האם אתה אוכל כהלכה מבחינה רוחנית?
”תזונה נכונה היא הצורך הבסיסי ביותר של האדם. ... ללא די מזון, נמות”. — Food and Nutrition (מזון ותזונה).
אמת יסודית זו מודגמת בצורה חיה בדמויותיהם הכחושות של גברים, נשים וילדים הגוועים מרעב, שנשלל מהם ”הצורך הבסיסי ביותר של האדם”. אחרים מסוגלים למלא צורך זה במידה מסוימת, אך בכל זאת סובלים תת־תזונה חמורה. ואולם, רבים המסוגלים לאכול כהלכה מסתפקים לא אחת באוכל לא־בריא, מזון חסר ערך תזונתי. לדברי הספר Healthy Eating (אכילה בריאה) ”נראה כי מזון הוא אחד הנכסים שניצלנו ביותר לרעה”.
המצב די דומה כשמדובר במזון רוחני — האמת המצויה בדבר־אלוהים, המקרא. יש אנשים שנעדרת מהם התזונה הרוחנית הבסיסית; הם גוועים מרעב רוחני. אחרים פשוט אינם מנצלים את המזון הרוחני העומד לרשותם. מה לגביך? האם אתה עצמך אוכל כהלכה מבחינה רוחנית? או שמא אתה מונע מעצמך הזנה רוחנית? חשוב שנהיה כנים עם עצמנו בנושא, משום שאנו זקוקים למזון רוחני אף יותר משאנו זקוקים למזון גשמי (מתי ד׳:4).
מזון לשם צמיחה רוחנית
מזון ותזונה, ספר לימוד העוסק בחשיבות שבתזונה נכונה, מזכיר שלוש סיבות טובות לאכילה כיאות. הראשונה היא שאנו זקוקים למזון ”כדי לעודד צמיחה ולפצות על ההתבלות של תאי־גופנו”. הידעת שכל יום בחייך, טריליון מתאי גופך נהרסים ואחרים צריכים לבוא במקומם? לשם צמיחה נאותה ושמירה על מצבו התקין של הגוף דרוש אוכל מזין.
כך הוא גם מבחינה רוחנית. למשל, כאשר השליח פאולוס כתב לקהילה שבאפסוס, הוא הדגיש שכל משיחי זקוק למזון רוחני כדי להיות ”לאדם שלם [דהיינו, מבוגר]” (אפסים ד׳:11–13, גינ׳). כשאנו ניזונים כהלכה ממזון רוחני מזין, איננו עוד כתינוקות חלושים, שאינם מסוגלים לעמוד ברשות עצמם ושנופלים קורבן לכל מיני סכנות (אפסים ד׳:14). תחת זאת, אנו מתפתחים למבוגרים איתנים, המסוגלים להיאבק קשות למען האמונה משום שאנו ’ניזונים מדברי האמונה’ (טימותיאוס א׳. ד׳:6).
האם הדבר נכון לגביך? האם התבגרת רוחנית? או שמא עודך כתינוק רוחני — פגיע, תלוי לחלוטין בזולת ואינך מסוגל ליטול על עצמך את מלוא האחריות המשיחית? מטבע הדברים, מעטים מאיתנו יהיו מוכנים להודות שהם כתינוקות, אך דרושה בחינה עצמית כנה. היו משיחיים משוחים במאה הראשונה שדמו לתינוקות. אף שהיו צריכים להיות כבר ”מורים” בעצמם, וללמד את הזולת ברצון את דבר־אלוהים, כתב השליח פאולוס: ”שוב צריכים אתם למישהו שילמד אתכם את ראשית יסודות דברי אלוהים ונהייתם זקוקים לחלב ולא למזון מוצק”. אם ברצונך להתבגר רוחנית, טפח תיאבון למזון רוחני טוב ומוצק. אל תסתפק במזון תינוקות רוחני! (עברים ה׳:12).
אנו זקוקים למזון רוחני מוצק זה גם כדי לתקן כל נזק שהסבו לנו הניסיונות היומיומיים העוברים עלינו בעולם עוין. הללו יכולים להתיש את כוחנו הרוחני. אך אלוהים יכול להפיח בנו כוחות מחודשים. פאולוס אמר: ”אין אנו מתייאשים, ואף־על־פי שהאדם החיצוני שלנו הולך ובלה, האדם הפנימי שלנו מתחדש יום יום” (קורינתים ב׳. ד׳:16). כיצד נוכל ’להתחדש יום יום’? אחת הדרכים היא הזנה קבועה מדבר־אלוהים באמצעות לימוד אישי וקבוצתי של כתבי־הקודש ושל ספרות המבוססת על המקרא.
