בחיפוש אחר גן־עדן

מפי פסקל סטיזי

הלילה ירד זה מכבר,‏ ורחובות העיר בֶּזְייֶה שבדרום צרפת היו ריקים מאדם.‏ חבר שלי ואני מצאנו חנות לספרי דת שכותליה נצבעו לא מזמן,‏ ושירבטנו על הקיר באותיות שחורות ענקיות את מילותיו של הפילוסוף הגרמני ניטשה:‏ ’‏האלים מתים.‏ יחי האדם העליון!‏’‏ מדוע עשיתי את זה?‏

נולדתי בצרפת ב־1951 למשפחה קתולית ממוצא איטלקי.‏ בילדותי נהגנו לנפוש בדרום איטליה.‏ בכל כפר שם החזיקו בפסלה של הבתולה מרים.‏ צעדתי בהרים עם סבי בתהלוכות ארוכות עד אין קץ אחרי פסלים ענקיים עטויי בגדים — אבל לא האמנתי בזה.‏ את השכלתי הבסיסית רכשתי בבית־ספר דתי שניהלו הישועים.‏ אך אינני זוכר דבר שבנה בי אמונה באלוהים.‏

כשנרשמתי לאוניברסיטה במונפֶּלְייה ללימודי רפואה התחלתי לחשוב על משמעות החיים.‏ אבי נפצע במלחמה ומיטתו תמיד היתה מוקפת רופאים.‏ האם לא עדיף לשים קץ למלחמות מאשר להקדיש כל כך הרבה זמן ומאמצים לריפוי נפגעיהן?‏ מלחמת וייטנאם היתה באותם ימים בשיאה.‏ הדרך ההגיונית ביותר מבחינתי לטפל,‏ למשל,‏ בסרטן ריאות היא לחסל את הגורם העיקרי למחלה — הטבק.‏ ומה באשר למחלות הנגרמות מתת תזונה במדינות המתפתחות או מאכילת יתר במדינות העשירות?‏ האין זה עדיף להסיר את הגורם במקום לטפל בהשלכות החמורות?‏ מדוע יש כל כך הרבה סבל בעולם?‏ הגעתי למסקנה שמשהו פגום מאוד בחברה אובדנית זו,‏ והטלתי את האשמה על הממשלות.‏

את הספר שהיה אהוב עלי כתב אנרכיסט,‏ ונהגתי לשרבט על הקירות משפטים מתוכו.‏ אט אט נעשיתי גם אני אנרכיסט,‏ בלי אמונה וחוקי מוסר תוך התנערות מוחלטת מאלוהים ומכל סמכות.‏ את אלוהים ואת הדת המציאו,‏ כך חשבתי,‏ העשירים והחזקים כדי לשלוט ביתר האנשים ולנצלם.‏ בני המעמד הגבוה הצטיירו בעיניי כמי שאומרים:‏ ’‏עיבדו קשה בשבילנו עלי־אדמות,‏ ותזכו לגמול רב בגן־עדן שבשמים’‏.‏ אבל תם עידן האֵלים,‏ והגיע הזמן שההמונים ידעו זאת.‏ גרפיטי היתה אחת הדרכים להעביר להם את המסר.‏

כתוצאה מכך,‏ תפסו הלימודים מקום משני בחיי.‏ בינתיים נרשמתי ללימודי גיאוגרפיה ואקולוגיה באוניברסיטה אחרת במוֹנפֶּלְייה,‏ שרוחות מרי נשבו בה.‏ ככל שלמדתי אקולוגיה,‏ נגעלתי יותר ויותר מזיהום עולמנו היפהפה.‏

מדי שנה נסעתי בחופשת הקיץ אלפי קילומטרים בטרמפים ברחבי אירופה.‏ בנסיעות ובשיחות שניהלתי עם מאות נהגים,‏ ראיתי במו עיניי את הרוע והריקבון המתפשטים בחברה האנושית.‏ פעם אחת,‏ בחיפושי אחר גן־עדן,‏ הגעתי לחופים מרהיבים באי כרתים היפהפה,‏ אך התחוור לי שהם מכוסים בנפט.‏ לבי נשבר.‏ האם נותרה פינה גן־עדנית בכדור־הארץ?‏

