בזכות אמונה נתאזר אורך רוח ונתמיד בתפילה
”גם אתם התאזרו אורך רוח, כוננו את לבבכם, כי קרבה ביאת האדון” (יעקב ה׳:8).
1. מדוע עלינו להרהר בכתוב ביעקב ה׳:7, 8?
”נוכחות” ישוע המשיח המיוחלת זמן כה רב היא כעת עובדה שרירה וקיימת (מתי כ״ד:3–14 ע״ח). עתה יותר מתמיד, יש לכל הטוענים שהם מאמינים באלוהים ובמשיח סיבה להרהר במילים אלה של התלמיד יעקב: ”אחיי, התאזרו אורך רוח עד בוא האדון. הנה האיכר מחכה לפרי האדמה היקר ומייחל לו בסבלנות עד שיזכה ליורה ומלקוש. גם אתם התאזרו אורך רוח, כוננו את לבבכם, כי קרבה ביאת האדון” (יעקב ה׳:7, 8).
2. מה היו חלק מן הבעיות שעימן התמודדו אלה אשר להם כתב יעקב?
2 האנשים שאליהם כתב יעקב את איגרתו שבהשראה היו צריכים להתאזר אורך רוח ולפתור בעיות שונות. רבים פעלו בניגוד למצופה ממי שאמורים להאמין באלוהים. למשל, היו שגאו בלבבם תאוות מסוימות ונדרש שמשהו ייעשה בנידון. המשיחיים הקדומים היו זקוקים לשלום ולשלווה שאבדו להם. נדרשה להם גם עצה בעניין אורך רוח והתמדה בתפילה. הבה נבחן את שאמר להם יעקב, ונראה כיצד נוכל ליישם את דבריו בחיינו.
תאוות פסולות הן הרסניות
3. מה היו הסיבות למריבות בקהילה, ומה נוכל ללמוד מכך?
3 השלום סר מחלק מן האמורים להיות משיחיים. הגורם העיקרי למצב היו תאוות פסולות שהיכו שורש בלבבם (יעקב ד׳:1–3). המריבות ביניהם הפרו את השלווה, והיו שנהגו בחוסר אהבה ושפטו את אחיהם. הדבר אירע משום שתאוות להנאה חושנית נלחמו בתוך איבריהם. אנו עצמנו צריכים אולי להתפלל לעזרה כדי להתגבר על שאיפות הבשר לתהילה, לסמכות ולנכסים, וכך לא תהיה לנו יד בהפרת שלום הקהילה (רומים ז׳:21–25; פטרוס א׳. ב׳:11). הסכסוכים בין כמה משיחיים בני המאה הראשונה התפתחו לרוח של שנאה רצחנית. מאחר שאלוהים לא מילא את תאוותיהם הפסולות, הם המשיכו להילחם במאמץ להשיג את יעדיהם. אם בלבנו תאוות פסולות דומות, ייתכן שנבקש אך לא נקבל, מאחר שאלוהינו הקדוש אינו עונה על תפילות מעין אלה (איכה ג׳:44; יוחנן ג׳. פסוקים 9, 10).
4. מדוע יעקב מכנה חלק מן המשיחיים ”מפירי נאמנות”, וכיצד על דבריו להשפיע עלינו?
4 עולמיוּת, קנאה וגאווה שכנו בקרב חלק מן המשיחיים הקדומים (יעקב ד׳:4–6). יעקב מכנה חלק מהם ”מפירי נאמנות”, משום שנעשו ידידים לעולם ולכן היו אשמים בניאוף רוחני (יחזקאל ט״ז:15–19, 25–45). ללא ספק לא נרצה לאמץ גישה, דיבור והתנהגות עולמיים, שיהפכו אותנו לאויבי אלוהים. דברו מראה לנו ש”קנאה” היא חלק מן היצר הרע של לבנו, או ה”רוח”, השוכנת באנשים החוטאים (בראשית ח׳:21; במדבר ט״ז:1–3; תהלים ק״ו:16, 17; קהלת ד׳:4). לפיכך, אם אנו מבינים שעלינו להילחם בקנאה, בגאווה או בנטייה שלילית אחרת, הבה נבקש את עזרת אלוהים, את רוח־קודשו. כוחה של רוח־הקודש, שנותן לנו אלוהים בחסדו, חזק מה”קנאה”. הואיל ויהוה מתנגד לגאוותנים, הוא יושיט לנו את חסדו אם ניאבק בנטיות לחטוא.
