”הייו מפוכחים” שכן הקץ קרֵב
”הנה קץ הכל קרב. על כן הייו מפוכחים” (פטרוס א׳. ד׳:7).
1. מה כרוך בהיות האדם ’מפוכח’?
המילים שלעיל, דברי השליח פטרוס, צריכות להשפיע עמוקות על אורח־חייהם של המשיחיים. עם זאת, פטרוס לא אמר לקוראיו לנטוש את חובותיהם השגרתיות ואת דאגות החיים; וגם לא עודד תחושת היסטריה מפני ההשמדה שעמדה להתרחש. אדרבה, הוא הפציר: ”הייו מפוכחים”. אדם ’מפוכח’ מגלה שיקול־דעת, תבונה, זהירות והיגיון בדיבור ובמעש. משמע הדבר להניח לדבר־אלוהים למשול בחשיבתנו ובמעשינו (רומים י״ב:2). אנו חיים ”בתוך דור עיקש ופתלתול”, ולכן כדי למנוע בעיות וקשיים עלינו להיות מפוכחים (פיליפים ב׳:15).
2. כיצד אורך־רוחו של יהוה מועיל למשיחיים כיום?
2 בהיותנו ”מפוכחים” נוכל לגבש דעה שקולה ומציאותית על עצמנו (טיטוס ב׳:12, ע״ח; רומים י״ב:3). הדבר חיוני לאור הכתוב בפטרוס ב׳. ג׳:9: ”אין יהוה מאחר בדבר אשר הבטיח, כמו שיש החושבים זאת לאיחור, אלא שהוא מאריך אפו לנו; אין הוא רוצה שיאבד איש, אלא שהכל יבואו לידי תשובה”. שים לב כי יהוה אינו מאריך אפו אך ורק ללא־מאמינים אלא גם ”לנו” — חברי הקהילה המשיחית. מדוע? כי ”אין הוא רוצה שיאבד איש”. אולי יש כאלה שעדיין צריכים לחולל שינויים או לתקן דברים מסוימים בחייהם כדי להיות ראויים למתת חיי־הנצח. לכן, הבה נבחן תחומים שנחוצים בהם אולי תיקונים אחדים.
”מפוכחים” ביחסינו האישיים
3. אילו שאלות יכולים הורים לשאול את עצמם לגבי ילדיהם?
3 מן הראוי שהבית יהיה מקום מפלט ששורר בו שלום. אך יש שביתם הוא ”בית מלא... ריב” (משלי י״ז:1). מה לגבי משפחתך? האם ביתך נטול ”כעס וצעקה וגידוף”? (אפסים ד׳:31) מה לגבי ילדיך? האם הם חשים שאוהבים ומעריכים אותם? (השווה לוקס ג׳:22.) האם אתה מקדיש זמן להדריך ולחנך אותם? האם אתה ’מחנך במעגלי צדק’ ולא בזעם וברתחה? (טימותיאוס ב׳. ג׳:16) הילדים הם ”נחלת יהוה”, משום כך הוא מתעניין מאוד בטיב היחס שהם זוכים לו (תהלים קכ״ז:3).
4. (א) מה עלולה להיות התוצאה של גסות הבעל כלפי אשתו? (ב) כיצד יכולות הנשים לתרום לשלום עם אלוהים ולאושרה של המשפחה כולה?
4 מה לגבי בן־זוגך? ”חייבים גם האנשים לאהוב את נשיהם כאהבתם את גופם הם. האוהב את אשתו אוהב את עצמו. הן מעולם לא שנא איש את בשרו, אלא הוא מכלכל ומטפח אותו כדרך שגם המשיח נוהג בקהילה” (אפסים ה׳:28, 29). גבר מגדף, מתעלל, שתלטני או חסר כל גמישות אינו רק מסַכן את שלוות ביתו אלא אף מערער את יחסיו עם אלוהים (פטרוס א׳. ג׳:7). מה לגבי הנשים? גם הן צריכות ’להיכנע לבעליהן כמו לאדון’ (אפסים ה׳:22). אשה שנשיאת חן בעיני אלוהים עומדת לנגד עיניה, תוכל להעלים עין מחולשות בעלה ולהיכנע לו ללא תרעומת. לעתים, אפשר שהאשה חשה שמחובתה להביע את דעתה. במשלי ל״א:26 נאמר על אשת־חיל: ”פיה פתחה בחוכמה, ותורת־חסד על לשונה”. היא נוהגת בבעלה בטוּב־לב ובכבוד וכך שומרת על שלום עם אלוהים, ותורמת לאושרה של המשפחה כולה (משלי י״ד:1).
