האם אתה נכסף להגדיל את שירותך?
”כעסתי על יהוה”, אמרה לורה. ”התפללתי שוב ושוב שיעזור לי לפתור את בעיותינו הכספיות כדי שאוכל להמשיך לשרת כחלוצה — אך לשווא. בסופו של דבר, נאלצתי להפסיק לשרת כחלוצה. כמו־כן, עלי להודות שקינאתי במי שיכלו להתמיד בשירותם”.
תן דעתך גם למקרה של מייקל, משרת־עוזר באחת מקהילות עדי־יהוה. הוא שאף לשרת כמשגיח בקהילה (טימותיאוס א׳. ג׳:1). חלפו שנים אחדות, שאיפתו לא התממשה, והוא נעשה כה מריר עד כי לא רצה יותר להיחשב כמועמד לתפקיד. ”פשוט לא יכולתי לסבול שוב את הכאב הצורב של האכזבה”, אמר.
האם התנסית בחוויה דומה? האם ויתרת על זכות תיאוקרטית שהיתה יקרה ללבך? למשל, האם נאלצת לחדול לשרת כחלוץ, כמכריז מלכות בשירות המלא? או שמא אתה נכסף לאחריות קהילתית מסוימת המופקדת בידי אחרים? אפשר אפילו שאתה משתוקק בכנות לשרת בבית־אל או כשליח, אך נסיבותיך אינן מאפשרות לך לעשות כן.
”תוחלת ממושכה מחלה לב”, הודה ספר משלי (משלי י״ג:12). כך הוא במיוחד כשאחרים זוכים לזכויות שקיווית להן. האם דבר־אלוהים מספק תובנה, נחמה ותקווה לכל מי שחש אכזבות כאלה? אכן כן. למעשה, מזמור פ״ד בספר תהלים מבטא את רגשותיו של משרת יהוה שחש כיסופים דומים ובלתי ממומשים בשירות יהוה.
ההערכה שחש אחד הלוויים
מחברי מזמור פ״ד של התהלים היו בני קורח, לוויים ששירתו במקדש יהוה והוקירו מאוד את זכויות השירות שלהם. ”מה ידידוֹת משכנותיך, יהוה צבאות!” קרא אחד מהם. ”נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות יהוה. לבי ובשרי ירננו אל אֵל־חי” (תהלים פ״ד:2, 3).
לוי זה כה נכסף לשרת במקדש יהוה, עד כי אפילו הנוף השגרתי בדרך לירושלים שובב את נפשו. ”עוברי בעמק הבכא”, אמר, ”מעיין ישיתוהו” (תהלים פ״ד:7). איזור שהוא צחיח בדרך־כלל אכן נחשב בעיניו למקום משופע במים.
מחבר התהלים היה לוי שאינו ממשפחת הכהונה, ולכן יכול היה לשרת במקדש רק שבוע אחד מדי שישה חודשים (דברי־הימים א׳. כ״ד:1–19; דברי־הימים ב׳. כ״ג:8; לוקס א׳:5, 8, 9). את יתר זמנו בילה בביתו שבאחת מערי הלוויים. לפיכך שר: ”גם ציפור מצאה בית, ודרור קן לה, אשר שתה אפרוחיה — את מזבחותיך, יהוה צבאות, מלכי ואלוהָי!” (תהלים פ״ד:4) מה מאושר היה הלוי לוּ שכן קבע בבית־המקדש כאותן ציפורים!
לוי זה יכול היה להתמרמר בנקל על שאינו יכול לשרת במקדש לעתים קרובות יותר. אך הוא היה שמח בחלקו, וללא ספק הבין שמסירות ליהוה בלב שלם ראויה למאמץ. מה עזר ללוי הנאמן להיות שבע־רצון מזכויות השירות שלו?
למד לשמוח בחלקך
”כי טוב יום בחצריך מאלף”, אמר הלוי. ”בחרתי הסתופף בבית אלוהַי מדוּר באוהלי רֶשע” (תהלים פ״ד:11). הלוי הבין ששהייה בבית יהוה ולו ליום אחד היא זכות יקרה מפז, והוא הרי שירת בבית־המקדש הרבה יותר מיום אחד. שביעות־רצונו מהזכויות שנפלו בחלקו גרמה לו לרון משמחה.
