כריזמה — לתהילת האדם או לכבוד אלוהים?‏

‏”‏לא די לשליט להיות טוב מנתיניו,‏ עליו לכשפם”‏,‏ כתב כּסֶנוֹפוֹן,‏ איש צבא יווני מפורסם.‏ כיום,‏ יאמרו רבים שה’‏כישוף’‏ האמור הוא כריזמה.‏

לא כל מנהיג,‏ כמובן,‏ ניחן בכריזמה.‏ אך בעלי תכונה זו מציתים את להט המסירות בלב האחרים וסוחפים את ההמונים לשירות מטרותיהם הם.‏ אדולף היטלר הוא אולי הדוגמה הנאלחת ביותר בדורנו לאדם כריזמטי.‏ ”‏בשביל רוב הגרמנים לבש — או עתיד היה ללבוש במהרה — היטלר [‏ב־1933]‏ הילה של מנהיג בחסד אלוה”‏,‏ כתב ויליאם ל.‏ שיירר בספרו עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי.‏ ”‏עתידים היו ללכת אחריו בעיניים עצומות,‏ כאילו ניחן בכוח־שיפוט אלוקי,‏ במשך שתים עשרה השנים הסוערות הבאות”‏.‏

גם בתולדות הדת הופיעו הרבה מנהיגים כריזמטיים,‏ ששבו את לב ההמונים והמיטו אסון על חסידיהם.‏ ”‏היזהרו שלא יתעה אתכם איש”‏,‏ התרה ישוע,‏ ”‏כי רבים יבואו בשמי ויאמרו ’‏אני המשיח’‏ ויתעו רבים”‏ (‏מתי כ״ד:‏4,‏ 5‏)‏.‏ לא רק במאה הראשונה לספירה קמו משיחי שקר כריזמטיים.‏ בשנות ה־70 של המאה העשרים קם אדם ששמו ג׳ים ג׳ונס וטען שהוא ”‏משיח מקדש העם”‏.‏ אומרים שהיה ”‏כומר כריזמטי”‏,‏ וניחן ב”‏השפעה מיוחדת על אחרים”‏.‏ ב־1978 הוביל את צאן מרעיתו להתאבדות המונית מהגדולות בהיסטוריה.‏a

הכריזמה עלולה אפוא להיות מתנה מסוכנת.‏ אולם,‏ כתבי־הקודש מדברים על מתנה,‏ או מתנות,‏ מסוג אחר — מתנות מאת אלוהים למען הכל ולתועלת הכל.‏ המילה היוונית להגדרת מתנה זו היא כריזמה,‏ והיא מופיעה 17 פעם בכתבי־הקודש.‏ למדן יווני מגדיר את המילה כ’‏מתנה,‏ כדבר הניתן לאדם ללא תשלום,‏ דבר שאין הוא ראוי לו ולא הוּרווח כשכר.‏ זהו פרי חסד אלוהים,‏ וקצרה יד האדם מהשיגו בכוחו הוא’‏.‏

על כן,‏ מנקודת המבט המקראית,‏ כריזמה היא מתנה הניתנת בחסד אלוהים.‏ אילו מתנות נותן לנו אלוהים ברוב טובו?‏ כיצד נוכל לנצלן לתהילתו?‏ הבה נבחן שלוש ממתנות חסד אלו.‏

חיי־נצח

המתנה הגדולה מכל היא,‏ ללא ספק,‏ מתת חיי־הנצח.‏ פאולוס כתב לקהילה ברומא:‏ ”‏שכר החטא הוא מוות,‏ אבל מתנתו [‏כריזמה‏]‏ של אלוהים היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו”‏ (‏רומים ו׳:‏23‏)‏.‏ ראוי לציין שאת ה”‏שכר”‏ (‏כלומר,‏ המוות)‏ הרווחנו,‏ אם כי באי רצון,‏ מפאת היותנו חוטאים.‏ לעומת זאת,‏ אין אנו ראויים לחיי־הנצח שמציע אלוהים,‏ ולעולם לא נוכל לרשת אותם בזכות.‏

