האם נשמעים לעצותיך?
עצה טובה שתינתן כיאות תמיד תישא פרי. נכון? לא נכון! גם עצות מצוינות מפי יועצים מיומנים נופלות פעמים רבות על אוזניים ערלות או נדחות על הסף (משלי כ״ט:19).
כך אירע כאשר יעץ יהוה לקין, ששנא את אחיו הבל (בראשית ד׳:3–5). לנוכח הצרה שקין עמד להיקלע אליה אמר לו אלוהים: ”למה חָרָה לך ולמה נפלו פניך? הלוא אם תיטיב, שְאֵת? ואם לא תיטיב, לפֶּתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו; ואתה תמשול בו?” (בראשית ד׳:6, 7).
יהוה המשיל את החטא לחיית טרף, האורבת לקין ותעוט עליו אם ימשיך לנטור טינה לאחיו. (השווה יעקב א׳:14, 15.) קין עוד יכול היה לשנות את גישתו ו’להיטיב’, ולא לנקוט קו פעולה הרה אסון. למרבה הצער, לא שעה קין לעצת יהוה ושילם ביוקר.
יש שמתרעמים על כל עצה ודוחים אותה על הסף (משלי א׳:22–30). הייתכן שהעצה נדחית בגלל היועץ? (איוב ל״ח:2) האם אתה מקשה על אחרים להישמע לעצותיך? זה עלול לקרות כי אתה לא־מושלם. אך בידך לצמצם את הסיכוי שדבר זה יקרה אם תקפיד לנהוג על־פי עקרונות המקרא. הבה נדון בכמה מהם.
’הַקֵם ברוח של ענווה’
”אחיי, אם ייכשל איש מכם באיזו עבירה, אתם האנשים הרוחניים [”בעלי הכישורים הרוחניים”, ע״ח] תקימו אותו ברוח של ענווה; והיזהר שלא תבוא גם אתה לידי ניסיון” (גלטים ו׳:1). השליח פאולוס מציין שעל בעלי ”הכישורים הרוחניים” להקים את המשיחי ש’נכשל באיזו עבירה’. לעתים מתקבל הרושם שדווקא מי שהכי פחות כשירים לתת עצה מרבים לייעץ לזולת. אל תמהר אפוא להשיא עצות (משלי י׳:19; יעקב א׳:19; ג׳:1). זקני־הקהילה הם בעיקר בעלי הכישורים הרוחניים לעשות כן. כמובן, על כל משיחי בוגר להזהיר את אחיו מפני סכנה הרובצת לפתחו.
אם בכל זאת החלטת לייעץ למישהו, בסס את עצותיך על חוכמת אלוהים ולא על תיאוריות ופילוסופיות של בני אדם (קולוסים ב׳:8). הייה כמו אותו טבח זהיר המוודא שכל החומרים טובים ואין בהם דבר שיגרום להרעלה. הקפד שעצותיך יהיו מעוגנות בדבר־אלוהים ולא בדעות אישיות (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). אם תעשה כן, לא יזיקו עצותיך לאיש.
מטרת העצה היא ’להקים’ את החוטא, ולא לכפות עליו שינויים. המילה היוונית שתורגמה ל”תקימו” קשורה למונח שעניינו בהחזרת עצם שחרגה ממקומה למניעת נזק נוסף. על־פי המילונאי וו. א. ויין יש במילה זו גם כדי להצביע על ”הצורך בסבלנות ובהתמדה”. תאר לעצמך את העדינות והמיומנות הנדרשות למניעת כאב פיסי מיותר. בדומה לכך, המייעץ נדרש לנהוג משנה זהירות לבל יפגע בבן שיחו. זה קשה דיו כשמישהו מבקש את עצתך. אך דרושים מיומנות וטקט שבעתיים כשהעצה ניתנת ביוזמתך.
לא תצליח ’להקים’ איש אם תתייחס אליו בקרירות. למניעת הדבר זכור שחשוב ללבוש ”חמלה ורחמים ונדיבות לב, נמיכות רוח וענווה וארך אפיים” (קולוסים ג׳:12). אם רופא נוהג בחוסר סבלנות ובגסות, עלול החולה להתעלם מעצתו ולא לחזור אליו לקבלת טיפול הכרחי.
אין להסיק מכך שאסור לייעץ בתקיפות. ישוע המשיח יעץ בתקיפות לשבע הקהילות שבמחוז אסיה (ההתגלות א׳:4; ג׳:1–22). הוא יעץ להן עצות ישירות שהיה עליהן לשמוע וליישם. ואולם ישוע ידע למצוא את האיזון בין תקיפות לבין חמלה וטוב לב, והקרין אהבה כאביו השמימי (תהלים כ״ג:1–6; יוחנן י׳:7–15).
עצות המלוּות בחן
”יהיו נא דבריכם מלוּוים תמיד בחן ומתובלים במלח, באופן שתדעו איך להשיב לכל שואל” (קולוסים ד׳:6). המלח עשוי להשביח את טעמו של המזון ולעשותו ערב לחיך. כדי שעצותיך יהיו נעימות לאוזן עליך להביען ’בחן ולתבלן במלח’. גם ארוחה שהותקנה ממיטב החומרים עלולה שלא לעלות יפה או עלולים להערימה על צלחת בצורה מכוערת. אין זה מגביר את התיאבון. למען האמת, קשה לבלוע אוכל לא־טעים, אפילו לא בכמות מזערית.