מה באשר אלינו? האם אנו מביאים בחשבון את ברכותינו, או שמא אנו נוטים לשכוח את הזכויות שכבר יש לנו בשירות יהוה? בשל מסירותם של משרתי יהוה, הוא הפקיד בידיהם קשת רחבה של זכויות וחובות. הללו כוללות אחריות כבדה של השגחה, רעייה, הוראה והיבטים שונים של השירות המלא. אך כרוכים בהן גם דברים יקרים אחרים הקשורים לעבודת יהוה.
למשל, תן דעתך לשירות המשיחי. השליח פאולוס דימה את הזכות לבשר את הבשורה הטובה ל’אוצר הנתון בכלי חרס’ (קורינתים ב׳. ד׳:7). האם אתה מחשיב את השירות כאוצר שלא יסולא בפז? ישוע המשיח, שהחל את פעילות ההכרזה על המלכות, הוא שהחשיבה לכזו והציב את המופת (מתי ד׳:17). ”השירות הזה הופקד בידינו... לכן אין אנו מתייאשים”, אמר פאולוס (קורינתים ב׳. ד׳:1).
גם אסיפות הקהילה הן אמצעי קדוש שאין להקל בו ראש. באסיפותינו, אנו זוכים להוראה חיונית ונהנים מההתרועעות הנחוצה. באסיפות אנו גם יכולים לתת ביטוי פומבי לאמונתנו ולתקוותנו במתן תשובות בקביעות ובהשתתפות בתוכנית בדרכים אחרות (עברים י׳:23–25). אסיפותינו הן אכן אמצעי יקר ללבנו!
מייקל, שהוזכר קודם, הוקיר מאוד ברכות אלה והעריך אותן מעומק־לב. אולם, לזמן־מה, האכזבה על שאינו יכול לשרת כזקן־קהילה, דחקה את הערכתו לקרן־זווית. משהתמקד בזכויותיו, הצליח להשיב לעצמו את שלוות רוחו ולייחל ליהוה באורך־רוח.
במקום שנתרעם על העדר זכות מסוימת, ניטיב לעשות אם נבחן מחדש את הדרכים שבהן יהוה מברכנו, כשם שעשה מחבר התהלים.a אם במבט ראשון אין אנו מבחינים בברכות רבות, מן הראוי שנבחן שנית את מצבנו, ונבקש מיהוה שיפקח את עינינו לראות את הזכויות שיש לנו ואת הדרכים שבהן הוא מברכנו ונעזר בנו לתהילתו (משלי י׳:22).
כמו־כן, חשוב להבין שלקבלת זכויות מיוחדות, כגון תפקיד השגחה, יש צורך לעמוד בדרישות מסוימות (טימותיאוס א׳. ג׳:1–7; טיטוס א׳:5–9). עלינו לבחון את עצמנו, לבדוק היטב כל תחום הטעון שיפור, ואז להשתדל מאוד להשתפר (טימותיאוס א׳. ד׳:12–15).
אל תאמר נואש
אם איננו מקבלים זכות שירות מסוימת, אל לנו להסיק שיהוה אוהב יותר את מי שנהנים מזכות זו או שהוא מונע מאיתנו דבר טוב. ודאי שאל לנו להניח מתוך קנאה שהאחים שקיבלו את זכויות השירות אינם ראויים להן, ושהיה מעורב בכך משוא־פנים ולא מינוי תיאוקרטי. אם רעיונות אלה מקננים בלב האדם, הללו עלולים לעורר קנאה, מריבה ואפילו להוביל לרפיון־ידיים (קורינתים א׳. ג׳:3; יעקב ג׳:14–16).
לורה, שהוזכרה בראשית המאמר, לא התייאשה. בסופו של דבר, היא התעשתה ונפטרה מרגשות הכעס והקנאה שלה. לורה התפללה שוב ושוב לאלוהים שיעזור לה להתגבר על תגובתה השלילית לאי־יכולתה לשרת כחלוצה. היא גם ביקשה את עזרת האחים הכשירים בקהילה, וביטחונה באהבת אלוהים התחזק. ”יהוה נתן לי שלוות נפש”, אמרה. ”בעלי ואני איננו יכולים לשרת עתה כחלוצים, אך אנו מוקירים את התקופה שבה שירתנו כחלוצים ושואבים עידוד מהחוויות שהיו לנו. באפשרותנו גם לתמוך בחלוציוּת של בננו הבוגר”. עתה, לורה שמֵחה בחלקה, ומסוגלת ’לשמוח עם השמחים’ המשרתים כחלוצים (רומים י״ב:15).
