מצא את ”‏החיים האמיתיים”‏

יהוה אלוהים חנן את האדם ביכולת לתפוש את מושג הנצח (‏קהלת ג׳:‏11‏)‏.‏ יכולת זו מותירה את האדם חסר אונים לנוכח המוות,‏ ובו בעת מעוררת בו כמיהה בלתי נלאית לחיות.‏

כתבי־הקודש מושיטים לנו תקווה נאדרת (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏ לא ייתכן שיהוה,‏ שהוא התגלמות האהבה,‏ יטע באדם את היכולת לתפוס את מושג הנצח ואחר כך יגזור עליו לחיות שנים מעטות בלבד.‏ אין זה הולם את אישיותו לברוא את האדם כדי שיסבול.‏ לא נבראנו כ”‏חיות חסרות תבונה שבדרך הטבע נולדות כדי להילכד ולהישמד”‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏12‏)‏.‏

בבוראו את אדם וחוה ובהטביעו בם את תפיסת מושג הנצח,‏ עשה יהוה אלוהים דבר ”‏טוב מאוד”‏;‏ הוא למעשה העניק להם את היכולת לחיות לנצח (‏בראשית א׳:‏31‏)‏.‏ אלא שלמרבה הצער ניצלו בני הזוג הראשון לרעה את הבחירה החופשית שהופקדה בידם.‏ הם הפרו איסור מפורש מפי הבורא ואיבדו את שלימותם.‏ כתוצאה מכך,‏ מתו והנחילו אי־שלימות ומוות לצאצאיהם (‏בראשית ב׳:‏17;‏ ג׳:‏1–24;‏ רומים ה׳:‏12‏)‏.‏

תכלית החיים ומשמעות המוות אינן אפופות מסתורין במקרא.‏ כתוב שבמוות ”‏אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה”‏ ושהמתים ”‏אינם יודעים מאומה”‏ (‏קהלת ט׳:‏5,‏ 10‏)‏.‏ במילים אחרות,‏ המתים מתים.‏ האמונה בהישארות הנפש אינה מקראית,‏ ומשום כך אין מצב המתים לוט בערפל (‏בראשית ג׳:‏19;‏ תהלים קמ״ו:‏4;‏ קהלת ג׳:‏19,‏ 20;‏ יחזקאל י״ח:‏4‏)‏.‏a

לאלוהים יש מטרה;‏ הוא לא ברא את העולם ”‏לתוהו”‏,‏ כלומר,‏ לשווא,‏ אלא רצה ש’‏ישבו’‏ בו בני אנוש מושלמים בתנאי גן־עדן.‏ מטרתו לא השתנתה (‏ישעיהו מ״ה:‏18;‏ מלאכי ג׳:‏6‏)‏.‏ לצורך הגשמתה שלח את בנו ארצה.‏ עקב נאמנותו של ישוע עד מוות היה בידיו לתת את חייו ככופר שישחרר את בני האדם מן החטא והמוות.‏ הוא אמר:‏ ”‏כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו,‏ אלא ינחל חיי עולם”‏ (‏יוחנן ג׳:‏16‏)‏.‏

לפני זמן רב הבטיח אלוהים כי יברא ”‏שמים חדשים וארץ חדשה”‏ (‏ישעיהו ס״ה:‏17;‏ פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13‏)‏.‏ לקיום ההבטחה בחר בקבוצה מצומצמת של משיחיים נאמנים שיחיו בשמים.‏ הם,‏ יחד עם ישוע המשיח,‏ מרכיבים גרעין ממשלתי.‏ גרעין זה נקרא במקרא ”‏מלכות שמים”‏ או ”‏מלכות האלוהים”‏,‏ ותפקידה יהיה לנהל ”‏את מה שבארץ”‏ (‏מתי ד׳:‏17;‏ י״ב:‏28;‏ אפסים א׳:‏10;‏ ההתגלות ה׳:‏9,‏ 10;‏ י״ד:‏1,‏ 3‏)‏.‏ לאחר שישמיד את הרשע ויטהר את העולם,‏ יכונן אלוהים ”‏ארץ חדשה”‏,‏ כלומר,‏ חברה אנושית חדשה וצודקת.‏ חברה זו תכלול את האנשים שעליהם יגן אלוהים בהשמדתו הקרבה של עולם מרושע זה (‏מתי כ״ד:‏3,‏ 7–14,‏ 21;‏ ההתגלות ז׳:‏9,‏ 13,‏ 14‏)‏.‏ אליהם יצטרפו,‏ כמובטח,‏ המוקמים לתחייה (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29;‏ מעשי השליחים כ״ד:‏15‏)‏.‏

