הורים הגנו על ילדיכם!
בבית־ספר תיכון בניגריה נהגה נערה, שנודעה בהפקרותה המינית, להרצות להנאתה באוזני חברותיה לספסל הלימודים על ענייני מין. אחת משיטותיה להפסקת היריון היתה שתיית בירה חריפה, המהולה בכמות נכבדה של תמציות טבק. הסיפורים, שליקטה מספרות פורנוגרפית, שלהבו את דמיונן של רבות מחברותיה. חלקן החלו לקיים יחסי־מין, ואחת מהן הרתה. לביצוע הפלה, שתתה את שיקוי הבירה והטבק. בתוך שעות ספורות החלה להקיא דם. כעבור ימים מספר מתה בבית־החולים.
בני־נוער רבים בעולמנו מדברים ללא הפסק על מין ומשחיתים את שומעיהם התמימים. לאן יפנו הצעירים כדי למצוא ידע מדויק שיגן עליהם? מה טוב אם יוכלו לפנות להוריהם יראי האלוהים. הרי ההורים מצוּוים לגדלם ”במוסר יהוה ובתוכחתו” (אפסים ו׳:4).
הדעות באפריקה על חינוך מיני
בעולם כולו, ובייחוד באפריקה, הורים רבים מתקשים לשוחח עם ילדיהם על נושא המין. דונלד, אב מסיירה לֶאון, אמר: ”כמעט לא מדברים עם הילדים על מין. שיחות מסוג זה אינן חלק מהתרבות באפריקה”. אשה ניגרית, קַנפֶדֶנט שמה, מחזקת את דבריו: ”הוריי סבורים, שאין לדבר גלויות על מין; זה בבחינת טאבו”.
בכמה תרבויות אפריקניות מילים מעולם המין, כגון פין, וסת וזרע, נחשבות לגסות. אֵם משיחית אף הרחיקה לכת ואסרה על בתה לומר את המילה ”מין”, אך הרשתה לה להשתמש במילה ”זנות”. בניגוד לכך, המקרא, דבר־אלוהים, מדבר בגלוי על מין ועל איברי המין (בראשית י״ז:11; י״ח:11; ל׳:16, 17; ויקרא ט״ו:2). אין כוונת הכתוב לזעזע או לגרות. המטרה היא להגן על משרתי אלוהים ולהדריכם (טימותיאוס ב׳. ג׳:16).
אב ניגרי ציין עוד סיבה שמרתיעה הורים לדבר על כך, בנוסף למוסכמות התרבותיות: ”אם אשוחח עם ילדיי על מין, הם עלולים להתפתות לאי־מוסריות מינית”. אולם האם מידע מכובד המבוסס על כתבי־הקודש, בנושא המין, יגרום לילדים להתנסות במין? ודאי שלא. למעשה, ייתכן מאוד שככל שהצעירים יֵדעו פחות, יגדלו סיכוייהם לשקוע בבוץ. ”בצל החוכמה” אומר המקרא, כלומר, החוכמה [שידע מדויק ביסודה] משמשת כהגנה (קהלת ז׳:12).
ישוע סיפר משל על איש נבון, אשר בנה את ביתו על הסלע כי ידע שעלולות להתחולל סערות עזות. האוויל, לעומתו, בנה את ביתו על חול, וניחת עליו אסון (מתי ז׳:24–27). באופן דומה, הורים משיחיים נבונים מודעים לעובדה שיופעלו על ילדיהם לחצים דמויי סערות להיכנע למתירנות המינית הרווחת בעולם. על כן, הם מחזקים את ילדיהם בידע מדויק ובהבנה, שיסייעו בידם לדבוק בעמדתם.
אשה אפריקנית דיברה על סיבה נוספת, שבגללה הורים רבים אינם משוחחים עם ילדיהם על מין: ”בנעוריי לא שוחחו איתי ההורים (עדי־יהוה) על ענייני מין, ולכן לא עלה בדעתי לדבר על כך עם ילדיי”. אבל הלחצים המופעלים על הנוער בימינו גדולים פי כמה מהלחצים שהופעלו על הצעירים לפני 10 או 20 שנה. ולא פלא שכך המצב. דבר־אלוהים ניבא כי ”באחרית הימים... אנשים רעים ומדיחים יגבירו רעתם, יתעו ויותעו” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1, 13).
מה שמחמיר את הבעיה היא העובדה שהרבה ילדים מהססים, או אינם מסוגלים, לפתוח את סגור לבם לפני הוריהם. התקשורת ביניהם בדרך כלל לקויה אפילו בעניינים שוליים. צעיר בן 19 קונן: ”אני לא משתף את ההורים במה שעובר עלי. התקשורת ביני לבין אבי לוקה בחסר. הוא בכלל לא מתייחס אלי”.