5. בנושא היחס כלפי ההורים, מדוע ראוי שהצעירים ינהגו על־פי עצת המקרא?
5 צעירים, איך אתם מתייחסים להוריכם? האם אתם מדברים בעוקצנות ובזלזול שנפוצים בעולם? או שמא אתם מצייתים לצו המקרא: ”הבנים, שימעו בקול הוריכם על־פי האדון, כי כך ראוי. ’כבד את־אביך ואת־אמך’, היא המצווה הראשונה אשר הבטחה בצדה: ’למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה’”? (אפסים ו׳:1–3).
6. כיצד נוכל לבקש שלום עם אחינו לאמונה?
6 כמו־כן, אם ’נבקש שלום ונרדפהו’ בכל הקשור לאחינו לאמונה, נוכיח שאנו ”מפוכחים” (פטרוס א׳. ג׳:11). מדי פעם מתעוררים חילוקי־דעות ואי־הבנות (יעקב ג׳:2). אם מניחים לאיבה לפעפע כארס, שלום הקהילה כולה עלול להיות בסכנה (גלטים ה׳:15). לכן, יַשבו מחלוקות במהירות; חפשו פתרונות של שלום (מתי ה׳:23–25; אפסים ד׳:26; קולוסים ג׳:13, 14).
”מפוכחים” והאחריות המשפחתית
7. (א) כיצד פאולוס עודד גילוי גישה ’מפוכחת’ בעניינים שגרתיים? (ב) בעניין האחריות המשפחתית, איזו גישה צריכה להיות לגברים ונשים משיחיים?
7 השליח פאולוס יעץ למשיחיים, ’נחיה מפוכחים’ (טיטוס ב׳:12, ע״ח). מעניין כי, בהקשר זה, פאולוס מעודד את הנשים ”לאהוב את בעליהן וילדיהן, ולהיות צנועות [”מפוכחות”, ע״ח]” (טיטוס ב׳:4, 5). פאולוס כתב זאת בשנים 61–64 לספירה, שנים ספורות לפני קץ סדר־הדברים היהודי. עם זאת, עניינים שגרתיים, כגון עבודות הבית, לא איבדו מחשיבותם. על כן, מן הראוי שבעלים כנשים ישמרו על השקפה חיובית ובריאה לגבי אחריותם המשפחתית ”למען לא ינואץ דבר האלוהים”. ראש־משפחה אחד התנצל לפני אורחו על המראה המביש של ביתו. הוא הסביר שהבית מוזנח ”משום שהוא חלוץ”. אנו אומנם ראויים לשבח אם אנו מקריבים מעצמנו למען המלכות, אך מחובתנו לוודא שאיננו עושים כן על־חשבון טובת המשפחה.
8. כיצד יכולים ראשי משפחות לגלות איזון בדאגתם לצרכי משפחותיהם?
8 המקרא מפציר באבות לתת עדיפות למשפחותיהם, ואומר כי מי שאינו דואג לבני־משפחתו ”כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין” (טימותיאוס א׳. ה׳:8). רמת־החיים ברחבי העולם שונה ממקום למקום, וניטיב לעשות אם נשמור על רמת־ציפיות נמוכה לגבי דברים חומריים. ”רֵאשׁ [עוני] ועושר אל תתן לי”, אמר כותב משלי ל׳:8. אולם, אל להורים להתעלם מן הצרכים החומריים של ילדיהם. לדוגמה, האם יהא זה נבון מצד הפרט להחסיר ממשפחתו את צרכיה הבסיסיים למען יוכל לשקוד על זכויות תיאוקרטיות? הדבר יגרום לילדים מרירות, הלא כן? מאידך, במשלי כ״ד:27 נאמר: ”הכן בחוץ מלאכתך, ועתְּדָה בשדה לך, אחר ובנית ביתך”. אומנם דאגה לדברים חומריים היא במקומה, אך ’בניית הבית’ — רוחנית ורגשית — היא חיונית.
9. מדוע מן התבונה שראשי משפחות ישקלו את האפשרות שימותו או יחלו?