5. כדי לזכות לחסד אלוהים, באילו דרישות עלינו לעמוד?
5 כיצד נוכל לקבל את חסד אלוהים? (יעקב ד׳:7–10) כדי לזכות לחסד יהוה, מחובתנו לציית לו, לקבל את האמצעים שהוא מספק ולהיכנע לרצונו (רומים ח׳:28). מחובתנו גם ’להתייצב נגד’ השטן, להתנגד לו. אם נעמוד יציבים כתומכי ריבונותו האוניברסלית של יהוה, השטן ’יברח מפנינו’. לרשותנו עזרת ישוע, המרסן את כוחות הרשע, כדי שמאומה לא יוכל להסב לנו נזק בלתי הפיך. לעולם אל תשכח זאת: באמצעות תפילה, ציות ואמונה, אנו קרבים לאלוהים והוא קרֵב אלינו (דברי־הימים ב׳. ט״ו:2).
6. מדוע יעקב קורא לכמה משיחיים ”חוטאים”?
6 מדוע יעקב קורא לכמה מן הטוענים שהם מאמינים באלוהים ”חוטאים”? משום שהם אשמים ב”סכסוכים” ובשנאה רצחנית — גישות לא־רצויות בקרב המשיחיים (טיטוס ג׳:3). נדרש מהם לרחוץ את ’ידיהם’ המלאות במעשים רעים. נדרש מהם גם לטהר את ’לבבם’, מקום משכן המניעים (מתי ט״ו:18, 19). ’הפכפכי לב’ אלה התנדנדו בין ידידות עם אלוהים ובין ידידות עם העולם. אנו מוזהרים מפני דוגמתם השלילית, לכן, הבה נגלה עירנות מתמדת, כדי שדברים מעין אלה לא יערערו את אמונתנו (רומים ז׳:18–20).
7. מדוע יעקב אומר לחלקם: ”התאבלו ובכו”?
7 יעקב אומר לקוראיו: ”התענו והתאבלו ובכו”. אם יגלו עצב שהוא כרצון אלוהים, יוכיחו את חרטתם (קורינתים ב׳. ז׳:10, 11). כיום, יש האומרים שהם מאמינים אך מבקשים לרקום ידידות עם העולם. אם אי־מי מאיתנו הולך בדרך זו, האין זה מן הראוי שיתאבל על מצבו הרוחני הרעוע וינקוט צעדים מיידיים לתיקון המצב? אם נחולל את השינויים הדרושים ונזכה לסליחת אלוהים, לבנו יימלא ששון עקב מצפון טהור ותוחלת משמחת לחיי־נצח (תהלים נ״א:12–19; יוחנן א׳. ב׳:15–17).
אל תשפטו איש את רעהו
8, 9. מדוע אל לנו לדבר רעות איש באחיו או לשפוט זה את זה?
8 חטא הוא לדבר רעות באח לאמונה (יעקב ד׳:11, 12). עם זאת, יש המותחים ביקורת על אחיהם המשיחיים, אולי מתוך צדקנות או מתוך רצון להתנשא באמצעות זלזול בערך הזולת (תהלים נ׳:20; משלי ג׳:29). המונח היווני שתרגומו ’לדבר רעות’ מצביע על עוינות ומרמז על הטחת האשמת שווא או האשמה מוגזמת. הדבר משול לשפיטת האח לכף חובה. באיזה מובן העושה כן, ”מדבר רעה בתורה ודן את התורה”? ובכן, הסופרים והפרושים ’ביטלו את מצוות אלוהים’ ושפטו על־פי אמות־המידה שלהם (מרקוס ז׳:1–13). בדומה לכך, אם אנו מגנים אח שאינו ראוי לגינוי בעיני יהוה, האין אנו ’דנים את התורה’? האין אנו רומזים, בעווננו, שתורת אלוהים אינה טובה דייה? כמו־כן, אם נמתח ביקורת שלא בצדק על אחינו, לא נקיים את תורת האהבה (רומים י״ג:8–10).
9 הבה נזכור: ”אחד הוא המחוקק ושופט” — יהוה. ’תורתו תמימה’, מושלמת, היא אינה לוקה בחסר (תהלים י״ט:8; ישעיהו ל״ג:22). לאלוהים לבדו הזכות לקבוע אמות־מידה וכללים לישועה (לוקס י״ב:5). לכן יעקב שואל: ”מי אתה כי תשפוט את עמיתך?” לא נפלה בחלקנו זכות מיוחדת לשפוט ולגנות אחרים (מתי ז׳:1–5; רומים י״ד:4, 10). נוכל להימנע מלשפוט את הזולת בצדקנות בעזרת הרהורים בריבונות אלוהים, באי משוא פנים מצד אלוהים ובאי־שלימות שלנו.