יש להוקיר את מתת חיי־הנצח,‏ ולחלוק אותה עם הזולת.‏ בכוחנו לעזור לאנשים להכיר את יהוה,‏ לשרתו ולזכות למתנת חיי־הנצח.‏ בספר ההתגלות כ״ב:‏17 נאמר:‏ ”‏הרוח והכלה אומרים:‏ ’‏בוא!‏’‏,‏ והשומע יאמר נא ’‏בוא!‏’‏;‏ הצמא יבוא נא,‏ והחפץ יקח נא מים חיים חינם”‏.‏

כיצד נוכל להנחות אחרים למים מעניקי חיים אלו?‏ בעיקר בעזרת ניצול יעיל של כתבי־הקודש בשירות.‏ נכון שבאזורים מסוימים בעולם הציבור אינו נוהג לקרוא או לחשוב על עניינים רוחניים;‏ אף־על־פי־כן,‏ יש תמיד הזדמנויות ’‏להעיר את אוזנו’‏ של אדם זה או אחר (‏ישעיהו נ׳:‏4‏)‏.‏ בנושא זה אפשר לסמוך על הכוח המניע הגלום במקרא,‏ ”‏שהרי דבר האלוהים חי ופועל”‏ (‏עברים ד׳:‏12‏)‏.‏ אם מדובר בחוכמה המעשית שבמקרא,‏ אם בנחמה ובתקווה שבו ואם בהסברו על תכלית החיים,‏ דבר־אלוהים מסוגל לגעת ללב ולהעלות בני אדם על הדרך המובילה לחיים (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏

גם ספרות המבוססת על המקרא מסייעת לנו לומר ”‏בוא!‏”‏ הנביא ישעיהו ניבא שבעת זו של חשיכה רוחנית ”‏יזרח יהוה”‏ על עמו (‏ישעיהו ס׳:‏2‏)‏.‏ הפרסומים מטעם חברת המצפה הם ביטוי לברכת יהוה זו,‏ ובעזרתם אלפי אנשים קרבים מדי שנה אל יהוה,‏ מקור ההארה הרוחנית.‏ אין בדפיהם הסבת גדוּלה לבני אדם.‏ בהקדמה לכתב־העת המצפה נאמר:‏ ”‏מטרת המצפה היא לרומם את יהוה אלוהים כריבון היקום.‏ .‏.‏.‏ הוא קורא להאמין במלך השולט כעת מטעם אלוהים,‏ בישוע המשיח,‏ אשר בזכות דמו השפוך יכול כל אדם לזכות לחיי־נצח”‏.‏

מבשרת בשירות מלא,‏ שפעילותה זה שנים רבות נושאת פרי רב,‏ מדברת על תרומתם הנכבדה של כתבי־העת המצפה ועורו!‏ לכינון יחסי קרבה עם אלוהים:‏ ”‏כשתלמידי המקרא שלי מתחילים לקרוא את חוברות המצפה ועורו!‏ וליהנות מהן,‏ התקדמותם תופסת תאוצה.‏ כתבי־העת הם בעיניי כלֵי עזר יקרים לאין ערוך,‏ שבאמצעותם קל יותר לסייע לאחרים להכיר את יהוה”‏.‏

זכויות שירות

טימותיאוס היה תלמיד משיחי שזכה למתנה נוספת,‏ שדרשה ממנו תשומת לב מיוחדת.‏ השליח פאולוס אמר לו:‏ ”‏אל תזניח את המתנה [‏כריזמה‏]‏ אשר בך,‏ שניתנה לך על־פי נבואה בסמיכת ידיהם של זקני הקהילה”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ד׳:‏14‏)‏.‏ באיזו מתנה מדובר?‏ טימותיאוס מונה למשגיח נודד — זכות שירות שהיה עליו למלא במלוא האחריות.‏ באותו קטע מפציר פאולוס בטימותיאוס:‏ ”‏שקוד על קריאה בציבור של כתבי הקודש,‏ על ההטפה ועל ההוראה.‏ .‏.‏.‏ השגח על עצמך ושית לבך להוראה.‏ התמד בזה,‏ כי בעשותך כן תושיע גם את עצמך וגם את השומעים אליך”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ד׳:‏13,‏ 16‏)‏.‏

