סילא — מקור עידוד — המצפה

סילא — מקור עידוד

עוד בהיות המשיחיות בחיתוליה היתה פעילות המשגיחים הנודדים הנאמנים חיונית לעידוד קהילות משרתי אלוהים ולהפצת הבשורה הטובה עד קצות הארץ.‏ סילא,‏ נביא וחבר בולט בקהילת ירושלים,‏ היה מראשוני המשגיחים הנודדים.‏ היה לו תפקיד מפתח בהתפתחויות חשובות שחלו בפעילות ההטפה,‏ והוא היה מבין השליחים הראשונים שבישרו באירופה.‏ מה הקנה לסילא את הכישורים המיוחדים הדרושים לפעילות זו?‏ ואילו מתכונותיו ניטיב לעשות אם נאמץ?‏

המחלוקת בעניין המילה

המחלוקת בעניין המילה,‏ שעלולה היתה לפלג את הקהילות,‏ התעוררה בערך בשנת 49 לספירה.‏ כדי ליישבה נדרש הגוף המנהל בירושלים לספק הדרכה ברורה בנושא ולהפיצה בין המשיחיים.‏ בנסיבות אלה מזכיר המקרא את סילא,‏ המכונה גם סילוונוס.‏ אפשר שסילא היה אחד הפוסקים,‏ והוא נבחר לשמש שליח מטעם ”‏השליחים והזקנים”‏ ולהעביר את החלטתם ל”‏אחים.‏.‏.‏ באנטיוכיה ובסוריה ובקיליקיה”‏.‏ סילא ויהודה (‏בר־שבא)‏ ועימם בר־נבא ופאולוס העבירו את המכתב לאנטיוכיה,‏ וכנראה הגידו לאחים במו פיהם את מה שהתרחש בישיבה בירושלים,‏ את מסקנותיה ואת תוכן המכתב.‏ הם גם ”‏עודדו אותם במילים רבות וחיזקו אותם”‏,‏ וכתוצאה מכך המשיחיים באנטיוכיה ”‏התמלאו שמחה”‏ (‏מעשי־השליחים ט״ו:‏1–32‏)‏.‏

יוצא מכך שהיתה לסילא יד ביישוב מחלוקת עקרונית.‏ המשימה שהוטלה עליו לא היתה קלה,‏ כי לא היה ברור כיצד תגיב קהילת אנטיוכיה למשמע ההחלטה.‏ לכן,‏ ”‏נדרש מישהו חכם מאוד וטקטי שיסביר את הכתוב באיגרת השליחים”‏,‏ מציין אחד מפרשני המקרא.‏ למשימה עדינה זו נבחר סילא,‏ עובדה המלמדת על אופיו של האיש.‏ הגוף המנהל סמך עליו שייצג אותו ויעביר את הדרכותיו נאמנה.‏ סילא היה בוודאי משגיח נבון,‏ שכן ידע לפשר בין הצדדים בשעת מחלוקת שאיימה לפלג את הקהילה.‏

בן־לוויה של פאולוס

לא ברור אם סילא שב לירושלים לאחר שהשלים את תפקידו.‏ מכל מקום,‏ לאחר הריב שנתגלע בין בר־נבא ובין פאולוס בעניין יוחנן מרקוס,‏ בחר פאולוס בסילא,‏ ששהה אותה עת באנטיוכיה,‏ וצירף אותו אליו למסעו הבא.‏ במסע זה תכנן פאולוס לבקר שנית בערים שבהן בישר במסע ההטפה הראשון שלו (‏מעשי־השליחים ט״ו:‏36–41‏)‏.‏

סילא מילא את תפקידו בסוגיית הנוכרים ברוח חיובית.‏ הוא גם היה נביא והוסמך מטעם הגוף המנהל להעביר את ההחלטות למאמינים בסוריה ובקיליקיה.‏ ואולי משום כך בחר בו פאולוס להצטרף אליו,‏ מה שהניב תוצאות נפלאות.‏ בספר מעשי־השליחים נאמר:‏ ”‏הם עברו בערים ומסרו להם שיש לשמור את ההלכות שפסקו השליחים והזקנים בירושלים.‏ אז התחזקו הקהילות באמונה ומספר המאמינים גדל מיום ליום”‏ (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏4,‏ 5‏)‏.‏

