אֶפַּפרַס — ”משרת נאמן של המשיח”
מי יִיסד את הקהילות המשיחיות בקורינתוס, באפסוס ובפיליפי? אפשר שתשיב ללא היסוס: ’פאולוס, ה”שליח לגויים”’ (רומים י״א:13). צדקת.
ומי יִיסד את הקהילות בקולוסה, בהירַפּוֹליס ובלָאוֹדיקֵאה? איננו יודעים בוודאות, אך ייתכן שהיה זה איש ושמו אפפרס. על כל פנים, אולי תרצה לדעת עוד כמה פרטים על מבשר זה, שכן הוא כונה ”משרת נאמן של המשיח” (קולוסים א׳:7).
המבשר של עמק ליקוּס
השם אפפרס הוא קיצור של אפפרודיטוס. אך אין לבלבל בין אפפרס לאפפרודיטוס מפיליפי. אפפרס התגורר בקולוסה, אחד משלושה מרכזים של קהילות משיחיות בעמק נהר ליקוס, אסיה הקטנה. קולוסה שכנה במרחק 18 קילומטר בלבד מלאודיקאה ו־19 קילומטר מהירפוליס, במחוז הקדום פריגיה.
המקרא אינו מציין במפורש כיצד הגיעה הבשורה הטובה על מלכות אלוהים לפריגיה. מכל מקום, תושבים מפריגיה היו בירושלים בחג השבועות ב־33 לספירה, וייתכן שחלקם התגוררו בקולוסה (מעשי־השליחים ב׳:1, 5, 10). בתקופת שירותו של פאולוס באפסוס (52–55 לספירה בקירוב), ניתנה באיזור עדות באופן כה נמרץ ויעיל, עד כי לא רק האפסים, אלא גם ”כל תושבי אסיה היהודים והיוונים שמעו את דבר האדון” (מעשי־השליחים י״ט:10). נראה שפאולוס לא בישר את הבשורה הטובה ברחבי עמק ליקוס, מאחר שרבים שנעשו למשיחיים שם, לא ראוהו מעולם (קולוסים ב׳:1).
לדברי פאולוס, אפפרס הוא שלימד את הקולוסים ”באמת את חסד אלוהים”. פאולוס כינה את אותו חבר לעבודה ”משרת נאמן של המשיח למענכם”, ומכאן שאפפרס היה מבשר פעיל באיזור (קולוסים א׳:6, 7).
הן השליח פאולוס והן המבשר אפפרס דאגו דאגה רבה לרוחניותם של עמיתיהם לאמונה בעמק ליקוס. בתור ”שליח לגויים”, פאולוס ללא ספק שמח לשמוע על התקדמותם. את הדיווח על מצבם הרוחני של הקולוסים קיבל פאולוס מאפפרס (קולוסים א׳:4, 8).
דיווחו של אפפרס
בעיותיהם של הקולוסים היו חמורות דיין כדי לשכנע את אפפרס לצאת למסע הארוך לרומא במיוחד על־מנת לדון בעניינים אלה עם פאולוס. קרוב לוודאי שהדיווח המפורט מפי אפפרס הוא שהניע את פאולוס לכתוב שתי איגרות לאותם אחים, אשר לא הכירם אישית. אחת נועדה לקולוסים. האחרת, שככל הנראה לא נשתמרה, נשלחה ללאודיקאה (קולוסים ד׳:16). סביר להניח, שתוכן האיגרות נועד לענות על צורכי משיחיים אלה, על־פי הבחנתו של אפפרס. באילו צרכים הבחין? ומה ניתן ללמוד מכך על אישיותו?
מן האיגרת אל הקולוסים מסתבר שאפפרס חשש שפילוסופיות אליליות הקשורות לסגפנות, לספיריטיזם ולאמונות תפלות אליליות מסכנות את המשיחיים בקולוסה. זאת ועוד, האיסור על אכילת סוגי מזון מסוימים וכן שמירת מועדים מיוחדים, כמנהג היהודים, השפיעו אולי על כמה מחברי הקהילה (קולוסים ב׳:4, 8, 16, 20–23).
העובדה שפאולוס כתב על נושאים אלה באה ללמדנו עד כמה היה אפפרס מודע ורגיש לצורכי עמיתיו המשיחיים. הוא גילה דאגה אוהבת למצבם הרוחני, תוך מודעות לסכנות האורבות להם בסביבת מגוריהם. אפפרס שאל בעצתו של פאולוס, מה שמעיד על ענוותו. אולי ראה צורך לקבל עצה מאדם מנוסה יותר. בכל מקרה, אפפרס פעל בחוכמה (משלי ט״ו:22).
אדם שהכיר בערכה של תפילה
פאולוס חתם את איגרתו אל המשיחיים בקולוסה באלה המילים: ”דרישת שלום מאפפרס, עבד המשיח ישוע ואחד מכם; בכל עת הוא נאבק למענכם בתפילות, למען תעמדו מושלמים ומלאי ביטחון בכל אשר לרצון אלוהים. מעיד אני עליו כי הוא עמל הרבה למענכם ולמען אנשי לאודיקאה ואנשי הירפוליס” (קולוסים ד׳:12, 13).
אכן, אפילו כשהיה אפפרס ’חברו של פאולוס למאסר’ ברומא, חשב הוא על אחיו האהובים שבקולוסה, לאודיקאה והירפוליס והתפלל למענם (פילימון 23). מילולית, הוא ”נאבק” למענם בתפילות. לדברי הלמדן ד. אדמונד הייברט, המונח היווני כאן מצביע על ”פעילות מאומצת, אשר מחירה כבד”, בדומה ל’חבלי המוות’ הרגשיים שחש ישוע המשיח, כשהתפלל בגן גת שמנים (לוקס כ״ב:44). אפפרס רצה בכל לבו שאחיו ואחיותיו הרוחניים יהיו יציבים ויגיעו לבגרות משיחית מלאה. איזו ברכה לקהילות היה בוודאי אח רוחני זה!
הואיל ואפפרס כונה ’חבר אהוב לעבודה’, אין ספק שהתחבב על עמיתיו המשיחיים (קולוסים א׳:7). כשהנסיבות מרשות, מן הראוי שכל חברי הקהילה יקריבו מעצמם ללא היסוס בחום ובאהבה. למשל, נוכל לתת את הדעת לצורך לעזור לחולים, לקשישים או לבעלי צרכים מיוחדים אחרים. קיימות מטלות שונות שיש למלא בקהילה, ולעתים מתאפשר לנו לתרום את חלקנו למבצעי בנייה תיאוקרטיים.
תפילה בעד זולתנו, כדוגמת אפפרס, היא היבט של השירות המקודש שכל אחד יכול לקיים. בתפילות אלה ניתן, בין היתר, להביע את דאגתנו לעובדי יהוה העומדים לפני סכנות או קשיים שונים, רוחניים או פיסיים. אם ניאבק בדרך זו, נוכל לִדמות לאפפרס. כל אחד מאיתנו יכול לנחול את הזכות והשמחה שבלהיות ’חבר אהוב לעבודה’ במשפחת משרתי יהוה הנאמנים.