האם אתה מכיר טובה?
בבית שליחים שבמערב אפריקה חי כלב ששמו טדי. כשהשליכו לעברו חתיכת בשר, נהג לבלוע אותה בבת אחת, בלי לטעום ובלי ללעוס. הוא היה מתנשף תחת השמש הטרופית וממתין לנתח הבשר הבא. כשאזל הבשר היה סב על עקביו והולך לדרכו.
טדי מעולם לא הביע שמץ של הכרת טובה על מה שנתנו לו. ואיש גם לא ציפה ממנו שיעשה כן, הוא היה בסך הכל כלב.
מבני אדם אנו מצפים להכרת טובה ופעמים רבות מתאכזבים. רבים נוגסים מן החיים מכל הבא ליד ואינם יודעים שובע. אין זה מפתיע, מפני שהמקרא ניבא שבאחרית הימים יהיו האנשים כפויי טובה (טימותיאוס ב׳. ג׳:1, 2).
למשרתי אלוהים יש גישה אחרת. הם שועים לעצה שנתן השליח פאולוס לאֶחיו לאמונה: ”הייו מכירי טובה” (קולוסים ג׳:15).
יהוה מכיר טובה
יהוה אלוהים הוא דוגמה מושלמת לגילוי הערכה. ראה כיצד הוא מתייחס אל משרתיו הנאמנים. פאולוס כתב בהשראה אל המשיחיים העברים: ”אלוהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פועלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו בכך ששירתם את הקדושים ועודכם משרתים אותם” (עברים ו׳:10).
במקרים רבים נתן יהוה ביטוי להערכתו כלפי עובדיו הנאמנים. למשל, הוא בירך את אברהם והִרבּה את זרעו ”ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים” (בראשית כ״ב:17). כגמול על הנאמנות שגילה איוב בשעת ניסיון השיב לו יהוה את עושרו הרב ונתן לו ”למשנה”, כלומר, כפליים (איוב מ״ב:10). מגעיו עם בני אדם לאורך הדורות מוכיחים שצודק הכתוב באומרו: ”יהוה, עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו” (דברי הימים ב׳. ט״ז:9).
ההערכה שמגלה יהוה כלפי עושי רצונו והנטייה לגמול להם הן מרכיבים מרכזיים באישיותו. הכרה בעובדה זו היא היבט חשוב באמונה המשיחית. פאולוס כתב: ”בלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים, כי כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא... נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6).
אילו נהג עימנו יהוה בקשיחות ובביקורתיות היינו כולנו נידונים לכף חובה. מחבר התהלים אמר זאת לפני זמן רב: ”אם עווֹנוֹת תשמור יה, אדני [יהוה] מי יעמוד?” (תהלים ק״ל:3) יהוה אינו כפוי טובה ואינו ביקורתי. הוא מעריך את משרתיו ומכיר להם טובה.
ישוע — אדם שידע להכיר טובה מעומק הלב
כמי ששיקף בשלימות את תכונותיו של אביו השמימי, ידע ישוע המשיח להכיר טובה לאחרים על מה שעשו מתוך אמונה. ראה מה אירע פעם בבית המקדש בירושלים: ”הוא [ישוע] התבונן וראה את העשירים שמים נדבותיהם בתיבת האוצר. כראותו אלמנה ענייה שמה בו שתי פרוטות, אמר: ’אמת אומר אני לכם, האלמנה הענייה הזאת נתנה יותר מכולם. כי כל אלה נתנו את נדבותיהם מן העודף שלהם, אך היא ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה למחיה’” (לוקס כ״א:1–4).
תרומתה הכספית היתה קטנה, בייחוד בהשוואה לתרומותיהם של העשירים. אין ספק שרוב הנוכחים לא שמו לב אליה. אבל ישוע כן ראה את האלמנה. הוא הבחין במצבה והוקיר אותה.
