כזית רענן בבית אלוהים
בארץ ישראל גדֵל עץ שכמעט בלתי אפשרי להכחידו. כרות אותו, ועד מהרה יצמחו משורשיו נצרים חדשים. מפריו ניתן להפיק שפע של שמן המשמש לבישול, למאור, להיגיינה ולצרכים קוסמטיים.
במשל קדום שבספר שופטים מסופר ש”הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך”. אל מי פנו ראשונה מכל עצי השדה? אל עץ הזית החזק והשופע (שופטים ט׳:8).
לפני יותר מ־500,3 שנה תיאר משה את ארץ ישראל כ”ארץ טובה... ארץ זית” (דברים ח׳:7, 8). גם כיום, ממרגלות החרמון בצפון ועד לפאתי באר־שבע בדרום, נראים פה ושם מטעי זית. עצי הזית עדיין מקשטים את חבל השרון שבמישור החוף, את הגבעות הסלעיות של איזור שומרון ואת עמקי הגליל הפוריים.
לא אחת השתמשו כותבי המקרא בעץ הזית בלשון השאלה. כמה מתכונותיו של העץ שימשו כדי להמחיש את רחמי אלוהים, את ההבטחה של תחיית המתים ואת האפשרות ליהנות מחיי משפחה מאושרים. מבט מקרוב בעץ הזית יעזור לנו להבין אזכורים מקראיים אלו ולהעמיק את הערכתנו כלפי עץ ייחודי זה, אשר יחד עם כל פעלי הבריאה מסב תהילה ליהוה (תהלים קמ״ח:7, 9).
עץ הזית החזק
ממבט ראשון אין עץ הזית מרשים במיוחד. צמרתו אינה נושקת לשמים כמו ארזי הלבנון רבי ההוד. עצתו אינה יקרה כעצת הברוש ועליו אינם משובבי עין כעלי השקד (שיר השירים א׳:17; עמוס ב׳:9). החלק החשוב ביותר של עץ הזית נסתר ומצוי מתחת לאדמה. מערכת שורשיו הענפה, העשויה להעמיק עד כדי 6 מטרים מתחת לפני הקרקע ולצמוח במאוזן עד למרחקים גדולים יותר בהרבה, היא המפתח לתנובתו השופעת ולהישרדותו.
בתקופות בצורת שורדים עצי הזית הצומחים בגבעות סלעיות תודות לשורשיהם, ואילו עצים אחרים בעמקים שמתחתם מתייבשים ומתים. שורשי העץ מאפשרים לו להניב זיתים במשך מאות שנים, גם כשנדמה כי הגזע המסוקס ראוי אך ורק לשמש כעץ הסקה. עץ חזק זה צריך בסך הכל צריך מקום לגדול בו ואדמה אוורירית כדי שיוכל לנשום דרכה. האדמה צריכה להיות נקייה מעשבים שוטים ומצמחייה אחרת העלולה לשמש מחסה למזיקים. אם תנאים אלו קיימים, ניתן להפיק מעץ זית אחד עד 57 ליטר שמן בשנה.
אין ספק שעץ הזית נתחבב על בני ישראל בשל השמן היקר שהופק ממנו. מנורות שמן עם פתילות פשתן האירו את בתיהם (ויקרא כ״ד:2). שמן הזית מילא תפקיד חיוני בבישול. הוא הגן על העור מפני השמש, ושימש להכנת סבוני רחצה. הדגן, התירוש (יין) והיצהר (זית) היו מיבוליה העיקריים של הארץ. מכאן שקציר זיתים דל היה בבחינת אסון למשפחה (דברים ז׳:13; חבקוק ג׳:17).
אך על־פי־רוב היה שמן הזית מצוי בשפע. משה כינה את הארץ המובטחת ”ארץ זית”, כנראה משום שהזית היה העץ הנפוץ ביותר באיזור. ה. ב. טריסטרם, חוקר טבע בן המאה ה־19, תיאר את עץ הזית כ”אחד העצים הטיפוסיים בישראל”. בשל ערכו הרב וכמותו השופעת, שימש השמן כאמצעי תשלום יעיל בכל איזור הים התיכון. ישוע המשיח דיבר על חוב שנאמד ב”מאה כדים שמן” (לוקס ט״ז:5, 6).
”כשתילי זיתים”
עץ הזית הוא סמל הולם לברכה מאת אלוהים. מה יהיה גמולו של אדם ירא אלוהים? ”אשתך כגפן פורייה בירכּתי ביתך”, שר מחבר המזמור, ”בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך” (תהלים קכ״ח:3). מה הם ”שתילי זיתים”, ומדוע משווה אותם המשורר לבניו של אדם ירא אלוהים?
אחד הדברים המייחדים את עץ הזית הוא העובדה ששתילים חדשים צומחים כל הזמן מבסיס הגזע.a כאשר הגזע הראשי אינו פורה כבעבר, אולי בשל גילו המופלג, מאפשרים מעבדי האדמה לכמה שתילים או נצרים חדשים לצמוח, עד אשר הם הופכים לחלק בלתי נפרד מן העץ. בחלוף זמן מה, מוקף הגזע הראשי בשלושה או ארבעה גזעים חדשים וחזקים, כמו בנים סביב לשולחן. שתילים אלו ניזונים מאותם שורשים, ושותפים בהנבת יבול רב של זיתים.
