מי היו שותפיו לעבודה של פאולוס?
בספר מעשי השליחים ובאיגרותיו של פאולוס מוזכרים קרוב למאה איש מחברי הקהילה המשיחית במאה הראשונה, שבאו במגע עם פאולוס, ”השליח לגויים” (רומים י״א:13). על מקצתם ידועים פרטים רבים. אתה ודאי יודע על פועלם של אפולוס, בר־נבא וסילא. מצד שני, קשה להכביר במילים על ארכיפּוֹס, דמריס, לינוֹס, סוֹפַּטרוֹס, פֶּרסיס וקלודיה.
רבים, בזמנים שונים ובנסיבות שונות, תמכו בפאולוס ועזרו לו למלא את שירותו. אחדים, כמו אריסטרכוס, לוקס וטימותיאוס, שירתו לצדו שנים רבות. היו שבאו עימו במגע כשהיה במאסר או כשהיה בדרכים — אם כשותפיו למסע ואם כמארחיו. למרבה הצער, היו אחרים כגון אלכסנדר, דימס, הֶרמוגֶניס ופִיגֶלוֹס, שפנו עורף לאמונה המשיחית.
על ידידים אחרים של פאולוס, ובהם אֲסִינְקְרִיטוֹס, הֶרמֵס, יוליה ופילוֹלוֹגוֹס ועוד רבים אחרים, לא ידועים שום פרטים מלבד שמם. ובאשר לדמויות אחרות כגון אחותו של נִרֶאַס, אימו של רוּפוֹס ובני משפחת כלואה, אפילו שמם לא מוזכר (רומים ט״ז:13–15; קורינתים א׳. א׳:11). אף־על־פי־כן, ניתוח המידע המועט על אותם מאה איש או יותר שופך אור על דרכי פעולתו של השליח פאולוס, ומלמד אותנו מדוע כדאי להימצא בחברת מאמינים רבים ולעבוד לצדם.
שותפים למסע ומארחים
בשירותו גמא השליח פאולוס מרחקים גדולים. חישבו ומצאו שהמרחקים שעבר בים וביבשה, רק על־פי הכתוב במעשי השליחים, מסתכמים בכ־000,16 קילומטר. המסעות באותם ימים היו מעייפים ומסוכנים. פאולוס נקלע לכל מיני סכנות. ספינתו נטרפה והוא התנסה בסכנות על פני נהרות, מפני שודדים, במדבר ובים (קורינתים ב׳. י״א:25, 26). אין פלא אפוא, שרק לעתים נדירות נסע פאולוס בגפו.
מלוויו אירחו לו חברה, חיזקו את ידיו ותמכו בשירותו באופן מעשי. לעתים, השאיר אותם פאולוס מאחור כדי שידאגו לצרכים הרוחניים של המאמינים החדשים (מעשי השליחים י״ז:14; טיטוס א׳:5). היציאה למסעות בקבוצה תרמה תרומה חיונית לביטחון הנוסעים ועזרה להם להתמודד עם תנאי המסע הקשים. יוצא מכך שגיוס, טְרוֹפימוֹס, סוֹפַּטרוֹס וסֵקוּנדוֹס, שנמסר כי התלוו לפאולוס במסעו, מילאו תפקיד חשוב בהצלחת שירותו (מעשי השליחים כ׳:4).
גם העזרה שהושיטו לו הגברים והנשים שאירחו אותו בביתם התקבלה בברכה. כל אימת שהגיע פאולוס אל עיר, שבה התכוון לבשר או לעשות את הלילה, היה עליו בראש ובראשונה למצוא מקום לינה. מי שבילה כל כך הרבה זמן בדרכים נאלץ לישון במקומות שונים ומשונים. פאולוס תמיד יכול היה להתאכסן בפונדקים, אבל הם היו, כמתואר בפי היסטוריונים, ”מקומות מסוכנים ועלובים”. ולכן, סביר להניח שהעדיף להתארח, במידת האפשר, בביתם של אחיו לאמונה.
ידועים לנו שמותיהם של כמה ממארחיו — גיוס, יָסון, לידיה, מְנָסוֹן, פילימון ופיליפוס ועקילס ופריסקילה (מעשי השליחים ט״ז:14, 15; י״ז:7; י״ח:2, 3; כ״א:8, 16; רומים ט״ז:23; פילימון 1, 22). בפיליפי, בתסלוניקי ובקורינתוס שימשו לו מקומות הלינה בסיס שבו התארגן לפעילותו. בקורינתוס בא השליח בצל קורתו של טיטיוס יוסטוס, ומשם יצא לבשר (מעשי השליחים י״ח:7).
