כיצד לזהות חולשה רוחנית ולהתגבר עליה
על־פי המיתולוגיה היוונית נחשב אכילס לגדול לוחמי יוון במלחמת טרוֹיה. האגדה מספרת כי בינקותו הטבילה אותו אמו בנהר סטיכּס כדי לחסן את גופו מכל פגע, ורק העקב שבו אחזה אותו נותר פגיע — עקב אכילס המפורסם. החץ הקטלני שירה פַּריס, בנו של פריאמוס מלך טרויה, פגע בעקבו והרג את אכילס.
המשיחיים הם חיילי המשיח ומלחמתם מלחמה רוחנית היא (טימותיאוס ב׳. ב׳:3). ”לא עם בשר־ודם מלחמה לנו”, מסביר השליח פאולוס, ”אלא עם רשויות ושררות, עם מושלי חשכת העולם הזה, עם כוחות רוחניים רעים בשמים”. אויבינו הם השטן והשדים (אפסים ו׳:12).
בלי עזרת יהוה אלוהים, שתואר כ”איש מלחמה”, אין לנו סיכוי (שמות ט״ו:3). להגנה מפני אויבינו האכזריים, קיבלנו כלי נשק רוחניים. זו הסיבה שהשליח קרא: ”ליבשו את מלוא נשק האלוהים למען תוכלו לעמוד נגד נכלי השטן” (אפסים ו׳:11).
כלי הנשק שמאת יהוה אלוהים הם ללא ספק איכותיים מאין כמוהם ועמידים מול כל התקפה רוחנית. בחן את הרשימה שמגולל פאולוס: חגורת האמת, שריון הצדק, נעלי הבשורה, מגן האמונה, כובע הישועה וחרב הרוח. הייתכן ציוד טוב מזה? בעזרת ציוד זה יכול החייל המשיחי לנצח, גם אם נדמה שכל הסיכויים לרעתו (אפסים ו׳:13–17).
אף שהנשק עשוי מאיכות מעולה ומקנה תחושת ביטחון, אל לנו לקבל שום דבר כמובן מאליו. אם ניזכר באכילס הבלתי מנוצח כביכול, כלום ייתכן שגם לנו יש נקודת תורפה או עקב אכילס רוחני? חולשה כזו עלולה להיות קטלנית אם לא נעמוד על המשמר.
בדוק את הנשק הרוחני שלך
ספורטאי שזכה פעמיים במדליית זהב אולימפית בהחלקה אומנותית על הקרח ונראה בריא ושלם, התמוטט לפתע במהלך אימונים ומת. זמן קצר אחר כך נמסר בעיתון ניו־יורק טיימס דיווח מעניין: ”למחצית מ־000,600 האמריקאים המקבלים התקף לב מדי שנה אין סימפטומים מקדימים”. ברור אפוא, שלא די בהרגשה שלנו לקביעת מצב בריאותנו.
הוא הדין לגבי בריאותנו הרוחנית. המקרא מייעץ לנו: ”מי שחושב כי עמידתו איתנה, ייזהר פן יפול” (קורינתים א׳. י׳:12). הנשק הרוחני שלנו הוא הטוב ביותר, ובכל זאת עלולה להתפתח בנו חולשה. הסיבה היא שנולדנו בחטא, ואי־שלימותנו עלולה לגבור בנקל על נחישותנו לעשות את רצון אלוהים (תהלים נ״א:7). חרף כוונותינו הטובות עלול לבנו הבוגדני להוליך אותנו שולל ולגרום לנו להיתפס לתירוצי סרק ולצידוקים חסרי שחר, שבעטיים נעלים עין מהיחלשותנו ונחשוב בטעות שהכל כשורה (ירמיהו י״ז:9; רומים ז׳:21–23).
יתרה מזו, אנו חיים בעולם שבו ההבחנה בין טוב לרע מעוּותת ומבולבלת. היום מקובל שכל אדם מחליט לעצמו מה טוב ומה רע. חשיבה זו מוצאת קרקע פורייה בפרסומות, באמצעי הבידור הפופולריים ובתקשורת. ברור שאם לא נישמר עלולה חשיבה זו לחלחל בנו, והנשק הרוחני שלנו יינזק.