הצעירים גם חוששים, ששאלות בנושא המין יפעלו כבומרנג. נערה בת 16 אמרה: ”אני לא משוחחת עם הוריי על בעיות מין בגלל תגובתם לנושא. לפני זמן מה פנתה אחותי הגדולה אל אמא, ושאלה אותה כל מיני שאלות בנוגע למין. במקום לעזור לה לפתור את הבעיה, החלה אמא לחשוד בכוונותיה. לא פעם נהגה אמי לקרוא לי ולחקור אותי על אחותי, ולעתים רמזה שאחותי לא־מוסרית. אני לא רוצה שאמא תפסיק לאהוב אותי, לכן אני מסתירה ממנה את בעיותיי”.
מדוע להדריך?
מי שמעניק לילדיו הדרכה מינית די הצורך נוהג כשורה, ולא זו בלבד אלא אף עושה עימם חסד. אם ההורים לא ידריכו את ילדיהם בנושא המין, ידריכו אותם אחרים — בדרך כלל, מוקדם יותר ממה שציפו ההורים, וברוב המקרים לא על־פי עקרונות אלוהים. נערה בת 13 קיימה יחסי־מין, משום שאחת מחברותיה בבית־הספר אמרה לה, שאם לא תאבד את בתוליה, תסבול בעתיד מכאבים איומים. ”יגזרו לך את קרום הבתולים במספריים”, אמרו לה. לשאלה מדוע לא סיפרה לאמהּ המשיחית על מה ששמעה השיבה הנערה, שעל נושאים אלו לא מדברים עם מבוגרים.
נערה ניגרית אחת סיפרה: ”חבריי לספסל הלימודים ניסו לשכנע אותי, שכל אדם נורמלי חייב לקיים יחסי־מין. הם אמרו לי שאם לא אקיים יחסי־מין בגיל הזה, אתחיל בגיל 21 לסבול ממחלה שתפגע בנשיות שלי. ולכן, כדי להימנע מסכנה איומה זו, אמרו, כדאי להתנסות ביחסי־מין לפני הנישואין”.
אלא שבין הנערה להוריה שררה תקשורת טובה, והיא קלטה מהר מאוד שדבריהם סותרים את מה שלמדה בבית. ”חזרתי הביתה וכמו תמיד סיפרתי לאמי מה שאמרו לי בבית־הספר”. אמהּ הצליחה להפריך את טענותיהם. (השווה משלי י״ד:15.)
אם ההורים יעניקו לילדיהם את הידע הנחוץ לרכישת חוכמת אלוהים בענייני מין, יהיו הילדים כשירים להבחין במצבים מסוכנים ולדעת לזהות בני אדם המעוניינים לנצלם. חוכמה זו תעזור להם להתגונן משברון הלב המתלווה למחלות מין ולהריונות בלתי רצויים. היא תתרום לכבודם העצמי ולכבוד מצד אחרים. היא תשחרר אותם מדעות מוטעות ומפחדים. היא תפתח בם גישה בריאה וחיובית כלפי יחסי־מין נאותים, גישה שתוסיף על אושרם אם יתחתנו בעתיד. חוכמה זו גם תוכל לעזור להם לשמור על יחסים תקינים עם אלוהים. ובנוסף לכל, בתגובה לדאגה ולאהבה שרוחשים ההורים לילדיהם, יתעצמו אולי הכבוד והאהבה שרוחשים הילדים להוריהם.
תקשורת טובה
כדי שיוכלו ההורים להתאים את עצותיהם לצורכי הילדים, נחוצה תקשורת הדדית. על ההורים לדעת מה טמון בראשם ובלבם של הילדים, שאם לא כן גם העצה הטובה ביותר לא תועיל בהרבה. דומה הדבר לרופא המנסה לרשום תרופה לחולה מבלי לאבחן את מחלתו. כדי שעצותיהם תהיינה יעילות, על ההורים לדעת בדיוק מה מתרוצץ במוחם של הילדים ומה הם מרגישים. עליהם להבין אילו לחצים ובעיות ניצבים מול ילדיהם וכן גם אילו שאלות מטרידות אותם. חשוב להקשיב היטב לילדים, ולהיות ’מהירים לשמוע ובלתי נחפזים לדבר’ (יעקב א׳:19; משלי י״ב:18; קהלת ז׳:8).
דרושים זמן, סבלנות ומאמצים מצד ההורים כדי לרקום יחסים הדוקים עם ילדיהם ולשמור עליהם — יחסים שבמסגרתם הילדים לא יהססו לחשוף את הצפון עמוק בלבם. אך מה יפים יחסים אלו! אב לחמישה, שחי במערב אפריקה, אומר: ”אני גם אב לילדיי וגם איש סודם. הילדים מדברים איתי בחופשיות על כל נושא, כולל מין. אפילו הבנות מספרות לי את הסודות שלהן. אנחנו מוצאים זמן לדבר על הבעיות. הם גם משתפים אותי ברגעי השמחה שלהם”.