המון ידידים
ממכריו נותרו לפאולוס זיכרונות שונים, מפני שהוא פגש אותם בנסיבות שונות. למשל, טריפוסה, טריפינה, מרים, פבי, ופרסיס היו משיחיות שצוינו לשבח על עמלן הרב (רומים ט״ז:1, 2, 6, 12). קריספוס, גיוס ובני ביתו של סטפנס הוטבלו בידי פאולוס. דיוניסוס ודמריס שמעו את בשורת האמת מפיו באתונה (מעשי השליחים י״ז:34; קורינתים א׳. א׳:14, 16). את אנדרוניקוס ויונְיָס, שהיו ’נכבדים בקרב השליחים’ וחבקו את האמונה שנים לפניו, זכר פאולוס כשותפיו ל”מאסר”. אולי ישבו איתו בכלא לזמן מה. את שניהם וכן גם את הורודיון, יסון, לוקיוס וסוֹסִיפַּטְרוֹס, הציג פאולוס כ’בני־עמו’ (רומים ט״ז:7, 11, 21). זו אומנם אחת המשמעויות של המילה היוונית במקור, אבל משמעותה העיקרית היא ”שארי בשר בני אותו גיל”.
רבים מידידיו כיתתו רגליהם בדרכים למען הבשורה. מלבד שותפיו המוכרים יותר, היו גם אֲכַיקוֹס, פורטוּנָטוס וסְטֶפָנַס שבאו מקורינתוס לאפסוס כדי לדווח לפאולוס על מצבה הרוחני של קהילתם. אַרְטֶמַס וטיכיקוס היו מוכנים להישלח אל טיטוס, ששירת באי כרתים, וזינַס נשלח עם אפולוס (קורינתים א׳. ט״ז:17; טיטוס ג׳:12, 13).
היו שעליהם סיפק פאולוס פרטים מעטים ומרתקים. למשל, על אֶפֵּינֶטוֹס נאמר כי ”היה פרי ראשון למשיח במחוז אסיה”, אֶרַסְטוֹס היה ”גזבר העיר” של קורינתוס, לוקס היה רופא, לידיה היתה מוכרת ארגמן וטֶרְטְיוֹס שימש את פאולוס לכתיבת האיגרת אל הרומים (רומים ט״ז:5, 22, 23; מעשי השליחים ט״ז:14; קולוסים ד׳:14). פיסות מידע אלו מרתקות בתמציותן את כל מי שצמא לפרטים נוספים.
היו מעמיתיו של פאולוס שזכו למסרים אישיים מצדו המתועדים במקרא. באיגרתו אל הקולוסים, למשל, הפציר פאולוס באַרְכִיפּוֹס: ”שים לבך למלא את השירות שקיבלת למען האדון” (קולוסים ד׳:17). אבהודיה וסינטיכי הסתכסכו ביניהן, ופאולוס עודד אותן, דרך חבר עלום שֵם בפיליפי, ”להיות לב אחד באדון” (פיליפים ד׳:2, 3). זו עצה טובה לכולנו.
תמיכה בשעת מאסר
פאולוס נאסר פעמים רבות (קורינתים ב׳. י״א:23). אין ספק שאם שכנו באיזור משיחיים, עשו הם כל שביכולתם להקל מעליו את מאסרו. במאסרו הראשון ברומא, הותר לו לשכור דירה במשך שנתיים ולארח את ידידיו (מעשי השליחים כ״ח:30). בתקופה ההיא כתב את איגרותיו אל הקהילות באפסוס, פיליפי וקולוסה וכן גם אל פילימון. מקורות אלו חושפים רבות על מקורביו בעת מעצרו.
למשל, מן הכתוב עולה שאוניסימוס, עבדו הנמלט של פילימון, פגש את פאולוס ברומא, וכן גם טיכיקוס שליווה את אוניסימוס חזרה אל אדונו (קולוסים ד׳:7–9). מסופר גם על אפפרודיטוס, שיצא למסע ארוך מפיליפי עם מתנה מן הקהילה, ובהגיעו אל פאולוס נפל למשכב (פיליפים ב׳:25; ד׳:18). אריסטרכוס, מרקוס וישוע המכונה יוסטוס עבדו יחד עם פאולוס ברומא, ועליהם אמר: ”רק הם חבריי לעבודה למען מלכות אלוהים, ואכן היו לי לנחמה” (קולוסים ד׳:10, 11). בין אותם נאמנים היו טימותיאוס ולוקס המוכרים יותר וגם דימס, אשר בגלל אהבתו את העולם, עזב אחרי כן את פאולוס (קולוסים א׳:1; ד׳:14; טימותיאוס ב׳. ד׳:10; פילימון 24).