הימנע מביטחון עצמי רברבני
10. מדוע עלינו להביא בחשבון את יהוה בחיי היומיום שלנו?
10 תמיד עלינו להביא בחשבון את יהוה ואת חוקיו (יעקב ד׳:13–17). הבוטחים בעצמם מתעלמים מאלוהים ואומרים: ”היום או מחר נלך לעיר פלונית, נעשה שם שנה אחת, נסחר ונעשה הון”. אם ’נאצור בשביל עצמנו ולא נעשיר למען אלוהים’, חיינו עלולים להסתיים מחר, ואולי לא תהיה לנו כל הזדמנות לשרת את יהוה (לוקס י״ב:16–21). כשם שיעקב אומר, אנו כאֵד בוקר ”הנראה לרגע ואחר כך נעלם” (דברי־הימים א׳. כ״ט:15). רק בזכות אמונה ביהוה נוכל לקוות לשמחה תמידית ולחיי־נצח.
11. מה משמע הדבר לומר ”אם ירצה יהוה”?
11 אל לנו להתעלם מאלוהים ולהתרברב, אלא עלינו לנקוט עמדה זו: ”אם ירצה יהוה, נחיה ונעשה כזאת וכזאת”. באומרנו, ”אם ירצה יהוה”, נוכיח שאנו משתדלים לחיות כרצונו. ייתכן שיידרש מאיתנו לסחור במשהו לפרנסת משפחתנו, לנסוע בשירות המלכות וכדומה. אל לנו להתגאות. ”גאווה כזאת רעה היא”, מאחר שהיא מתעלמת מתלותנו באלוהים (תהלים ל״ז:5; משלי כ״א:4; ירמיהו ט׳:22, 23).
12. מה משתמע מן הכתוב ביעקב ד׳:17?
12 נראה שלסיכום הצהרותיו על ביטחון עצמי ורברבנות, אומר יעקב: ”היודע לעשות טוב ואיננו עושה, לחטא ייחשב לו”. כל משיחי צריך להכיר בענווה בתלות שלו באלוהים. אם אין הוא עושה כן, ”לחטא ייחשב לו” הדבר. כמובן, עיקרון זה חל על מי שאינו עושה את הדרוש מן המאמין באלוהים (לוקס י״ב:47, 48).
אזהרה לעשירים
13. מה אומר יעקב על מי שאינם מנצלים נכונה את עושרם?
13 חלק מן המשיחיים הקדומים נהיו חומרניים או העריצו את העשירים, ולכן יעקב הצהיר כמה הצהרות תקיפות על עשירים מסוימים (יעקב ה׳:1–6). אנשי העולם שלא ניצלו נכונה את עושרם, ’יבכו ויֵילִילוּ על הצרות הבאות עליהם’ כשאלוהים ישלם להם על־פי מעשיהם, כגמולם. בימים ההם, עושרם של רבים היה מורכב במיוחד מבגדים, דגן ויין (יואל ב׳:19; מתי י״א:8). חלק מעושר זה עלול להירקב או להיות ”למאכל עש”. אולם, יעקב אינו מדגיש את העובדה שהעושר כלֵה, אלא שאין לו כל ערך. זהב וכסף אומנם אינם מחלידים, אך אם אוגרים אותם, ערכם משול לאַין בדיוק כדברים שהחלידו. ’חלודה’ מצביעה על כך שהעושר החומרי לא נוצל כהלכה. לפיכך, על כולנו לזכור שהבוטחים בנכסיהם החומריים ’אוצרים לאחרית הימים’ משהו ”כמו אש”, כאשר יבוא עליהם חרון אף אלוהים. אנו חיים ב”עת הקץ”, ולכן יש לכך משמעות מיוחדת עבורנו (דניאל י״ב:4; רומים ב׳:5).
14. כיצד העשירים נוהגים בדרך כלל, ומה עלינו לעשות בנידון?
