אבניקה ולוֹאיס מחנכות למופת

אנחנו,‏ בתור משרתי יהוה,‏ יודעים כי זו אחריות כבדה להעניק לילדינו חינוך דתי יעיל.‏ משימה זו,‏ גם בתנאים האידאליים,‏ כרוכה במכשולים ובקשיים שונים.‏ הקושי רב שבעתיים להורה משיחי בבית מפולג מבחינה דתית.‏ אך המצב אינו אופייני רק לימינו.‏ בכתבי־הקודש מסופר על אֵם שהיתה במצב דומה במאה הראשונה לספירה.‏

אבניקה חיה עם משפחתה בליסטרה,‏ עיר במחוז ליקאוניה שבדרום מרכז אסיה הקטנה.‏ ליסטרה היתה עיר שדה קטנה שלא נודעה לה חשיבות רבה.‏ זו היתה מושבה רומית שנקראה ”‏יוליה פליכּס ג׳מינה לוסטרה”‏ א”‏ע כרך ט׳ עמ׳ 259,‏ שהקים אוגוסטוס קיסר כדי לנטרל את השודדים שפעלו בסביבה.‏ אבניקה היתה משיחית ממוצא יהודי,‏ שחיה בבית מפולג מבחינה דתית עם בעלה היווני,‏ עם בנה טימותיאוס ועם אמהּ לוֹאיס (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏1–3‏)‏.‏

סביר להניח שלא גרו הרבה יהודים בליסטרה,‏ משום שהמקרא אינו מציין ששכן שם בית כנסת,‏ אם כי התקיימה אוכלוסייה יהודית באיקוניון מרחק 30 קילומטר בערך משם (‏מעשי־השליחים י״ד:‏19‏)‏.‏ לפיכך,‏ אבניקה התקשתה מן הסתם לקיים את דתה.‏ טימותיאוס לא נימול אחרי היוולדו,‏ ויש חוקרים המשערים שבעלה של אבניקה התנגד לרעיון.‏

אלא שאבניקה לא היתה לבד באמונתה.‏ טימותיאוס כנראה למד את ”‏כתבי הקודש”‏ הן מאמו והן מסבתו שמצד אמו,‏ לוֹאיס.‏a השליח פאולוס הפציר בטימותיאוס:‏ ”‏עמוד בדברים אשר למדת ואשר מצאתם נכונים [‏”‏השתכנעת באמיתותם”‏,‏ ע״ח‏]‏,‏ שהרי יודע אתה ממי למדת ומנעוריך [‏”‏מינקותך”‏,‏ ע״ח‏]‏ אתה יודע את כתבי הקודש היכולים להחכימך לישועה על־ידי האמונה במשיח ישוע”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏

חינוך ’‏מינקות’‏

פאולוס אמר כי טימותיאוס התחנך על ברכי ”‏כתבי הקודש”‏ ’‏מינקותו’‏,‏ כנראה עוד מהיותו תינוק.‏ מסקנה זו עולה בקנה אחד עם המילה היוונית במקור (‏בְּרֵפוֹס‏)‏ שמשמעה על־פי־רוב תינוק בן־יומו.‏ (‏השווה לוקס ב׳:‏12,‏ 16‏.‏)‏ יוצא מכך שאבניקה התייחסה בכובד ראש לאחריות שהטיל עליה אלוהים,‏ והזדרזה להקנות לטימותיאוס חינוך שיסייע לו לגדול ולהיות למשרת אלוהים מסור (‏דברים ו׳:‏6–9;‏ משלי א׳:‏8‏)‏.‏

טימותיאוס ’‏השתכנע באמיתוּת’‏ המקרא.‏ פאולוס השתמש כאן במילה שמשמעה,‏ על־פי לקסיקון יווני,‏ ”‏להשתכנע עמוקות ביחס לדבר־מה;‏ להיות סמוך ובטוח שהוא נכון”‏.‏ אין ספק שנדרשו זמן רב ומאמצים ניכרים כדי להשריש אמונה איתנה זו בלבו של טימותיאוס ולעזור לו לנתח בהיגיון את דבר־אלוהים ולהאמין בו.‏ ברור אפוא,‏ שאבניקה ולוֹאיס לא חסכו במאמצים כדי ללמד את טימותיאוס מכתבי־הקודש.‏ מה רב הפרי שנשאו מאמציהן של נשים יראות אלוהים אלו!‏ פאולוס כתב אל טימותיאוס:‏ ”‏זוכר אני את אמונתך הכנה,‏ אמונה ששכנה תחילה בלוֹאיס סבתך ובאבניקה אמך,‏ ובטוחני שהיא שוכנת גם בך”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ א׳:‏5‏)‏.‏

אבניקה ולוֹאיס מילאו תפקיד חשוב בחייו של טימותיאוס.‏ דיוויד ריד אומר בעניין זה:‏ ”‏אילו חשב השליח שחוויית הישועה שחווה טימותיאוס חשובה מכל דבר אחר,‏ הרי שהיה מזכיר לו זאת ללא דיחוי.‏ אולם הדבר הראשון שאמר על אמונתו של טימותיאוס היה שאמונה זו ’‏שכנה תחילה בלוֹאיס.‏.‏.‏ ובאבניקה’‏”‏.‏ מהדברים שאמר פאולוס על אמונתם של לוֹאיס,‏ אבניקה וטימותיאוס עולה,‏ כי חינוך מקראי מגיל קטן מצד ההורים ואף מצד הסבים והסבתות תורם במקרים רבים תרומה מכרעת לסיכויים שהילד יגדל ויהיה איש רוחני.‏ האין בזה כדי לגרום לבני המשפחה לחשוב בכובד ראש על מה שהם עושים במילוי אחריותם לפני אלוהים ולפני ילדיהם?‏