בּוֹלָה, אחת מבנותיו, מספרת: ”אני לא מסתירה סודות מאבי. אבא הוא אדם מתחשב ומבין. הוא לא מנסה להפחיד אותנו במכות ובאיומים ולא מתייחס אלינו בגסות, גם אם אנחנו לא מתנהגים יפה. במקום לרתוח מזעם, הוא מנתח את מה שקרה ומראה לנו מה עלינו לעשות ובמה טעינו. הוא נעזר הרבה פעמים בספר נעוריך ובספר הסוד לחיי־משפחה מאושרים”.a
אם אפשר, מוטב שההורים יתחילו לדון עם ילדיהם בנושא המין בעודם קטנים. כך יכשירו את הקרקע לשיחות נוספות בשנות העשרֵה, שהן על־פי־רוב שנים קשות. אם לא מתחילים לדבר עם הילדים בנידון בשלב מוקדם בחייהם, קשה לעתים להתחיל לשוחח על כך בגיל מבוגר יותר, אך זה אפשרי. אֵם לחמישה אמרה: ”הכרחתי את עצמי לדבר על הנושא ולבסוף התגברנו, אני וילדִי, על המבוכה”. מאחר שכל כך הרבה מונח על כף המאזניים, המאמצים כדאיים בהחלט.
מוגנים ומאושרים
ילדים מוקירים הורים המקנים להם באהבתם ידע שיגן עליהם. תן דעתך לדברים שאמרו כמה עדי־יהוה מאפריקה:
מוג׳יסולה בת ה־24 אמרה: ”תמיד אהיה אסירת תודה לאמי. היא העניקה לי את החינוך המיני הנכון בזמן הנכון. אומנם התביישתי באותם ימים רחוקים לשוחח עימה על נושאים אלו, אך כיום אני מבינה את התועלת שבדבר”.
איניאובונג אמרה: ”כשאני חושבת בדיעבד על ההדרכה המינית הטובה שהעניקה לי אמי, עולה בי תחושת שמחה. הדרכה זו עזרה לי מאוד להתפתח מנערה לאשה. החלטתי החלטה נחושה שגם אני אדריך כך את ילדיי”.
קונלה בן ה־19 אמר: ”הוריי עזרו לי לעמוד בלחצים מצד נשים בעולם שניסו לפתות אותי ליחסי־מין. לולא הדרכתם, הייתי מתפתה וחוטא. תמיד אוקיר את כל מה שעשו למעני”.
כריסטיאנה אמרה: ”אני מפיקה תועלת רבה מן השיחות עם אמי בנושא המין. הדרכה זו מגינה עלי מפני מחלות קטלניות והריונות בלתי רצויים, ומאפשרת לי לשמש דוגמה ומופת לאחיי ולאחיותיי הצעירים. אנשים מכבדים אותי, וגם בעלי לעתיד יכבד אותי. ובראש ובראשונה, יש לי יחסים תקינים עם יהוה אלוהים כי אני שומעת בקולו”.
בולה, שצוטטה קודם לכן, אמרה: ”היתה תלמידה בכיתתי שאמרה, שצריך ליהנות מיחסי־מין מבלי להתחייב לנישואין. המין נועד, לדעתה, אך ורק בשביל הכיף. אבל, כשנכנסה להיריון, התברר לה שזה לא כל כך כיף. היא לא יכלה לגשת לבחינות הסיום בבית־הספר יחד איתנו. אילו לא היה לי אבא טוב שידריך אותי, אולי גם אני הייתי לומדת בדרך הקשה כמוה”.
עד כמה מבורכות המשפחות המשיחיות שבהן ההורים עוזרים לילדיהם ’להחכים לישועה’ בעולם שטוף זימה זה! (טימותיאוס ב׳. ג׳:15) ההדרכה מפיהם, שמקורה בכתבי־הקודש, היא כענק יקר לצוואר, המקשט ומְיַפֶּה את הילדים בעיני אלוהים (משלי א׳:8, 9). הילדים חשים ביטחון, וההורים רוֹוים נחת. אב אפריקני, שתמיד משתדל לשמור על אפיקי תקשורת פתוחים עם ילדיו, אמר: ”יש לנו שלוות נפש. אין לנו ספק, שילדינו יודעים מה רצוי בעיני יהוה; איש לא יכול להתעותם. אנו סומכים עליהם, שהם לא יתנהגו בצורה שתכאיב למשפחה. אני מודה ליהוה, שהם מצדיקים את הביטחון שנתנו בהם”.
[הערת שוליים]
a יצאו לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים.
[תמונה בעמוד 10]
בני־נוער משיחיים, שהוריהם יקנו להם מידע המבוסס על המקרא, לא יאמינו לסיפורים מסולפים מפי בני־נוער אחרים