‏”‏החיים האמיתים”‏

בתיתו משנה תוקף להתממשות החיים המרגשים הצפויים בגן־עדן עלי־אדמות אומר אלוהים:‏ ”‏הנני עושה הכל חדש”‏ (‏ההתגלות כ״א:‏5‏)‏.‏ נשגב מבינתנו לתפוס את הנפלאות שיעשה אלוהים למען האנושות.‏ הוא יברא גן־עדן חובק עולם,‏ דומה לגן־העדן המקורי (‏לוקס כ״ג:‏43‏)‏.‏ גן־עדן יהיה עשיר בצבעים מרהיבים,‏ בצלילים נעימים לאוזן ובטעמים ערבים לחיך.‏ חסל סדר העוני והרעב,‏ כי המקרא מנבא שבעת ההיא:‏ ’‏הראשונות יעברו’‏ (‏ההתגלות כ״א:‏4;‏ תהלים ע״ב:‏16‏)‏.‏ לא עוד יאמר איש:‏ ”‏חליתי”‏,‏ מפני שהחולי יחלוף לבלי שוב (‏ישעיהו ל״ג:‏24‏)‏.‏ כן,‏ כל גורמי הכאב ייעלמו,‏ כולל אויב האנושות משכבר הימים,‏ הלא הוא המוות (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏26‏)‏.‏ בראותו בחזון מדהים את ’‏הארץ החדשה’‏,‏ החברה האנושית החדשה תחת שלטון המשיח,‏ שמע השליח יוחנן קול האומר:‏ ”‏[‏אלוהים]‏ ימחה כל דמעה מעיניהם,‏ והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד”‏.‏ מה כבר יכול להביא נחמה ושמחה גדולות יותר מהתגשמות הבטחותיו של אלוהים?‏

בהציגו את החיים העתידים לבוא מתמקד המקרא בתנאים שיספקו את ייחוליו המוסריים והרוחניים של האדם.‏ כל האידיאלים הצודקים שניסו בני האדם להגשים ונכשלו ימומשו לגמרי (‏מתי ו׳:‏10‏)‏.‏ אחד מהם היא השאיפה לצדק,‏ שאיפה בלתי ממומשת לנוכח יד הברזל שנקטו רודנים אכזריים אשר שלטו בחלשים (‏קהלת ח׳:‏9‏)‏.‏ מחבר התהלים כתב בלשון נבואית על התנאים שישררו תחת שלטון המשיח:‏ ”‏יפרח בימיו צדיק,‏ ורוב שלום עד בלי ירח”‏ (‏תהלים ע״ב:‏7‏)‏.‏

שאיפה נוספת שלמענה הוקרב רבות היא השאיפה לשוויון.‏ כש”‏תתחדש הבריאה”‏ ישים אלוהים קץ לאפליה (‏מתי י״ט:‏28‏)‏.‏ הכל יהיו שווים בכבודם.‏ לא יהיה זה שוויון כפוי בהנהגת משטר נוקשה.‏ גורמי האפליה ייעלמו,‏ כולל החמדנות והגאווה שבגללן מבקש האדם לרדות באחרים או לצבור לעצמו הון רב.‏ ישעיהו ניבא:‏ ”‏ובנו בתים וישבו,‏ ונטעו כרמים ואכלו פריים.‏ לא יבנו ואחר יֵשב,‏ לא יטעו ואחר יאכל,‏ כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירָי”‏ (‏ישעיהו ס״ה:‏21,‏ 22‏)‏.‏

עד כמה סבל האדם משפיכות דמים,‏ אם במאבקים אישיים ואם במלחמות כוללות!‏ התופעה החלה מרצח הבל ועד המלחמות של ימינו.‏ נראה כי לשווא מייחל האדם וממתין שיבוא שלום.‏ בגן־העדן המשוקם יהיו כל האנשים שוחרי שלום וענווים;‏ והם ’‏יתענגו על רוב שלום’‏ (‏תהלים ל״ז:‏11‏)‏.‏

בישעיהו י״א:‏9 כתוב:‏ ”‏מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים”‏.‏ בשל אי־שלימותנו התורשתית ובשל גורמים נוספים,‏ אין בכוחנו להבין את מלוא משמעותן של מילים אלו.‏ עדיין איננו יודעים מה גודל האחדות שתשרור בינינו תודות לדעת אלוהים המושלמת ומה עומק השמחה שתהיה לנו.‏ אך הואיל והמקרא מלמד כי יהוה הוא אל של כוח,‏ חוכמה,‏ צדק ואהבה מדהימים,‏ אין לנו ספק שהוא ישמע את כל התפילות שישאו שוכני ’‏הארץ החדשה’‏.‏

השג את ”‏החיים האמיתיים”‏!‏

חיי־נצח בעולם טוב יותר מצטיירים בעיני רבים כחלום או אשליה.‏ אך מי שמאמינים באמונה שלימה בהבטחות המקרא רואים בתקווה זו הבטחה שתתממש בוודאות,‏ והיא כעוגן לנפשותיהם (‏עברים ו׳:‏19‏)‏.‏ כפי שהעוגן שומר על יציבות הספינה ומונע ממנה להיסחף,‏ תקוות חיי־הנצח מקנה יציבות וביטחון למחזיקים בה ומאפשרת להם לעמוד בקשיים חמורים ולהתגבר עליהם.‏