14 לא אחת העשירים מרמים את קוצרי שדותיהם, הם מלינים את שכרם, וזה ”זועק” לנקם. (השווה בראשית ד׳:9, 10.) עשירי העולם ’חיים חיי תענוגות’. הם מתפנקים על הנאות חושניות, לבבם מתקהה ומשמין, והם ימשיכו לנהוג כמנהגם ב”יום” שבו ייעשה בהם טבח. הם ’מרשיעים והורגים את הצדיק’. יעקב שואל: ”והוא [העשיר] אינו קם עליכם?” (ע״ח) אלא שבתרגום שבידינו נאמר ”והוא [הצדיק] אינו קם עליכם”. בכל מקרה, אל לנו לשאת את פני העשיר. עלינו לדאוג לכך שהעניינים הרוחניים יעמדו במקום הראשון בחיינו (מתי ו׳:25–33).
אמונה עוזרת לנו להתאזר אורך רוח
15, 16. מדוע כה חשוב להתאזר אורך רוח?
15 יעקב העיר לגבי עשירי העולם העושקים, ואז עודד את המשיחיים העשוקים להתאזר אורך רוח (יעקב ה׳:7, 8). אם המאמינים יעמדו בקשיים באורך רוח, הם יזכו לגמול על נאמנותם בעת נוכחות המשיח, כשיבוא משפט העושקים (מתי כ״ד:37–41). המשיחיים הקדומים הצטרכו להידמות לאיכר המחכה בסבלנות ליורה היורד בסתיו, מועד הזריעה, ולמלקוש היורד בבוא האביב ומצמיח פרי (יואל ב׳:23). גם עלינו להתאזר אורך רוח ולכונן את לבבנו, במיוחד מאחר שנוכחות האדון, ישוע המשיח, כבר החלה!
16 מדוע עלינו להתאזר אורך רוח? (יעקב ה׳:9–12) בעזרת אורך רוח לא ניאנק וניאנח כשאחינו לאמונה מכעיסים אותנו. אם אנו ”נאנחים זה על זה” (ע״ח) ברוח מזיקה, השופט ישוע המשיח ירשיענו בדין (יוחנן ה׳:22). עתה, משהחלה נוכחותו והוא ”עומד בפתח”, הבה נעודד את השלום בגילוי אורך רוח כלפי אחינו, המתמודדים עם מבחני אמונה רבים. אמונתנו מתחשלת כשאנו נזכרים שאלוהים גמל לאיוב על עמידתו בניסיונות באורך רוח (איוב מ״ב:10–17). אם נאמין ונתאזר אורך רוח, נראה ש”רחום וחנון יהוה” (מיכה ז׳:18, 19).
17. מדוע אומר יעקב, ”אל תישבעו”?
17 אם איננו סבלניים, אנו עלולים לפלוט דברים בלתי הולמים בשעת לחץ. למשל, אנו עלולים להישבע בפזיזות. ”אל תישבעו”, אומר יעקב, ומזהיר מפני שבועות הנאמרות בקלות דעת. כמו־כן, אדם הנשבע ללא הרף לאישור דבריו עושה רושם של צבוע. לפיכך, עלינו לומר את האמת, ולדאוג שה’כן’ שלנו יהיה כן וה’לא’, לא (מתי ה׳:33–37). כמובן, יעקב אינו אומר שפסול הוא להישבע לומר את האמת כשאנו בבית־משפט.
אמונה ותפילותינו
18. באילו נסיבות עלינו להתמיד ’להתפלל’ ו’לזמר תהילות’?
18 מן ההכרח שהתפילה תמלא תפקיד מרכזי בחיינו אם ברצוננו לשלוט בלשוננו, להתאזר אורך רוח ולשמור על אמונה איתנה באלוהים (יעקב ה׳:13–20). במיוחד בשעת ניסיון עלינו ’להתפלל’. אם שמחה בלבנו, הבה ’נזמר תהילות’, כשם שעשו ישוע ושליחיו כשהנהיג את ערב הזיכרון למותו (מרקוס י״ד:26). לעתים, אנו עשויים להימלא הכרת טובה כה רבה לאלוהים, עד כי נזמר תהילות בלבבנו (קורינתים א׳. י״ד:15; אפסים ה׳:19). ומה רבה השמחה להלל את יהוה בשירה באסיפות הקהילה!
19. כיצד עלינו לנהוג אם אנו חולים מבחינה רוחנית, ומדוע עלינו לנקוט צעד זה?
