העוגן — תקווה, המניע — אהבה
”כעת עומדות שלוש אלה: אמונה, תקווה, אהבה; והגדולה שבהן — אהבה” (קורינתים א׳. י״ג:13).
1. איזו אזהרה נתן לנו השליח פאולוס?
השליח פאולוס הזהיר אותנו שאמונתנו עלולה להישבר כמו ספינה. הוא דיבר על ”אמונה ומצפון ישר” ואמר ש”יש שהשליכו מעליהם את אלה ונשברה ספינת אמונתם” (טימותיאוס א׳. א׳:19). במאה הראשונה היו כלי השיט עשויים עץ, ועמידותם בים היתה תלויה בטיב העץ ובאיכות בנייתם.
2. מדוע חייבת ספינת אמונתנו להיות בנויה היטב, ומה זה דורש מאיתנו?
2 ספינת אמונתנו חייבת לצוף בים האנושות הסוער (ישעיהו נ״ז:20; ההתגלות י״ז:15). אם כן, עליה להיות בנויה היטב, וזה תלוי בנו. כאשר אִיֵם ה”ים” הגועש של העולם היהודי והרומי להטביע את המשיחיים הקדומים כתב יהודה: ”אהוביי, היבנו באמונתכם הנעלה מאוד בקדושתה והתפללו ברוח הקודש. שימרו את עצמכם באהבת האלוהים וחכו לרחמי אדוננו ישוע המשיח לשם חיי עולם” (יהודה 20, 21). הואיל ויהודה גם האיץ במשיחיים ’להילחם למען האמונה שנמסרה לקדושים’, הביטוי ’אמונה נעלה ביותר’ עניינו כנראה בכל התורה המשיחית, כולל בשורת הישועה (יהודה 3). המשיח עומד ביסודה של אמונה זו, וכדי להחזיק באמונה המשיחית הנכונה יש צורך באמונה איתנה.
עמידה בסערת הפחד מפני כתות
3. כיצד מנוצל הפחד מפני הכתות?
3 בשנים האחרונות קרו כמה מקרים מזעזעים של התאבדות המונית, רציחות והתקפות טרור בקרב כמה כתות אֶזוטריות. רבים, ובהם מדינאים כנים, מעוניינים להגן על אנשים תמימים, ובייחוד על קטינים, מפני כתות מסוכנות. ”אל העולם הזה” העומד מאחורי אותם פשעים נתעבים. יצר בתוך כך פחד מפני כתות ומשתמש בו נגד עם יהוה (קורינתים ב׳. ד׳:4; ההתגלות י״ב:12). יש המנצלים את המצב כדי לעורר התנגדות לפעילותנו. בארצות מסוימות יוצאים הם למערכה שתכליתה כביכול להגן על הציבור מפני ”כתות מסוכנות”. אלא שהם מסווגים בטעות את עדי־יהוה ככת מסוכנת ומפנים כלפינו אצבע מאשימה. כתוצאה מכך, קשה לבשר מבית לבית בכמה מארצות אירופה, ויש שהפסיקו ללמוד איתנו את המקרא. הדבר השפיע לרעה גם על חלק מאחינו.
4. מדוע אין ההתנגדות צריכה לרפות את ידינו?
4 אך התנגדות זו אינה צריכה לרפות את ידינו, אלא לחזק את אמונתנו שאנו אכן משיחיים אמיתיים (מתי ה׳:11, 12). המשיחיים הקדומים הוצגו ככת מסיתה ובכל מקום ’התנגדו’ להם (מעשי השליחים כ״ד:5; כ״ח:22). השליח פטרוס חיזק את ידי אחיו לאמונה וכתב: ”אהוביי, בבוא עליכם צריפת אש כדי לבחון אתכם, אל תתמהו כאילו מקרה מוזר קרה לכם, אלא שימחו ככל שחלק לכם בסבלות המשיח, למען תשמחו ותעלצו גם בהיגלות כבודו” (פטרוס א׳. ד׳:12, 13). חבר בגוף המנהל במאה הראשונה לספירה כתב דברים ברוח דומה: ”לשמחה גדולה חישבו זאת, אחיי, כאשר אתם באים בכל מיני ניסיונות, שהרי יודעים אתם כי בחינת אמונתכם מביאה לידי סבלנות. אבל שתהא הסבלנות שלימה בפועלה, למען תהיו שלמים ובלא דופי ולא יחסר לכם דבר” (יעקב א׳:2–4). כשם שסערות בוחנות את איכות כלי השיט, יחשפו סערות ההתנגדות כל חולשה בספינת אמונתנו.
