הם עשו את רצון יהוה

אליהו מרומם את אלוהי האמת

הוא היה האיש המבוקש ביותר בישראל.‏ אם המלך היה מניח עליו את ידו,‏ בוודאי היה מוציאוֹ להורג.‏ מי היה אדם רדוף זה?‏ אליהו,‏ נביא יהוה.‏

פולחן הבעל שגשג בישראל בגלל המלך אחאב ואשתו איזבל עובדת האלילים.‏ לכן הביא יהוה בצורת על הארץ,‏ וזו היתה שנת הבצורת הרביעית.‏ איזבל הנזעמת שמה לה למטרה להמית את נביאי יהוה,‏ ואילו אחאב רצה במיוחד במותו של אליהו.‏ אליהו הוא אשר אמר לאחאב יותר משלוש שנים קודם לכן:‏ ”‏אם יהיה השנים האלה טל ומטר,‏ כי אם לפי דברי!‏”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ז:‏1‏)‏ הבצורת שהחלה מאז,‏ עדיין נמשכה.‏

חרף הסכנה שריחפה על ראש אליהו,‏ אמר לו יהוה:‏ ”‏לך,‏ הֵרָאֵה אל אחאב,‏ ואתנה מטר על פני האדמה”‏.‏ אליהו שם נפשו בכפו ועשה כמצוות יהוה (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏1,‏ 2‏)‏.‏

שני יריבים נפגשים

כראות אחאב את אליהו,‏ שאל:‏ ”‏האתה זה,‏ עוכר ישראל?‏”‏ ”‏לא עכרתי את ישראל”‏,‏ השיב אליהו באומץ,‏ ”‏כי אם אתה ובית אביך,‏ בַּעֲזבכם את מצוות יהוה,‏ ותלך אחרי הבעלים”‏.‏ אליהו ציווה לקבץ את כל ישראל אל הר הכרמל,‏ ובהם ”‏נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים ונביאי האשרה ארבע מאות”‏.‏ לאחר מכן,‏ פנה אליהו אל ההמון:‏ ”‏עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים [‏רעיונות שטיינברג שָׂעֵף]‏?‏a אם יהוה האלוהים,‏ לכו אחריו;‏ ואם הבעל,‏ לכו אחריו”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏17–21‏)‏.‏

העם לא ענה אותו דבר.‏ ייתכן ששתיקתם כמוה כהודאה באשמה שלא גילו מסירות בלעדית ליהוה (‏שמות כ׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ מצפונם אולי קהה כל כך,‏ עד כי לא ראו כל פגם בנאמנותם החצויה בין יהוה ובין הבעל.‏ בכל מקרה,‏ אליהו הורה לעם להביא שני פרים — האחד לנביאי הבעל והשני לו.‏ שני הפרים יוכנו לשמש כקורבן,‏ אך לא תובער אש.‏ אליהו אמר:‏ ”‏וקראתם בשם אלוהיכם,‏ ואני אקרא בשם יהוה;‏ והיה האלוהים אשר יענה באש הוא האלוהים”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏23,‏ 24‏)‏.‏

יהוה מרומַם

נביאי הבעל החלו ’‏פוסחים על המזבח אשר עשה’‏.‏ כל הבוקר קראו:‏ ”‏הבעל,‏ עננו!‏”‏ אך הבעל לא ענה (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏26‏)‏.‏ אז עקץ אותם אליהו:‏ ”‏קיראו בקול גדול,‏ כי אלוהים הוא”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏27‏)‏.‏ נביאי הבעל אפילו שרטו את בשרם בחרבות וברמחים — מנהג נפוץ אצל עובדי האלילים,‏ שתכליתו לעורר את רחמי האליםb (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏28‏)‏.‏

חלפה שעת הצהריים,‏ ונביאי הבעל המשיכו ’‏להתנבא’‏ — ביטוי שבהקשר זה משמעו לנהוג כמוכי תזזית,‏ ללא כל שליטה עצמית.‏ לבסוף,‏ בשעות אחר־הצהריים המאוחרות,‏ אמר אליהו לכל העם:‏ ”‏גשו אלי”‏.‏ הכל צפו בדריכות באליהו.‏ הוא שיקם את מזבח יהוה,‏ חפר סביבו תעלה,‏ ניתח את הפר לנתחים והניח את הקורבן על העצים שעל המזבח.‏ לאחר מכן,‏ לקחו מים (‏בוודאי מֵי ים שנלקחו מהים התיכון)‏ ויצקו אותם על הפר,‏ המזבח והעצים,‏ ומילאו את התעלה.‏ אז התפלל אליהו ליהוה:‏ ”‏היום ייוודע כי אתה אלוהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה.‏ ענני,‏ יהוה,‏ ענני,‏ וידעו העם הזה כי אתה,‏ יהוה,‏ האלוהים,‏ ואתה הסיבותָ את לבם אחורנית”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏29–37‏)‏.‏

לפתע,‏ נפלה אש מן השמים,‏ ”‏ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר,‏ ואת המים אשר בתעלה לִיחכה”‏.‏ האנשים שצפו במחזה נפלו מייד על פניהם ואמרו:‏ ”‏יהוה הוא האלוהים!‏ יהוה הוא האלוהים!‏”‏ במצוות אליהו,‏ נתפשו נביאי הבעל,‏ הובאו לנחל קישון ושם הוצאו להורג (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏38–40‏)‏.‏

לקחים עבורנו

אומץ הלב שגילה אליהו נראה אולי על־אנושי.‏ אך יעקב,‏ אחד מכותבי המקרא,‏ מבטיחנו ש”‏אליהו היה אדם בעל רגשות כמונו”‏ (‏יעקב ה׳:‏17‏)‏.‏ הוא לא היה מחוסן מפני פחד וחרדה.‏ למשל,‏ כאשר לאחר מכן איזבל נשבעה לנקום את מות נביאי הבעל,‏ אליהו ברח.‏ הוא קרא ליהוה בתפילה:‏ ”‏רב!‏ עתה,‏ יהוה,‏ קח נפשי”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ט:‏4‏)‏.‏

יהוה לא לקח את נפש אליהו,‏ כלומר לא המית אותו,‏ אלא סייע לו ברחמים (‏מלכים א׳.‏ י״ט:‏5–8‏)‏.‏ משרתי אלוהים בימינו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה יעשה כן גם כאשר הם יהיו נתונים בשעת מצוקה קשה,‏ אולי עקב רדיפות.‏ יהוה יוכל למעשה לנסוך בהם את ”‏הכוח הנשגב”‏,‏ אם יתפללו לעזרתו,‏ כדי שגם אם הם ”‏נלחצים מכל עבר”‏,‏ ’‏לא יהיו רצוצים’‏.‏ כך הוא יעזור להם להחזיק מעמד כשם שעזר לאליהו (‏קורינתים ב׳.‏ ד׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