חשוב לייעץ במילים הנכונות. האיש החכם שלמה אמר: ”תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבוּר על אופְניו” (משלי כ״ה:11). ייתכן ששלמה ראה בדימיונו מגש כסף מעוטר בפיתוחים יפהפיים ועליו תפוחים מזהב מפוסלים להפליא. האין זה תאווה לעיניים? האם לא תשמח לקבל מתנה כזו? באותו אופן, מילים מעודנות שנבררו היטב יכולות למשוך בחבלי קסם את האיש שאתה מנסה לעזור לו (קהלת י״ב:9, 10).
בניגוד לכך, ”דבר עצב יעלה אף” (משלי ט״ו:1). מילים שאינן נבררות היטב עלולות בנקל להכאיב ולהכעיס ולא לעורר רגשי הכרת טובה. אך לא רק המילים אלא גם טון דיבור לא־נכון עלול לגרום לאדם לדחות עצה גם אם היא טובה ביסודה. המייעץ בחוסר טקט ובחוסר התחשבות כאילו תוקף את רעהו בנשק. ”יש בוטה כמדקרות חרב”, מציין משלי י״ב:18. למה תדבר בלי התחשבות ותקשה על האחר לשמוע עצה? (משלי י״ב:15).
את העצה יש לתת, לדברי שלמה, ’על אופְניה’, כלומר במועד המתאים. העיתוי חשוב מאוד להצלחת העצה! אדם שאין לו תיאבון לא יעריך את האוכל שיציעו לו. אולי זמן קצר קודם לכן אכל ארוחה דשנה או אולי הוא חולה. האכלה בכפייה אינה צעד נבון ומקובל.
יעץ בנמיכות רוח
”מלאו נא את שמחתי בזה... [שלא] תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא, אלא בנמיכות רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו. כל אחד אל ידאג רק לענייניו, אלא גם לענייניו של זולתו” (פיליפים ב׳:2–4). אם אתה רוצה להיות יועץ טוב עליך ’לדאוג’ לענייני זולתך. עליך גם לנהוג בנמיכות רוח עם אחיך ואחיותיך הרוחניים ולחשוב את רעך לנכבד ממך. מה פירוש הדבר?
נמיכות רוח תמנע בעדך מלאמץ גישה וטון דיבור מתנשאים. אין לנו שום סיבה לחשוב שאנו נכבדים יותר מאחינו לאמונה. כולנו חוטאים מפעם לפעם. הואיל ואינך קורא לבבות, אל תשפוט את המניעים של בן שיחך. ייתכן שאין לו שום מניע שלילי ואין הוא מודע לגישה מוטעית או למעשים פסולים מצדו. גם אם ברור לו במידת מה שאין הוא עומד בדרישות אלוהים, יהיה לו קל יותר לקבל עצה אם היא תינתן בענווה ומתוך דאגה אמיתית לטובתו הרוחנית.
איך תרגיש אם תוזמן לארוחה והמארח ינהג בך בקרירות ובבוז. ספק רב אם תיהנה מן הארוחה. ”טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו” (משלי ט״ו:17). בדומה לכך, גם את העצה הטובה מכל קשה לקבל אם המייעץ מסתייג מבן שיחו, מזלזל בו או מעמידו במבוכה. לעומת זאת, אהבה, כבוד הדדי ואמון יקלו את מתן העצה ואת קבלתה (קולוסים ג׳:14).
עצה שנפלה על אוזניים קשובות
נתן הנביא יעץ לדוד המלך בנמיכות רוח. האהבה והכבוד שרחש לדוד ניכרו בדבריו ובמעשיו. בפתח דבריו סיפר משל, אולי כדי להקל על דוד לקבל את העצה (שמואל ב׳. י״ב:1–4). הנביא ניצל את העובדה שדוד אוהב צדק ומשפט אף שאהבה זו לא באה לידי ביטוי במעשיו בפרשת בת־שבע (שמואל ב׳. י״א:2–27). כשהובלט מוסר ההשכל קרא דוד מקירות לבו: ”חטאתי ליהוה” (שמואל ב׳. י״ב:7–13). דוד, שלא כמו קין, אשר לא שמע בקול יהוה, קיבל את התוכחה בענווה.
אין ספק שיהוה כיוון את נתן והתחשב באי־שלימותו של דוד ובסיכוי שלא יקבל את עצתו. נתן המשיך בדבריו בטקט ובוודאי חשב את דוד — מלך שהמליך יהוה — לנכבד ממנו. אם אתה במעמד סמכותי כלשהו, יהיה קשה לקבל את עצותיך, גם אם הן טובות, אם לא תנהג בנמיכות רוח.
נתן הנביא הקים את דוד ברוח של ענווה. דבריו היו מלוּוים בחן ונבררו היטב כדי שדוד יפיק מהם את מלוא התועלת. נתן לא פעל מתוך אינטרס אישי ולא ניסה להתעלות על דוד מבחינה מוסרית או רוחנית. הוא אמר את המילים הנכונות בדרך הנכונה. איזו דוגמה יפה! אם תנהג כמוהו גבוהים הסיכויים שעצותיך יפלו על אוזניים קשובות.
[תמונה בעמוד 22]
על עצותיך להיות בריאות כמו אוכל מזין
[תמונה בעמוד 23]
האם עצותיך שובות את הלב כתפוחי זהב במשכיות כסף?
[תמונה בעמוד 24]
נתן הנביא ניצל בענווה את העובדה שדוד אוהב צדק ומשפט