כיצד ניתן להתמודד עם רפיון ידיים?‏

כיצד אפשר להתגבר על רפיון ידיים?‏ שאלה זו הופנתה לכמה משגיחים נודדים,‏ המבקרים דרך קבע בקהילות של עדי־יהוה.‏ תשובותיהם יוכלו לעזור לנו לנתח את הגורמים לרפיון ידיים — מצב ששום משיחי אינו מחוסן מפניו — ואת הדרכים להתגבר עליו.‏

לא די בניתוח הגורמים והפתרונות כדי להתמודד עם רפיון ידיים.‏ עם זאת ראוי לציין שהתסמינים עשויים לכלול חוסר עניין בתפילות או בלימוד אישי,‏ נוכחות בלתי סדירה באסיפות,‏ העדר התלהבות ואולי גם הפגנת קרירות כלפי האחים לאמונה.‏ אחד הסימנים המשמעותיים ביותר היא ירידה בהתלהבות לבשר.‏ הבה נבחן את התסמינים ונדון בכמה פתרונות.‏

רפיון ידיים במלאכת ההטפה

ישוע המשיח היה מודע לקשיים שיתלוו למלאכת עשיית התלמידים (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ הוא שלח את תלמידיו ”‏ככבשים בין זאבים”‏ ביודעו שהטפת הבשורה תביא עליהם רדיפות (‏מתי י׳:‏16–23‏)‏.‏ אך מבחינתם,‏ זו לא היתה סיבה מוצדקת לומר נואש.‏ למעשה,‏ משרתי אלוהים שנשענו על יהוה בתפילותיהם דווקא יצאו לא אחת מחוזקים מן הרדיפות (‏מעשי השליחים ד׳:‏29–31;‏ ה׳:‏41,‏ 42‏)‏.‏

גם כאשר תלמידי המשיח לא נרדפו קשות,‏ לא תמיד קיבלו אותם בסבר פנים יפות (‏מתי י׳:‏11–15‏)‏.‏ בדומה לכך,‏ פעילות ההטפה שמבצעים עדי־יהוה אינה תמיד קלה.‏a רבים רואים באמונה באלוהים נושא אישי ואין הם מעוניינים לדבר עליו.‏ אחרים אינם מעוניינים בשום קשר עם ארגון דתי כלשהו שיש להם עליו דעות קדומות.‏ אין ספק שהאדישות,‏ חוסר ההיענות ובעיות שונות אחרות עלולים להוות גורמים מהותיים לרפיון ידיים.‏ כיצד ניתן להתגבר על מכשולים אלו?‏

השגת תוצאות טובות יותר

השמחה שאנו שואבים מן השירות קשורה בחלקה לתוצאות שאנו משיגים.‏ באילו דרכים נוכל להניב פרי רב יותר?‏ ובכן,‏ אנו ”‏דייגי אנשים”‏ (‏מרקוס א׳:‏16–18‏)‏.‏ הדייגים בישראל הקדומה נהגו לדוג בלילה כדי לעלות ברשתם שלל רב.‏ גם אנו חייבים לבחון את שטח הבשורה שלנו כדי ’‏לדוג’‏ כשרוב האנשים בבית וכשנוח להם לשמוע את הבשורה.‏ זה יכול להיות בשעות הערב,‏ בסופי שבוע או בזמנים אחרים.‏ משגיח נודד אחד המליץ לבשר בערב בשטחים שבהם האנשים עובדים בשעות היום,‏ והוסיף שהפעילות בשעות אלו מובילה לתוצאות מעולות.‏ מתן עדות בטלפון או באקראי הן דרכים נוספות לבשר לאנשים.‏

ההתמדה בשירות נושאת פרי.‏ במזרח אירופה ובארצות שבמרכז אפריקה פעילות ההטפה מתקדמת היטב וחל שם גידול נאה במספר המבשרים.‏ קהילות רבות נוסדו באזורים שזמן רב נחשבו לעקרים או בשטחים שכוסו בתדירות גבוהה.‏ אך מה אם פעילותך אינה מניבה תוצאות כאלו?‏

גישה חיובית

אם נזכור היטב את המטרות שהציב לנו ישוע,‏ יהיה לנו קל יותר לא להתייאש לנוכח האדישות מצד הציבור בשירות.‏ המשיח רצה שתלמידיו יחפשו את הראויים ולא ביקש מהם לבצע המרות דת המוניות.‏ לא פעם הדגיש שהרוב המכריע לא יקבלו את הבשורה,‏ כפי שרוב בני ישראל לא שמעו לנביאי קדם (‏יחזקאל ט׳:‏4;‏ מתי י׳:‏11–15;‏ מרקוס ד׳:‏14–20‏)‏.‏