במקרה אחר הסב ישוע לשולחן אוכל, ומרים, אשה עשירה, יצקה בושם יקר מאוד על רגליו ועל ראשו. היו שמתחו עליה ביקורת וטענו שאת הבושם ניתן היה למכור בכסף ולתת לעניים. מה היתה תגובתו של ישוע? הוא אמר: ”הניחו לה, מדוע תציקו לה? מעשה טוב עשתה לי. אמן אומר אני לכם, בכל מקום שתוכרז הבשורה, בכל העולם, יסופר גם מה שעשתה היא, וזה לזכרה” (מרקוס י״ד:3–6, 9; יוחנן י״ב:3).
ישוע לא מתח ביקורת על מרים ולא הביע צער שהבושם היקר לא שימש למטרה אחרת. הוא העריך את נדיבותה ואת הביטוי שנתנה לאהבתה ולאמונתה. המקרה מתועד בכתבי־הקודש — זכר למעשה הטוב שעשתה. מקרים אלו ואחרים מלמדים שישוע ידע להכיר טובה מעומק הלב.
אם אתה משרת את אלוהים, הייה בטוח שיהוה אלוהים וישוע המשיח מעריכים את תמיכתך בדת האמת. עובדה זו מקרבת אותנו אליהם ומניעה אותנו לנהוג כמותם ולהיות מכירי טובה.
גישתו הביקורתית של השטן
נדבר כעת על מישהו שאינו יודע להכיר טובה — השטן. מחוסר הערכה ומסיבות נוספות, הנהיג מרד באלוהים, מרד בעל השלכות מרות.
הוא פיתח רוח של ביקורתיות ואי־שביעות רצון והדביק בה אחרים. ראה מה קרה בגן־עדן. יהוה ברא את האיש והאשה הראשונים, הניחם בגן־עדן ואמר להם: ’מכל עץ הגן אכול תאכלו’. הוטלה עליהם הגבלה אחת ויחידה. ’מעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ממנו, כי ביום אכולכם ממנו מות תמותון’ (בראשית ב׳:16, 17).
אלא שעד מהרה ערער השטן על אמינותו של יהוה. אחת המטרות שלו היתה לגרום לחוה לא להוקיר את מה שעשה עבורה יהוה ולמרוד כמוהו באלוהים. ”אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן?” שאל השטן (בראשית ג׳:1). בזאת רמז בבירור שאלוהים מסתיר דבר יקר מחוה, דבר שבזכותו ייפקחו עיניה ותהיה כאלוהים. במקום להכיר טובה על שפע הברכות שהרעיף עליה יהוה, החלה חוה ללטוש עיניים אל הפרי האסור (בראשית ג׳:5, 6).
ההשלכות ההרסניות ידועות לכל. את השם חוה קיבלה האשה ”כי היא היתה אם כל חי”, אך למעשה היא נעשתה לאם כל מת. אדם הראשון הוריש לכל צאצאיו את החטא ששכרו מוות (בראשית ג׳:20; רומים ה׳:12).
נהג כדוגמתם של אלוהים והמשיח
תן דעתך לניגוד בין השטן לבין ישוע. השטן מתואר כ”שוטן אחינו המקטרג עליהם לפני אלוהינו יומם ולילה” (ההתגלות י״ב:10). ישוע, לעומתו, ”יכול להושיע לנצח את הבאים לאלוהים דרכו, כי חי הוא תמיד כדי להפגיע בעדם” (עברים ז׳:25).
השטן מקטרג על משרתי אלוהים. ישוע מוקיר אותם ומפגיע בעדם. משיחיים המנסים לנהוג כדוגמת המשיח חייבים להשתדל לחפש את הטוב איש ברעהו ולהעריך זה את זה. בזאת הם מכירים טובה ליהוה אלוהים, המשמש דוגמה ומופת בגילוי הערכה (קורינתים א׳. י״א:1).
[תמונה בעמוד 16]
ישוע הביע הערכה על מעשה טוב שעשתה מרים