9 האם דאגת שמשפחתך לא תישאר בחוסר־כל אם תמות בדמי ימיך? במשלי י״ג:22 נאמר: ”טוֹב ינחיל בני־בנים”. הורים מנחילים לילדיהם את דעת יהוה וקשר עימו, ובנוסף לכך הם מעוניינים לדאוג לפרנסתם. בארצות רבות, ראשי משפחות אחראיים משתדלים שיהיו להם חסכונות, צוואה חוקית וביטוח־חיים. ככלות הכל, משרתי אלוהים אינם מחוסנים מפני ”עת ופגע” (קהלת ט׳:11). ניתן לחסות ”בצל” הכסף, ותכנון זהיר עשוי במקרים רבים למנוע קשיים (קהלת ז׳:12). בארצות שהממשלה אינה מממנת טיפול רפואי, יש הבוחרים להקצות כסף לצרכים רפואיים או לארגן סוג מסוים של מימון רפואי.a
10. כיצד יכולים הורים משיחיים ”לאצור” למען ילדיהם?
10 כתבי־הקודש אף אומרים: ”הבנים אינם חייבים לאצור אוצרות להוריהם, אלא ההורים לבניהם” (קורינתים ב׳. י״ב:14). נהוג בעולם שהורים חוסכים כסף לעתיד, ללימודי ילדיהם או לנישואיהם, וזאת כדי להעניק להם התחלה טובה בחיים. האם חשבת לחסוך לעתידו הרוחני של ילדך? נניח למשל שבן בוגר בחר בשירות המלא. המשרתים בשירות המלא אומנם אינם דורשים את תמיכת הזולת ואינם מצפים לה, אך אפשר שהורים אוהבים יבחרו ’לתת את חלקם לצרכיו’ של הבן כדי לעזור לו להישאר בשירות המלא (רומים י״ב:13; שמואל א׳. ב׳:18, 19; פיליפים ד׳:14–18).
11. האם השקפה מציאותית לגבי הכסף מעידה על חוסר אמונה? הסבר.
11 השקפה מציאותית לגבי הכסף אינה מעידה על חוסר אמונה שסדר־הדברים המרושע של השטן קרב אל קצו. פשוט מדובר בגילוי ”תושייה” ושיקול־דעת נבון (משלי ב׳:7; ג׳:21). ישוע אמר פעם ש”בני העולם הזה פיקחים... יותר מבני האור” בשימוש שהם עושים בכספם (לוקס ט״ז:8). אין תימה אפוא, שיש הרואים צורך לשנות את הדרך שהם מנצלים את רכושם, כדי שיוכלו לדאוג טוב יותר לצורכי משפחותיהם.
”מפוכחים” בהשקפתנו לגבי השכלה
12. כיצד לימד ישוע את תלמידיו להסתגל לנסיבות חדשות?
12 ”פני העולם הזה משתנים”, ובמהירות חלים שינויים כלכליים מרחיקי־לכת וחלה התפתחות טכנולוגית (קורינתים א׳. ז׳:31, ע״ח). אך ישוע לימד את תלמידיו להסתגל. הוא שלח אותם למסע ההטפה הראשון שלהם ואמר: ”לא תקחו זהב ולא כסף ולא נחושת בכיסי חגורותיכם; לא תרמיל לדרך, לא שתי כותנות, לא נעליים ולא מקל, כי ראוי הפועל ללחמו” (מתי י׳:9, 10). אך במסע הטפה אחר, אמר ישוע: ”מי שיש לו ארנק יקח נא אותו, וכן גם את התרמיל” (לוקס כ״ב:36). מה השתנה? הנסיבות. הסביבה הדתית נעשתה עוינת יותר, ובאותה עת הם נאלצו לדאוג לעצמם.
13. מהי המטרה העיקרית של ההשכלה, וכיצד יכולים הורים לתמוך בילדיהם בנידון?