גם זקני־הקהילה היום חייבים להוקיר את זכויות השירות שהופקדו בידיהם.‏ על־פי דברי פאולוס,‏ אחת הדרכים לתת ביטוי להוקרה זו היא ’‏לשית לב להוראה’‏.‏ במקום לחקות מנהיגים כריזמטיים עולמיים,‏ עליהם להפנות את תשומת הלב אל אלוהים,‏ ולא לעצמם.‏ ישוע,‏ המשמש להם דוגמה ומופת,‏ היה מורה נהדר,‏ וללא ספק התברך באישיות שובת לב,‏ אך בענוותו פיאר את אביו.‏ ”‏תורתי אינה שלי כי אם של שולחי”‏,‏ אמר (‏יוחנן ה׳:‏41;‏ ז׳:‏16‏)‏.‏

כדרך להלל את אביו שבשמים,‏ השתמש ישוע בדבר־אלוהים כאסמכתא למשנתו (‏מתי י״ט:‏4–6;‏ כ״ב:‏31,‏ 32,‏ 37–40‏)‏.‏ פאולוס הדגיש אף הוא עד כמה חשוב שהמשגיחים ’‏יחזיקו בדבר המהימן כפי הוראתם’‏ (‏טיטוס א׳:‏9‏,‏ דל׳‏‏)‏.‏ זקני־קהילה,‏ המבססים את נאומיהם על כתבי־הקודש,‏ חוזרים למעשה על דברי ישוע:‏ ”‏הדברים שאני אומר לכם אינני אומר אותם מעצמי”‏ (‏יוחנן י״ד:‏10‏)‏.‏

מה על הזקנים לעשות כדי ’‏להחזיק בדבר המהימן’‏?‏ עליהם למקד את נאומיהם בדבר־אלוהים.‏ כמו־כן,‏ עליהם לבאר ולהדגיש את הפסוקים שקראו.‏ משלים דרמטיים או סיפורים משעשעים,‏ בייחוד אם מרבים בהם,‏ עלולים להסיח את דעת הקהל מדבר־אלוהים ולמשוך תשומת לב לכישורי הנואם.‏ מאידך,‏ הכתוב במקרא הוא אשר יגע ללב ויניע את הקהל לפעולה (‏תהלים י״ט:‏8–10;‏ קי״ט:‏40‏;‏ השווה לוקס כ״ד:‏32‏)‏.‏ נאומים אלו יסבו פחות תשומת לב לאדם,‏ ויעניקו כבוד רב יותר לאלוהים.‏

הזקנים יכולים ללמוד איש מרעהו,‏ וזו עוד דרך לשיפור יעילותם כמורים.‏ זקני־הקהילה יכולים לעזור זה לזה,‏ כשם שפאולוס עזר לטימותיאוס.‏ ”‏ברזל בברזל יחד,‏ ואיש יַחַד פני רעהו”‏ (‏משלי כ״ז:‏17;‏ פיליפים ב׳:‏3‏)‏.‏ זקני־הקהילה יפיקו תועלת אם יחליפו דעות ויציעו זה לזה הצעות שונות.‏ זקן־קהילה חדש סיפר:‏ ”‏זקן־קהילה מנוסה הקדיש לי מזמנו כדי להראות לי איך הוא מכין הרצאה פומבית.‏ בהרצאות שלו יש שאלות רטוריות,‏ משלים,‏ דוגמאות,‏ או חוויות קצרות,‏ וכן גם קטעים מהמקרא שחקר היטב.‏ למדתי ממנו לתבל את נאומיי ברב־גוניוּת,‏ כדי שלא יהיו יבשים ומונוטוניים”‏.‏