‏”‏עניי הרוח”‏ הם שמקבלים ”‏בשורה זו של המלכות”‏ ברגשי הכרת טובה (‏מתי ה׳:‏3;‏ כ״ד:‏14‏)‏.‏ הם מעוניינים לשרת את אלוהים כרצונו.‏ יוצא מכך,‏ שפרי עמלנו קשור יותר ללבם של האנשים מאשר ליכולת שלנו לבשר את הבשורה.‏ כמובן,‏ עלינו לעשות כמיטב יכולתנו להציג את הבשורה בצורה שתנעם לשומע.‏ אך התוצאות תלויות באלוהים,‏ שכן ישוע אמר:‏ ”‏אין איש יכול לבוא אלי אלא אם כן ימשוך אותו האב אשר שלחני”‏ (‏יוחנן ו׳:‏44‏)‏.‏

בפעילות ההטפה אנו מכריזים את שם יהוה.‏ אם יקשיבו ואם לאו,‏ פעילות זו תורמת לקידוש שם יהוה.‏ מה גם שבאמצעות מלאכה זו,‏ אנו מוכיחים כי אנו תלמידי המשיח,‏ וזו זכות גדולה עבורנו להשתתף במלאכה החשובה ביותר המתבצעת כיום (‏מתי ו׳:‏9;‏ יוחנן ט״ו:‏8‏)‏.‏

רפיון ידיים ומערכות יחסים

יחסי אנוש מסוימים,‏ אולי בין בני משפחה או בקהילה,‏ עלולים להוביל לרפיון ידיים.‏ למשל,‏ לעתים אתה חש שלא מבינים אותך.‏ החולשות של אחינו לאמונה עלולות אף הם לרפות את ידינו.‏ גם במקרים אלו ניתן לשאוב עזרה רבה מן המקרא.‏

‏”‏האחים”‏ בעולם כולו מהווים משפחה רוחנית אחת גדולה (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏17‏)‏.‏ אלא שתחושת השייכות לעם מאוחד עלולה להתפוגג כשמתעוררים סכסוכים על רקע של הבדלי אישיות.‏ המשיחיים במאה הראשונה לא היו מחוסנים מבעיות אלו,‏ שכן השליח פאולוס נאלץ לחזור ולהזכיר להם לשמור על האחדות.‏ למשל,‏ הוא הפציר בשתי אחיות לאמונה — אבהודיה וסינטיכי — ליישר את ההדורים (‏קורינתים א׳.‏ א׳:‏10;‏ אפסים ד׳:‏1–3;‏ פיליפים ד׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏

אם זו הבעיה,‏ כיצד נוכל לעורר מחדש את אהבתנו הכנה כלפי אחינו ואחיותינו?‏ עלינו להזכיר לעצמנו שהמשיח מת עבורם ושגם הם מאמינים בקורבן הכופר כמונו.‏ אל נשכח שרבים מאחינו מוכנים לנהוג כדוגמת ישוע המשיח ולסכן את חייהם עבורנו.‏

לפני כמה שנים בפריס,‏ צרפת,‏ לא היסס עד־יהוה צעיר להרים מזוודה ממולכדת שהונחה בכניסה לאולם־המלכות.‏ הוא שעט במורד המדרגות,‏ ומייד לאחר שהשליך את המזוודה לתוך מזרקה,‏ היא התפוצצה.‏ כשנשאל מדוע סיכן את חייו השיב:‏ ”‏הבנתי שחיינו בסכנה.‏ לכן חשבתי שמוטב שרק אני אמות מאשר שכולנו ניהרג”‏b‏.‏ חברים המוכנים ללכת בעקבותיו של ישוע במסירות שכזו הם ברכה של ממש!‏

טוב נעשה אם גם נחשוב על שיתוף הפעולה ששרר בין עדי־יהוה במחנות־הריכוז במלחמת העולם השנייה.‏c מאוחר יותר,‏ שמרו אחינו ואחיותינו במלאווי על נאמנותם כמשיחיים אמיתיים.‏ סביר להניח שגם אחינו ואחיותנו בקהילה שלנו ינהגו באותה צורה אם יקלעו לנסיבות קשות.‏ האין במחשבה הזו כדי לגרום לנו להבליג על מתחים וקשיים יומיומיים או לכל הפחות להמעיט מחשיבותם?‏ אם נאמץ את הלוך הרוח של המשיח,‏ יהיו מגעינו היומיומיים עם אחינו לאמונה מקור של עידוד ולא סיבה לרפיון ידיים.‏

רפיון ידיים אישי

‏”‏תוחלת ממושכה מחלה לב,‏ ועץ חיים תאווה באה”‏ (‏משלי י״ג:‏12‏)‏.‏ יש משרתי יהוה הסבורים שקץ הסדר הנוכחי מאחר לבוא.‏ ימינו הם ”‏זמנים קשים”‏ הן למשיחיים והן ללא־מאמינים (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏

אך בניגוד ללא־מאמינים,‏ המשיחיים צריכים לשמוח בהבנה שהתנאים העגומים הם ”‏אות”‏ נוכחותו של ישוע,‏ המצביע על כך שמלכות אלוהים תשים בקרוב קץ לעולם מרושע זה (‏מתי כ״ד:‏3–14‏)‏.‏ גם כשהמצב מחמיר — והוא בהחלט יחמיר ב’‏צרה הגדולה’‏ — אירועים אלו צריכים לשמח אותנו מפני שהם מבשרים על בואו הקרוב של העולם החדש שיכונן אלוהים (‏מתי כ״ד:‏21;‏ פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13‏)‏.‏

