ריסון מגיפת האי־שוויון
הבורא יביא במהרה את השוויון שלו מייחל האדם. עד אז ניתן, לכל הפחות, לנקוט צעדים שירסנו את האי־שוויון המשפיע עלינו ועל משפחותינו. נלסון מנדלה, לשעבר ראש ממשלת דרום אפריקה, אמר: ”מה שאנו עושים במה שניתן לנו, ולא מה שניתן לנו, הוא המבדיל בין אדם לאדם”.
ההיסטוריה מאמתת את דבריו. גברים ונשים רבים, שנולדו להורים מעוטי יכולת והשתמשו במה שיש להם, קצרו הישגים שהבדילו אותם מאנשים שקיבלו יותר. לעומת זאת, יש שנולדו עם יתרונות רבים, אבל הכל ירד לטמיון משום שלא ניצלו את האפשרויות שעמדו לרשותם.
הפק תועלת מרבית ממה שיש לך!
עדי־יהוה חפצים לעזור לזולת ללמוד את המקרא כדי להבין את מטרות אלוהים. הם מבינים שכדי להפיק את מירב התועלת מן הכתוב במקרא, צריך לדעת קרוא וכתוב. משום כך, מלמדים עדי־יהוה עשרות אלפי אנשים קרוא וכתוב, ובהם 000,23 איש (החל מאמצע שנות ה־90’) במדינה אחת במערב אפריקה. בהתייחסו לפעילות החברתית של עדי־יהוה ציין העיתון סן פרנסיסקו אקזמינר: ”ראוי לראות בהם אזרחים למופת. הם מקפידים לשלם מסים, מטפלים בחולים ונאבקים באנאלפביתיות”.
בנוסף לכך, עדי־יהוה עורכים קורס להכשרת נואמים שבסיועו הוכשרו מאות אלפים ונעשו נואמים כשירים המסוגלים לדבר בשטף לפני קהל. ביניהם יש שבעבר סבלו מליקויי דיבור חמורים. לדוגמה, איש אחד מדרום־אפריקה כתב: ”בעיית הגמגום שלי היתה כה קשה שנעשיתי מופנם. בדרך כלל ביקשתי מאחרים שידברו בשמי. ... כשנרשמתי לבית־הספר לשירות התיאוקרטי והוטל עלי לקרוא במקרא לפני קהל מצומצם... גמגמתי כל כך שלא הספקתי לסיים את הנאום בזמן המוקצב. אחרי האסיפה ניגש אלי [המדריך] ונתן לי עצה מעשית. הוא הציע שאקרא לבד בקול רם וכך עשיתי. יום יום קראתי בקול רם בכתבי־הקודש ובחוברות המצפה”. האיש התקדם יפה מאוד, וכיום הוא נושא הרצאות פומביות בפני קהל המונה מאות ואלפים.
שוויון בין האחים
בנושא החינוך, שירותי בריאות ומעמד כלכלי וחברתי, כל עד־יהוה ונסיבותיו הוא. הבדלים אלו הם בבואה של המצב הלא־מושלם של עולמנו. אך בניגוד לקבוצות דתיות אחרות, נעקרו מקרבם הדעות הקדומות על רקע גזעי, חברתי וכלכלי.
הישג זה הוא פרי מאמציהם ליישם את מה שהם לומדים מתוך המקרא. הם מאמצים ללבם עקרונות מקראיים כגון: ”לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעיניים; ויהוה יראה ללבב” (שמואל א׳. ט״ז:7). ”אלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי השליחים י׳:34, 35). ”אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה. בקשו את הטוב בעיני כל בני אדם. עד כמה שהדבר בידכם חיו בשלום עם כל אדם” (רומים י״ב:17, 18; ראה גם טימותיאוס א׳. ו׳:17–19; יעקב ב׳:5, 9).
עקב דבקותם בעקרונות מקראיים אלו המטיפים לאחדות, אין עדי־יהוה מוכנים שיהיו בשורותיהם גילויי אי־שוויון הנעוצים בהבדלים גזעיים, חברתיים או כלכליים. גורמים אלו אינם מובאים בחשבון כשמחליטים מי יקבל זכויות שירות בקהילה המשיחית. תפקידים אחראיים, כגון הוראה והשגחה, ניתנים אך ורק על סמך כישורים רוחניים (טימותיאוס א׳. ג׳:1–13; טיטוס א׳:5–9).
הסובלים מן האי־שוויון המאפיין את עולמנו אחוז הדעות הקדומות מתעודדים כאשר מתייחסים אליהם כאל אחים ואחיות בעלי מעמד שווה לפני הבורא. מרטינה יכולה להעיד על אמיתות הדבר. אביה נטש את הבית, והיא גדלה במשפחה חד־הורית וענייה. היו שנהגו בה כבמנודה, והיא סבלה מחוסר ביטחון עצמי והתקשתה להסתדר בחברה. אט אט פיתחה גישה של אדישות. אחרי שהחלה ללמוד את המקרא ונעשתה עדת־יהוה חל בה שינוי. היא אומרת: ”אני עדיין נאבקת במחשבות שליליות, אבל היום קל לי יותר להתמודד עם הבעיה. כבודי העצמי השתפר, ואני מדברת בביטחון רב יותר. האמת החדירה בי חוש אחריות. היום אני יודעת שיהוה אוהב אותי ושיש טעם לחיים”.
עדי־יהוה, קבוצת משיחיים בינלאומית, נהנים ביותר מ־230 ארצות מרמת שוויון נדירה בעולם של ימינו. היש ארגון דתי כלשהו היכול לומר את אותן מילים על עצמו ולגבּות את טענתו בעובדות?
כמובן, עדי־יהוה מציאותיים. הם מודים שאין בכוחם לעשות יותר מאלה שניסו לאורך הדורות ולא הצליחו לשים קץ לאי־שוויון. למרות זאת, הם שמחים שבקרבם נעשה רבות כדי לרסן את מגיפת האי־שוויון הקטלנית. חדורי אמונה איתנה בהבטחתו של אלוהים, הם נושאים עיניהם אל העולם החדש הרב צדק שבו האי־שוויון יהיה נחלת העבר.
כל עושי רצון אלוהים ייהנו בקרוב משוויון ”בערכם ובזכויותיהם”, שוויון שהועיד להם הבורא מלכתחילה. איזו מחשבה מרנינה! והפעם היא תתממש!
[תמונה בעמוד 7]
עדי־יהוה מלמדים עשרות אלפי אנשים קרוא וכתוב ונאבקים באנאלפביתיות
[תמונה בעמוד 8]
האמת המקראית תורמת לסילוק דעות קדומות על רקע גזעי, חברתי וכלכלי