו: ”עשו סיָג לתורה”. מורים אלה טענו כי התורה היא כגן יקר. כדי שאיש לא יסיג את גבולו של גן זה בעבירה על חוקיו, הם חיברו חוקים נוספים, ”התורה שבעל־פה”, כדי למנוע מן האנשים להתקרב לעשיית משגה מעין זה.
12 יש הגורסים כי חששם של מנהיגי־הדת היהודית היה מוצדק. לאחר ימי עזרא משלו ביהודים שלטונות זרים, במיוחד יוון. כדי לגבור על השפעתן של הפילוסופיה והתרבות היווניות, קמו קבוצות של מנהיגי־דת בקרב היהודים. (ראה מסגרת בעמ’ 10.) ברבות הימים, כמה מקבוצות אלה התחרו זו בזו ואפילו עלו בעוצמתן על הכהונה משבט לוי כמורי התורה. (השווה מלאכי ב׳:7.) בערך בשנת 200 לפה״ס, חדרה התורה שבעל־פה אל החיים היהודיים. בתחילה חוקים אלה לא נועדו להיכתב, כדי שלא יזכו למשקל שווה לתורה שבכתב. אך בהדרגה, קיבלה החשיבה האנושית מעמד הנעלה על עצת אלוהים, וכך בסופו של דבר ה”סיָג” פגע למעשה בעצם ה”גן”, שעליו אמור היה להגן.
הטומאה שבתורת הפרושים
13. כיצד מנהיגי־הדת היהודים הצדיקו הוספת כללים רבים?
13 הרבנים טענו שמאחר שהתורה מושלמת, היא מכילה בהכרח תשובה לכל שאלה אפשרית. דעה זו לא שיקפה באמת יראת אלוהים. למעשה, היא נתנה לרבנים היתר להשתמש בהנמקות מחוכמות של בני־אדם ולהציג את דבר־אלוהים כבסיס לכללים בכל מיני נושאים — חלקם אישיים וחלקם פשוט בעניינים פעוטי־ערך.
14. (א) כיצד הקצינו מנהיגי־הדת את הכלל המקראי בנושא ההיבדלות מן העמים? (ב) מה מוכיח כי כללי הרבנים לא הצליחו להגן על העם היהודי מפני השפעה אלילית?
14 שוב ושוב, כללים מקראיים הוקצנו על־ידי מנהיגי־הדת. למשל, תורת משה תמכה בהיבדלות מן העמים, אך הרבנים עודדו יחס בוז חסר היגיון כלפי כל דבר שאינו יהודי. הם לימדו שאל ליהודי להעמיד בהמה בפונדקאות של גויים, ”מפני שחשודין על הרביעה [בעילת בהמה]”. אסור היה לבת ישראל לְיַלֵד נוכרייה, מפני שבכך תהא ”מילדת בן לעבודה זרה”. מאחר שהרבנים חשדו מאוד בגימנסיונים היווניים, הם אסרו כל סוג של התעמלות גופנית. ההיסטוריה מוכיחה כי כל הדברים הללו לא הועילו במיוחד להגנה על היהודים מפני אמונות הגויים. למעשה, הפרושים עצמם החלו ללמד את עיקר־האמונה האלילי היווני של הישארות הנפש! (יחזקאל י״ח:4).
15. כיצד מנהיגי־הדת היהודים סילפו את החוקים בנוגע לטוהרה ולגילוי־עריות?
15 הפרושים גם סילפו את חוקי הטוהרה. נאמר על הפרושים שהם יטהרו את השמש עצמה לו תינתן להם ההזדמנות. חוקיהם קבעו ש”המשהה את נקביו [עשיית צרכיו]”, נחשב לטמא! נטילת ידיים הפכה לטקס מסובך, ובו כללים הקובעים אפילו איזו יד יש לרחוץ תחילה וכיצד. הנשים נחשבו לטמאות במיוחד. על יסוד הצו המקראי ’לא לקרוב’ אל כל שְאֵר בשר (חוק האוסר למעשה על גילוי־עריות), ציוו הרבנים כי אל לבעל ללכת בעקבות אשתו; כמו־כן אסור לו לדבר עימה בשוק (ויקרא י״ח:6).
16, 17. כיצד התורה שבעל־פה הרחיבה בנושא המצווה של שמירת השבת השבועית, ומה היתה התוצאה?