13 כאז כן היום, הורים צריכים להביא בחשבון את המציאות הכלכלית בימינו. למשל, האם אתה מוודא שילדיך יזכו להשכלה מספקת? המטרה העיקרית של ההשכלה צריכה להיות הכשרת ילדך להיות משרת יהוה יעיל. ההשכלה החשובה ביותר היא ההשכלה הרוחנית (ישעיהו נ״ד:13). ההורים גם דואגים לכך שילדיהם יוכלו להתפרנס בכוחות עצמם. אם כן, הדרך את ילדיך, עזור להם לבחור במקצועות המתאימים בבית־הספר ודון עימם בשאלה אם כדאי לרכוש השכלה משלימה כלשהי או לא. החלטות אלה הן באחריות המשפחה, ואל לאחרים למתוח ביקורת על בחירתם (משלי כ״ב:6). מה לגבי אלה שבחרו להקנות לילדיהם השכלה בבית?b הגם שרבים ראויים לשבח על עמלם, יש שעבורם המשימה היתה קשה מכפי שהעלו על דעתם, והילדים הם שניזוקו מכך. לכן, אם אתה שוקל תוכנית לימוד ביתית, אל תשכח לשקול במה הדבר כרוך, והערך באופן מציאותי אם לשניכם הכישורים והמשמעת העצמית הדרושים להשלמת התוכנית (לוקס י״ד:28).
’אל תבקש לך גדולות’
14, 15. (א) כיצד איבד ברוך את האיזון הרוחני שלו? (ב) מדוע היה זה אווילי מצדו ’לבקש גדולות’?
14 קץ סדר־הדברים הנוכחי טרם בא, ויש הנוטים אולי לבקש להם את אשר מציע העולם — קריירה יוקרתית, עבודה מכניסה ועושר. תן דעתך לברוך, מזכירו של ירמיהו. הוא קונן: ”אוי, נא לי, כי יסף יהוה יגון על מכאובי! יגעתי באנחתי, ומנוחה לא מצאתי” (ירמיהו מ״ה:3). ברוך היה יגע. השירות כמזכירו של ירמיהו היה מלאכה קשה, כרוכה בלחץ ודאגות (ירמיהו ל״ו:14–26). כמו־כן, הסוף ללחץ לא נראה באופק. נועדו לחלוף 18 שנה נוספות עד חורבן ירושלים.
15 יהוה אמר לברוך: ”הנה, אשר בניתי אני הורס, ואת אשר נטעתי אני נותש, ואת כל הארץ היא. ואתה, תבקש לך גדולות. אל תבקש”. ברוך איבד את האיזון. הוא החל ’לבקש לו גדולות’, אולי עושר, מעמד בולט או ביטחון כלכלי. מאחר שיהוה אמר כי הוא ”נותש, ואת כל הארץ היא”, מה הטעם לבקש דברים אלה? לפיכך, יהוה נתן לברוך תזכורת מפכחת זו: ”כי הנני מביא רעה על כל בשר... ונתתי לך את נפשך לשלל על כל המקומות אשר תלך שם”. חורבן ירושלים לא יותיר שריד לנכסים חומריים! הבטחת יהוה לברוך נסובה רק על הצלת חייו, היות ’נפשו לשלל’ (ירמיהו מ״ה:4, 5).
16. איזה לקח יכולים משרתי יהוה כיום ללמוד מן המקרה של ברוך?
16 ברוך שמע למוסר יהוה, ועל־פי הבטחת יהוה חיי ברוך אכן ניצלו (ירמיהו מ״ג:6, 7). איזה לקח רב־און למשרתי יהוה כיום! אין זו העת ’לבקש לנו גדולות’. מדוע? כיוון ש”העולם עובר עם תאוותיו” (יוחנן א׳. ב׳:17).
ניצול הזמן שנותר על הצד הטוב ביותר
17, 18. (א) כיצד הגיב יונה כשתושבי נינווה חזרו בתשובה? (ב) איזה לקח לימד יהוה את יונה?
17 אם כן, כיצד נוכל לנצל את הזמן שנותר על הצד הטוב ביותר? למד מן הדברים שקרו לנביא יונה. ”וילך אל נינווה... ויקרא ויאמר: ’עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת’”. להפתעת יונה, תושבי נינווה נענו לבשורה שבפיו וחזרו בתשובה! יהוה נמנע מהחרבת העיר. כיצד הגיב יונה? ”יהוה קח נא את נפשי ממני, כי טוב מותי מחיי” (יונה ג׳:3, 4; ד׳:3).