תכונה זו של עץ הזית ממחישה כיצד בנים ובנות יכולים, בעזרת השורשים הרוחניים החזקים של הוריהם, לגדול ולהיות איתנים באמונה. ככל שהילדים גדלים, גם הם מתחילים להניב פרי ולתמוך בהוריהם, וההורים שמחים לראות את ילדיהם משרתים את יהוה לצדם (משלי ט״ו:20).
”יש לעץ תקווה”
אב מבוגר המשרת את יהוה רווה נחת מילדיו יראי האלוהים. הילדים, לעומת זאת, מתאבלים כאשר אביהם ”הולך בדרך כל הארץ” (מלכים א׳. ב׳:2). המקרא עוזר לנו להתמודד עם טרגדיה משפחתית זו ומבטיח לנו שהמתים יוקמו לתחייה (יוחנן ה׳:28, 29; י״א:25).
איוב, אב לילדים רבים, היה מודע לתוחלת החיים הקצרה של האדם. הוא השווה את ימי האדם לציץ הנובל במהרה (איוב א׳:2; י״ד:1, 2). כדי לשים קץ לייסוריו ביקש את נפשו למות וראה בקבר מקום מחבוא שממנו יוכל לצאת. ”אם ימות גבר היחיה?” שאל איוב. ואז השיב בביטחון מלא: ”כל ימי צבאי אייחל, עד בוא חליפתי. תקרא, ואנוכי אענך. למעשה ידיך תכסוף” (איוב י״ד:13–15).
מה אמר איוב כביטוי לאמונתו שאלוהים יקרא לו ויוציא אותו מן הקבר? הוא דיבר על עץ, ועל־פי תיאורו, נראה כי התייחס לעץ הזית. ”יש לעץ תקווה”, אמר. ”אם ייכרת ועוד יחליף” (איוב י״ד:7). כריתת עץ זית אינה מביאה לחיסולו. רק אם עוקרים אותו מן השורש מת העץ. אם לא פוגעים בשורשים, ’מחליף’ העץ, כלומר, צומח מחדש.
גם אם לאחר בצורת ממושכת מתייבש עץ זית זקן, הוא עשוי לשוב לאיתנו. ”אם יזקין בארץ שורשו, ובעפר ימות גזעו. מֵרֵיח מים יפריח, ועשה קציר כמו נטע [צמח חדש]” (איוב י״ד:8, 9). איוב חי בארץ יבשה ומאובקת, וסביר להניח שראה בימיו עצי זית זקנים שנראו יבשים וחסרי חיים. אך כשירדו הגשמים, שבו עצים ’מתים’ אלו לחיים, ומשורשיהם עלה צמח חדש ”כמו נטע”. באשר לכושר התאוששות מדהים זה אמר חקלאי תוניסאי אחד: ”לא תהא זו טעות לומר שעצי הזית הם בני אלמוות”.
כפי שכל חקלאי נכסף לראות את עצי הזית היבשים שלו צומחים מחדש, כן נכסף יהוה להקים לתחייה את משרתיו הנאמנים. הוא מייחל ליום שבו נאמניו, ובהם אברהם ושרה, יצחק ורבקה ועוד רבים אחרים, ישובו ויחיו מחדש (מתי כ״ב:31, 32). מה נפלא יהיה לקבל את פני המתים ולראותם נהנים שוב מחיים מלאים ופוריים!
עץ הזית הסמלי
אי משוא פנים ותחיית המתים הם ביטויים ברורים לרחמי אלוהים. השליח פאולוס נעזר בעץ הזית להמחשת החסד שעושה יהוה עם בני האדם בלי קשר למוצאם. במשך מאות שנים התגאו היהודים שהם עמו הנבחר של אלוהים, ”זרע אברהם” (יוחנן ח׳:33; לוקס ג׳:8).
כדי ליהנות מחסדו של אלוהים לא היתה זו דרישה להיוולד לעם היהודי. עם זאת, כל תלמידיו הראשונים של ישוע היו יהודים, ועמדה בפניהם הזכות להיות הראשונים מקרב האנשים שאותם בחר אלוהים לשמש כזרע אברהם המובטח (בראשית כ״ב:18; גלטים ג׳:29). פאולוס המשיל את אותם תלמידים יהודים לענפיו של עץ זית סמלי.
רוב היהודים מלידה דחו את ישוע, ובזאת נפסלו מלהיות חברים ב’עדר הקטן’ או ב”ישראל השייכים לאלוהים” (לוקס י״ב:32; גלטים ו׳:16). הם נעשו אפוא כמו ענפי עץ הזית שנכרתו. מי יתפוס את מקומם? בשנת 36 לספירה נפתחה האפשרות בפני הנוכרים להיות חלק מזרע אברהם. היה זה כאילו הרכיב יהוה ענפי זית בר על עץ זית תרבותי. זרע אברהם המובטח נעשה מורכב גם מבני עמים אחרים. משיחיים ממוצא נוכרי יכלו להיות ’שותפים בשורש העץ ובלשדו’ (רומים י״א:17).
