הדרך הנעלה ביותר היא אהבה

קוסובו,‏ בוסניה,‏ לבנון ואירלנד.‏ שמות אלו בשנים האחרונות מוזכרים לא אחת בחדשות ומעלים במוחנו תמונות של שפיכות דמים,‏ הפצצות והרג.‏ כמובן,‏ סכסוכי דמים על רקע דתי,‏ גזעי ואתני או מסיבות אחרות אינם בגדר חידוש.‏ למעשה,‏ הם גודשים את דפי ההיסטוריה,‏ וכתוצאה מהם,‏ סבל האדם סבל בל יתואר.‏

לנוכח העובדה שההיסטוריה רצופת מלחמות,‏ הגיעו רבים למסקנה שזו תופעה בלתי נמנעת ושטבעי הדבר שבני האדם ישנאו איש את רעהו.‏ אך תפיסות אלו מנוגדות לגמרי לכתוב בדבר־אלוהים,‏ המקרא.‏ כתבי־הקודש מכריזים חד וחלק:‏ ”‏מי שאינו אוהב אינו יודע את אלוהים,‏ שכן האלוהים הוא אהבה”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏8‏)‏.‏ ברור אפוא,‏ שהבורא מעוניין שבני אדם יאהבו זה את זה.‏

עוד מגלה המקרא כי האדם נברא בצלם אלוהים (‏בראשית א׳:‏26,‏ 27‏)‏.‏ יוצא מכך שטבועה באדם היכולת לשקף את תכונות אלוהים,‏ והבולטת שבהן היא האהבה.‏ אם כן,‏ מדוע לא גילו האנשים אהבה זה לזה במהלך ההיסטוריה?‏ גם על שאלה זו משיב המקרא.‏ הסיבה היא שהזוג הראשון,‏ אדם וחוה,‏ מרדו באלוהים וחטאו.‏ בשל כך,‏ כל צאצאיהם ירשו חטא ואי־שלימות.‏ הכתוב ברומים ג׳:‏23 מסביר:‏ ”‏הכל חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה”‏.‏ היכולת שהעניק לנו אלוהים לאהוב ניזוקה עקב החטא והאי־שלימות התורשתיים.‏ האם המסקנה היא שאין ביכולתו של האדם לאהוב את רעהו?‏ היש תקווה שבני אדם יחיו יחדיו באהבה ובשלום?‏

חובה לאהוב את אלוהים

יהוה אלוהים יודע שלמרות הכל,‏ מסוגל האדם לגלות אהבה.‏ משום כך,‏ הוא דורש מכל אדם הרוצה לעשות את רצונו לגלות אהבה כמיטב יכולתו.‏ דרישה זו הבהיר בן אלוהים,‏ ישוע המשיח,‏ כשנשאל איזוהי המצווה הגדולה שבתורה.‏ הוא אמר:‏ ”‏ואהבת את יהוה אלוהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל מאודך”‏.‏ ואחר כך הוסיף:‏ ”‏השנייה דומה לה:‏ ואהבת לרעך כמוך.‏ בשתי מצוות אלה תלויה כל התורה והנביאים”‏ (‏מתי כ״ב:‏37–40‏)‏.‏

עם זאת,‏ רבים סבורים שקשה מאוד לאהוב מישהו שאין ביכולתם לראותו,‏ ובני אדם אינם מסוגלים לראות את יהוה אלוהים משום שהוא רוח (‏יוחנן ד׳:‏24‏)‏.‏ אלא שיום יום אנו מושפעים ממה שעושה אלוהים,‏ שהרי כולנו תלויים בדברים הטובים והרבים שברא לתועלתנו.‏ על הנקודה הזו הצביע השליח פאולוס באומרו:‏ ”‏[‏אלוהים]‏ לא חדל להעיד על עצמו במעשיו הטובים,‏ בתיתו לנו גשם מן השמים ועונות פוריות,‏ ובמלאו את ליבותינו מזון ושמחה”‏ (‏מעשי השליחים י״ד:‏17‏)‏.‏

כל אדם מפיק תועלת בצורה זו או אחרת ממתנות הבורא,‏ אך מעטים יחסית מכירים לו טובה ומודים לו מעִמקי לבם.‏ לפיכך,‏ עלינו להיזכר בכל הדברים הטובים שעשה אלוהים למעננו ולחשוב על תכונותיו היפות המשתקפות במעשה ידיו.‏ אם נעשה כן נבחין בחוכמה המרשימה ובעוצמתו האדירה של בוראנו הנאדר (‏ישעיהו מ״ה:‏18‏)‏.‏ מחשבות אלו גם יעזרו לנו לראות עד כמה הוא אל אוהב,‏ בזאת שלא רק נתן לנו חיים,‏ אלא גם איפשר לנו ליהנות ממנעמיהם הרבים.‏

