דיווחים ממבשרי המלכות

זריעת זרע המלכות בכל הזדמנות

דבר־אלוהים,‏ המקרא,‏ מעודד חריצות.‏ שלמה המלך אמר:‏ ”‏בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך;‏ כי אינך יודע אי זה יכשר,‏ הזה או זה,‏ ואם שניהם כאחד טובים”‏ (‏קהלת י״א:‏6‏)‏.‏

בכל הזדמנות מתאימה,‏ עדי־יהוה זורעים ’‏זרע’‏ ומכריזים את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים.‏ ביותר מ־230 ארצות ואיים,‏ הם ממשיכים ו’‏אינם חדלים ללמד ולבשר על המשיח ישוע’‏ (‏מעשי־השליחים ה׳:‏42‏)‏.‏ החוויות שלהלן ימחישו כיצד ’‏לא נחה ידם’‏ של עדי־יהוה בפעילות ההטפה.‏

▫ ברפובליקת כף־ורדה,‏ אחת מעדי־יהוה עברה בקרבת בית־כלא במהלך פעילותה בשירות־השדה.‏ בחצר בית־הכלא,‏ כמה אסירים ישבו להם על עץ.‏ האסירים הבחינו בעֵדה ממרומי העץ,‏ וביקשו ממנה כמה חוברות.‏ העדה קשרה לאבן כמה מחוברות המצפה ועורו!‏ והשליכה להם אותן מעל חומת בית־הכלא.‏ בעקבות התעניינות ראשונית זו,‏ נוסדו 12 שיעורי־מקרא.‏ שלושה אסירים הקדישו את חייהם לאלוהים וסימלו זאת בטבילה במים.‏ אחד האסירים משרת כמבשר בשירות המלא,‏ כלומר כחלוץ,‏ זה יותר משנה.‏ אך,‏ כיצד הם מנהלים את פעילות שירות־השדה בין כותלי הכלא?‏ ראשית,‏ הכלא מחולק לשטחי שירות.‏ לאחר מכן השטח מחולק בין שלושת העדים,‏ המבשרים מתא לתא.‏ מכריזי מלכות אלה מטפחים את ההתעניינות שמתעוררת בדיוק כפי שנוהגים עדי־יהוה בכל רחבי העולם — בעריכת ביקורים־חוזרים.‏ אולם,‏ השוני היחיד הוא התדירות שבה נערכים שיעורי־המקרא.‏ במקום ללמוד את המקרא רק פעם או פעמיים בשבוע במשך כשעה,‏ יש אסירים הלומדים מדי יום!‏ יתרה מזו,‏ העדים קיבלו רשות מנציב בית־הסוהר לערוך בכלא את כל אסיפות הקהילה.‏

▫ אשה בפורטוגל ירשה עם מות סבתהּ כמה פרסומים של חברת המצפה.‏ מאחר שלא היתה עדת־יהוה,‏ לא ראתה כל סיבה להחזיק בספרים.‏ אולם,‏ היא לא רצתה להשליך אותם.‏ יום אחד היא סיפרה על הספרים לעדת־יהוה שביקרה אצלה במהלך השירות מבית לבית.‏ העדה שאלה אותה אם יש לה מושג מה ערכם האמיתי של הספרים.‏ האשה השיבה:‏ ”‏למעשה,‏ אינני יודעת מהו ערכם האמיתי,‏ אך היכן אוכל לברר זאת?‏”‏ האשה הסכימה לשיעור־מקרא,‏ ובתוך זמן קצר החלה להעריך מאוד את ספרי סבתהּ.‏ כיום גם היא עדת־יהוה טבולה.‏ יתר על כן,‏ בתה וידיד קרוב של המשפחה גם הם לומדים את המקרא.‏ קובץ ספרים זה אכן נתגלה כירושה רבת־ערך!‏