משיחיות בפעולה בלב המהומה

הכל החל לפתע,‏ כרעם ביום בהיר באפריל 1994.‏ נשיאי בורונדי ורואנדה נספו בהתרסקות מטוס.‏ בתוך שעות אחדות,‏ שטפה את רואנדה אלימות בקנה מידה מזעזע.‏ בתוך מעט יותר משלושה חודשים,‏ יותר מ־000,‏500 מתושבי רואנדה — גברים,‏ נשים וילדים — היו בין המתים.‏ יש הקוראים לתקופה זו ”‏ההשמדה הגדולה”‏.‏

מחצית מאוכלוסיית רואנדה,‏ שמנתה 5.‏7 מיליון תושבים,‏ נאלצו לנוס.‏ מהם,‏ 4.‏2 מיליון איש ביקשו מקלט בארצות שכנות.‏ זו היתה נהירת הפליטים הגדולה והמהירה ביותר שידעה ההיסטוריה המודרנית.‏ מחנות פליטים הוקמו בחיפזון בזאיר (‏כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו)‏,‏ בטנזניה ובבורונדי.‏ בחלק ממחנות אלה — הגדולים בעולם — מצאו מקלט 000,‏200 איש.‏

בין הפליטים היו עדי־יהוה רבים,‏ אנשים שוחרי שלום המיישמים את עקרונות המקרא בחייהם.‏ בכל ארצות מגוריהם,‏ הם שומרים על ניטרליות מוחלטת ומיישמים את העיקרון שבדברי ישעיהו ב׳:‏4‏:‏ ”‏וכיתתו חרבותם לאִתים וחניתותיהם למזמרות.‏ לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה”‏.‏ עדי־יהוה ידועים מאוד כקבוצה דתית אשר לא השתתפה בהשמדה הגדולה שהתחוללה ברואנדה.‏

ישוע המשיח אמר שתלמידיו ”‏אינם חלק מן העולם”‏.‏ אך מאחר ש”‏הם בעולם”‏ הם נקלעים בעל־כורחם למהומות שבקרב העמים (‏יוחנן י״ז:‏11,‏ 14‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ בהשמדת העם שהתחוללה ברואנדה,‏ איבדו כ־400 עדים את חייהם;‏ כ־000,‏2 עדים ואנשים המעוניינים בבשורת המלכות הפכו לפליטים.‏

עדי־יהוה אינם חלק מן העולם,‏ אך האם משתמע מכך שהם יושבים בחיבוק ידיים כשמתחולל אסון?‏ לא.‏ בדבר־אלוהים נאמר:‏ ”‏אח או אחות אם יהיו בעירום ואין להם לחם חוקם,‏ ואיש מכם יאמר להם,‏ ’‏לכו לשלום,‏ התחממו ואיכלו לשובע’‏,‏ ולא תיתנו להם צורכי גופם — מה הועלתם?‏ כך גם האמונה,‏ אם אין בה מעשים,‏ מתה היא כשלעצמה”‏ (‏יעקב ב׳:‏15–17‏)‏.‏ אהבת הרֵע דוחקת בעדים לעזור גם למי שאינם שותפים לאמונתם הדתית (‏מתי כ״ב:‏37–40‏)‏.‏

אומנם עדי־יהוה בכל רחבי העולם נכספו לעזור לאחיהם לאמונה שנקלעו לפורענות ברואנדה,‏ אך תיאום פעולות הסיוע הוטל על העדים ממערב אירופה.‏ בקיץ 1994,‏ הובהל צוות מתנדבים מאירופה לעזרת האחים והאחיות המשיחיים שבאפריקה.‏ מחנות מסודרים ומתקנים של בית־חולים שדה הוקמו למען פליטי רואנדה.‏ כמויות אדירות של ביגוד,‏ שמיכות,‏ מזון וספרות מקראית נשלחו אליהם בין שבמטוסים ובין שבדרכים אחרות.‏ יותר מ־000,‏7 נזקקים — כמעט פי שלושה ממספר העדים שהיו אז ברואנדה — הפיקו תועלת מפעולות הסיוע.‏ עד דצמבר 1994,‏ שָבו לרואנדה אלפי פליטים,‏ וביניהם רוב עדי־יהוה,‏ כדי לשקם את חייהם.‏