כדי שלא להיקלע למצב מסוכן כזה עלינו לשים לב לעצת המקרא: ”נסו את עצמכם אם עומדים אתם באמונה, בחנו את עצמכם” (קורינתים ב׳. י״ג:5). אם נעשה כן, יעלה בידנו להבחין בחולשות שהתפתחו בנו ולנקוט את הצעדים הנחוצים כדי להתגבר עליהן, לפני שאויבינו יבחינו בהן ויפתחו במתקפה. כיצד נבחן את עצמנו? אילו סימפטומים יש לחפש בבחינה עצמית זו?
זיהוי הסימפטומים
אחד הסימפטומים הנפוצים המעידים על חולשה רוחנית הוא הזנחת הלימוד האישי. יש המבינים שעליהם ללמוד יותר, אבל נראה שאין להם זמן לעשות כן. בחיים העסוקים של היום קל להיקלע למצב לא רצוי זה. אך מה שגרוע מכך הוא שיש האומרים שמצבם די טוב, מפני שהם קוראים את הפרסומים המקראיים כשמזדמן להם ונוכחים בחלק מאסיפות הקהילה.
חשיבה זו היא מעין הטעיה עצמית. דומה הדבר לאדם הסבור שהוא עסוק מכדי לשבת ולאכול ארוחה טובה, על כן הוא חוטף משהו לאכול מדי פעם ורץ לטפל בענייניו. גם אם לא יגווע מרעב, צפויות לו במוקדם או במאוחר בעיות בריאות. בדומה לכך, ללא אכילה סדירה של מזון רוחני עלולות להיווצר נקודות תורפה בנשק הרוחני שלנו. בשיטפון הבלתי פוסק של תעמולה וגישות עולמיות אנו עלולים ליפול על נקלה קורבן למתקפותיו הקטלניות של השטן.
סימפטום נוסף לחולשה רוחנית הוא אובדן תחושת הדחיפות. חייל אינו חש בימי שלום את המתח והסכנה שבקרב, וייתכן שבשל כך אין הוא דרוך. אם לפתע פתאום יידרש לפעולה הוא עלול להיתפס לא־מוכן. אותו עיקרון תקף ברוחניות. אם נרשה לתחושת הדחיפות להתעמעם, לא נהיה ערוכים להדוף את ההתקפות שינחתו עלינו.
כיצד נדע אם נקלענו למצב כזה? עלינו לשאול את עצמנו כמה שאלות: האם אני שש לצאת לשירות כפי שאני שש לצאת לטיול? האם אני שמח להקדיש מזמני להתכוננות לאסיפות כשם שאני שמח לערוך קניות או לצפות בטלוויזיה? האם צצים במוחי הרהורי חרטה על מטרות והזדמנויות שעליהן ויתרתי כדי להיות משיחי? האם אני מקנא בחיים הטובים כביכול שיש לאחרים? אלו הן שאלות נוקבות, אך הן יעזרו לנו לזהות נקודות תורפה שהתפתחו בנשק הרוחני שלנו.
מאחר שכלי ההגנה שלנו רוחניים, רוח אלוהים צריכה לזרום בחיינו בחופשיות — דבר שיתגלה בהתאם למידה שבה פירות רוח אלוהים ניכרים במעשינו. האם אתה ממהר לכעוס או להיפגע כשאחרים עושים או אומרים דבר שאינו לרוחך? האם קשה לך לקבל עצה, ואתה חש שאחרים תמיד נטפלים אליך? האם אתה מקנא מאוד בברכות או בהישגים של אחרים? האם אתה מתקשה להסתדר עם אחרים, ובייחוד עם בני גילך? בחינה עצמית כנה תסייע לנו להיווכח אם חיינו ברוכים בפירות רוח אלוהים או אם מעשי הבשר מבצבצים בערמומיות מעל פני השטח (גלטים ה׳:22–26; אפסים ד׳:22–27).