הצרה מביאה לידי סבלנות
5. מה יקנה לנו את הביטחון שאמונתנו תהא יציבה בצרות?
5 רק עמידה בסערת הצרות תקנה למשיחיים את הביטחון שהם חזקים ויציבים באמונה. סבלנותנו ’תהא שלימה בפועלה’ בים הסוער בתנאי ש’נהיה שלמים ובלא דופי ולא יחסר לנו דבר’, כולל אמונה חזקה. פאולוס כתב: ”בכל דבר אנחנו מציגים את עצמנו כמשרתי אלוהים: ברוב סבלנות, בצרות, במחסור, במצוקות, במכות” (קורינתים ב׳. ו׳:4).
6. מדוע עלינו ’להתהלל בצרות’, וכיצד מחזק הדבר את תקוותנו?
6 הצרות שהן כרוחות סער הפוקדות אותנו מאפשרות לנו להוכיח שספינת אמונתנו איתנה ויציבה. אל המשיחיים ברומא כתב פאולוס: ”אנחנו מתהללים גם בצרות, שכן יודעים אנו כי הצרה מביאה לידי סבלנות, והסבלנות לידי עמידה בניסיון, ועמידה בנסיון לידי תקווה. והתקווה אינה מכזיבה” (רומים ה׳:3–5). עמידה בניסיונות מביאה לידי קשר טוב עם יהוה. וקשר זה מחזק את תקוותנו.
מדוע נשברת ספינת האמונה
7. (א) מדוע היו שנשברה ספינת אמונתם, כפי שאמר פאולוס? (ב) מה עושים כיום חלק מאלה שתעו מן האמת?
7 כשהזהיר מפני ’הישברות’ ספינת האמונה, התמקד פאולוס במי ש”השליכו מעליהם” את מצפונם הישר ואיבדו את אמונתם (טימותיאוס א׳. א׳:19). ביניהם היו הימנאוס ואלכסנדר שנעשו כופרים, תעו מן האמת והשמיעו דברי גידוף (טימותיאוס א׳. א׳:20; טימותיאוס ב׳. ב׳:17, 18). כופרים שתעו מן האמת, ומצליפים כיום בלשונם ב”עבד הנאמן והנבון”, נושכים את היד שהאכילה אותם במזון רוחני. חלקם דומים ל”עבד הרע” האומר בלבו ”אדוני מתמהמה” (מתי כ״ד:44–49, דל׳; טימותיאוס ב׳. ד׳:14, 15). הם מתכחשים לעובדה שסדר מרושע זה עומד להיחרב ומותחים ביקורת על כיתת העבד העירנית בשל תחושת הדחיפות שהיא מטפחת בעם יהוה (ישעיהו א׳:3). כופרים אלו ”ממוטטים אמונת כמה אנשים” ושוברים את ספינת רוחניותם (טימותיאוס ב׳. ב׳:18).
8. מאילו סיבות היו ששברו או הטביעו את ספינת אמונתם?
