האפוקליפסה — האם לחשוש מפניה או לייחל להתגשמותה?‏

‏”‏האפוקליפסה הפכה היום ממושג מקראי לאפשרות מציאותית ביותר”‏ (‏חַווְייֶר פֶּרֶז דֶה קוּאֵיאַר,‏ לשעבר המזכיר הכללי של ארגון האומות המאוחדות)‏.‏

השימוש במילה ”‏אפוקליפסה”‏ בפי אותו מנהיג ידוע שם משקף את הדרך שבה נתפס המושג אצל רוב האנשים ואת אופן הצגתו בסרטים,‏ בספרים,‏ בכתבי־עת ובעיתונים.‏ זהו כינוי לחזונות על שואה קוסמית.‏ אך מה משמעה האמיתי של המילה ”‏אפוקליפסה”‏?‏ וחשוב מזה,‏ מהו המסר הטמון בספר המקראי המכונה אפוקליפסה או ההתגלות?‏

המילה ”‏אפוקליפסה”‏ מקורה במונח יווני שפירושו ”‏גילוי”‏ או ”‏התגלות”‏.‏ מה נחשף או נתגלה בספר ההתגלות?‏ האם זהו מסר של אבדון המבשר על השמדה מוחלטת ללא ניצולים?‏ כשנשאל מה דעתו על ספר ההתגלות,‏ השיב ההיסטוריון ז׳אן דלואמו,‏ חבר ב”‏אנסטיטו דה פראנס”‏:‏ ”‏זהו ספר של נחמה ותקווה.‏ רק מי שמתמקדים בחלקיו הקטסטרופאליים מציגים את תוכנו בצורה דרמטית”‏.‏

הכנסייה הקדומה והאפוקליפסה

מה חשבו ה”‏משיחיים”‏ הקדומים על ספר האפוקליפסה ועל ההבטחה שבו בדבר אלף שנות שלטון המשיח על כדור־הארץ (‏המילניום)‏?‏ ההיסטוריון שצוטט לעיל הוסיף:‏ ”‏דומני כי המשיחיים במאות הראשונות היו ברובם ’‏מילנאריאניסטים’‏.‏.‏.‏ מבין משיחיים אלו שהאמינו במילניום בלטו פפיאס,‏ שהיה הבישוף של הִירַפּוֹלִיס באסיה הקטנה.‏.‏.‏ יוּסטינוּס העד,‏ שנולד בארץ ישראל ומת על קידוש השם ברומא בערך בשנת 165,‏ אירֶנֵיאוס הקדוש שהיה הבישוף של לִיון ומת ב־202,‏ טרטוליינוס,‏ שמת ב־222.‏.‏.‏ והסופר הדגול לַקְטַנְטִיוּס”‏.‏

על־אודות פפיאס,‏ שעל־פי דיווחים הומת על מזבח אמונתו בפרגמון בשנת 161 או 165,‏ מציינת האנציקלופדיה הקתולית:‏ ”‏הבישוף פפיאס מהִירַפּוֹלִיס,‏ תלמידו של יוחנן הקדוש,‏ לימד זכות על תקוות מלכות אלף השנים.‏ הוא טען שקיבל עיקר־דת זה מבני־דורם של השליחים,‏ ואירֶנֵיאוס כותב שזקנים אחרים,‏ שראו ושמעו את השליח יוחנן,‏ למדו ממנו על התקווה הזו כחלק מתורת האדון.‏ לדברי אֶאוּזֶבְּיוּס.‏.‏.‏ פפיאס טען בספרו כי תחיית המתים תתרחש לאחר שמלכות המשיח המפוארת תמלוך על הארץ בצורה גלויה לעין במשך אלף שנים”‏.‏

מה זה אומר על ההשפעה שנודעה לספר האפוקליפסה או ההתגלות על המאמינים הקדומים?‏ האם הוא עורר בהם חששות או הפיח בלבם תקווה?‏ מעניין לציין שהמשיחיים הראשונים מכונים בפי ההיסטוריונים כיליאסטים מן המילים היווניות כילייה אֶטה (‏אלף שנים)‏.‏ רבים מהם נודעו באמונתם בשלטון אלף השנים של המשיח,‏ שיביא בכנפיו תנאי גן־עדן עלי־אדמות.‏ המקום היחידי במקרא שתקוות אלף השנים מוזכרת בו מפורשות הוא באפוקליפסה,‏ כלומר,‏ ספר ההתגלות (‏כ׳:‏1–7‏)‏.‏ לכן,‏ האפוקליפסה לא הפילה אימה על המאמינים,‏ אלא העניקה להם תקווה נפלאה.‏ בספרו הכנסייה הקדומה והעולם (‏The Early Church and the World)‏ כתב ססיל קאדו,‏ פרופסור לתולדות הכנסייה באוניברסיטת אוקספורד:‏ ”‏השקפות כיליאסטיות,‏ אף שבסופו של דבר נשללו,‏ רווחו בכנסייה לאורך זמן בלתי מבוטל,‏ ונלמדו בידי סופרים מן השורה הראשונה”‏.‏

