הם עשו את רצון יהוה
נאמנות איוב באה על שכרה
איוב היה רחמן, מגן אלמנות, יתומים ועניים, כלומר מעונים, שרויים במצוקה (איוב כ״ט:12–17; ל״א:16–21). ואז, לפתע פתאום, נקלע למצוקה נוראה. עושרו, ילדיו ובריאותו אבדו לו. למרבה הצער, דווקא אדם אציל זה, שהיה משען לעשוקים, קיבל עזרה מועטה בלבד בשעתו הקשה. אפילו רעייתו אמרה לו ”קלל אלוהים וָמוּת”. אליפז, בלדד וצופר, ”רעיו” של איוב, לא ניחמוהו, אלא רמזו שחטא ולכן הוא ראוי לייסוריו (איוב ב׳:9, תיקון סופרים; ד׳:7, 8; ח׳:5, 6; י״א:13–15).
איוב נשאר נאמן חרף סבלו. לכן, בסופו של דבר, נטה יהוה רחמיו לאיוב ובירך אותו. סיפור הברכות שהרעיף עליו יהוה משרה ביטחון על כל משרתי אלוהים שומרי הנאמנות, ביטחון שבבוא היום גם הם יבואו על שכרם.
זיכוי מאשמה ושיקום
תחילה, הוכיח יהוה את אליפז, בלדד וצופר. הוא פנה לאליפז, כנראה המבוגר מביניהם, ואמר לו: ”חרה אפי בך ובשני רעיך, כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב. ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב, והעליתם עולה בעדכם; ואיוב עבדי יתפלל עליכם” (איוב מ״ב:7, 8). חשוב במה כרוך הדבר!
יהוה דרש מאליפז, בלדד וצופר קורבנות יקרים, אולי כדי להדגיש להם את חומרת חטאם. למעשה, בין שביודעין ובין שלא ביודעין, הם חיללו את שם אלוהים באומרם לאיוב ש”בעבדיו לא יאמין” ושכלל לא משנה לאלוהים אם הוא נאמן אם לאו. אליפז אף אמר שבעיני אלוהים אין איוב שווה יותר מֵעש! (איוב ד׳:18, 19; כ״ב:2, 3) אין פלא שיהוה אמר: ”לא דיברתם אלי נכונה”!
אך בכך לא תם העניין. אליפז, בלדד וצופר חטאו גם לאיוב. הם אמרו לו שהוא המיט על עצמו בעיות. עקב האשמותיהם משוללות היסוד וחוסר ההזדהות המוחלט מצדם, נעשה איוב כה מריר ומיואש, עד כי זעק: ”עד אנה תּוֹגְיוּן נפשי ותדכאונני במילים?” (איוב י׳:1; י״ט:2) תאר לעצמך את בושת הפנים של השלושה כשנאלצו להעלות לעיני איוב עולה על חטאיהם הם!
אך לא זו בלבד שאיוב לא היה אמור לשמוח לאידם, הוא אף נתבקש מאת יהוה להתפלל למען מאשימיו. איוב עשה כאשר נצטווה, ועל כן נתברך. תחילה, ריפא אותו יהוה ממחלתו הקשה. לאחר מכן, באו אל איוב אחיו, אחיותיו ומיודעיו מלפנים ”ויתנו לו איש קשיטה אחת ואיש נזם זהב אחד”.a זאת ועוד, ”ויהי [לאיוב] ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות”.b אשת איוב כנראה התפייסה עימו. ברבות הימים, נתברך איוב בשבעה בנים ושלוש בנות, וזכה לראות ארבעה דורות של צאצאיו (איוב מ״ב:10–17).
לקחים עבורנו
איוב הציב דוגמה נפלאה למשרתי אלוהים בני־זמננו. הוא היה ”איש תם וישר”, איש שיהוה התגאה לכנותו ”עבדי” (איוב א׳:8; מ״ב:7, 8). אך אין בזה לומר שאיוב היה מושלם. הוא שגה כשהניח, בשלב מסוים בניסיונותיו, שאלוהים הוא הגורם לאסונו. הוא אף מתח ביקורת על הדרך שבה אלוהים נוהג באדם (איוב כ״ז:2; ל׳:20, 21). כמו כן, הצדיק את עצמו במקום להצדיק את אלוהים (איוב ל״ב:2). אך איוב לא הפנה עורף לבוראו וקיבל בענווה את התיקון שנתן לו אלוהים. ”היגדתי, ולא אבין”, הודה. ”על כן אמְאַס [אני חוזר בי] וניחמתי על עפר ואפר” (איוב מ״ב:3, 6).
כשאנו נתונים בניסיון גם מחשבותינו, דברינו או מעשינו אולי אינם יאים. (השווה קהלת ז׳:7.) למרות זאת, אם בלבנו אהבה עמוקה לאלוהים, לא נמרוד בו ולא נתמרמר על שהוא מרשה לנו לעבור קשיים. תחת זאת, נישאר נאמנים וכך בסופו של דבר נקצור שפע ברכות. מחבר התהלים אמר על יהוה: ”עם חסיד תתחַסָד” (תהלים י״ח:26).
לפני שאיוב נרפא, דרש ממנו יהוה כי יתפלל למען מי שחטאו לו. איזה מופת נפלא עבורנו! בטרם יסלח לנו יהוה על חטאינו, הוא דורש מאיתנו לסלוח לחוטאים לנו (מתי ו׳:12; אפסים ד׳:32). אם לא נרצה לסלוח לאחרים כשיש בסיס לסליחה, הנוכל בצדק לצפות שיהוה ינהג בנו רחמים? (מתי י״ח:21–35).
כולנו נתקלים מדי פעם בניסיונות (טימותיאוס ב׳. ג׳:12). אך גם אנו, כאיוב, נוכל להישאר נאמנים. כך נזכה לגמול רב. יעקב כתב: ”הן חושבים אנו למאושרים את העומדים בסבל. שמעתם על־אודות עמידתו של איוב בסבל וראיתם את תכלית יהוה — כי רחום וחנון יהוה” (יעקב ה׳:11).
[הערות שוליים]
a לא ידוע בבירור מהו ערכה של ”קשיטה”. אך בימי יעקב ניתן היה לרכוש חלקת אדמה גדולה למדי ב”מאה קשיטה” (יהושע כ״ד:32). לכן, מתקבל על הדעת שה”קשיטה” שנתקבלה מכל אורח היתה מתנה נדיבה.
b קרוב לוודאי שהאזכור של אתונות ולא חמורים, נובע מתרומתן להתרבוּת העדר.