משיחי הדוחה במחשבותיו את מועד התערבותה של המלכות בענייני העולם הזה עלול למצוא את עצמו מקדיש יותר ויותר זמן לעניינים חומריים.‏ אם הוא ירשה לעבודתו החילונית ולבילוייו לכלות את זמנו וכוחו,‏ יקשה עליו למלא היטב את אחריותו המקראית (‏מתי ו׳:‏24,‏ 33,‏ 34‏)‏.‏ גישה זו מולידה תסכול וייאוש.‏ משגיח נודד אחד אמר:‏ ”‏אין זה מציאותי לנסות ליצור חיקוי עלוב של הסדר החדש בסדר הנוכחי”‏.‏

שניים מן הפתרונות המוצלחים ביותר

אחרי שאובחנה הבעיה,‏ איך ניתן למצוא פתרון יעיל?‏ לימוד אישי הוא אחת השיטות הטובות ביותר.‏ מדוע?‏ ”‏הלימוד האישי מזכיר לנו מדוע אנחנו חייבים לעשות את מה שאנו עושים”‏,‏ ציין משגיח נודד.‏ ומשגיח אחר הבהיר:‏ ”‏כשמבשרים רק כדי לצאת ידי חובה השירות נעשה עם הזמן מטלה קשה מדי”‏.‏ אבל לימוד אישי מסייע לנו להבין היטב את התפקיד שמוטל עלינו בעודנו קרבים לקץ.‏ בנימה דומה מזכירים לנו כתבי־הקודש שוב ושוב שצריך להיזון היטב מבחינה רוחנית כדי למצוא אושר אמיתי בעשיית רצון אלוהים (‏תהלים א׳:‏1–3;‏ י״ט:‏8–11;‏ קי״ט:‏1,‏ 2‏)‏.‏

זקני־הקהילה עורכים ביקורי רעייה אצל המשיחיים כדרך לעזור להם להתגבר על רפיון ידיים.‏ בביקורים אישיים אלו יכולים הזקנים להראות שכל אחד מאיתנו ראוי להערכה ושאף אחד אינו מיותר בעם יהוה (‏קורינתים א׳.‏ י״ב:‏20–26‏)‏.‏ בהתייחסו לאחיו לאמונה אמר זקן־קהילה:‏ ”‏כדי להבליט את ערכם,‏ אני מזכיר להם את הישגיהם מן העבר.‏ אני מדגיש להם שהם יקרים בעיני יהוה ושדם בנו נשפך עבורם.‏ טיעונים אלו תמיד מתקבלים יפה.‏ כשמבססים אותם על פסוקים מן המקרא,‏ יכולים האחים שנפלה רוחם להציב לעצמם מטרות חדשות,‏ לדוגמה שכל בני המשפחה ישבו ויתפללו יחד,‏ ילמדו ויקראו במקרא”‏ (‏עברים ו׳:‏10‏)‏.‏

במהלך ביקורי הרעייה,‏ חייבים הזקנים להיזהר שלא יציגו את אלוהים כאל שבלתי אפשרי להשביע את רצונו.‏ תחת זאת,‏ על הזקנים לעזור לאחים שהייאוש מנקר בלבם להיווכח שקל המשא שנושאים תלמידי המשיח.‏ ולכן,‏ שירותנו המשיחי צריך להסב לנו שמחה (‏מתי י״א:‏28–30‏)‏.‏

להתגבר על רפיון ידיים

יהיו גורמיו אשר יהיו,‏ רפיון ידיים הוא פגע שחייבים להילחם בו.‏ אך זכור שאין אנו בודדים במערכה.‏ אם רפו ידינו,‏ אל נדחה את עזרתם של אחינו לאמונה,‏ ובייחוד של זקני־הקהילה.‏ עזרה זו תרומם את רוחנו.‏

עלינו בראש ובראשונה לפנות לאלוהים ולבקש ממנו שיעזור לנו להתגבר על הבעיה.‏ אם נישען על יהוה בתפילות,‏ הוא יעזור לנו להתגבר על רפיון ידיים (‏תהלים נ״ה:‏23;‏ פיליפים ד׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ בכל מקרה,‏ אנו,‏ בתור עם אלוהים,‏ יכולים לומר את דברי מחבר התהלים:‏ ”‏אשרי העם יודעי תרועה.‏ יהוה,‏ באור פניך יהלכון.‏ בשמך יגילון כל היום ובצדקתך יָרוּמוּ.‏ כי תפארת עוזמו אתה;‏ וברצונך תרום קרננו”‏ (‏תהלים פ״ט:‏16–18‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 31]‏

ביקורי רעייה בונים מצד זקני־קהילה אוהבים עשויים לעזור למשיחיים להתגבר על רפיון ידיים