דיווחים ממבשרי המלכות
הכרזת אמת המקרא נמשכת באירלנד
בשנים האחרונות, אירלנד, ארץ בעלת נוף מרהיב, מהווה זירה למהומה ניכרת. עם זאת, אירים נענים בחיוב לבשורת התקווה המקראית מפי עדי־יהוה. החוויות מאירלנד המובאות להלן מאשרות זאת.
▪ בדבלין, אחד מעדי־יהוה ובתו הקטנה השתתפו בפעילות ההטפה מבית־לבית. הם פגשו אשה בשם קתי, שהיתה עסוקה מאוד בטיפול בילדיה הרבים. העֵד שאל אותה אם בתו, הלומדת כיצד לבשר, יכולה לחלוק עימה מסר קצר. קתי הסכימה, ודברי־הבשורה של הילדה הקטנה היו ברורים ושקולים. קתי נדהמה מכנותה הגלויה של הקטנה ומדרך־הארץ שלה, והסכימה לקבל ממנה עלון בנושא מקראי.
מאוחר יותר, הרהרה קתי בהכנה הטובה של המבקרת הצעירה ובנימוסיה. ”התרשמתי מאוד שילדה קטנה יכולה לחלוק מסר כה מעניין מבלי להסב את תשומת־הלב לעצמה”, אמרה. ”החלטתי שבפעם הבאה שעדי־יהוה יבקרו אצלי, אאזין להם”.
בינתיים, עקרה קתי לעיירה קטנה בדרום־מערב אירלנד, בקרבת הגבול עם המחוזות קוֹרק וקֶרי. כעבור זמן־מה, עדי־יהוה נקשו על דלתה, והיא הזמינה אותם להיכנס. היא הסכימה לשיעור־מקרא קבוע, וכעת היא נוכחת באסיפות הקהילה עם כמה מילדיה. קתי אסירת־תודה על רצונה הכן של הילדה הקטנה לחלוק עימה את הבשורה הטובה.
▪ באיזור טֶלַמוֹר, זה שבע שנים ניהלו העדים דיונים מקראיים עם אשה בשם ג׳ין. לעתים היא גילתה עניין וקיבלה ספרות, ופעמים אחרות היתה אדישה. יום אחד, עדה בשם פרנסיס ובת־לווייתה ביקרו אצל ג׳ין, ומצאו אותה במצב־רוח קודר. ”כל מה שאמרנו”, דיווחה העדה, ”החמיר את המצב. לבסוף, היא שלחה אותנו לכל הרוחות וטרקה את הדלת”.
פרנסיס תהתה אם ביקורים נוספים יסתיימו באורח דומה. ’אולי לא כדאי להוסיף לבקר אצלה, אם אינה ממש מעוניינת בבשורה’, חשבה פרנסיס. אך היא שוחחה על כך עם בעלה, תומס, והוא סבר שלא אפסה תקווה. בפעם הבאה שהיו באיזור, ביקרו פעם נוספת אצל ג׳ין. היא היתה ידידותית וקיבלה עותקים של חוברות המצפה ועורו! ביקורים נוספים היו נעימים באותה מידה, ותומס ופרנסיס יסדו עימה שיעור־מקרא קבוע.
מה גרם לשינוי? ג׳ין הסבירה שבפעם שהתנהגה בגסות כלפי העדות, היתה אחרי לידה ובדיוק יצאה מבית־החולים. מאחר שהניקה את הרך הנולד והאכילה בכפית את תינוקה הגדול יותר, כל לילה הצליחה לישון רק שעה וחצי. ”לא היה לי כל חשק”, אמרה ג׳ין, ”לדבר על דת”.
בתוך חודשיים, נכחה ג׳ין בכל אסיפות הקהילה, וכעבור ארבעה חודשים החלה להשתתף בשירות־השדה. עשרה חודשים מן היום שבו החלה ללמוד את המקרא, נטבלה. כעת סיפורה האישי של ג׳ין עוזר לה בשירות. היא מספרת: ”אם אני פוגשת מישהו גס־רוח, אני משתדלת לגלות הבנה רבה יותר. אני תמיד מציינת לי זאת. אולי עד ביקורי הבא המצב ישתנה; ייתכן שהאיש ירגיש טוב יותר ויגלה היענות רבה יותר”.