הייה סמוך ובטוח שיהוה יקיים את הבטחותיו.‏ הוא ערב לכך בשבועה,‏ התחייבות בלתי ניתנת לשינוי.‏ השליח פאולוס כתב:‏ ”‏כאשר רצה אלוהים להראות ביתר תוקף ליורשי ההבטחה כי כוונתו אינה ניתנת לשינוי,‏ התחייב בשבועה.‏ באופן זה,‏ על־סמך שני דברים בלתי משתנים שחלילה לאלוהים לשקר בהם,‏ אנחנו.‏.‏.‏ נתעודד מאוד לאחוז בתקווה המונחת לפנינו”‏ (‏עברים ו׳:‏17,‏ 18‏)‏.‏ ’‏שני הדברים הבלתי משתנים’‏ שאותם אלוהים לעולם לא יפר הם הבטחתו ושבועתו,‏ אשר עליהן מושתתות ציפיותינו.‏

אמונה בהבטחות אלוהים מעניקה נחמה רבה וכוח רוחני עז.‏ ליהושע שהנהיג את עם ישראל היתה כזו אמונה.‏ בנאומו האחרון לפני בני ישראל היה יהושע זקן וידע שימיו ספורים.‏ ובכל זאת,‏ דבריו העידו על עוצמה ועל נאמנות איתנה שנבעו מביטחון מלא בהבטחות אלוהים.‏ לאחר שאמר כי הוא הולך ”‏בדרך כל הארץ”‏,‏ הדרך המובילה את כל בני האדם למוות,‏ ציין יהושע:‏ ”‏וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים,‏ אשר דיבר יהוה אלוהיכם עליכם.‏ הכל באו לכם.‏ לא נפל ממנו דבר אחד”‏.‏ שלוש פעמים חזר יהושע על כך שאלוהים תמיד מקיים את כל הבטחותיו (‏יהושע כ״ג:‏14‏)‏.‏

גם אתה יכול להאמין באותה מידה שהבטחתו של אלוהים לכונן עולם חדש עומדת להתגשם.‏ אם תלמד את המקרא בשקדנות,‏ תדע מיהו יהוה ומדוע הוא ראוי לאמונך המלא (‏ההתגלות ד׳:‏11‏)‏.‏ אברהם,‏ שרה,‏ יצחק,‏ יעקב ונאמנים אחרים מימי קדם היו בעלי אמונה איתנה כסלע,‏ אמונה שביסודה ידע אישי על יהוה אלוהי האמת.‏ אמונתם לא התערערה חרף העובדה שלא ”‏השיגו את הדברים המובטחים”‏ בחייהם.‏ למרות זאת,‏ הם ”‏ראו אותם מרחוק וקידמו אותם בברכה”‏ (‏עברים י״א:‏13‏)‏.‏

מהבנת נבואות המקרא,‏ אנו עדים לכך ש”‏היום הגדול אשר לאלוהי צבאות”‏ קרב ובא,‏ יום שבו יימחה הרשע מעל פני האדמה (‏ההתגלות ט״ז:‏14,‏ 16‏)‏.‏ בזכות האמונה והאהבה לאלוהים ול”‏חיים האמיתיים”‏,‏ אנו מצפים בביטחון,‏ כאותם אנשי אמונה מימי קדם,‏ לאירועי העתיד.‏ העובדה שהעולם החדש קרוב היא תמריץ לאוהבי יהוה ולמאמינים בו.‏ יש לטפח אמונה ואהבה אלו כדי להשביע את רצון אלוהים וליהנות מהגנתו ביומו הגדול הממשמש ובא (‏צפניה ב׳:‏3;‏ תסלוניקים ב׳.‏ א׳:‏3;‏ עברים י׳:‏37–39‏)‏.‏

אם כן,‏ האם אתה אוהב את החיים?‏ והאם אתה כַּמֵהַ ל”‏חיים האמיתיים”‏ — לשרת את אלוהים לשביעות רצונו עם התקווה לעתיד מאושר ולחיי־נצח?‏ אם זה מה שאתה מחפש,‏ שים לב לדברים שאמר השליח פאולוס,‏ אשר כתב לנו ש’‏לא לבטוח בעושר שאין בו ביטחון,‏ אלא באלוהים’‏.‏ עוד אמר:‏ ’‏העשירו במעשים טובים’‏,‏ שיסבו כבוד לאלוהים,‏ כדי ’‏להשיג את החיים האמיתיים’‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏17–19‏)‏.‏

אם תלמד את המקרא עם עדי־יהוה,‏ תוכל לרכוש דעת שתוביל אותך ל”‏חיי עולם”‏ (‏יוחנן י״ז:‏3‏)‏.‏ המקרא מושיט הזמנה אבהית לכל:‏ ”‏בני,‏ תורתי אל תשכח ומצוותיי יצור לבך.‏ כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך”‏ (‏משלי ג׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