אי־מי מאיתנו שנהנה מזכויות שירות — זקני־קהילה,‏ משרתים־עוזרים או חלוצים — חייב להוקיר את מתנתו.‏ זמן קצר לפני מותו הזכיר פאולוס לטימותיאוס ’‏לעורר [‏”‏כאש”‏,‏ ע״ח‏]‏ את מתנת אלוהים [‏כריזמה‏]‏ אשר הוענקה לו’‏.‏ במקרה של טימותיאוס מדובר היה במתת רוח מיוחדת (‏טימותיאוס ב׳.‏ א׳:‏6‏)‏.‏ בישראל הקדומה חיממו את הבתים על־פי־רוב,‏ בגחלים לוחשות.‏ ניתן היה ’‏לעוררן’‏,‏ כלומר,‏ ללבותן ולהגביר את החום.‏ על כן,‏ כתבי־הקודש מעודדים אותנו,‏ למעשה,‏ למלא את המטלות שהוטלו עלינו בכל לבנו ובכל מרצנו,‏ ובזאת לעורר כאש את המתנה הרוחנית שהופקדה בידינו.‏

מתנות רוחניות שיש לחלוק

מאהבתו לאחיו ברומא כתב פאולוס:‏ ”‏אני נכסף לראותכם כדי לחלוק עימכם מתנה [‏כריזמה‏]‏ רוחנית לחיזוקכם;‏ כלומר,‏ שנתעודד יחדיו באמונה המשותפת לכם וגם לי”‏ (‏רומים א׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏ היכולת לחזק את אמונתם של אחרים בשיחות עימהם נחשבה בעיני פאולוס למתנה רוחנית.‏ אם יעניקו מתנות אלו איש לרעהו,‏ תתחזק אמונתם ויתעודדו יחדיו.‏

אין ספק שהעידוד נחוץ.‏ כולנו מתמודדים,‏ בסדר־דברים מרושע זה,‏ עם כל מיני לחצים.‏ אבל אם נעודד איש את רעהו דרך קבע,‏ יקל לנו להחזיק מעמד.‏ יחסי הגומלין — לתת ולקבל — נחוצים לשמירת חוסננו הרוחני.‏ כולנו זקוקים לעידוד מפעם לפעם,‏ אך כולנו גם יכולים לבנות זה את זה.‏

אם נהיה ערים ונשים לב לאחינו לאמונה שנפלה רוחם,‏ ”‏נוכל לנחם את הלחוצים בכל צרה שהיא — בנחמה שנוחמנו אנו מאת אלוהים”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ א׳:‏3–5‏)‏.‏ המילה היוונית שתורגמה ל”‏נחמה”‏ (‏פָּרַקְלֶסִיס‏)‏,‏ הוראתה המילולית היא ”‏לעמוד לצדו של מישהו”‏.‏ אם נעמוד לצד אחינו או אחיותינו שבמצוקה ונושיט להם עזרה,‏ ללא ספק יתמכו בנו באהבה,‏ כשנזדקק אנו לעזרה ‏(‏קהלת ד׳:‏9,‏ 10‏;‏ השווה מעשי־השליחים ט׳:‏36–41‏)‏.‏

גם ביקורי הרעייה האוהבים שעורכים הזקנים הם לתועלתנו הרבה.‏ מקצת הביקורים מתקיימים כדי להשיא עצות מקראיות בנושא הטעון טיפול,‏ אך רוב ביקורי הרעייה נערכים לעידוד ול’‏ניחום לבבות’‏ (‏קולוסים ב׳:‏2‏)‏.‏ בביקורים אלו,‏ המחזקים את האמונה,‏ מעניקים המשגיחים מתנה רוחנית.‏ גם הם,‏ כמו פאולוס,‏ נוכחים שנתינה מיוחדת זו שכרה בצדה,‏ והם ’‏נכספים’‏ לראות את אחיהם (‏רומים א׳:‏11‏)‏.‏