חזרה לעבודות האדמה

אקולוגים בצרפת תמכו בחזרה לעבודת האדמה לפתרון בעיות החברה.‏ רציתי לעבוד עבודת כפיים.‏ לכן,‏ קניתי בית אבן ישן בכפר קטן למרגלות הרי סֶבֶן שבדרום צרפת.‏ על הדלת כתבתי ”‏גן־עדן עכשיו”‏,‏ הסיסמה של ההיפים האמריקאים.‏ פגשתי נערה גרמנייה שעברה במקום והפכנו לזוג.‏ לא הייתי מוכן בשום פנים ואופן להתחתן אצל ראש העיר,‏ נציג הממשל.‏ ובכנסייה?‏ שכח מזה!‏

רוב הזמן התהלכנו יחפים,‏ והיה לי שיער ארוך וזקן פרוע.‏ הוקסמתי מגידול פירות וירקות.‏ בקיץ היו השמים כחולים ושמענו את שירת הצרצרים.‏ באוויר עלה ניחוח הפרחים,‏ ופירות הים התיכון שגידלנו — ענבים ותאנים — היו עסיסיים.‏ נראה היה שמצאנו את חלקת אלוהים הקטנה שלנו.‏

אמונה באלוהים

באוניברסיטה למדתי ביולוגיה תאית,‏ אמבריולוגיה ואנטומיה.‏ התרשמתי עמוקות מן המורכבות וההרמוניה של מנגנונים אלו.‏ הואיל והייתי קרוב מאוד לבריאה,‏ נפעמתי מיופיה ומן הפוטנציאל הגלום בה.‏ יום יום נגלה לעיני דף חדש מספר הבריאה.‏ יום אחד בעודי מתהלך בגבעות ומהרהר עמוקות במשמעות החיים הגעתי למסקנה שחייב להיות בורא.‏ החלטתי להאמין באלוהים.‏ קודם לכן,‏ חשתי ריקנות ובדידות מעיקה.‏ ביום שהתחלתי להאמין באלוהים אמרתי לעצמי,‏ ’‏פסקל,‏ לעולם לא תהיה עוד לבד’‏.‏ זו היתה תחושה בלתי רגילה.‏

לא חלף זמן רב ונולדה לנו בת — אמאנדין,‏ שמה,‏ והיא היתה לי כבבת עיניי.‏ בשל האמונה באלוהים התחלתי לכבד את חוקי המוסר המעטים שידעתי.‏ חדלתי לגנוב ולשקר,‏ ועד מהרה הבנתי שתודות לכך חסכתי לעצמי בעיות רבות.‏ כן,‏ היו לנו בעיות,‏ וגן־העדן שלנו לא היה בדיוק כפי שקיוויתי.‏ יצרני היין המקומיים השתמשו בקוטלי חרקים ובקוטלי עשבים שזיהמו את גידוליי.‏ שְאֵלתי בדבר מקור הרשע נותרה ללא מענה.‏ בנוסף לכך,‏ למרות שקראתי רבות על חיי משפחה,‏ התגלעו ויכוחים סוערים ביני לבין חברתי לחיים.‏ החברים המעטים שהיו לנו לא היו ידידי אמת;‏ חלקם אפילו ניסו לגרום לה לבגוד בי.‏ חייב להיות גן־עדן טוב יותר.‏

מענה לתפילותיי

התפללתי,‏ בדרכי שלי,‏ לאלוהים שוב ושוב שיכוון את צעדיי בחיים.‏ בבוקרו של יום ראשון אחד הגיעה לביתנו אשה ידידותית ששמה אירנה לופז עם בנה הקטן.‏ היא היתה עדת־יהוה.‏ הקשבתי לה והסכמתי שתבקר שנית.‏ באו אלי שני גברים.‏ משיחתנו נותרו בזיכרוני שני דברים — גן־עדן ומלכות אלוהים.‏ נצרתי מחשבות אלו בלבי ובחלוף החודשים הבנתי שיום אחד אצטרך לעשות את רצון אלוהים כדי ליהנות ממצפון נקי ומאושר אמיתי.‏