השליחים המשיכו בדרכם,‏ ופעמיים מנעה מהם רוח־הקודש ללכת במסלול שתכננו (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏6,‏ 7‏)‏.‏ טימותיאוס הצטרף אליהם בליסטרה,‏ לאחר שהגיעו לאוזניהם ”‏נבואות”‏ מסוימות הנוגעות אליו (‏טימותיאוס א׳.‏ א׳:‏18;‏ ד׳:‏14‏)‏.‏ פאולוס,‏ שגם לו היתה מתת הנבואה,‏ קיבל חזון ובו נצטוו הוא וחבריו למסע להפליג למקדוניה שבאירופה (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏9,‏ 10‏)‏.‏

הלקאה ומאסר

בפיליפי,‏ שהיתה ”‏עיר בחבל הראשון”‏,‏ כלומר העיר הראשית במחוז,‏ סבל סילא סבל רב ובלתי נשכח.‏ וכך היה:‏ פאולוס גירש רוח ניחוש מנערה שהיתה שפחה.‏ אדוניה,‏ שראו שאבד מקור הכנסתם,‏ סחבו את סילא ואת פאולוס והעמידום לפני השלטונות.‏ הללו השפילו אותם כשהציגו אותם להמון כעושי רעה,‏ קרעו את בגדיהם והלקו אותם בשוטים בכיכר העיר (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏12,‏ 16–22‏)‏.‏

לא זו בלבד שהלקאה היתה עונש איום ונורא המביא את האדם לנקודת השבירה שלו,‏ אלא שבמקרה של פאולוס וסילא,‏ ההלקאה לא היתה חוקית.‏ מדוע?‏ משום שעל־פי חוקי הרומאים אסור היה להלקות אזרח רומי.‏ פאולוס היה אזרח רומי וייתכן שגם סילא.‏ אחרי שהלקו אותם ”‏מלקות רבות”‏,‏ השליכו אותם לכלא וסגרו את רגליהם בסד.‏ הסד היה ”‏מכשיר נוראי”‏,‏ מסביר גוסטב שטולין,‏ ”‏שפישק את רגלי האסיר בפישוק כה רחב שמנע ממנו להירדם”‏.‏ אך בחצות הלילה,‏ ”‏שאול וסילא התפללו ושרו שירי הלל לאלוהים”‏ כשגבם מכוסה פצעים כואבים (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏23–25‏)‏.‏

הדבר מלמד משהו על אישיותו של סילא,‏ ששמח לסבול למען שם המשיח (‏מתי ה׳:‏11,‏ 12;‏ כ״ד:‏9‏)‏.‏ בזכות רוח זו כנראה הצליחו סילא וחבריו לשליחות הקודמת לעודד ולחזק את קהילת אנטיוכיה,‏ ולשמח את לב האחים המשיחיים.‏ שמחת פאולוס וסילא ודאי גברה כששוחררו מן הכלא על־ידי רעידת אדמה פלאית,‏ וכשהצליחו לשכנע את הסוהר שחשב להתאבד ואת משפחתו להאמין באלוהים (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏26–34‏)‏.‏

לא פאולוס ולא סילא לא פחדו מן ההלקאה והמאסר.‏ כשציוו השרים לשחררם כדי שיעזבו את פיליפי בחשאי ובבושת פנים,‏ סירבו לעשות כן.‏ הם עמדו על זכויותיהם והפכו את הקערה על פיה — כעת היו השרים הגאים והזדוניים בעמדת מגננה.‏ פאולוס אמר:‏ ”‏הִלקו אותנו בפומבי בלא משפט,‏ אף כי אזרחים רומיים אנחנו;‏ השליכו אותנו לכלא ועכשיו הם רוצים לגרש אותנו בחשאי?‏!‏ לא ולא!‏ שיבואו בעצמם ויוציאו אותנו!‏”‏ השרים שחששו מתוצאות מעשיהם,‏ נאלצו לדבר על לבם של השניים לעזוב את העיר (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏35–39‏)‏.‏

פאולוס וסילא הדגישו בפני השלטונות את זכויותיהם כרומים,‏ ורק אז החליטו להיעתר לבקשת השרים לצאת מן העיר — לא לפני שנפרדו מחבריהם.‏ ושוב נהגו כמנהגם במסע ההטפה הזה,‏ הם ”‏עודדו”‏ את האחים,‏ ורק אז הלכו לדרכם (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏40‏)‏.‏