כך היה בחוויה של זקן־קהילה אחד בספרד.‏ הוא מספר:‏ ”‏נדמה היה שהאסיפות והקהילה עצמה לא כל כך עניינו את ריקרדו בן ה־11.‏ לכן ביקשתי מהוריו רשות לבקרו,‏ והם הסכימו ללא היסוס.‏ ביתם שכן בהרים,‏ כשעה נסיעה מביתי.‏ התעניינותי בריקרדו מצאה,‏ כנראה,‏ חן בעיניו ותגובתו לא איחרה לבוא.‏ עד מהרה נהיה למבשר לא־טבול ולחבר פעיל בקהילה.‏ הוא התגבר על ביישנותו ונעשה מאושר ופתוח יותר.‏ היו בקהילה ששאלו:‏ ’‏מה קרה לריקרדו?‏’‏,‏ כאילו זו היתה הפעם הראשונה שהבחינו בו.‏ במחשבה על אותו ביקור רעייה מכריע,‏ אני סבור שהוא הועיל לי יותר מאשר לריקרדו.‏ כשריקרדו נכנס לאולם־המלכות,‏ פניו קורנות,‏ והוא מזדרז לגשת אלי ולברך אותי לשלום.‏ איזו שמחה לראותו מתקדם מבחינה רוחנית”‏.‏

אין ספק שביקורי הרעייה,‏ כמו במקרה זה,‏ הם מקור לשפע ברכות.‏ ביקורים אלו עולים בקנה אחד עם בקשת ישוע:‏ ”‏נהג את צאני”‏ (‏יוחנן כ״א:‏16‏)‏.‏ כמובן,‏ לא רק הזקנים יכולים להעניק מתנות רוחניות אלו.‏ כל אחד ואחד בקהילה מסוגל לעורר אחרים לאהבה ולמעשים טובים (‏עברים י׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ כשם שמטפסי הרים קשורים זה לזה בחבלים,‏ גם אנו מחוברים יחדיו בעבותות רוחניים.‏ לא מן הנמנע אפוא,‏ שמעשינו ומוצא פינו ישפיעו על אחרים.‏ הערה עוקצנית או ביקורת נוקבת עלולות לרופף את הקשרים המאחדים אותנו (‏אפסים ד׳:‏29;‏ יעקב ג׳:‏8‏)‏.‏ מאידך,‏ מילות עידוד שנבררו היטב והושטת עזרה באהבה עשויות לסייע לאחינו להתגבר על קשייהם.‏ כך נחלוק מתנות רוחניות שערכן נצחי (‏משלי י״ב:‏25‏)‏.‏

שַקף את כבוד אלוהים ביתר שאת

ברור שכל משיחי זכה למידה מסוימת של כריזמה.‏ הוענקה לנו תקוות חיי־הנצח,‏ תקווה שערכה לא יסולא בפז.‏ כמו־כן,‏ לרשותנו מתנות רוחניות שנוכל לחלוק אותן איש עם רעהו.‏ בכוחנו להשתדל לעורר או להמריץ אחרים להגשמת יעדים נכונים.‏ יש שקיבלו מתנות נוספות — זכויות שירות למיניהן.‏ כל המתנות הללו הן עדות לחסדו של אלוהים.‏ ומאחר שכל מתנה שיש לנו ניתנה מאלוהים,‏ אין לנו שום סיבה להתגאות (‏קורינתים א׳.‏ ד׳:‏7‏)‏.‏

מוטב שכל משיחי ישאל את עצמו האם אנצל את הכריזמה שיש לי לכבוד יהוה,‏ מקור ”‏כל מתנה טובה וכל מתנה שלימה”‏?‏ (‏יעקב א׳:‏17‏)‏ האם אנהג כדוגמת ישוע ואשרת אחרים כפי יכולתי ונסיבותיי?‏

השליח פטרוס מסכם את אחריותנו בנידון:‏ ”‏איש איש כפי המתנה [‏כריזמה‏]‏ אשר קיבל ישרת בה בקרבכם,‏ כסוכנים טובים על חסדו רב־הפנים של אלוהים.‏ איש כי ידבר,‏ אמרי אלוהים ידבר;‏ איש כי ישרת,‏ יעשה זאת מתוך הכוח שנתן לו אלוהים;‏ וזאת למען יכובד האלוהים בַּכּל דרך ישוע המשיח”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ד׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 23]‏

Corbis-Bettmann

UPI/Corbis-Bettman