למשל,‏ חשוב על המגוון האינסופי של פרחים יפהפיים אשר ברא אלוהים עלי־אדמות.‏ מה נפלא שהוא גם חנן אותנו ביכולת להתבונן באוצרות יופי אלו וליהנות מהם הנאה מרובה!‏ בנוסף לכך,‏ אלוהים העניק לנו מגוון רחב של מאכלים מזינים.‏ איזו התחשבות מצדו לברוא לנו חוש טעם למען ניהנה מן האכילה!‏ האין אלו ראיות מרשימות שאלוהים אוהב אותנו ורוצה בטובתנו?‏ (‏תהלים קמ״ה:‏16,‏ 17;‏ ישעיהו מ״ב:‏5,‏ 8‏)‏.‏

אישיותו של הבורא נחשפת לא רק דרך ”‏ספר הטבע”‏,‏ אלא גם בדברו,‏ המקרא.‏ ניתן לומר זאת מפני שבמקרא מתועדים רבים מן הדברים שעשה יהוה אלוהים באהבתו ומוזכרות הברכות הרבות שהוא מבטיח להרעיף על האדם בעתיד הקרוב (‏בראשית כ״ב:‏17,‏ 18;‏ שמות ג׳:‏17;‏ תהלים ע״ב:‏6–16;‏ ההתגלות כ״א:‏4,‏ 5‏)‏.‏ מעל לכל,‏ המקרא מצביע על גילוי האהבה הנעלה מכל מצד אלוהים כלפי האנושות — מסירת בנו יחידו כקורבן כופר כדי לשחררנו מן העבדות לחטא ולמוות (‏רומים ה׳:‏8‏)‏.‏ ככל שאנו לומדים על בוראנו האוהב,‏ אהבתנו כלפיו הולכת וגוברת.‏

לְמד לאהוב את הרֵע

כפי שאמר ישוע,‏ מלבד אהבת אלוהים בכל לבבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו,‏ עלינו גם לקיים את מצוות ”‏ואהבת לרעך כמוך”‏.‏ למעשה,‏ האהבה שגילה אלוהים דוחקת בנו לאהוב את הרֵע.‏ השליח יוחנן הסביר:‏ ‏”‏אהוביי,‏ אם ככה אהב אותנו האלוהים,‏ גם אנחנו חייבים לאהוב איש את רעהו”‏.‏ בהמשך הדגיש:‏ ”‏איש אם יאמר ’‏אוהב אני את אלוהים’‏ והוא שונא את אחיו,‏ שקרן הוא;‏ כי מי שאיננו אוהב את אחיו אשר הוא רואה אותו לא יוכל לאהוב את האלוהים אשר הוא איננו רואה אותו.‏ מצווה זאת קיבלנו ממנו,‏ שהאוהב את אלוהים יאהב גם את אחיו”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏11,‏ 20,‏ 21‏)‏.‏

אנחנו חיים היום בעולם שבו,‏ כמנובא במקרא,‏ הרוב הם ”‏אוהבי עצמם”‏,‏ וגישתם היא הגישה האומרת ’‏קודם אני’‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏2‏)‏.‏ יוצא מכך שכדי שנלמד את הדרך הנעלה ביותר — אהבה — עלינו להשקיע מאמצים חרוצים לשנות את אורח החשיבה וללכת בדרכי בוראנו האוהב,‏ ולא בדרכיו האנוכיות של העולם (‏רומים י״ב:‏2;‏ אפסים ה׳:‏1‏)‏.‏ ”‏טוב [‏אלוהים]‏ גם לכפויי טובה וגם לרעים”‏.‏ הואיל ואבינו שבשמים מציב לנו דוגמה נפלאה,‏ עלינו להשתדל להיות טובים ולעזור לכל אדם.‏ בזאת נעיד כי אנו ’‏בנים לאבינו שבשמים’‏ (‏לוקס ו׳:‏35;‏ מתי ה׳:‏45‏)‏.‏

מעשים אוהבים אלו עוזרים לעתים לאנשים להצטרף לעובדי האלוהים.‏ לפני כמה שנים ניסתה עדת־יהוה עקרת בית לבשר לשכנתה את הבשורה המקראית,‏ ונתקלה בדחייה חריפה.‏ אך זה לא שבר את רוחה.‏ היא המשיכה לנהוג עם השכנה בטוב לב והשתדלה תמיד לבוא לעזרתה.‏ פעם עזרה לה לעבור דירה.‏ במקרה אחר דאגה שמישהו יתלווה אליה לשדה התעופה כדי לפגוש את קרובי משפחתה.‏ לימים,‏ הסכימה השכנה ללמוד את המקרא ובסופו של דבר נעשתה למשיחית נלהבת חרף רדיפות עזות מצד בעלה.‏ גילויי אהבה אלו הניחו את היסודות לברכות נצחיות.‏