8 יש משיחיים מוקדשים שנשברה ספינת אמונתם משום שהשליכו מעליהם את מצפונם וחברו לעולם ברדיפת תענוגות משולחת רסן ובאי־מוסריות מינית (פטרוס ב׳. ב׳:20–22). אחרים הטביעו את ספינת אמונתם, מפני שאינם רואים באופק את חוף המבטחים של העולם החדש. בשל אי יכולתם לדעת מתי תתגשמנה נבואות מסוימות, ובדחותם את ”יום יהוה” במחשבותיהם, הם מפנים עורף לדת האמת (פטרוס ב׳. ג׳:10–13; פטרוס א׳. א׳:9). עד מהרה הם מוצאים את עצמם במים הסוערים והעכורים של עולם זה (ישעיהו י״ז:12, 13; נ״ז:20). יש שעזבו את הקהילה המשיחית, אך לא חדלו להאמין שזו דת האמת. לא היו להם הסבלנות וכוח הסבל לחכות לעולם החדש שהבטיח יהוה אלוהים. מבחינתם גן־העדן בושש לבוא.
9. מה עושים כמה משיחיים מוקדשים, ואילו שאלות מעוררות עובדות אלו?
9 נראה שמשיחיים מוקדשים באזורים שונים בעולם הורידו את מפרשי ספינת אמונתם. הספינה עדיין צפה, אבל במקום להתקדם במלוא האמונה, הם שטים בנחת ובעצלתיים. היו שבהיוודע להם התקווה ”גן־עדן בקרוב” לא חסכו במאמצים כדי לזכות בו — הם בישרו בהתלהבות ונכחו באופן קבוע בכל האסיפות והכינוסים. כעת, כשהם סבורים כי התגשמות מאווייהם רחוקה משציפו, הורידו את המחיר שהם מוכנים לשלם. זה בא לידי ביטוי בפחות שעות שירות, נוכחות לא־סדירה באסיפות והחמצת חלקים מתוכניות הכינוסים. אחרים מקדישים יותר זמן לבילויים ולרכישת מותרות. עובדות אלו מעלות את השאלה: מהו הכוח המניע בחיינו לנוכח הקדשתנו ליהוה? האם מסירותנו בשירות יהוה תלויה בתקווה ”גן־עדן בקרוב”?
התקווה כעוגן
10, 11. לְמה דימה פאולוס את התקווה, ומדוע השוואה זו היתה במקומה?
10 אחרי שציין את הברכות שהבטיח יהוה דרך אברהם, הוסיף פאולוס: ”אלוהים... התחייב בשבועה. באופן זה, על־סמך שני דברים [דברו ושבועתו] בלתי משתנים שחלילה לאלוהים לשקר בהם, אנחנו הנמלטים נתעודד מאד לאחוז בתקווה המונחת לפנינו; תקווה שהיא כעוגן בטוח ויציב לנפשנו” (עברים ו׳:17–19; בראשית כ״ב:16–18). התקווה המונחת לפני המשיחיים המשוחים היא חיי אלמוות בשמים. לפני רובם המכריע של משרתי יהוה ערוכה כיום התקווה הנפלאה לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות (לוקס כ״ג:43). בלי תקווה אין אמונה.
11 עוגן הוא מתקן בטיחות חזק, החיוני לאחיזת הספינה במקומה ולמניעת היסחפותה. שום ימאי לא יעז להפליג מן הנמל ללא עוגן. מאחר שפאולוס שט לא אחת בספינות שנטרפו, ידע הוא מניסיונו שחייהם של יורדי הים תלויים פעמים רבות בעוגני הספינה (מעשי השליחים כ״ז:29, 39, 40; קורינתים ב׳. י״א:25). במאה הראשונה לא היו לספינות מנועים המאפשרים לקברניט לתמרן אותן כרצונו. מלבד ספינות מלחמה שנעו מכוח תנועת משוטים, נעו כלי השיט בעיקר בעזרת הרוח. קברניט שספינתו עמדה להיסחף אל הסלעים היה חייב להשליך עוגן ולחכות לשוך הסערה, בתקווה שהעוגן לא ישתחרר מקרקעית הים. פאולוס המשיל את תקוותו של המשיחי ל’עוגן בטוח ויציב לנפש’ (עברים ו׳:19). לנוכח סערות של התנגדות או מבחנים אחרים, תקוותנו הנפלאה היא כעוגן המייצב אותנו כנפשות חיות לבל תיסחף ספינת אמונתנו אל שרטון הספקות המסוכן או אל סלעי הכפירה ההרי אסון (עברים ב׳:1; יהודה 8–13).