18 יהוה לימד אפוא את יונה לקח חשוב. ”וַיְמַן... אלוהים קיקיון, ויעל מעל ליונה להיות צל על ראשו... וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה”. אך שמחת יונה היתה קצרת ימים, שכן הצמח התייבש מהר. ”חרה” ליונה על אי־נוחות זו. יהוה הדגיש את הלקח ואמר: ”אתה חסת על הקיקיון... ואני לא אחוס על נינווה העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתים־עשרה רִבּוֹ אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה?” (יונה ד׳:6, 7, 9–11).
19. איזה קו־מחשבה אנוכיי לא היינו רוצים לאמץ?
19 שיקולי יונה היו אנוכיים ביותר! הוא אומנם חס על הצמח, אך רחמיו לא נכמרו כלל על אנשי נינווה — אנשים, אשר במובן רוחני, ’לא ידעו בין ימינם לשמאלם’. גם אנו כמותו כמהים אולי להשמדת סדר־הדברים העולמי, ובצדק! (תסלוניקים ב׳. א׳:8) אולם, בעודנו מצפים לכך, מוטלת על שכמנו האחריות לעזור לישרי־הלב, שבמובן הרוחני, אינם ’יודעים בין ימינם לשמאלם’ (מתי ט׳:36; רומים י׳:13–15). האם תנצל את הזמן הקצר שנותר כדי לעזור לרבים ככל האפשר לרכוש את דעת יהוה היקרה? איזו עבודה תוכל אי־פעם להשתוות לשמחה הטמונה בעזרה למישהו לזכות לחיים?
המשיכו לחיות כאנשים ”מפוכחים”
20, 21. (א) באילו דרכים אחדות נוכל להוכיח שאנו ”מפוכחים” לקראת הבאות? (ב) אילו ברכות תנבענה מחיים כאנשים ”מפוכחים”?
20 סדר־הדברים של השטן ממשיך לצלול לעבר חורבנו, ולכן בוודאי ניתקל באתגרים חדשים. בטימותיאוס ב׳. ג׳:13 נחזה: ”אנשים רעים ומדיחים יגבירו רעתם, יתעו ויתעו”. אך, ’אל תתעייפו ואל תרפה נפשכם’ (עברים י״ב:3). הישענו על יהוה לקבלת כוח (פיליפים ד׳:13). לימדו להיות גמישים, להסתגל לנסיבות המחמירות והולכות, ואל תתרפקו על העבר (קהלת ז׳:10). גלו תושייה, והייו מעודכנים בהדרכה שמאת ”העבד הנאמן והנבון” (מתי כ״ד:45–47, דל׳).
21 לא ידוע לנו כמה זמן נותר. עם זאת, נוכל לומר בביטחון ש”קץ הכל קרֵב”. עד בוא הקץ, הבה נהיה ”מפוכחים” באורח־חיינו, אם במגעינו עם הזולת, בדאגה למשפחותינו ואם בחובותינו החילוניות. בעשותנו כן, לכולנו יוכל להיות הביטחון שנימצא לבסוף ”בשלום, נקיים ובלא דופי”! (פטרוס ב׳. ג׳:14).
[הערת שוליים]
a בארצות־הברית, למשל, לרבים יש ביטוח רפואי, הגם שביטוח מעין זה הוא די יקר. יש משפחות של עדים שגילו כי רופאים מסוימים מגלים נכונות רבה יותר לשקול טיפולים חליפיים ללא־דם כאשר למשפחה מימון לטיפול רפואי. רופאים רבים מקבלים את התשלום שמאשרות תוכניות ביטוח מוגבלות או את המימון הרפואי הממשלתי.
b הרשמה לתוכנית לימוד ביתית היא החלטה אישית של הפרט. ראה המאמר ”תוכנית לימוד ביתית — האם היא נועדה לך?” שהופיע בחוברת עורו! מ־8 באפריל 1993 (אנג׳).
נקודות לחזרה
◻ כיצד נוכל להוכיח שאנו ”מפוכחים” ביחסינו האישיים?
◻ כיצד נוכל לדאוג לאחריותנו המשפחתית באיזון?
◻ מדוע מחובת ההורים להתעניין בהשכלה החילונית של ילדיהם?
◻ אילו לקחים אנו למדים מברוך ומיונה?
[תמונה בעמוד 18]
בעל ואשה הנוהגים זה בזה בגסות, מערערים את הקשר שלהם עם יהוה
[תמונה בעמוד 20]
מן הראוי שההורים יתעניינו בהשכלת ילדיהם