נקיטת צעדים כדי להתגבר על חולשה רוחנית
אין די בזיהוי הסימפטומים המצביעים על חולשה רוחנית. יש להתמודד עם החולשה ולנקוט צעדים לתיקון המעוות. למרבה הצער, הנטייה הרווחת היא להמציא תירוצים, למצוא צידוקים, לגמד את הבעיה או להתכחש לקיומה. זה מסוכן מאוד! העושה כן כאילו יוצא לקרב בלי כל הנשק שלרשותו. קו פעולה זה יחשוף אותנו להתקפות השטן. עלינו לנקוט מייד צעדים של ממש לתיקון כל מגרעת. מה ניתן לעשות? (רומים ח׳:13; יעקב א׳:22–25).
הואיל ואנו נלחמים במלחמה רוחנית, הנסובה בחלקה על השליטה בשכלנו ובלבנו, מחובתנו לעשות כל מאמץ להגן על כושרנו השכלי. שניים מכלי הנשק הרוחניים הם ”שריון הצדק” המגן על לבבנו, ו”כובע הישועה” המגן על שכלנו. שימוש יעיל באמצעים אלו יכול לעשות את ההבדל בין ניצחון לתבוסה (אפסים ו׳:14–17; משלי ד׳:23; רומים י״ב:2).
כדי ללבוש את ”שריון הצדק” כראוי, עלינו לבדוק את עצמנו בכל עת ולבחון עד כמה אנו אוהבים צדק ושונאים רשע (תהלים מ״ה:8; צ״ז:10; עמוס ה׳:15). האם הערכים שלנו הידרדרו והשתוו לערכים של העולם? האם אנחנו מתבדרים היום — אם בחיי היומיום ואם בעזרת הטלוויזיה או הקולנוע או ספרים וכתבי־עת — מדברים שבעבר זיעזעו אותנו ופגעו בנו? אהבת הצדק תעזור לנו לראות שמה שנחשב בעולם לחופש ולתחכום אינו אלא מסווה להפקרות מינית וליהירות (רומים י״ג:13, 14; טיטוס ב׳:12).
לחבוש את ”כובע הישועה” משמעו בין היתר לשמור במוחנו תמונה חיה של הברכות הנפלאות הצפויות לנו, ולא להרשות לָעולם לשבות אותנו בקסמו ובזוהרו (עברים י״ב:2, 3; יוחנן א׳. ב׳:16). ראייה זו תקל עלינו להציב את העניינים הרוחניים לפני מטרות חומריות ועניינים אישיים (מתי ו׳:33). כדי להיות בטוחים שכלי זה מונח במקומו, עלינו לשאול את עצמנו בכנות: לאן אני חותר בחיים? היש לי מטרות רוחניות? מה אני עושה כדי להגשימן? על כולנו, חברי השארית המשוחה וחברי ’ההמון הרב’, ללכת בעקבות פאולוס אשר אמר: ”עדיין אינני חושב את עצמי למי שהשיג. אבל דבר אחד: אני שוכח את אשר מאחרי ונחלץ קדימה אל מה שלפניי. אני רץ אל המטרה כדי להשיג את הפרס” (ההתגלות ז׳:9; פיליפים ג׳:13, 14).
בסיום תיאור הנשק הרוחני קורא פאולוס: ”בכל תפילה ותחינה התפללו תמיד ברוח. שיקדו בתפילתכם והתמידו בתחינה בעד כל הקדושים” (אפסים ו׳:18). הפסוק מצביע על שני צעדים חיוביים להתגבר על חולשה רוחנית או להימנע ממנה: יצירת קשר טוב עם אלוהים, ויצירת קשר טוב עם אחינו לאמונה.
אם אנחנו רגילים לפנות אל יהוה בכל מיני תפילות (וידוי, בקשת סליחה, בקשת הכוונה, הודיה, תהילה מעומק הלב) ו”תמיד” (בציבור, בחדרי חדרים, בלב, בספונטניות), אנו רוקמים עימו קשר אישי. זהו אמצעי ההגנה הטוב ביותר שיש (רומים ח׳:31; יעקב ד׳:7, 8).