מזון לשם מרץ רוחני
מזון דרוש גם לשם ”יצירת חום ואנרגיה”. מזון מספק את חומרי־הדלק לתפקודו התקין של גופנו. אם תזונתנו דלה, תהיה לנו אנרגיה מועטה בלבד. חוסר ברזל במזוננו עלול לגרום לנו תחושת עייפות, ליאות ואדישות. האם אתה חש כך לעתים כשמדובר בפעילות רוחנית? האם אתה מתקשה לבצע את החובות הנלוות להיותך משיחי? יש הטוענים שהם תלמידי ישוע המשיח אך עם הזמן ידיהם רפות מעשות טוב, ואוזל להם הכוח לעשיית מעשים משיחיים (יעקב ב׳:17, 26). אם אתה נוכח שזו תחושתך, הפתרון עשוי להיות במידה רבה שיפור תזונתך הרוחנית או צריכה רבה יותר של מזון רוחני (ישעיהו מ׳:29–31; גלטים ו׳:9).
אל תתפתה לטפח הרגלי אכילה רוחנית גרועים. אחת ההטעיות הגדולות ביותר שניצל השטן במהלך הדורות היתה שכנוע האנשים שקריאת המקרא ורכישת ידע מדויק ממנו מיותרות עבורם. הוא משתמש בתכסיס עתיק־יומין שאימצו צבאות פולשים לכיבוש ערי אויב — מניעת מזון מהנצורים והרעבתם עד שייכנעו. אך הוא שִכלל את התכסיס אף יותר. הוא מתעה את ה”נצורים” שירעיבו את עצמם בעודם מוקפים בהררי מזון רוחני בריא. לא ייפלא אפוא שאנשים כה רבים נופלים קורבן להתקפותיו! (אפסים ו׳:10–18).
מזון לשם בריאות רוחנית
לדברי הספר מזון ותזונה, סיבה שלישית שאנו זקוקים למזון היא ”לדאוג לבריאות סדירה של הגוף... ולמנוע מחלות”. לא ניתן לראות באופן מיידי את התועלת שמסב מזון טוב לבריאות האדם. בדרך־כלל, בתום אכילת ארוחה טובה לא עולה במוחנו המחשבה, ’זה הועיל מאוד ללב שלי (או לכליות או לשרירים וכדומה)’. עם זאת, נסה לצום למשך פרק זמן ארוך, וההשפעה שתהיה לכך על בריאותך תבלוט לעין. באיזו השפעה מדובר? בספר עיון רפואי נאמר: ”התמונה השכיחה היא שלילית: ההתפתחות נעצרת, הגוף אינו מסוגל להילחם בדלקת פשוטה, האדם חסר אנרגיה או מרץ”. בריאות רוחנית לקויה מעין זו השפיעה על עם־ישראל הקדום לתקופת־מה. הנביא ישעיהו אמר עליהם: ”כל ראש לחולי, וכל לבב דווי. מכף־רגל ועד ראש אין בו מְתום” (ישעיהו א׳:5, 6).
מזון רוחני טוב מעניק לנו כוח להיאבק בחולי רוחני ובתוצאות של דלקת רוחנית. דעת מאת אלוהים עוזרת לנו לשמור על מצב רוחני תקין — אם אנו ניזונים ממנה! ישוע המשיח ציין כיצד רוב האנשים בימיו לא למדו משגיאות אבותיהם באשר להזנה רוחנית נאותה. גם הם סירבו להיזון מן האמיתוֹת שלימד. מה היתה התוצאה? ישוע אמר: ”השמן לב־העם הזה ואוזניו הכבד ועיניו השע, פן־יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין, ושב ורפא לו” (מתי י״ג:15). רוב האנשים מעולם לא הפיקו תועלת מכוח הריפוי שבדבר־אלוהים. הם לא הבריאו רוחנית. כמה משיחיים משוחים אפילו נעשו ”חלשים וחולים” (קורינתים א׳. י״א:30). מי יתן ולעולם לא נזלזל במזון הרוחני שאלוהים מספק (תהלים ק״ז:20).
זיהום רוחני
מלבד הסכנה שבהרעבה רוחנית, אורבת סכנה נוספת שעלינו להיזהר מפניה — סוג המזון שאנו אוכלים עלול להיות מזוהם. לימוד עקרונות הנגועים ברעיונות מסוכנים של שדים עלול להרעילנו בנקל, כדוגמת אכילת מזון גשמי המזוהם בחיידקים או ברעלנים (קולוסים ב׳:8). לא תמיד קל לזהות שמזון הוא רעיל. בר־סמכא אחד אמר כי ”מזון עלול לעתים להיראות בריא לחלוטין ועם זאת להכיל בקטריות מחוללות מחלות”. אם כן, ניטיב לעשות אם נבדוק את המקור של מזוננו הסמלי, נזכור שיש ספרות, כגון כתבי הכופרים, הנגועה בתורות ובפילוסופיות שאינן מבוססות על המקרא. יש יצרני מזון שאפילו משתמשים בתוויות מטעות כדי להטעות את הלקוחות באשר למרכיבים שבמוצר שלהם. בוודאי נוכל לצפות שגם השטן, המתעה הגדול, ינהג כך. לפיכך, ודא שמזונך הסמלי בא ממקור מהימן, למען תהיה ’בריא באמונה’ (טיטוס א׳:9, 13).