מדוע נשללה תקוות האפוקליפסה?‏

הואיל ואין עוררין על כך שרבים מקרב המשיחיים הקדומים,‏ אם לא רובם,‏ תלו תקוותם במלכות אלף השנים של המשיח שתפרוש שלטונה על עולם גן־עדני,‏ כיצד זה ש”‏השקפות כיליאסטיות”‏ אלו ”‏בסופו של דבר נשללו”‏?‏ התעוררה ביקורת מוצדקת שאת הגורם לה מסביר החוקר רוברט מאונס:‏ ”‏למרבה הצער,‏ כיליאסטים רבים הרחיקו לכת בדמיונם ופירשו את תקופת אלף השנים כתקופה של שיאים חומרניים וחושניים”‏.‏ אלא שניתן היה לתקן השקפות קיצוניות אלו בלי לגנוז את תקוות המילניום האמיתית.‏

מפתיע היה לראות באילו אמצעים השתמשו מתנגדי הרעיון לדיכוי המילנאריאניזם.‏ המילון לתיאולוגיה קתולית (‏Dictionnaire de Théologie Catholique)‏ מדבר על גיוס,‏ כומר רומי (‏סוף המאה השנייה ותחילת השלישית)‏ אשר ”‏על־מנת לנצח את המילנאריאניזם,‏ התכחש בכל תוקף לאמינותן של האפוקליפסה [‏ההתגלות]‏ ושל בשורת יוחנן”‏.‏ המילון הוסיף כי דיוניסיוס,‏ בישוף אלכסנדריה בן המאה השלישית לספירה,‏ כתב מסה נגד המילנאריאניזם ו”‏כדי למנוע מתומכי הרעיון מלבסס את אמונתם באפוקליפסה של יוחנן הקדוש,‏ לא היסס לערער על אמיתותה”‏.‏ התנגדות עזה זו לאמונה שהמיליניום יביא בכנפיו ברכות על האנושות,‏ מעידה על השפעה מחוכמת שהופעלה על התיאולוגים בני אותה תקופה.‏

בספרו הרדיפה אחר המילניום (‏The Pursuit of the Millennium)‏ כותב פרופסור נורמן כהן:‏ ”‏במאה השלישית נעשה הניסיון הראשון לפקפק באמיתות המילנאריאניזם.‏ אוריגֶנֶס,‏ אולי הבולט מכל התיאולוגים של הכנסייה הקדומה,‏ החל להציג את המלכות כמאורע שלא יתחולל במקום מסוים או בזמן מסוים,‏ כי אם בנפשם של המאמינים”‏.‏ בהסתמכו על הפילוסופיה היוונית במקום על המקרא,‏ הפך אוריגֶנֶס את התקווה הנפלאה,‏ שהארץ תבורך בידי מלכות המשיח,‏ ל”‏מאורע”‏ בלתי מובן אשר יתחולל ב”‏נפשם של המאמינים”‏.‏ הסופר הקתולי ליאון גרי כתב:‏ ”‏השפעתה החזקה של הפילוסופיה היוונית.‏.‏.‏ הביאה אט אט לידי נפילתם של המושגים הכיליאסטים”‏.‏

‏”‏הכנסייה איבדה את בשורת התקווה”‏

אוגוסטינוס היה ללא ספק אב כנסייה אשר עשה כל שביכולתו למזג בין הפילוסופיה היוונית לבין מה שבתקופתו היה דומה במקצת לדת המשיחית האמיתית.‏ בתחילת דרכו היה מתומכיו הנלהבים של המילנאריאניזם,‏ אך לבסוף שלל כל מושג שלפיו ימלוך המשיח אלף שנים על העולם.‏ לפרק כ׳ בספר ההתגלות הדביק משמעות אלגורית מסולפת.‏