כדי להתאים את חיינו לדבר־אלוהים,‏ רצתה חברתי בתחילה להינשא לי.‏ אחר כך החלה להסתובב בחברת אנשים שלעגו לאלוהים ולחוקיו.‏ בערב אביבי אחד שבתי הביתה וחשכו עיניי.‏ הבית היה ריק.‏ היא עזבה אותי ולקחה עימה את אמאנדין בת השלוש.‏ ימים שלמים חיכיתי שיחזרו — אך לשווא.‏ לא האשמתי את אלוהים,‏ אלא התפללתי אליו שיעזור לי.‏

זמן קצר אחר כך לקחתי את ספר המקרא,‏ התיישבתי תחת עץ תאנה והתחלתי לקרוא.‏ למעשה,‏ שתיתי את מילותיו בצמא.‏ כבר קראתי כל מיני ספרים שכתבו פסיכואנליטיקאים ופסיכולוגים,‏ אך מעולם לא נתקלתי בחוכמה כזו.‏ אין ספק שספר זה נכתב בהשראת אלוהים.‏ נדהמתי מתורתו של ישוע ומהבנתו את טבע האדם.‏ מזמורי התהלים ניחמו אותי והופתעתי מן החוכמה המעשית שבספר משלי.‏ מהר מאוד באתי לכלל הכרה שחקר הטבע עשוי אומנם לקרב את האדם אל אלוהים,‏ אך הוא חושף את ”‏קצות דרכו”‏ בלבד (‏איוב כ״ו:‏14‏)‏.‏

העדים נתנו לי את הספר האמת המובילה לחיי־נצח (‏לועזית)‏ ואת הספר המשפחה — כיצד להפכה למאושרת.‏a קראתי אותם ונפקחו עיניי.‏ הספר האמת עזר לי להבין מדוע העולם מוכה בזיהום המתפשט,‏ במלחמות,‏ באלימות הגוברת ובסכנת ההשמדה הגרעינית.‏ כשם ששמים אדומים שראיתי מתוך גני גילו לי שלמחרת יהיה מזג אוויר טוב,‏ השתכנעתי מתופעות אלו שמלכות אלוהים קרובה.‏ כל כך רציתי להראות לחברתי את הספר המשפחה ולומר לה שנוכל ליישם את עצות המקרא ולהיות מאושרים.‏ אבל זה כבר היה בלתי אפשרי.‏

התקדמות רוחנית

רציתי להרחיב את ידיעותיי וביקשתי מעד־יהוה ששמו רובּר לבקר בביתי.‏ אמרתי לו,‏ להפתעתו,‏ שאני רוצה להיטבל,‏ לכן הוא התחיל ללמד אותי את המקרא.‏ מייד דיברתי עם אחרים על מה שאני לומד וחילקתי ספרות שלקחתי מאולם־המלכות.‏

כדי להתפרנס נרשמתי לקורס לסתתות.‏ מהכרה בתועלת שמצמיח דבר־אלוהים,‏ ניצלתי כל הזדמנות לבשר באקראי לחבריי ללימודים ולמורים.‏ ערב אחד פגשתי במסדרון בחור ששמו סרז’‏.‏ הוא החזיק בכמה כתבי־עת.‏ ”‏אני רואה שאתה אוהב לקרוא”‏,‏ אמרתי.‏ ”‏כן,‏ אבל החוברות האלו משעממות אותי”‏.‏ ”‏אתה רוצה לקרוא משהו ממש טוב?‏”‏ שאלתי.‏ היתה לנו שיחה נהדרת על מלכות אלוהים ולאחריה הסכים לקחת ספרות מקראית.‏ כעבור שבוע בא עימי לאולם־המלכות והתחלתי ללמד אותו את המקרא.‏

יום אחד שאלתי את רובּר אם מותר לי לבשר מבית לבית.‏ הוא ניגש אל ארונו ומצא בו חליפה עבורי.‏ ביום ראשון צעדתי עימו את צעדיי הראשונים בשירות.‏ ב־7 במרס 1981 נטבלתי כסמל להקדשת חיי ליהוה אלוהים.‏