תומס אדמס, מטיף בן המאה ה־17, אמר על בני־דורו: ”הם כרו את קברם בשיניהם”. במילים אחרות, מה שהם אכלו הרג אותם. ודא שמזונך הרוחני אינו הורג אותך. חפש אספקה של מזון רוחני טוב. ”למה תשקלו כסף בלוא לחם?” שאל יהוה אלוהים, כאשר מי שטענו שהם עובדיו פנו למורי כזב ולנביאי שקר. ”שימעו שמוע אלי, ואיכלו טוב, ותתענג בדשן נפשכם. הטו אוזניכם ולכו אלי. שימעו, ותחי נפשכם” (ישעיהו נ״ה:2, 3; השווה ירמיהו ב׳:8, 13).
שפע מזון רוחני
מובן שאין כל מחסור במזון רוחני טוב. כשם שניבא ישוע המשיח, יש לו עתה כיתת העבד הנאמן והנבון העסוקה במתן ’האוכל בעתו’ לכל המעוניין (מתי כ״ד:45, דל׳). באמצעות הנביא ישעיהו, ניבא יהוה: ”הנה עבדיי יאכלו, ואתם תרעבו... עבדיי ירונו מטוב לב”. למעשה, הוא הבטיח משתה לכל החפץ לאכול. ”ועשה יהוה צבאות לכל העמים... משתה שמָנים, משתה שמרים, שמנים מְמֻחָיִם, שמרים מזוקקים” (ישעיהו כ״ה:6; ס״ה:13, 14).
אך, תן דעתך: נוכל לגווע מרעב במשתה! הגם שאנו מוקפים במזון, נוכל למות מתת־תזונה חמורה אם לא נתעורר ונאכל מסעודת המשתה. משלי כ״ו:15 מזכיר תיאור זה ממש: ”טמן עצל ידו בצלחת, נלאָה להשיבה אל פיו”. איזה מצב עצוב! בדומה לכך, אנו עלולים להיות עצלים מכדי להתאמץ ללמוד לימוד אישי מדבר־אלוהים ומספרות מקראית המיועדת לעזור לנו לאכול מזון רוחני. אנו עלולים להיות עייפים מכדי להתכונן לאסיפות הקהילה המשיחית ומלהשתתף בהן.
הרגלי אכילה טובים
אם כן, יש לנו סיבות למכביר לפתח הרגלים טובים של אכילה רוחנית. אך המציאות היא שרבים מנקרים במזונם הרוחני, ויש שאף מרעיבים עצמם. ניתן לדמותם לאנשים שאינם מכירים בחשיבות התזונה הנכונה, אלא לאחר שהם קוצרים את פירותיה בחייהם. הספר אכילה בריאה מזכיר את אחת הסיבות שבגללן אנו עלולים לזלזל בהרגלי האכילה שלנו, גם אם אנו מודעים לכך שאכילה טובה חיונית: ”הבעיה היא ש[כתוצאה מהרגלי אכילה גרועים] אין כל הידרדרות מהירה במצב הבריאותי, אין כל תוצאה פתאומית, כגון זו הנובעת מחציית כביש לא־זהירה. במקום זאת, ההידרדרות עלולה להיות איטית מאוד ומזיקה בסתר למצב בריאותו של האדם. הוא עלול להידבק ביתר קלות בדלקות, עצמותיו עלולות להיחלש, הירפאות הפצעים וההחלמה ממחלה עלולים להיות איטיים יותר”.
במקרים קיצוניים הפרט עלול להידמות לצעירה הסובלת מאנורקסיה נרבוזה. היא משכנעת את עצמה שהיא זקוקה למעט מזון בלבד, שבריאותה תקינה למרות העובדה שגופה הולך ומצטמק. בסופו של דבר, היא מאבדת לגמרי את התיאבון. ”זה מצב מסוכן”, נאמר בספר עיון רפואי. מדוע? ”הגם שהחולָה אך לעתים רחוקות גוועת ברעב, היא סובלת מתת־תזונה חמורה ועלולה למות ממה שנחשב לדלקת פשוטה”.
אשה משיחית הודתה: ”שנים רבות התחולל בי מאבק. ידעתי שיש צורך בהתכוננות קבועה לאסיפות ובלימוד אישי ועם זאת לא יכולתי לעשות כן”. לבסוף היא ערכה את השינויים הנחוצים ונעשתה לתלמידה טובה של דבר־אלוהים, אך רק משהבינה את מלוא חומרת מצבה.
אם כן, שית לבך לעצה שנתן השליח פטרוס. הייה ”כעוללים אשר זה מקרוב נולדו”, ו’התאווה לחלב הזך של הדבר, למען תגדל באמצעותו לישועה’ (פטרוס א׳. ב׳:2). כן, ’התאווה’ — טפח תשוקה עזה — למלא את שכלך ואת לבך בדעת אלוהים. מבוגרים רוחנית חייבים להמשיך לטפח תיאבון זה. אל תניח למזון רוחני להיות ’אחד הנכסים שניצלת ביותר לרעה’. אכול היטב מבחינה רוחנית והפק את מלוא התועלת מכל ”הדברים הבריאים” הנמצאים בדבר־אלוהים, המקרא (טימותיאוס ב׳. א׳:13, 14).
[תמונה בעמוד 28]
האם אתה צריך לשפר את תזונתך?