פאולוס אולי חשב גם על האווירה שיצרו לוֹאיס ואבניקה בביתן.‏ ייתכן שפאולוס ביקר בו בביקורו הראשון בליסטרה בערך ב־47 או ב־48 לספירה.‏ סביר להניח ששתיהן נעשו אותה עת למשיחיות (‏מעשי־השליחים י״ד:‏8–20‏)‏.‏ היחסים בין בני הבית היו טובים וחמים,‏ ואולי מתוך כך בחר פאולוס במילה מסוימת בהתייחסו אל לוֹאיס כאל ’‏סבתו’‏ של טימותיאוס.‏ החוקר סֶסלָה ספּיק טוען,‏ כי המונח שבו השתמש פאולוס (‏מָאמִי,‏ בניגוד למונח הקלאסי והמשקף כבוד טֶתֶה‏)‏ הוא ”‏כינוי חיבה [‏לסבתא]‏ בפי הילדים”‏.‏ המילה בהקשר זה ”‏מקפלת בתוכה קרבה ואהבה”‏.‏

טימותיאוס עוזב את הבית

לא ברור מה היה מצבה המשפחתי של אבניקה בביקורו השני של פאולוס בליסטרה (‏בסביבות 50 לספירה)‏.‏ חוקרים רבים גורסים שהיתה אלמנה.‏ בכל מקרה,‏ בהדרכת אמו וסבתו גדל טימותיאוס והיה לבחור כארז.‏ אותה עת אולי כבר מלאו לו 20 שנה בערך.‏ ’‏שם טוב היה לו בין האחים אשר בליסטרה ובאיקוניון’‏ (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏2‏)‏.‏ אין ספק שהרצון לבשר את בשורת המלכות ניטע בלב טימותיאוס משום שנענה להזמנה שהושיט לו פאולוס להתלוות אליו ואל סילא במסע ההטפה שלהם.‏

תאר לעצמך איך הרגישו אבניקה ולוֹאיס כשעמד טימותיאוס לעזוב את הבית!‏ הן ידעו שפאולוס,‏ בביקורו הראשון בעירן,‏ נרגם באבנים וכמעט מת (‏מעשי־השליחים י״ד:‏19‏)‏.‏ ודאי התקשו אפוא לשלח את טימותיאוס.‏ הן בטח תהו עד מתי ייעדר מן הבית ואם ישוב בשלום.‏ גם אם כרסמו בלבן דאגות אלו,‏ אין ספק שעודדוהו לקבל על עצמו את הזכות המיוחדת שבאמצעותה יוכל לשרת את יהוה ביתר שאת.‏

לקחים חשובים

ניתן ללמוד רבות מאבניקה ומלוֹאיס.‏ בזכות אמונתן הקנו לטימותיאוס חינוך רוחני טוב.‏ הבגרות והיציבות של סבים וסבתות,‏ המשמשים דוגמה לנכדיהם ולאחרים במסירות לאלוהים,‏ הן לתועלת הקהילה המשיחית כולה (‏טיטוס ב׳:‏3–5‏)‏.‏ כמו־כן,‏ דוגמתה של אבניקה מזכירה לאמהות שבעליהן לא־מאמינים את אחריותן להעניק לילדיהן הדרכה רוחנית ואת הגמול שיקבלו על מעשיהן.‏ הקניית הדרכה זו מצריכה לעתים אומץ רב,‏ בייחוד אם אב המשפחה אינו רואה בעין יפה את עיקרי האמונה הדתיים של בת־זוגו.‏ יש צורך גם בטקט,‏ מפני שהאשה המשיחית חייבת לכבד את ראשות בעלה.‏

האמונה,‏ המאמצים וההקרבה העצמית של לוֹאיס ואבניקה נשאו פרי.‏ הן ראו את טימותיאוס מתקדם מבחינה רוחנית והופך לשליח ולמשגיח מעולה (‏פיליפים ב׳:‏19–22‏)‏.‏ כדי להורות לילדינו את אמיתות המקרא,‏ דרושים גם היום,‏ זמן,‏ סבלנות ונחישות.‏ אך התוצאות החיוביות מלמדות שהמאמצים באמת כדאיים.‏ הרבה בני־נוער משיחיים,‏ שהם דוגמה ומופת,‏ למדו את ’‏כתבי הקודש מינקותם’‏ בבית מפולג מבחינה דתית,‏ ואביהם או אמם יראי האלוהים רווים מהם הרבה נחת.‏ צדק מחבר המשלים כשאמר:‏ ’‏היולדת חכם תגל’‏ (‏משלי כ״ג:‏23–25‏)‏.‏

על ילדיו הרוחניים אמר השליח יוחנן:‏ ”‏אין לי שמחה גדולה מלשמוע שילדיי מתהלכים בָּאמת”‏ (‏יוחנן ג׳.‏ פסוק 4‏)‏.‏ אין ספק שכך חשים רבים שנהגו כדוגמת אבניקה ולוֹאיס,‏ שתי מחנכות למופת.‏

‏[‏הערת שוליים]‏