עזרה בשעת מצוקה

בינתיים נודע לי שאמאנדין ואמהּ גרות בארץ אחרת.‏ אמהּ של אמאנדין אסרה עלי — מתוקף חוקי המדינה שבה חיה — לראות את בתי.‏ הייתי שבור.‏ היא התחתנה,‏ וייאושי הגיע לשיאו כשקיבלתי הודעה רשמית שבעלה אימץ את בתי — ללא הַסכמתי.‏ איבדתי את זכויותיי על הילדה שלי.‏ חרף צעדים משפטיים שנקטתי שללו ממני זכויות ביקור.‏ סבלתי קשות כמי שנושא על גבו מעמסה של 50 קילוגרם.‏

אך דבר יהוה חיזק אותי בדרכים שונות.‏ יום אחד כששקעתי ביגון כבד,‏ חזרתי שוב ושוב על המילים שבמשלי כ״ד:‏10‏:‏ ”‏הִתרפִּיתָ ביום צרה?‏ צר כוחֶכָה”‏.‏ הפסוק עזר לי לא להתמוטט.‏ במקרה אחר,‏ אחרי ניסיון כושל לראות את בתי,‏ יצאתי לשירות ולפתתי את ידית התיק בעוצמה רבה.‏ ברגעים קשים אלו התנסיתי באמיתות הכתוב בתהלים קכ״ו:‏6‏:‏ ”‏הלוך ילך ובכֹה,‏ נושא מֶשֶך הזרע,‏ בוא יבוא ברינה,‏ נושא אלומותיו”‏.‏ אחד הלקחים החשובים שלמדתי בבעיות קשות הוא לעשות כל מה שאפשר כדי לפתור אותן ואז להותירן מאחור ולהתקדם בשירות יהוה במלוא הנחישות.‏ זו הדרך היחידה לשמור על השמחה.‏

חתירה לדבר טוב יותר

למראה השינויים שחוללתי,‏ הציעו לי הוריי היקרים את עזרתם כדי שאמשיך ללמוד באוניברסיטה.‏ הודיתי להם,‏ אבל כעת עמדה לנגד עיניי מטרה אחרת.‏ האמת שחררה אותי מפילוסופיות אנוש,‏ מן המיסטיקה ומן האסטרולוגיה.‏ רכשתי חברים חדשים,‏ שלעולם לא יהרגו איש את רעהו במלחמה.‏ וסוף סוף מצאתי את התשובה לשאלה למה יש כל כך הרבה סבל בעולם.‏ מלב מלא הודיה רציתי לשרת את אלוהים בכל מאודי.‏ ישוע הקדיש את כל כולו לשירות אלוהים,‏ ורציתי לנהוג כדוגמתו.‏

ב־1983 ויתרתי על עבודות הסתתות ונעשיתי מבשר בשירות מלא.‏ כמענה לתפילותיי מצאתי לפרנסתי משרה חלקית בגן ציבורי.‏ עד כמה שמחתי ללמוד בבית־הספר לחלוצים יחד עם סרז’‏,‏ אותו צעיר שבישרתי לו בבית־הספר לסתתות!‏ אחרי שלוש שנות שירות כחלוץ־רגיל,‏ קינן בי הרצון לעשות יותר בשירות יהוה.‏ על כן,‏ ב־1986 התמניתי לחלוץ־מיוחד ונשלחתי לפרובין,‏ עיירה ציורית בקרבת פריס.‏ לא פעם כשחזרתי לביתי בערב כרעתי ברך והודיתי ליהוה בתפילה על היום הנפלא שבו דיברתי עליו.‏ לאמיתו של דבר,‏ שני דברים מסבים לי את התענוג העילאי ביותר בחיים:‏ לדבר אל אלוהים ולדבר על אלוהים.‏

שמחתי מאוד שאמי בת ה־68,‏ שגרה בסבסן,‏ כפר קטן בדרום צרפת,‏ נטבלה.‏ כשהחלה אמי לקרוא את המקרא,‏ עשיתי לה מנוי על המצפה ועל עורו!‏ היא היתה אשה נבונה,‏ ועד מהרה זיהתה את צליל האמת בחומר שקראה.‏