יהיה זה ”בניגוד לטבע” שחקלאי ירכיב ענף מעץ זית בר על עץ זית טוב (רומים י״א:24). ”הרכב את העץ הטוב על עץ הבר, וכפי שהערבים אומרים, ינצח העץ הטוב את עץ הבר”, מסביר הספר הארץ והספר (The Land and the Book), ”אך לא תצליח לעשות את ההיפך”. באותו אופן הופתעו המשיחיים ממוצא יהודי על כך, ש”לראשונה פקד אלוהים את הגויים לקחת מקרבם עם לשמו” (מעשי השליחים י׳:44–48; ט״ו:14). זה היה אות ברור לכך שלמימוש מטרתו אין אלוהים תלוי בשום אומה. ”בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי השליחים י׳:35).
פאולוס ציין שמאחר שנכרתו ’ענפיהם’ של היהודים הלא־נאמנים מעץ הזית, עלול הדבר לקרות לכל אחד, אשר מפאת גאווה ואי־צייתנות יאבד את חסדו של יהוה (רומים י״א:19, 20). הדבר ממחיש היטב שאסור לזלזל בחסד אלוהים (קורינתים ב׳. ו׳:1).
משיחה בשמן
בכתבי־הקודש מדובר על שימוש ממשי וסמלי בשמן זית. בימי קדם נהוג היה ’לרכך בשמן’ פצעים וחבורות לזירוז תהליך הריפוי (ישעיהו א׳:6). באחד ממשלי ישוע, יצק השומרוני הטוב שמן ויין על פצעיו של האיש שפגש בדרך ליריחו (לוקס י׳:34).
יציקת שמן זית על הראש היא דבר מרענן ומרגיע (תהלים קמ״א:5). במקרה של חולי רוחני, זקני־הקהילה ’מושחים את החולה שמן בשם יהוה’ (יעקב ה׳:14). עצותיהם המקראיות האוהבות ותפילותיהם העמוקות בעד אחיהם לאמונה החולה מבחינה רוחנית, משולות לשמן זית מרגיע. מעניין לציין שהמונח ”שמן זית זך” הוא כינוי לאדם טוב.
”זית רענן בבית אלוהים”
לאור כל הנקודות שהוזכרו לעיל, אין פלא שאת משרתי אלוהים ניתן להמשיל לעצי זית. דוד השתוקק להיות כ”זית רענן בבית אלוהים” (תהלים נ״ב:10). כפי שנהוג היה בקרב עם ישראל לשתול עצי זית מסביב לבתים, רצה דוד להיות קרוב אל יהוה ולהניב פרי לתהילת אלוהים (תהלים נ״ב:11).
בתקופה שבה היתה נאמנה ליהוה, נמשלה ממלכת יהודה בת שני השבטים ל”זית רענן יפה פרי תואר” (ירמיהו י״א:15, 16). אך אנשי יהודה איבדו את מעמדם המכובד עקב אשר ’מיאנו לשמוע את דברי יהוה והלכו אחרי אלוהים אחרים’ (ירמיהו י״א:10).
כדי להיות כזית רענן בבית אלוהים, עלינו לשמוע בקול יהוה ולקבל את תוכחתו, תוכחה שבאמצעותה הוא ’גוזם’ אותנו למען נניב פרי משיחי רב יותר (עברים י״ב:5, 6). בנוסף לכך, כשם שעץ זית זקוק למערכת שורשים ענפה כדי לשרוד בתקופת בצורת, עלינו לחזק את שורשינו הרוחניים כדי לעמוד בניסיונות וברדיפות (מתי י״ג:21; קולוסים ב׳:6, 7).
עץ הזית הוא סמל למשיחי נאמן, שאולי אין הוא מוכר בעולם, אך מוכר לאלוהים. אם ימות בסדר הזה, הוא יקום לתחייה בעולם החדש (קורינתים ב׳. ו׳:9; פטרוס ב׳. ג׳:13).
עץ זה, שכמעט בלתי אפשרי להכחידו, נושא פרי שנה אחר שנה ומזכיר לנו את הבטחתו של אלוהים: ”כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירָי” (ישעיהו ס״ה:22). הבטחה נבואית זו תקויים בעולם החדש שיכונן אלוהים (פטרוס ב׳. ג:13).
[הערת שוליים]
a בדרך כלל גוזמים את השתילים החדשים שנה בשנה כדי שלא יחלישו את הגזע הראשי.
[תמונה בעמוד 25]
גזע מסוקס עתיק המצוי בג׳אביה, מחוז אליקנטֶה, ספרד
[תמונות בעמוד 26]
מטעי זית במחוז גרנדה, ספרד
[תמונה בעמוד 26]
עץ זית עתיק מחוץ לחומות ירושלים
[תמונה בעמוד 26]
המקרא מדבר על הרכבת ענפים על עץ זית
[תמונה בעמוד 26]
עץ זית זקן זה מוקף בענפים צעירים