16 הסילוף הרוחני הנלעג שסילפה התורה שבעל־פה את חוק השבת, ידוע לשמצה במיוחד. אלוהים נתן לעם־ישראל מצווה פשוטה: לא לעבוד ביום השביעי בשבוע (שמות כ׳:8–11). אולם, התורה שבעל־פה הוסיפה והגדירה כ־39 סוגים שונים של מלאכות אסורות, לרבות קשירת קשר או התרתו, תפירת שתי תפירות, כתיבת שתי אותיות וכדומה. אזי נדרשו אין־ספור כללים נוספים להגדרת כל אחד מסוגי המלאכות הללו. על אילו קשרים חייבים ועל אילו אין חייבים? התורה שבעל־פה השיבה על השאלות הללו בתקנות שרירותיות. ריפוי החל להיחשב למלאכה אסורה. למשל, אסור היה לקבע עצמות שבורות בשבת. אדם שסבל כאב שיניים יכול היה לטבל את מזונו בחומץ, אך אסור היה לו לגמע בשיניו את החומץ. הדבר עלול לרפא את השן!
17 לפיכך, כשחוק השבת נקבר תחת מאות כללים מעשה ידי־אדם, הוא איבד את משמעותו הרוחנית אצל מרבית היהודים. כאשר ישוע המשיח, ”אדון השבת”, חולל נסים מרשימים ומשובבי־נפש ביום השבת, הדבר כלל לא נגע ללב הסופרים והפרושים. הדבר היחידי שהטריד אותם היה שככל הנראה התעלם מכלליהם (מתי י״ב:8, 10–14).
הפקת לקחים ממשגה הפרושים
18. כיצד השפיעה הוספת חוקים ומסורות שבעל־פה לתורה? הדגם.
18 לסיכום, ניתן לומר כי חוקים ומסורות נוספים אלה נדבקו לתורה בדומה לדג השבלול המסתפח לדופן האונייה. בעל אונייה משקיע זמן ומאמצים רבים להסרת יצורים מטרידים אלה מאונייתו, משום שהם מאֵטים את מהירותו של כלי השיט והורסים את צבעו העמיד בפני חלודה. בדומה לכך, החוקים והמסורות שבעל־פה הכבידו על התורה וחשפו אותה לניצול מאכֵּל. אולם, במקום להסיר חוקים חיצוניים אלה, הרבנים המשיכו והוסיפו חוקים נוספים. כאשר בא המשיח למלא את התורה, ה”אונייה” היתה כה מכוסה ב”דגי השבלול” עד כי בקושי צפה! (השווה משלי ט״ז:25.) במקום להגן על ברית התורה, מנהיגי־דת אלה חטאו בהפרת התורה. אך מדוע ”סיָג” הכללים שיצרו הכזיב?
19. (א) מדוע ה”סיָג לתורה” הכזיב? (ב) מה מראה כי נעדרה ממנהיגי־הדת היהודים אמונה אמיתית?
19 מנהיגי היהדות לא הבינו כי המאבק בשחיתות מתחולל בלבו של האדם ולא מעל דפיהם של ספרי חוק (ירמיהו ד׳:14). המפתח לניצחון הוא אהבה — אהבה ליהוה, לחוקיו ולעקרונות הצדק שלו. במקביל, אהבה מעין זו מניבה שנאה כלפי הדברים השנואים על יהוה (תהלים צ״ז:10; קי״ט:104). אלה שלבבם גדוש אהבה שומרים על נאמנותם לחוקי יהוה בעולם מושחת זה. למנהיגי־הדת היהודים היתה הזכות הנפלאה להורות את העם כדי לעורר ולהגביר אהבה זו. מדוע לא עשו כן? נראה שהיו חסרי אמונה (מתי כ״ג:23). לוּ היתה להם אמונה בכוח שיש לרוח יהוה לפעול בלבבם של הנאמנים, לא היו רואים כל צורך בהשתלטות נוקשה על חיי הזולת (ישעיהו נ״ט:1; יחזקאל ל״ד:4). מאחר שנעדרה מהם אמונה, לא יכלו להקנותה לאחרים; הם העמיסו על האנשים מצוות מעשה ידי־אדם (מתי ט״ו:3, 9; כ״ג:4).
20, 21. (א) איזו השפעה כוללת על היהדות היתה לגישה המכוונת על־פי מסורות? (ב) איזה לקח נוכל ללמוד ממה שאירע ליהדות?
20 מנהיגי־הדת היהודים האלה לא עוררו אהבה. מסורותיהם יצרו דת הנתפסת בקיצוניות לדברים חיצוניים, ובה ציות אוטומטי למראית־עין — קרקע פורייה לצביעות (מתי כ״ג:25–28). תקנותיהם הניבו אין־ספור סיבות לשפוט את הזולת. לכן הפרושים הגאים והסמכותיים חשו שיש להם הצדקה למתוח ביקורת על ישוע המשיח עצמו. הם שכחו מהי תכליתה העיקרית של התורה ודחו את המשיח האמיתי. עקב כך, הוא נאלץ לומר לעם היהודי: ”הנה ביתכם יינטש לכם” (מתי כ״ג:38; גלטים ג׳:23, 24).