בית־אל — גן־עדן רוחני יוצא מן הכלל

כשהחליטה חברת המצפה להפחית את מספר החלוצים־המיוחדים,‏ הגשתי בקשה ללמוד בבית־הספר להכשרת משרתים ובקשה לשרת בבית־אל,‏ משרד הסניף של עדי־יהוה בצרפת.‏ רציתי להותיר בידי יהוה את ההחלטה באיזו מסגרת עדיף שאשרת.‏ מקץ מספר חודשים,‏ בדצמבר 1989,‏ הוזמנתי לבית־אל בלובייֶה שבצפון מערב צרפת.‏ זה יצא לטובה,‏ כי בית־אל שכן במקום שבו יכולתי לעזור לאחי ולגיסתי לטפל בהוריי כשחלו.‏ לא יכולתי לעשות כן אילו שירתתי כשליח אלפי קילומטרים משם.‏

אימי ביקרה אצלי בבית־אל כמה פעמים.‏ גם אם היה לה קשה לחיות בלעדיי,‏ אמרה לי לא פעם:‏ ”‏הישאר בבית־אל,‏ בני.‏ אני שמחה שאתה משרת פה את יהוה”‏.‏ לצערי,‏ הוריי נפטרו,‏ ואני מייחל לראותם בגן־העדן האמיתי שיקום בעולמנו.‏

אני באמת חושב שאם קיים בית הראוי לכינוי ”‏גן־עדן עכשיו”‏,‏ הריהו בית־אל — ביתו של אלוהים.‏ כי גן־עדן אמיתי חייב להיות,‏ מעל לכל,‏ מקום רוחני,‏ והרוחניות שורה בבית־אל.‏ כאן אפשר לפתח את פירות הרוח (‏גלטים ה׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ המזון הרוחני העשיר המוגש לנו בדיון בפסוק היומי מדי יום ביומו ובשיעור המצפה המשפחתי נוסך בי כוח לשרת בבית־אל.‏ גם הזכות להתרועע עם אחים ואחיות רוחניים,‏ המשרתים את יהוה בנאמנות עשרות שנים,‏ הופכת את בית־אל לקרקע פורייה,‏ מיוחדת במינה,‏ לצמיחה רוחנית.‏ אומנם 17 שנה אני רחוק מבתי,‏ אבל מצאתי בבית־אל הרבה בני נוער נלהבים שהם כילדיי,‏ ואני שמח בהתקדמותם הרוחנית.‏ בשמונה השנים האחרונות הוטלו עלי שבעה תפקידים.‏ השינויים אינם קלים תמיד,‏ אבל ההכשרה מועילה לטווח ארוך.‏

בעבר גידלתי סוג של שעועית שהצמיחה פי מאה ממה שנזרע.‏ בדומה לכך,‏ למדתי מניסיוני שכשאתה זורע את הרע,‏ אתה קוצר פי מאה רע — ולא רק פעם אחת.‏ הניסיון הוא בית־ספר,‏ שהשיעורים בו יקרים מאוד.‏ הלוואי שלא הייתי צריך ללמוד בבית־ספר זה,‏ אלא לגדול בדרכי יהוה.‏ איזו זכות גדולה יש לצעירים שגדלו בבית משיחי!‏ אין ספק שמוטב לזרוע את הטוב בשירות יהוה ולקצור פי מאה שלום וסיפוק (‏גלטים ו׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏

כששירתתי כחלוץ עברתי מדי פעם ליד החנות לספרי דת,‏ שעל כותליה כתבנו את הכתובת האנרכיסטית.‏ נכנסתי פנימה ושוחחתי עם בעל הבית על אלוהי החיים ועל מטרתו.‏ כן,‏ אלוהים חי וקיים!‏ יהוה,‏ אלוהי האמת לבדו,‏ הוא אב נאמן שלעולם לא ייטוש את ילדיו (‏ההתגלות ט״ו:‏4‏)‏.‏ מי יתן ועוד רבים מכל העמים ישרתו ויהללו את יהוה,‏ אלוהים חיים,‏ וכך ימצאו את גן־העדן הרוחני ואת גן־העדן המשוקם שעתיד לבוא!‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 26]‏

מכוח פלאי הבריאה החלטתי להאמין באלוהים (‏ימין)‏ בשירות בית־אל כיום