דיווחים ממבשרי המלכות
עזרה ל”צמאים” ברוסיה
”אשרי הרעבים והצמאים לצדק, כי הם ישבעו”, אמר ישוע (מתי ה׳:6). החוויות שלהלן מדגימות כיצד עדי־יהוה עוזרים להרוויית צימאונם הרוחני של רבים ברוסיה, מקום שבו הוגבל חופש הדת במשך יותר מ־70 שנה.
▪ לאשה בשם ולנטינה היו שאלות כבדות־משקל אשר לא זכו למענה שנים רבות. למשל, היא תמהה: ’למי התפלל ישוע?’ היא הסיקה שמן ההכרח שהתפלל למישהו נעלה ממנו ותהתה מה שמו.
היא ביקרה בכנסייה הרוסית האורתודוקסית. אולם לא מצאה בדת זו תשובות לשאלותיה. מאחר שלא קיבלה תשובות משביעות־רצון, עברה לכנסייה הפרוטסטנטית, אך גם שם לא זכתה לתשובות ברורות. באין מוצא, ולנטינה החלה לקרוא את המקרא בניסיון למצוא בעצמה את התשובות — אך ללא הועיל. היא התפללה לעזרה.
כעבור זמן־מה, הקישו עדי־יהוה על דלת ביתה. הם הראו לה מן המקרא ששם אלוהים הוא יהוה. סוף־סוף נודע לה למי התפלל ישוע! היא החלה ללמוד את המקרא אצל העדים בקביעות. לא אחת קראה כל הלילה ספרות היוצאת לאור מטעם חברת המצפה ופתחה את הפסוקים. תוך זמן קצר ולנטינה הגיעה למסקנה שמצאה את האמת. כעבור שלושה חודשים, החלה ליטול חלק בפעילות ההטפה, וכעבור חודשיים נטבלה. חיפושה המלוּוה בתפילה אחר האמת נשא פרי.
▪ אחד העדים נסע באוטובוס כדי לבשר באיזור נידח. במהלך הנסיעה הוא שוחח עם צעירה על הבטחות המקרא, אך הצעירה לא גילתה עניין. כעבור חודשיים, נסע העד שנית לבקר באותו איזור כדי לתת הרצאה פומבית. לאחר ההרצאה, פנה לאחד הנוכחים במקום ושאל אותו: ”האם מישהו כבר שוחח עימך על הבשורה הטובה שבמקרא?” האיש השיב: ”כן, אתה”. העֵד חשב שהוא מתלוצץ. אך הצעיר הסביר לו שחודשיים קודם לכן, שמע במקרה את השיחה שהתנהלה תוך כדי הנסיעה באוטובוס בין העד והצעירה. ”רציתי לדעת פרטים נוספים, אבל ירדת מן האוטובוס וחשבתי שלעולם לא אפגוש עוד את עדי־יהוה. אז, פגשתי במקום־עבודתי מישהו שלומד את המקרא אצל העדים. לכן אני כאן!”
האיש ורעייתו החלו ללמוד את המקרא. כעבור זמן קצר מאוד, הבין כי עיסוקו אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המקרא. הוא רצה לשמור על מצפון טהור לפני אלוהים, ולכן שינה את עיסוקו. כיום הוא מספר לזולת על מלכות אלוהים בכל הזדמנות. אשתו אף היא מתקדמת בלימוד המקרא.
גם עדי־יהוה בשטח ההטפה העצום של רוסיה שמחים לשאת קולם ולומר לכל האנשים הכנים: ”’בוא!’; הצמא יבוא נא, והחפץ יקח נא מים חיים חינם” (ההתגלות כ״ב:17).