12. מה עלינו לעשות לבל נסטה מיהוה?
12 פאולוס הזהיר את המשיחיים העברים: ”הישמרו, אחיי, שלא יהיה באיש מכם לב מרושע וחסר אמונה, הסוטה מאלוהים חיים” (עברים ג׳:12). בטקסט היווני, המילה שתורגמה ”סוטה” משמעה המילולית ”נעמד מרחוק”, והרעיון הוא לכפור באמונה. אך טביעה זו ניתנת למניעה. האמונה והתקווה יעזרו לנו לדבוק ביהוה גם בסערות המבחנים הקשות מכל (דברים ד׳:4; ל׳:19, 20). אמונתנו לא תהיה כספינה המיטלטלת ברוח של תורות הכפירה (אפסים ד׳:13, 14). ואם התקווה תהיה לנו כעוגן, נוכל לעמוד בכל סערות החיים כמשרתי יהוה.
האהבה ורוח הקודש כמניע
13, 14. (א) מדוע אין די בתקווה? (ב) מה צריך להיות הכוח המניע בעבודת יהוה, ומדוע?
13 המשיחי אינו צועד בבטחה אל העולם החדש אם המניע הבלעדי שדוחף אותו לשרת את יהוה הוא התקווה לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות. מלבד התקווה המהווה גורם מייצב בחייו, עליו להוסיף לו ולאמונתו כוח מניע אחר — אהבה. פאולוס הדגיש עובדה זו באומרו: ”כעת עומדות שלוש אלה: אמונה, תקווה, אהבה; והגדולה שבהן — אהבה” (קורינתים א׳. י״ג:13).
14 הכוח המניע בעבודת יהוה צריך להיות אהבה עמוקה ליהוה כפועל יוצא של אהבתו העצומה כלפינו. השליח יוחנן כתב: ”מי שאינו אוהב אינו יודע את אלוהים, שכן האלוהים הוא אהבה. בזאת נגלתה אהבת האלוהים בנו, בעובדה שאלוהים שלח את בנו יחידו לעולם למען נחיה בזכותו. אנחנו אוהבים מפני שהוא אהב אותנו תחילה” (יוחנן א׳. ד׳:8, 9, 19). מתוך הכרת טובה ליהוה, לא נעמיד בראש מעיינינו את ישועתנו האישית, אלא את קידוש שמו והצדקת ריבונותו.
15. כיצד קשורה אהבתנו ליהוה למחלוקת סביב ריבונותו?
15 יהוה רוצה שנשרת אותו מתוך אהבה כלפיו ולא מתוך כמיהה לחיי גן־עדן. האנציקלופדיה המקראית הבנה מכתבי־הקודשa מציינת: ”יהוה מתפאר בעובדה שריבונותו והתמיכה בה מצד ברואיו מושתתות בראש ובראשונה על אהבה. הוא חפץ אך ורק במי שאוהבים את ריבונותו בשל מידותיו הנעלות וצדקתו, ובמי שאינם רוצים בשום ריבונות אחרת (קור״א ב׳:9). אוהביו מבכרים לשרת תחת ריבונותו במקום לנסות להיות עצמאיים, משום שהם מכירים אותו ואת אהבתו, צדקתו וחוכמתו ומבינים שלעומתו לוקים הם, בתכונות אלו, בחסר (תהל׳ פ״ד:11, 12)”. — (כרך ב׳, עמוד 275 [אנג׳]).
16. כיצד מהווה אהבתנו למשיח מניע בחיינו?