19 ייתכן שלא יתחשק לנו לשיר אם אנו חולים רוחנית, אולי מפאת התנהגות פסולה או אכילה בלתי סדירה על שולחן יהוה. אם אנו נתונים במצב זה, הבה נקרא בענווה לזקני־הקהילה למען ’יתפללו בעדנו’ (משלי ט״ו:29). הם אף ’ימשחו אותנו שמן בשם יהוה’. כשמן משכך כאבים הנמשח על פצע, כך דברי הנחמה ועצתם המקראית יעזרו להפיג דיכאון, להתיר ספקות ולסלק פחדים. ”תפילת האמונה” תרפא אותנו, אם היא נשענת על אמונתנו. אם זקני־הקהילה יגלו שהחולי הרוחני שלנו נובע מחטא חמור, הם יבהירו לנו בנועם במה חטאנו, וישתדלו להושיט לנו עזרה (תהלים קמ״א:5). אם נתחרט, נוכל להאמין שאלוהים ישמע את תפילותיהם ויסלח לנו.
20. מדוע עלינו להתוודות על חטאינו ולהתפלל איש בעד רעהו?
20 ה’התוודות על חטאינו איש לפני רעהו’ צריכה לשמש מעצור לחטאים נוספים. עליה לעודד חמלה הדדית, תכונה שתניענו ’להתפלל איש בעד רעהו’. נוכל להאמין שהדבר אכן יועיל, שכן בעיני יהוה גדול מאוד כוחה של תפילת ’צדיק’ — אדם מאמין הנחשב לישר בעיניו (פטרוס א׳. ג׳:12). לנביא אליהו היו חולשות כשלנו, אך תפילותיו נענו. הוא התפלל, ולא ירד מטר על הארץ שלוש שנים וחצי. כאשר התפלל שנית, ירד גשם (מלכים א׳. י״ז:1; י״ח:1, 42–45; לוקס ד׳:25).
21. מה נצליח אולי לעשות אם אח משיחי ”סוטה מן האמת”?
21 מה קורה אם חבר בקהילה ”סוטה מן האמת”, סר מההוראה הנכונה וההתנהגות הישרה? ייתכן שנצליח לגרום לו לחזור בו מטעותו על־ידי עצת המקרא, תפילה ועזרה מסוג אחר. אם נצליח, הוא יוכל להמשיך ליהנות מקורבן המשיח, להיוושע ממוות רוחני ומגזר־דין של השמדה. בעוזרנו לשוגה, אנו מכסים על פשעיו הרבים. כאשר חוטא שהוּכח חוזר מדרכו הרעה, מתחרט ומבקש מחילה, נשמח, שכן תרמנו לכיסוי על פשעיו (תהלים ל״ב:1, 2; יהודה 22, 23).
דבר המיועד לכולנו
22, 23. כיצד מן הראוי שדברי יעקב ישפיעו עלינו?
22 ללא ספק, איגרת יעקב מכילה דבר מועיל לכולנו. היא מלמדת אותנו כיצד להתמודד עם ניסיונות, מזהירה אותנו מפני משוא פנים וקוראת לנו לעשות מעשים טובים. יעקב מאיץ בנו לשלוט בלשוננו, להתנגד להשפעת העולם ולעודד את השלום. מן הראוי שדבריו יגרמו לנו להתאזר אורך רוח ולהתמיד בתפילה.
23 אמת, איגרת יעקב נשלחה במקור למשיחיים המשוחים הקדומים. עם זאת, ראוי שכולנו נניח לעצתו לעזור לנו לדבוק באמונתנו. דברי יעקב יכולים לחשל את אמונתנו, וזו תדרבן אותנו לנקוט פעולה נחרצת בשירות אלוהים. כמו־כן, איגרת זו שנכתבה בהשראת אלוהים בונה בנו אמונה איתנה, שבזכותה אנו נעשים לעדי יהוה סבלניים ומתמידים להתפלל עתה, בעת ”ביאת האדון”, עת נוכחותו של ישוע המשיח.
מהי תשובתך?
◻ מדוע חלק מן המשיחיים הקדומים נתבקשו לשנות את גישתם והתנהגותם?
◻ איזו אזהרה נותן יעקב לעשירים?
◻ מדוע עלינו להתאזר אורך רוח?
◻ מדוע עלינו להתפלל דרך קבע?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 19]
.Est (Near Eastern History) Pictorial Archive
[תמונה בעמוד 23]
חלק מהמשיחיים הקדומים היו צריכים להיות סבלניים יותר כלפי אחיהם לאמונה
[תמונה בעמוד 24]
על המשיחיים להיות סבלניים, אוהבים ולהתמיד בתפילה