נראה שאיש מהם לא היה תושב רומא, אבל כולם הגיעו כדי לעמוד לצדו של פאולוס. ייתכן שחלקם באו לשם במיוחד כדי לעזור לו במאסרו. אין ספק שהיו ביניהם שטיפלו בסידורים עבורו, חלקם נשלחו למרחקים ולאחרים הכתיב פאולוס את איגרותיו. איזה ביטוי מובהק לחיבה העמוקה ולנאמנות שרחשו הם לפאולוס ולעבודת אלוהים!
מדברי הסיום בחלק מאיגרותיו אנו למדים שכנראה היו מסביבו אחים ואחיות משיחיים רבים מלבד השמות המעטים הידועים. לעתים כתב, ”כל הקדושים דורשים בשלומכם” או ”כל הנמצאים איתי דורשים בשלומך” (קורינתים ב׳. י״ג:13; טיטוס ג׳:15; פיליפים ד׳:22).
במאסרו השני ברומא, לקראת מותו על קידוש השם, חשב פאולוס רבות על שותפיו לעבודה. הוא עדיין עקב אחר ביצוע התפקידים שהוטלו על חלקם. טיטוס וטיכיקוס נשלחו למשימות שונות, קריסִקיס הלך לגלטיה, ארסטוס נותר בקורינתוס, טְרוֹפִימוֹס נשאר חולה במילטוס ומרקוס וטימותיאוס התבקשו לבוא אליו. לוקס, לעומת זאת, לא מש מפאולוס, וכשכתב השליח את איגרתו השנייה אל טימותיאוס, היו בקרבתו מאמינים אחרים, ובהם אֶבּוּלוֹס, פּוּדיס, לינוס, קלודיה, שמסרו לטימותיאוס דרישת שלום. הם ודאי עשו כל שביכולתם לעזור לפאולוס. פאולוס עצמו דרש בשלומם של פריסקה ועקילס ובית אוניסיפורוס. למרבה הצער, בעת צרה עזב אותו דימס, ואלכסנדר עשה לו רעות רבות (טימותיאוס ב׳. ד׳:9–21).
”אנחנו עובדים יחד עם אלוהים”
רק לעתים רחוקות בישר פאולוס לבדו. ”התמונה המצטיירת”, ציין הפרשן א. ארל אליס, ”היא של שליח מוקף בידידים רבים. לעתים נדירות נמצא פאולוס בגפו”. בהכוונתה של רוח הקודש, הצליח פאולוס לגייס רבים למלאכה ולארגן מבצעי הטפה מוצלחים. היו מסביבו שותפים צמודים, עוזרים זמניים, דמויות בעלות אישיות חזקה ואינספור מבשרים ענווים. אך הם לא היו סתם שותפים לעבודה. בלי תלות במידת עבודתם או התרועעותם עם פאולוס, נרקמו ביניהם קשרי אהבה משיחיים מובהקים וידידות אמיצה.
על השליח פאולוס נאמר כי ניחן ב”כישרון לרכוש ידידים”. הוא לא חסך במאמצים כדי לבשר את הבשורה לגויים, אבל הוא לא ניסה לעשות כן לבדו. הוא שיתף פעולה עם הקהילה המשיחית המאורגנת וניצל את מלוא עזרתה. פאולוס לא זקף לזכותו את הישגיו, אלא הודה בענווה שאין הוא אלא עבד, ושאלוהים המצמיח ראוי לכל הכבוד (קורינתים א׳. ג׳:5–7; ט׳:16; פיליפים א׳:1).
תקופתנו שונה מתקופתו של פאולוס ולמרות זאת אל לאיש מהקהילה המשיחית כיום לחשוב שהוא יכול וצריך להיות עצמאי. עלינו לעבוד תמיד עם ארגונו של אלוהים, עם הקהילות המקומיות ועם אחינו לאמונה. אנו זקוקים לעזרתם, לתמיכתם ולנחמתם בזמנים טובים ורעים. בחלקנו נפלה זכות יקרה להיות חלק מאגודת אחים כלל עולמית (פטרוס א׳. ה׳:9). אם נעבוד זה לצד זה בשיתוף פעולה, בנאמנות ובאהבה, נוכל לומר כמו פאולוס, ש”אנחנו עובדים יחד עם אלוהים” (קורינתים א׳. ג׳:9).
[תמונות בעמוד 30]
אפולוס
אריסטרכוס
בר־נבא
לידיה
אוניסיפורוס
טרטיוס
טיכיקוס