21 איזה לקח נוכל ללמוד מכך? ללא ספק, גישה נוקשה המכוונת על־פי מסורות אינה מעודדת עבודת יהוה טהורה! אך, היש בזה לומר כי אין לעובדי יהוה כיום שום כללים מלבד אלה הכתובים ומוגדרים במפורש בכתבי־הקודש? לא. כדי לזכות לתשובה מלאה, הבה נבחן תחילה כיצד ישוע המשיח החליף את תורת משה בתורה חדשה וטובה יותר.
[הערת שוליים]
a כמובן, מספר זה הוא זעיר למדי בהשוואה למערכות־המשפט של אומות בנות־זמננו. למשל, נכון לראשית שנות ה־90’, החוקים הפדרלים של ארצות־הברית מילאו יותר מ־000,125 דפים, ואלפי חוקים חדשים נוספים מדי שנה.
התוכל להסביר?
◻ כיצד כל הבריאה נשלטת על־ידי חוקי אלוהים?
◻ מה היתה תכליתה העיקרית של התורה?
◻ מה מראה שתורת משה הדגישה רחמים וחמלה?
◻ מדוע מנהיגי־הדת היהודים הוסיפו אין־ספור כללים לתורה, ומה היתה התוצאה?
[תיבה בעמוד 10]
מנהיגי־הדת היהודים
סופרים: הם החשיבו עצמם כממשיכי דרכו של עזרא הסופר וכפרשני התורה. על־פי הספר תולדות היהודים, ”לא כל הסופרים היו אנשים בעלי שיעור־קומה, ונסיונותיהם למצוא בתורה משמעויות נסתרות, הידרדרו לא אחת אל נוסחאות חסרות טעם ואל הגבלות שאין להן שחר. הללו התגבשו והפכו למנהג, שעד מהרה היה לעריצות שאינה יודעת רחם”.
חסידים: משמעות השם הוא ”אדוקים” או ”קדושים”. הם מוזכרים לראשונה ככיתה בערך בשנת 200 לפה״ס. היתה להם עוצמה פוליטית, והם הגנו בקנאות על טוהר התורה מפני שלטונה הרודני של ההשפעה היוונית. החסידים התחלקו לשלוש קבוצות: הפרושים, הצדוקים והאיסיים.
פרושים: יש חוקרים הגורסים כי פירוש השם הוא ”נבדלים”. הם בהחלט גילו קנאות במאמציהם העזים להיבדל מן הגויים, אך הם גם החשיבו את הכת שלהם כנבדלת — ואף נעלה — על היהודים מפשוטי־העם, שהיו נבערים באשר למוּרכבות התורה שבעל־פה. היסטוריון אחד אמר על הפרושים: ”ככלל, הם התייחסו לאנשים כאל ילדים, הם ניסחו רשמית והגדירו את הפרטים הזעירים ביותר של קיום המנהגים”. למדן אחר אמר: ”תורת הפרושים הניבה כמות אדירה של חוקים הדנים בכל מצב, וכתוצאה בלתי נמנעת הם יִיחסו משקל רב לזוטות והקלו ראש בדברים כבדי משקל (מתי כ״ג:23)”.
צדוקים: קבוצה שהיתה קשורה קשר הדוק לאצולה ולכהונה. הם התנגדו בחריפות לסופרים ולפרושים, ואמרו כי אין התורה שבעל־פה שווה בתוקפה לתורה שבכתב. את כישלונם במערכה זו ממחישה המשנה עצמה: ”חומר בדברי סופרים מדברי תורה”. לימים, התלמוד, שכלל פרשנות רבה של התורה שבע־פה, הרחיק לכת ואמר: ”חביבין הן הדברים הנדרשין מן הפה מן הדברים הנדרשין מן הכתב”.
איסיים: קבוצת סגפנים אשר התבודדו בקהילות נפרדות. על־פי s Dictionary of the Bible’Interpreter (מילון המקרא לפרשן), האיסיים אף היו נבדלים יותר מן הפרושים ”ולעתים נהגו פרישות רבה מזו של הפרושים עצמם”.
[תמונה בעמוד 8]
קרוב לוודאי שהורי איוב לימדוהו על החוקים השולטים בקבוצות הכוכבים