ממקדוניה לבבל

חוויה זו,‏ שבנסיבות רגילות נחשבת לחוויה קשה,‏ לא הפילה את רוחם של פאולוס וסילא,‏ והם ושותפים אחרים למסע יצאו לשדות הטפה אחרים.‏ בתסלוניקי שוב נתקלו בקשיים.‏ פאולוס בישר שלוש שבתות ברציפות,‏ ועל כן הקהילו מתנגדים קנאים אספסוף ועוררו מהומה.‏ השליחים הבינו שמן התבונה לצאת את העיר בלילה,‏ ומשם פנו לבֵּרֵאָה.‏ כשנודע למתנגדים שבתסלוניקי כי פאולוס ושותפיו עושים חיל בבראה,‏ באו גם לשם.‏ פאולוס המשיך בדרכו בגפו,‏ ואילו סילא וטימותיאוס נשארו בבראה כדי לדאוג לקבוצת המעוניינים החדשים (‏מעשי־השליחים י״ז:‏1–15‏)‏.‏ סילא וטימותיאוס הצטרפו לפאולוס בקורינתוס,‏ כשבפיהם בשורות טובות ואולי באמתחתם מתנה מאחיהם הנאמנים במקדוניה.‏ זה ודאי איפשר לשליח העני לעזוב את עבודתו החילונית,‏ שעבד בה בינתיים,‏ ולשוב ובהתלהבות להתמסר לגמרי לבשורה (‏מעשי־השליחים י״ח:‏1–5;‏ קורינתים ב׳.‏ י״א:‏9‏)‏.‏ בימים שעשו סילא וטימותיאוס בקורינתוס,‏ הם מוזכרים גם כמבשרים וגם כבני־לווייתו של פאולוס,‏ הוכחה לכך שגם בעיר זו לא האטו את הקצב (‏קורינתים ב׳.‏ א׳:‏19‏)‏.‏

שתי האיגרות אל התסלוניקים נכתבו בקורינתוס בתקופה המדוברת,‏ ובשתיהן מוזכר שם הגוף ”‏אנחנו”‏ לכל אורך הדרך,‏ מה שמעיד שגם לסילא ולטימותיאוס היתה יד בכתיבתן.‏ הדעה שסילא היה מעורב במלאכת הכתיבה מבוססת בעיקר על מה שאמר עליו פטרוס באחת מאיגרותיו.‏ פטרוס אמר שכתב את האיגרת ”‏ביד האח סילוונוס שאני חושבו לנאמן”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏12‏)‏.‏ אף שניתן להבין מדבריו שסילוונוס הוא השליח שבידו הועברה האיגרת,‏ ניתן להסיק מהבדלי הסגנון בין שתי איגרותיו של פטרוס,‏ שהוא נעזר בסילא רק לכתיבת איגרתו הראשונה.‏ מכאן שבין יתר כישוריו הרבים של סילא וזכויותיו התיאוקרטיות הרבות,‏ ייתכן שהיה גם מזכיר.‏

מודל לחיקוי

אם נסקור באוביקטיביות את הידוע לנו על סילא,‏ תולדותיו מרשימות.‏ הוא דוגמה נפלאה לשליחים ולמשגיחים הנודדים בימינו.‏ הוא עבר מרחקים גדולים,‏ מה שהיה כרוך בהוצאות ובמאמצים,‏ מבלי לדאוג לנוחותו,‏ ועשה זאת לא כדי להשיג יתרונות חומריים ולא כדי לעשות לו שם,‏ אלא כדי לעזור לזולת.‏ מטרתו היתה לעודד בעצות נבונות וטקטיות,‏ בנאומים לבביים שהוכנו היטב ובהתלהבות בשירות־השדה.‏ גם אתה,‏ ואין זה משנה מהו תפקידך בעם יהוה המאורגן,‏ יכול להיות מקור עידוד לאחיך לאמונה אם תשתדל להיות חיובי גם לנוכח קשיים.‏

‏[‏מפה בעמוד 29]‏

מסע ההטפה השני של פאולוס

הים הגדול

אנטיוכיה

דרבי

ליסטרה

איקוניון

טרואס

פיליפי

אמפיפוליס

תסלוניקי

בֵּרֵאָה

אתונה

קורינתוס

אפסוס

ירושלים

קיסריה

‏[‏שלמי תודה]‏