עלינו להודות שאלוהים אוהב אותנו לא בשל שפע תכונותינו הנאצלות.‏ אדרבה,‏ הוא אוהב אותנו למרות מגרעותינו וחולשותינו הרבות.‏ הואיל וכך,‏ עלינו גם כן ללמוד לאהוב אחרים למרות מגרעותיהם הרבות.‏ אם נרגיל את עצמנו לחפש ולהוקיר את התכונות הטובות שבאחר ולא לחפש את מגרעותיו,‏ יהיה לנו קל יותר לאהוב אותו.‏ האהבה שנחוש כלפיו תהיה יותר מאהבה עקרונית ותכלול בתוכה חיבה לבבית השוררת בין ידידים קרובים.‏

חזק את אהבתך

אהבה וידידות הן מסוג הדברים שצריך לטפח,‏ ולשם כך דרושים במיוחד יושר וכנות.‏ יש המנסים להסתיר את חסרונותיהם כדי להרשים את האנשים שעימם הם מעוניינים להתיידד.‏ אלא שקו פעולה זה פועל לא אחת כבומרנג מפני שהתמונה האמיתית מתגלה לבסוף,‏ וחוסר הכנות מעורר דחייה.‏ לפיכך,‏ אל לנו לפחד שאחרים יכירו את אישיותנו האמיתית — אף־על־פי שיש לנו חולשות שבהן אנו נאבקים.‏ כך יהיה לנו קל יותר לרקום יחסי ידידות.‏

לדוגמה,‏ לאחות קשישה אחת בקהילה שבמזרח הרחוק אין השכלה רבה.‏ אך היא לעולם לא תנסה להסתיר זאת מאחרים.‏ היא מודה בכנות,‏ למשל,‏ שאין בכוחה להוכיח מתוך נבואות המקרא ומתוך עובדות היסטוריות שעתות הגויים תמו ב־1914.‏a עם זאת,‏ היא מהווה דוגמה ומופת בשירותה הנלהב,‏ באהבתה ובנדיבותה,‏ והיא מכונה בפי חברי קהילתה ”‏היהלום של הקהילה”‏.‏

בתרבויות מסוימות לא מקובל להביע חיבה בגלוי;‏ האנשים לומדים לשמור על רשמיות ואדיבות במגעיהם עם הזולת.‏ הגם שתמיד טוב להיות אדיב ומנומס,‏ אל נרשה לנימוסין לעצור בעדנו מלהביע רגשות.‏ יהוה לא התבייש לתת פומבי לחיבה שחש כלפי עמו הנבחר,‏ עם ישראל הקדום,‏ ואמר לו:‏ ”‏אהבת עולם אהבתיך”‏ (‏ירמיהו ל״א:‏3‏)‏.‏ השליח פאולוס אמר לאחיו לאמונה בתסלוניקי:‏ ”‏חיבבנו אתכם כל כך,‏ שבחפץ לב ששנו לתת לכם לא רק את בשורת אלוהים אלא גם את נפשנו,‏ שכן נהייתם אהובים עלינו”‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏8‏)‏.‏ לכן,‏ ברוח עצות המקרא יש לפתח חיבה אמיתית כלפי אחרים ולהניח לרגשות אלו לזרום החוצה בטבעיות ולא לדכאם.‏

דרושים מאמצים בלתי פוסקים

זהו תהליך מתמשך ללמוד לאהוב ולהביע אהבה לאחרים.‏ לשם כך,‏ דרושים מאמצים כבירים מצדנו מפני שעלינו להתגבר על חולשותינו ולהדוף את השפעתו העזה של העולם נטול האהבה.‏ אולם,‏ הברכות הרבות שמניבה האהבה שוות כל מאמץ (‏מתי כ״ד:‏12‏)‏.‏

גם בעולם בלתי מושלם זה,‏ ניתן ליהנות מיחסים תקינים עם הזולת,‏ ויחסים אלו יסבו לנו ולאחרים אושר,‏ שלום וסיפוק מרביים.‏ מאמצים אלו מעידים כי אנו ראויים לחיות בעתיד לנצח בעולמו החדש של אלוהים.‏ ומעל לכל,‏ אם נלמד את הדרך הנעלה ביותר — אהבה — נשביע את רצונו של בוראנו האוהב ונזכה לברכותיו היום ולנצח נצחים!‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 10]‏

מעשי חסד הם ביטוי לאהבה משיחית

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 8]‏

UN PHOTO 186226/M. Grafman