מלחמה בקונגו

ב־1996 פרצה מלחמה בחבל המזרחי של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.‏ איזור זה גובל ברואנדה ובבורונדי.‏ מעשי האונס וההרג התחדשו.‏ כשהכדורים שורקים מעל ראשם וכפריהם בוערים,‏ נסו אנשים על נפשם.‏ עדי־יהוה נקלעו למהומה,‏ וכ־50 מהם נהרגו.‏ היו שנהרגו מכדורים תועים.‏ אחרים נטבחו משום שהשתייכו לקבוצה אתנית מסוימת או משום שנחשבו בטעות לאויבים.‏ אחד הכפרים,‏ שבו התגוררו 150 עדים,‏ נשרף עד היסוד.‏ בכפרים אחרים,‏ הועלו באש עשרות בתים וכמה אולמי־מלכות.‏ מחוסרי בתים וללא רכוש,‏ נמלטו העדים לאזורים אחרים,‏ ושם אחיהם לאמונה הושיטו להם עזרה.‏

בעקבות מלחמה בא רעב.‏ היבול מושמד,‏ מלאי המזון נבזז וקווי האספקה מנותקים.‏ המזון שבנמצא יקר.‏ בתחילת מאי 1997,‏ היה מחירו של קילוגרם תפוחי־אדמה בקיסַנְגַני כשלושה דולר,‏ מחוץ להישג־ידם של מרבית האנשים.‏ הרוב יכלו להרשות לעצמם רק ארוחה אחת ביום.‏ כמובן,‏ בעקבות הרעב פורצות מחלות.‏ תת־התזונה מחלישה את יכולת הגוף להילחם במלריה,‏ בשלשולים ובמחלות קיבה.‏ הילדים הם הראשונים שסובלים ומתים.‏

אומדן הסיוע הדרוש

עדי־יהוה באירופה היו ערים לצורך ושוב פעלו במהירות.‏ באפריל 1997,‏ הוטס למקום צוות סיוע של עדי־יהוה,‏ ובו גם שני רופאים.‏ הצוות היה מצויד בתרופות ובכסף.‏ עדים מקומיים בגומא כבר ארגנו ועדי סיוע על־מנת לגבש הערכת מצב כדי שניתן יהיה להגיש עזרה מיידית.‏ הצוות בדק את העיר וסביבותיה.‏ שליחים נשלחו להשיג דיווחים מאזורים מרוחקים יותר.‏ הגיע גם מידע מקיסַנְגַני,‏ השוכנת כאלף קילומטר מערבית לגומא.‏ האחים המקומיים עזרו לתאם את פעולות הסיוע בגומא,‏ שבה התגוררו כ־700 עדים.‏

זקן־קהילה בגומא אמר:‏ ”‏התרגשנו עד עמקי נשמתנו לראות את אחינו באים לעזרתנו ממרחקים.‏ לפני בואם,‏ עזרנו זה לזה.‏ אחים נאלצו להימלט מהכפרים אל גומא.‏ חלקם איבדו את בתיהם,‏ והשאירו מאחור את שדותיהם.‏ קיבלנו אותם לבתינו והתחלקנו עימם בלבושנו ובמעט המזון שהיה לנו.‏ אנחנו,‏ האחים המקומיים,‏ לא יכולנו לעשות רבות.‏ היו בינינו שסבלו תת־תזונה.‏

‏”‏אבל האחים מאירופה הביאו עימם כסף שאיפשר לנו לקנות אוכל,‏ שכן היה קשה להשיג אוכל ומחירו היה יקר מאוד.‏ המזון הגיע בדיוק בזמן,‏ מאחר שלרבים לא היה מה לאכול.‏ חילקנו את המזון לעדים וגם לאנשים שאינם עדי־יהוה.‏ אילולא הגיעה העזרה בזמן,‏ היו מתים רבים נוספים,‏ במיוחד ילדים.‏ יהוה הושיע את עמו.‏ אנשים שאינם מבני אמונתנו התרשמו מאוד.‏ רבים דיברו על האחדות והאהבה שבקרבנו.‏ היו שהודו שדתנו היא דת האמת”‏.‏

אומנם נקנה מזון וחולקו תרופות,‏ אך לא היה די בכך.‏ היה צורך בבגדים ובשמיכות,‏ וכן באספקות גדולות יותר של מזון ותרופות.‏ נדרש גם סיוע לבניית בתים במקום אלה שנהרסו.‏

נדיבות

האחים באירופה שוב היו להוטים לעזור.‏ סניף עדי־יהוה בלובייֶה שבצרפת קרא לעזרתן של הקהילות בעמק רוֹן,‏ לאלה שבנורמנדי ולחלק מהקהילות בפריס.‏ הפעם בא לידי ביטוי עיקרון מקראי נוסף:‏ ”‏הזורע בצמצום יקצור בצמצום,‏ והזורע בנדיבות יקצור בשפע.‏ כל איש כפי שידבנו לבו יתן,‏ לא מתוך צער או הכרח,‏ שהרי את הנותן בשמחה אוהב אלוהים”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ט׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏

אלפים שמחו על ההזדמנות לתת.‏ ארגזים ושקים עמוסי בגדים,‏ נעליים ופריטים נוספים זרמו אל אולמי־המלכות ומשם הועברו אל משרד הסניף של עדי־יהוה בצרפת.‏ שם,‏ נערכו 400 מתנדבים לשלב ב׳ של המבצע ”‏עזרה לזאיר”‏.‏ תרומות הטובין המשיכו לזרום ללא הפסקה,‏ והמתנדבים מיינו,‏ קיפלו וארזו את הבגדים בקופסאות.‏ כל 30 קופסאות הונחו על משטח מלגזה.‏ הילדים חשבו על האחים והאחיות הצעירים שבאפריקה ושלחו להם צעצועים — מכוניות משחק מבריקות,‏ סביבונים,‏ בובות ודובונים.‏ הללו נארזו עם הפריטים החיוניים.‏ סך הכל,‏ נשלחו לקונגו תשע מכולות מלאות,‏ כל אחת 12 מטרים אורכה.‏

מה היה היקף הסיוע שנשלח למרכז אפריקה מאלפי עדים בבלגיה,‏ צרפת ושווייץ?‏ נכון ליוני 1997,‏ נשלחו 500 קילוגרם תרופות,‏ 10 טון קרקרים עתירי חלבונים,‏ 20 טון מיני מזון אחרים,‏ 90 טון בגדים,‏ 500,‏18 זוגות נעליים ו־000,‏1 שמיכות.‏ גם ספרות מקראית נשלחה במטוסים.‏ הפליטים היו אסירי תודה.‏ הסיוע ניחם את הפליטים והקל עליהם להחזיק מעמד בצרתם.‏ עלוּת האספקה הסתכמה במיליון דולר בקירוב.‏ תרומות אלה הן עדות לאחווה ולעבותות האהבה שבקרב משרתי יהוה.‏

חלוקת האספקה בקונגו

כשהחלה האספקה להגיע לקונגו,‏ באו מצרפת שני אחים ואחות כדי לעבוד שכם אחד עם ועדי הסיוע המקומיים.‏ ז׳סלין סיפרה על הכרת־הטובה שגילו העדים בקונגו:‏ ”‏קיבלנו מכתבי הערכה רבים.‏ אחות ענייה נתנה לי קישוט עשוי מלכיט.‏ אחרים נתנו לנו תמונות שלהם.‏ כשעזבנו,‏ אחיות נישקו וחיבקו אותי ובכו.‏ בכיתי עימן.‏ רבים אמרו:‏ ’‏יהוה טוב.‏ יהוה חושב עלינו’‏.‏ הם הכירו בכך שהסיוע נזקף לזכותו של אלוהים.‏ כשחילקנו מזון,‏ האחים והאחיות שרו שירי מלכות לתהילת יהוה.‏ זה היה מרגש מאוד”‏.‏

רופא ושמו לוֹאיק היה אחד מחברי הצוות.‏ רבים הצטופפו באולם־המלכות וחיכו בסבלנות לתורָם לקבל טיפול.‏ אחות אחת מקונגו שגם רצתה להשתתף בנתינה,‏ הכינה כ־40 סופגניות ותרמה אותן לאנשים שחיכו בתור לרופא.‏ מאחר שהיו שם כ־80 איש,‏ קיבל כל אחד חצי סופגנייה.‏

עזרה לאנשים שאינם עדי־יהוה

הסיוע ההומניטרי לא הוגש אך ורק לעדי־יהוה.‏ גם אחרים נהנו מכך,‏ כשם שהיה בשנת 1994.‏ הדבר עולה בקנה אחד עם הנאמר בגלטים ו׳:‏10‏:‏ ”‏לכן בעוד יש לנו הזדמנות,‏ נגמול טוב לכל אדם,‏ ובייחוד לבני אמונתנו”‏.‏

העדים תרמו תרופות ובגדים לכמה בתי־ספר יסודיים ולבית יתומים בקרבת גומא.‏ בבית היתומים חסו 85 ילדים.‏ בביקור ראשוני לשם הערכת המצב,‏ ביקרו חברי הצוות בבית היתומים והבטיחו לספק להם 50 ארגזים של קרקרים עתירי חלבונים,‏ ארגזי בגדים,‏ 100 שמיכות,‏ תרופות וצעצועים.‏ הילדים עמדו בחצר ושרו לכבוד המבקרים.‏ לאחר מכן,‏ ביקשו בקשה מיוחדת — לקבל כדור כדי שיוכלו לשחק כדורגל.‏