האנציקלופדיה הקתולית מוסרת:‏ ”‏בסופו של דבר,‏ החזיק אוגוסטינוס באמונה שהמיליניום לא יבוא.‏ .‏.‏.‏ אוגוסטינוס טען כי התחייה הראשונה,‏ שבה דן הפרק עניינה בלידה הרוחנית מחדש אשר נעשית בטבילה;‏ השבת בת אלף השנים,‏ שלאחר ששת אלפים שנות היסטוריה,‏ מהווה את מלוא חיי־הנצח”‏.‏ האנציקלופדיה בריטניקה החדשה מציינת:‏ ”‏המילנאריאניזם האלגורי של אוגוסטינוס הפך לעיקר־הדת הרשמי של הכנסייה.‏.‏.‏ מתקני הדת הפרוטסטנטים מן הזרמים הלותרניים,‏ הקלווניסטיים והאנגליקניים.‏.‏.‏ דבקו ברעיונותיו של אוגוסטינוס”‏.‏ יוצא מכך שמחברי כנסיות הנצרות נשללה תקוות המילניום.‏

התיאולוג השוויצרי,‏ פרדריק דה רוז׳מון,‏ מוסיף ואומר כי ”‏בשלילת אמונתו הראשונית במלכות אלף השנים,‏ גרם [‏אוגוסטינוס]‏ נזק בל ישוער לכנסייה.‏ בסמכותו האדירה נתן תוקף לטעות ששללה [‏מן הכנסייה]‏ את האידיאל הארצי שלה”‏.‏ התיאולוג הגרמני,‏ אדולף הרנק,‏ תומך במסקנה שההתכחשות לאמונה במילניום גזלה מפשוטי העם את ”‏הדת שהבינו”‏,‏ והחליפה את ”‏האמונה והתקווה הישנות באמונה שנשגבה מבינתם”‏.‏ כנסיות ריקות מאדם בארצות רבות הן עדות אילמת לכך שהאנשים זקוקים לאמונה ולתקווה מובנות.‏

בספרו עיקרי ספר ההתגלות (‏Highlights of the Book of Revelation)‏,‏ כתב חוקר המקרא ג׳ורג׳ ביזלי מארי:‏ ”‏השפעתו העצומה של אוגוסטינוס מחד ואימוץ המילנאריאניזם בידי הכתות מאידך תרמו במידה רבה לעובדה שהקתולים והפרוטסטנטים עשו יד אחת בשלילת הרעיון.‏ כשהם נשאלים מהי התקווה האלטרנטיבית לאדם החי בעולם הזה,‏ תשובתם הרשמית היא:‏ אין שום תקווה.‏ בבוא המשיח ייחרב העולם ויפנה מקומו לגן־עדן [‏שמימי]‏ ולגיהינום נצחיים שבהם ההיסטוריה תישכח.‏ .‏.‏.‏ הכנסייה איבדה את בשורת התקווה”‏.‏

תקוות האפוקליפסה הנפלאה לא חלפה מן העולם!‏

לעומת זאת,‏ עדי־יהוה משוכנעים שההבטחות הנפלאות הקשורות למילניום יתגשמו.‏ בראיון בתוכנית טלוויזיה צרפתית בנושא ”‏שנת 2000:‏ הפחד מפני האפוקליפסה”‏,‏ אמר ההיסטוריון הצרפתי ז׳אן דלואמו:‏ ”‏עדי־יהוה דבקים במילנאריאניזם.‏ הם אומרים שבקרוב.‏.‏.‏ צפויים אומנם זמנים קשים,‏ אך בסופם ניכנס לתקופה של 000,‏1 שנים של אושר”‏.‏

זה בדיוק מה שראה השליח יוחנן בחזון,‏ ואת רשמיו תיעד בספר האפוקליפסה או ההתגלות.‏ הוא כתב:‏ ”‏ראיתי שמים חדשים וארץ חדשה.‏.‏.‏ ושמעתי קול גדול מן הכיסא — אומר:‏ ’‏הנה משכן האלוהים עם בני אדם וישכון עימהם;‏ המה יהיו לו לעם והוא האלוהים יהיה עימהם,‏ וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד,‏ כי הראשונות עברו’‏”‏ (‏ההתגלות כ״א:‏1,‏ 3,‏ 4‏)‏.‏

עדי־יהוה עוסקים בפעילות חינוכית כלל עולמית להוראת המקרא כדי לאפשר לכמה שיותר אנשים לחבוק תקווה זו.‏ הם ישמחו לעזור לך לרכוש ידע נוסף בנושא.‏

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

פפיאס טען שאת האמונה במילניום קיבל מבני־דורם של השליחים

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

טרטולינוס האמין באלף שנות שלטון המשיח

‏[‏שלמי תודה]‏

Cliché Bibliothèque Nationale de France, Paris ©

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

‏”‏בשלילת אמונתו הראשונית במלכות אלף השנים,‏ גרם [‏אוגוסטינוס]‏ נזק בל ישוער לכנסייה”‏

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

העולם הגן־עדני שהובטח באפוקליפסה הוא עולם שיש לייחל לו