16 גם את ישוע אנחנו אוהבים עקב אהבתו אותנו. פאולוס הסביר: ”אהבת המשיח דוחקת בנו, בהכירנו שאחד מת בעד הכל, לכן הכל מתו. ובעד הכל הוא מת, כדי שאלה החיים לא יחיו עוד למען עצמם, אלא למען זה אשר מת וקם בעדם” (קורינתים ב׳. ה׳:14, 15). המשיח הוא היסוד שעליו מושתתים חיינו הרוחניים, אמונתנו ותקוותנו. אהבתנו למשיח ישוע מחזקת את תקוותנו ומייצבת את אמונתנו, בייחוד במבחנים דמויי סערה (קורינתים א׳. ג׳:11; קולוסים א׳:23; ב׳:6, 7).
17. איזה כוח מעניק לנו יהוה, וכיצד הכתוב במעשי השליחים א׳:8 ואפסים ג׳:16 מדגיש את חשיבותו?
17 לצד אהבתנו לאלוהים ולבנו כמניע עיקרי בחיינו המשיחיים, מספק יהוה דבר נוסף שממריץ אותנו ומפיח בנו כוח להתקדם בשירותו. זהו כוחו הפעיל, כלומר, רוח הקודש. המילה רוח בעברית וביוונית משמעה הבסיסי הוא תנועה של זרם אוויר. ספינות מפרשים, דומות לספינות של ימי פאולוס, היו תלויות בכוחה הסמוי של הרוח כדי להגיע למחוז חפצן. גם אנו זקוקים לאהבה ולפעילותו של כוחו הסמוי של אלוהים, כדי שספינת אמונתנו תתקדם בשירות יהוה (מעשי השליחים א׳:8; אפסים ג׳:16).
קדימה אל מחוז חפצנו!
18. מה יאפשר לנו לעמוד בכל מבחן אמונה?
18 ייתכן שאמונתנו ואהבתנו ייבחנו קשות לפני שנגיע לסדר החדש. אבל יהוה העניק לנו עוגן ”בטוח ויציב” — תקוותנו הנפלאה (עברים ו׳:19; רומים ט״ו:4, 13). אל מול התנגדות וניסיונות אחרים, נחזיק מעמד אם התקווה תהא לנו כעוגן. בשוך סערה ולפני שתפרוץ סערה חדשה, הבה נהא נחושים בדעתנו לחזק את תקוותנו ואמונתנו.
19. כיצד נוכל להקפיד שספינת אמונתנו תמשיך במסלולה עד שנגיע לחוף המבטחים של עולמו החדש של אלוהים?
19 לפני שהזכיר את ’העוגן לנפשנו’ אמר פאולוס: ”חפצים אנו שכל אחד מכם יראה את אותה שקידה בעומדו בביטחון התקווה עד הסוף, כדי שלא תהיו לנרפים, אלא תלכו בעקבותם של היורשים את ההבטחות על־ידי אמונה ואורך רוח” (עברים ו׳:11, 12). מונעים מכוח האהבה ליהוה ולבנו ומחוזקים בידי רוח הקודש, הבה נקפיד שספינת אמונתנו תמשיך במסלולה עד שנגיע לחוף המבטחים, עולמו החדש של אלוהים!
[הערת שוליים]
a יצא לאור מטעם .Watchtower Bible and Tract Society of New York, Inc
שאלות חזרה
◻ איזו אזהרה נתן לנו פאולוס בנושא האמונה?
◻ מה עלול לשבור את ספינת האמונה, ובמה מתבטאת האטת הקצב?
◻ איזו תכונה אלוהית צריכה לחבור לאמונתנו?
◻ מה יאפשר לנו להגיע לחוף המבטחים של עולמו החדש של אלוהים?
[תמונה בעמוד 16]
ספינת אמונתנו חייבת להיות בנויה היטב כדי שתעמוד בסערות החיים
[תמונה בעמוד 17]
ספינת אמונתנו עלולה להישבר
[תמונה בעמוד 18]
התקווה היא כעוגן לחיינו המשיחיים