הצב יעדים ניתנים להשגה
שביעות־רצון על זכויות השירות שיש לנו עתה אין משמעה שנחדל להציב יעדים תיאוקרטיים נוספים. פאולוס דן בתחייה השמימית כשדיבר על ’היחלצות קדימה אל מה שלפנינו’. הוא אף אמר: ”אבל מה שהגענו אליו, לפי זה עלינו להתהלך” (פיליפים ג׳:13–16). יעדים תיאוקרטיים יכולים לעזור לנו להיחלץ קדימה. אך האתגר הוא לשמור שיעדים אלה יהיו מציאותיים.
יעדים מציאותיים הם סבירים וניתנים להשגה (פיליפים ד׳:5). אין זה אומר שיעד הדורש כמה שנות עמל אינו מציאותי. ניתן בהדרגה להשיג מטרה ארוכת־טווח על־ידי הצבת סדרת מטרות ביניים או שלבי ביניים. הללו יכולים לשמש כציוני־דרך להתקדמות רוחנית. השלמה מוצלחת של כל שלב ושלב בדרך לא תנחיל אכזבה אלא תסב נחת־רוח.
איזון הולם
עם זאת, חשוב להבין שעקב נסיבותינו ומגבלותינו, לא נוכל לקבל זכויות מסוימות. הצבתן כמטרה תוביל אך ורק לאכזבה ותסכול. יש לדחות יעדים כאלה, לפחות לעת עתה. לא נתקשה לעשות כן אם נתפלל לשביעות־רצון היאה בעיני אלוהים, ונציב את עשיית רצון יהוה בראש מעיינינו. כאשר אנו שואפים לזכויות, כבוד יהוה — ולא ההכרה בהישגינו האישיים — הוא העיקר (תהלים ט״ז:5, 6; מתי ו׳:33). אין זה אלא הולם שנאמר במקרא: ”גול אל יהוה מעשיך ויִכּונו מחשבותיך” (משלי ט״ז:3).
מבחינת מזמור פ״ד בספר תהלים עולה כי זו היתה גישתו של מחבר התהלים כלפי זכויות שירות, ושיהוה בירך אותו בנדיבות. יתר על כן, מזמור זה ממשיך להועיל למשרתי יהוה עד עצם ימינו.
אם תישען על יהוה תוך תפילה, תוכל לשמור על איזון בין כיסופיך לזכויות נוספות ובין שביעות־רצון מהזכויות שהן כבר נחלתך. לעולם אל תניח לרצונך להגדיל את חלקך לגזול ממך את ההערכה לְמה שיש לך עתה ואת השמחה בשירות יהוה לעד. בטח ביהוה, משום שהדבר יניב אושר, כפי שמראים דברי הלוי: ”יהוה צבאות, אשרי אדם בוטח בך” (תהלים פ״ד:13).
[הערת שוליים]
a ראה נא המאמר ”המעריך אתה דברים קדושים?” שיצא לאור בחוברת המצפה מ־15 ביוני 1988 (אנג׳).
[תיבה בעמוד 11]
מטרות שנוכל להציב לנו
קריאת המקרא מדי יום (יהושע א׳:8; מתי ד׳:4).
שיפור כושר ההבחנה שלנו באמצעות הכשרה מקראית (עברים ה׳:14).
הידוק הקשר עם אלוהים (תהלים ע״ג:28).
טיפוח כל אחד מפירות הרוח (גלטים ה׳:22, 23).
שיפור איכות תפילותינו (פיליפים ד׳:6, 7).
התייעלות בהטפת הבשורה ובהוראה (טימותיאוס א׳. ד׳:15, 16).
קריאת כל הוצאה של חוברות המצפה ועורו! והרהור בהן (תהלים מ״ט:4).
[תמונות בעמוד 9]
הצב בראש מטרותיך האישיות את עשיית רצון אלוהים