הם עשו את רצון יהוה
מרים בוחרת ”בחלק הטוב”
בימי ישוע הגבילו מסורות רבניות את חירותן של הנשים היהודיות. הן הורחקו מלימוד התורה. אחת הדעות המובאות במשנה היא: ”כל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תִפלוּת” (סוטה ג׳, ד׳).
לכן, נשים רבות ביהודה במאה הראשונה לא זכו להשכלה. ”אין עדות שלפני שירותו של ישוע הורשתה יהודייה להיות תלמידה של רב גדול, ובוודאי שלא להתלוות אליו למסעות או ללמד אחרים מלבד ילדים”, מציין מילון המקרא מאת אנקור (The Anchor Bible Dictionary). מנהיגי דת מסוימים השפילו אף יותר את כבוד האשה, ותיקנו שאל לגבר לשוחח עם אשה במקום ציבורי!
ישוע לא קיבל גישות כאלה, המנוגדות לדעתו של אלוהים. הוא לימד נשים וגברים כאחד, ובני שני המינים נהו אחריו (לוקס ח׳:1–3). פעם אחת הוזמן להתארח בבית מרתא ומרים (לוקס י׳:38). מרתא ומרים היו אחיותיו של אלעזר, ושלושתם היו תלמידים וידידים טובים של ישוע (יוחנן י״א:5). העובדה שהמונים באו לנחם את מרתא ומרים במות אלעזר רומזת שזו היתה משפחה חשובה. בכל מקרה, מה שקרה בביתם כשישוע התארח שם, לימד אותם לקח חשוב ויכול ללמד גם אותנו.
ישבה לרגלי ישוע
מרתא ומרים רצו, ללא ספק, להכין לישוע סעודת מלכים, ואולי לא התקשו להרשות זאת לעצמן. (השווה יוחנן י״ב:1–3.) אך כשהגיע האורח ”ישבה [מרים] לרגלי האדון ושמעה את דברו” (לוקס י׳:39). שום מסורת אנוש לא מנעה מישוע ללמד אשה כנה ותאבת דעת. דמיין את מרים יושבת מול ישוע כתלמידה צמאה ומרוכזת כל כולה בדברי אדונה. (השווה דברים ל״ג:3; מעשי השליחים כ״ב:3.)
שלא כמרים, ”מרתא היתה טרודה ברוב שירותה”. היא טרחה על הכנת ארוחה גדולה ומגוונת. מרתא כעסה על שנאלצה לעשות את הכל, בזמן שאחותה יושבת לה לרגלי ישוע! היא קטעה את השיחה בין ישוע למרים, אולי אף בחוסר נימוס, ואמרה: ”אדוני, האם לא אכפת לך שאחותי השאירה אותי לשרת לבדי? אמור נא לה שתעזור לי” (לוקס י׳:40).
בקשתה של מרתא לא היתה רעה כשלעצמה. הכנת ארוחה לקבוצה היא עבודה קשה, והמעמסה אינה צריכה ליפול רק על כתפיו של אדם אחד. אולם ישוע ראה בדבריה הזדמנות ללמד לקח חשוב. ”מרתא, מרתא”, אמר, ”את דואגת ומתרגשת על דברים רבים, ורק דבר אחד צריך; ומרים בחרה בחלק הטוב אשר לא יילקח ממנה” (לוקס י׳:41, 42).
ישוע לא אמר שמרתא אינה מתעניינת בעניינים רוחניים. להיפך, הוא הכיר אותה כאשה מסורה מאוד לאלוהים.a זו ללא ספק הסיבה שהזמינה אותו לביתה. אך בתוכחתו העדינה הראה ישוע שמרתא, מרוב שהיתה טרודה בהכנת הארוחה, מחמיצה הזדמנות נדירה ללמוד ישירות מבן אלוהים.
באותם ימים ערכה של אשה נמדד בעיקר לפי כישוריה בעבודות הבית. אלא שדברי ישוע הראו שנשים וגברים כאחד יכלו לשבת לרגלי בן האלוהים ולשמוע דברי חיים! (יוחנן ד׳:7–15; מעשי השליחים ה׳:14) לאור זאת, מוטב היה שמרתא תכין מאכלים אחדים — או אפילו רק אחד — אם זה יאפשר לה לשבת לרגלי האדון וללמוד ממנו. (השווה מתי ו׳:25.)
מוסר השכל
כיום נשים וגברים כאחד נענים להזמנה של ישוע ’לקחת מים חיים חינם’ (ההתגלות כ״ב:17). יש שעושים מתוך אהבה את מירב המאמצים, כמרתא, לשרת את אחיהם לאמונה ולמלא את צרכיהם. הם מאוד מעשיים ופעלתנים, ויהוה מבטיח לגמול להם על פעלי אהבתם (עברים ו׳:10; י״ג:16). אחרים אולי דומים יותר למרים. הם שקטים ומהורהרים. להיטותם להרהר בדבר־אלוהים עוזרת להם להישאר מושרשים באמונה (אפסים ג׳:17–19).
הקהילה המשיחית זקוקה לאנשים משני הסוגים. עם זאת, בסופו של דבר הכל צריכים ’לבחור בחלק הטוב’ — לשים את הדגש בעניינים רוחניים. אם נבחין מה הם הדברים החשובים יותר, נזכה לחסד יהוה ולברכתו (פיליפים א׳:9–11, ע״ח).
[הערת שוליים]
a אחת ההוכחות שמרתא היתה רוחנית ובעלת אמונה חזקה הם הדברים שאמרה לישוע לאחר מות אלעזר אחיה. במקרה ההוא דווקא מרתא גילתה רצון עז יותר לפגוש את אדונה (יוחנן י״א:19–29).