עוד נאמר שעלינו להתפלל ”בעד כל הקדושים”, כלומר, בעד אחינו לאמונה. אולי אנחנו מזכירים את אחינו לאמונה בארצות רחוקות המתמודדים עם רדיפות וקשיים אחרים. אך מה בנוגע למשיחיים שאיתם אנו משרתים את אלוהים ומתרועעים יום יום? צריך להתפלל גם בעדם, כמו שישוע התפלל בעד תלמידיו (יוחנן י״ז:9; יעקב ה׳:16). תפילות אלו מהדקות את היחסים בינינו ומחזקות אותנו, כדי שנוכל לעמוד בהתקפות ”הרע” [השטן] (תסלוניקים ב׳. ג׳:1–3).
זכור את דברי האזהרה שאמר השליח פטרוס: ”קץ הכל קרב. על כן הייו מפוכחים, והייו ערים להתפלל. בראש ובראשונה אהבו איש את רעהו אהבה עזה, כי על רוב פשעים תכסה אהבה” (פטרוס א׳. ד׳:7, 8). קל לתת לחולשות אנוש — של אחרים ושלנו — לחלחל ללבנו ולשכלנו ולהיות לנו למַכשלות ולאבני נגף. השטן מכיר היטב את חולשות האדם. אחד מתכסיסיו הערמומיים הוא הַפרֵד ומשוֹל. עלינו אפוא, מתוך אהבה עזה איש לרעהו, לכסות על חטאים ולא ’לתת מקום לשטן’ (אפסים ד׳:25–27).
שמור על איתנות רוחנית
כשאתה רואה ששערך פרוע או שהעניבה לא־מסודרת, מה אתה עושה? מתקן מייד את הטעון תיקון. מעטים יאמרו שזה לא משנה ולא יעשו דבר. יש להגיב לא פחות מהר במקרה של חולשה רוחנית. פגמים פיסיים ימשכו מבטים מסויגים מצד בני אדם, אבל פגמים רוחניים שלא יתוקנו יכעיסו את יהוה (שמואל א׳. ט״ז:7).
יהוה צייד אותנו באהבתו בכל הנחוץ כדי לעקור מן השורש את חולשותינו הרוחניות ולשמור על איתנות רוחנית. באמצעות אסיפות הקהילה, פרסומים מקראיים ואחים לאמונה בוגרים ואוהבים מביא לנו יהוה תזכורות ועצות כיצד להתנהג. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לקבל את העצות וליישמן. לשם כך דרושים מאמצים ומשמעת עצמית. אך זכור את מה שאמר השליח פאולוס מכל הלב: ”אני רץ לא כמי שמגשש באפילה, ואני נאבק לא כמי שמכה באוויר, אלא נוהג אני בקשיחות עם גופי ומשעבדו, שמא לאחר שאטיף לאחרים, אני עצמי אמצא פסול” (קורינתים א׳. ט׳:26, 27).
עמוד על המשמר, ואל תיתן לעקב אכילס רוחני להתפתח בך. עשה בענווה ובאומץ לב את כל הדרוש כדי לזהות את חולשותיך הרוחניות ולהתגבר עליהן.
[קטע מוגדל בעמוד 19]
”נסו את עצמכם אם עומדים אתם באמונה, בחנו את עצמכם” (קורינתים ב׳. י״ג:5).
[קטע מוגדל בעמוד 21]
”הייו ערים להתפלל. בראש ובראשונה אהבו איש את רעהו אהבה עזה, כי על רוב פשעים תכסה אהבה” (פטרוס א׳. ד׳:7, 8).
[תיבה/תמונה בעמוד 20]
שאל את עצמך...
◆ האם אני שש להתכונן לאסיפות כפי שאני שש לעשות קניות או לצפות בטלוויזיה?
◆ האם אני מקנא בחיים הטובים כביכול שיש לאחרים?
◆ האם אני ממהר לכעוס או להיפגע כשאחרים עושים או אומרים דבר שאינו לרוחי?
◆ האם קשה לי לקבל עצה, ואני חש שאחרים תמיד נטפלים אלי?
◆ האם אני מתקשה להסתדר עם אחרים?
◆ האם הערכים שלי הידרדרו והשתוו לערכים של העולם?
◆ היש לי מטרות רוחניות מוגדרות?
◆ מה אני עושה כדי להגשימן?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 18]
אכילס: מהספר Great Men and Famous Women; חיילים רומים ועמוד 21: Historic Costume in Pictures/Dover Publications, Inc., New York