כעבור שבועות אחדים,‏ קיים צוות הסיוע את הבטחתו והביא אספקה.‏ מנהל בית היתומים,‏ שהתרשם מן הנדיבות ומן הדברים שקרא בספרות המקראית שקיבל,‏ אמר שברצונו להצטרף לעדי־יהוה.‏ והאם קיבלו הילדים כדור?‏ ”‏לא”‏,‏ השיב קלוד,‏ מתאם פעולות הסיוע מצרפת,‏ ”‏הבאנו להם שני כדורים”‏.‏

מחנות פליטים

הסיוע לא הוגש אך ורק לקונגו.‏ אלפי פליטים נמלטו מאיזור הקרבות לארץ שכנה שבה הוקמו בחיפזון שלושה מחנות פליטים.‏ העדים סיירו גם שם כדי לבדוק כיצד ניתן לעזור.‏ בשעה שהוכן דיווח זה,‏ מצאו מקלט במחנות 000,‏211 פליטים,‏ רובם מקונגו.‏ בערך 800 מתוכם היו עדים וילדיהם וגם אנשים שהתעניינו בבשורה הטובה על המלכות.‏ הבעיה שלא סבלה דיחוי היתה חוסר מזון במחנות.‏ באחד המחנות,‏ היה מזון רק לשלושה ימים,‏ בין היתר,‏ שעועית מלפני שלוש שנים.‏

למרות זאת,‏ שמרו העדים על רוח טובה.‏ אומנם היתה ברשותם רק מעט ספרות מקראית,‏ אך הם ערכו בקביעות אסיפות תחת כיפת השמים כדי להיבנות רוחנית.‏ הם גם היו עסוקים בהכרזת הבשורה הטובה על מלכות אלוהים לאחרים במחנות (‏מתי כ״ד:‏14;‏ עברים י׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏

בצוות העדים שבאו לבדוק את המצב היה גם רופא.‏ אף שהרשויות הרשו להם להישאר רק ימים אחדים בכל מחנה,‏ הם ערכו התייעצויות רפואיות,‏ והשאירו לזקני־קהילה משיחיים תרופות וכסף.‏ כך הצליחו האחים לשרוד.‏ הצוות גם קיווה שהעדים במחנות יוכלו לשוב בהקדם לארצם.‏

ומה לגבי העתיד?‏ ישוע המשיח חזה שבימינו תתרגש מהומה גדולה,‏ ושתקופה זו תתאפיין במלחמות וברעב (‏מתי כ״ד:‏7‏)‏.‏ עדי־יהוה יודעים שרק מלכות אלוהים תשים קץ לסבל השורר כיום עלי־אדמות.‏ בפרוש שלטונה יהפוך מעוננו,‏ כדור־הארץ,‏ לגן־עדן שבו שלום,‏ שפע ואושר תמידי לבני־האדם הצייתנים (‏תהלים ע״ב:‏1,‏ 3,‏ 16‏)‏.‏ בינתיים,‏ יכריזו העדים את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים השמימית וימשיכו לעזור לאחיהם לאמונה ולאחרים בעתות מחסור.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 5]‏

מאז 1994,‏ שלחו עדי־יהוה באירופה לבדה יותר מ־190 טון של מזון,‏ בגדים ותרופות,‏ וכן סיוע אחר לאיזור האגמים הגדולים של אפריקה

‏[‏תיבה בעמוד 6]‏

אהבה משיחית בפועל

אחת המשתתפות הנלהבות במבצע ”‏עזרה לזאיר”‏ שנערך בצרפת,‏ היתה רות דָנֵי.‏ בהיותה ילדה,‏ נכלאה רות במחנה ריכוז נאצי בגין אמונתה המשיחית.‏ היא אומרת:‏ ”‏כל־כך שמחנו להושיט יד לאחינו ואחיותינו באפריקה!‏ אך דבר אחד שימח אותי כפל כפליים.‏ בשנת 1945,‏ כששבנו הביתה מגרמניה,‏ היינו חסרי כל.‏ אפילו הבגדים שלגופנו היו שאוּלים.‏ אך עד מהרה קיבלנו עזרה חומרית מאחינו הרוחניים באמריקה.‏ לכן פעילות הסיוע לאפריקה איפשרה לי להשיב טובה תחת הטובה שגילו כלפינו לפני שנים כה רבות.‏ מה גדולה הזכות להיות חלק ממשפחת אחים כה אדירה,‏ המגלה את אהבתה המשיחית בפועל!‏”‏ (‏יוחנן י״ג:‏34,‏ 35‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

בקרוב — גן־עדן עלי־אדמות ובו שפע לכל